ב:
כיצד
העדים פרק ראשון מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומה
הסוקל אינו נסקל. פי' הקונטרס כשהרגו אין נהרגין דין
ומה הסוקל אינו נסקל. עדים שלא הוזמו עד שנהרג הנדון ואח"כ
ד א
א) ב)
הוא דבאו להרוג ולא הרגו דאין נהרגין וקשה טובא חדא
הוזמו אין נהרגין כדאמרינן בפרקין הרגו אין נהרגין דכתיב
ה ב
ט)כאשר זמם ולא כאשר עשה: הבא לסקול ולא סקל. שהוזם עד שלא
דה"ל למימר כדאמרינן לקמן הרגו אין נהרגין ועוד מאי
ו ג ד
נהרג הנדון: הוא שעשה מעשה במזיד אינו גולה. ההורג שעשה
פריך שאני הכא דגלי קרא בהדיא דהבא לסקול ולא סקל דנסקל
ג)
בההוא קרא גופיה דחזינן דהסוקל
מעשה אם במזיד עשאו אינו גולה
ד) ה)
אינו נסקל כדכתיב כאשר זמם ולא
ואפילו בזמן שאינו נהרג כגון במזיד
ומה הסוקל אינו נסקל הבא לסקול ולא
ז ה
מזדבן, ו)
בלא התראה: הם שלא עשו מעשה.
כאשר עשה אבל לעולם אימא לך
ז) הכי
סקל אינו דין שלא יסקל אלא מחוורתא
איתמר, ח)
אלא דיבור בעלמא ובמזיד העידו
דאית לך שפיר ק"ו דלעיל דלענין
כדשנינן מעיקרא: מעידין אנו באיש פלוני
ח ו ז
ט)
אינו דין שלא יגלו על המזיד: ומקשינן
חילול דהא לא גלי קרא בשום מקום
י)
שהוא חייב גלות כו': מנא הני מילי אמר
ט ח
לרבי יוחנן והיא הנותנת. המדה
דשייך בדבר הזה שיתחלל הזמה ועוד
ר"ל דאמר קרא הוא ינוס אל אחת הערים
כ)
1
הזאת שהבאת לפטרן היא הנותנת
קשה דהוה ליה לתרץ דהתם ודאי
❖
❖
הוא ולא זוממין ר' יוחנן אומר ק"ו ומה הוא
להם חובת גלות הוא לפי שעושה
לא עבדינן ק"ו משום דא"כ בטלת
שעשה מעשה במזיד אינו גולה הן שלא
תורת עדים זוממין לגמרי ולא משכחת
מעשה אם במזיד עשאו אינו גולה
דלא תהוי ליה כפרה: הם שלא עשו
הגהות הב"ח
תורה אור השלם
עשו מעשה במזיד אינו דין שלא יגלו והיא
לה כאשר זמם אבל לעיל דלא בטלת
מעשה יגלו. על זדונן כי היכי כו':
תורת עדים זוממין שייך שפיר
(א) גמ'
נותנת
(והלא דין הוא) הוא שעשה מעשה
1. וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ
רמז לעדים זוממין. שלוקין עדי בן
למיעבד ק"ו לכך פירש ר"ת דה"ק
בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה
במזיד לא ליגלי כי היכי דלא תיהוי ליה
יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ
גרושה או עדי גלות שפטרם הכתוב
ומה הסוקל אינו נסקל פירוש אדם
כפרה
הן שלא עשו מעשה במזיד נמי
וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ
מדין הזמה מנין שהן לוקין ולקמיה
שסוקל חבירו באבנים ומת דנדון
וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת
ליגלו כי היכי דליהוי להו כפרה אלא
פריך תיפוק ליה מלא תענה:
בסייף ולא בסקילה הבא ליסקל ולא
הוּא יָנוּס אֶל אַחַת
מחוורתא כדר"ל אמר עולא רמז לעדים
הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי:
משום דהצדיקו את הצדיק כו'.
נסקל עדים שמעידין איש פלוני
דברים יט ה
זוממין מן התורה מנין רמז לעדים זוממין והא
שמחויב סקילה ולא נסקל על ידם
בתמיה. אי והצדיקו והרשיעו בדיינין
2. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר
כתיב ועשיתם לו כאשר זמם אלא רמז
זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו
אינו דין שלא יסקלנו והשתא לא
קאמר וצדיק ורשע בבעלי דינין למה
2
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
בטלת לגמרי דאיכא לאוקומי קרא
לי והצדיקו צדיק כו' ליכתוב כי יהיה
לעדים זוממין שלוקין מן התורה מנין דכתיב
דברים יט יט
דועשיתם כאשר זמם כשהן מעידין
ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט
3. כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין
והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע
3
אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל
שמחויב שאר מיתות ב"ד שאינו
ושפטום והיה אם בן הכות למה
והיה אם בן הכות הרשע משום והצדיקו
4
הַמִּשְׁפָּט
וּשְׁפָטוּם
בסקילה ואפ"ה לא עבדינן האי
הוזכרה כאן צדקת צדיק וכי כל
וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק
את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן
מקום שהצדיקו ב"ד את הזכאי
ק"ו (ג) י) דהכי קאמר לו לעיל דלא
וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע:
עבדינן ק"ו בכהאי גוונאכ) : הכות הרשע אלא עדים שהרשיעו את הצדיק
(ב) שם למעלה
דברים כה א
א
וחייבו את החייב יש מלקות דאתא
למטה
4. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
באומר ואתו עדים אחריני (א) והצדיקו את הצדיק
קרא למיתלי מלקות בוהצדיקו
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
דמעיקרא ושוינהו להני רשעים והיה אם בן
והרשיעו אלא על כרחך בעדים
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
בְּמִסְפָּר: דברים כה ב
הכות הרשע ותיפוק ליה מלא תענה משום דהוי לאו שאין בו מעשה
משתעי עדים שקרים שהרשיעו
5
(ג) תוס'
5. לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף
צדיק ובאו אחרים והזימום והצדיקו
ב וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ת"ר ד' דברים נאמרו בעדים זוממין
והכי נמי קאמרינן
לֹא תִּגְנֹב לֹא תַעֲנֶה
❖
את הנדון שהוא צדיק והרשיעו את
בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:
אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה
ואין גולין לערי מקלט ואין משלמין את
ג
שמות כ יב
העדים הרשעים והיה אם בן הכות
6. אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו
הכופר ד ואין נמכרין בעבד עברי משום ר"ע אמרו אף אין משלמין ע"פ
את הרשע אם הזמה זו בת מלקות
וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל
רבינו חננאל
עצמן אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה כדאמרן ואין גולין לערי מקלט
היא שאינו יכול לקיים בה דין הזמה
אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו:
שמות כא ל
ומה הסוקל אינו נסקל
כדאמרן ואין משלמין את הכופר קסברי ה כופרא כפרה והני לאו בני כפרה
גמורה כגון בעדי בן גרושה או גלות
7. אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ
כדקי"ל לא הרגו נהרגין
נינהו מאן תנא כופרא כפרה אמר רב חסדא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן
והפילו השופט והכהו: ותיפוק ליה
הרגו אין נהרגין הבא
עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם
לסקול ולא סקלו אינו דין
בן ברוקה היא דתניא ונתן פדיון נפשו דמי ניזק רבי ישמעאל בנו של ר'
יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר
מלא תענה. כל עונשי לאוין מלקות
6
ו
❖
שמות כב ב
שלא יסקל. אלא מחוורתא
בִּגְנֵבָתוֹ:
אלא במקום שפירש לך בו עונש
יוחנן בן ברוקה אומר דמי מזיק מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר כופרא
כדשנין מעיקר' ועשיתם
וכאן שאינו יכול לענשן בעונש
לו ולא לזרעו. מעידנו
ממונא ומר סבר כופרא כפרה אמר רב פפא לא דכולי עלמא כופרא כפרה
באיש פלוני שחייב גלות
הכתוב בהן ילקו: לאו שאין בו
מוסף רש"י
והכא בהא קא מיפלגי מר סבר ז בדניזק שיימינן ומר סבר בדמזיק שיימינן
ונמצאו זוממין אין
מעשה אין לוקין עליו. לקמן יליף
רמז לעדים זוממין
אומרים יגלה זה תחתיו
מאי טעמייהו דרבנן נאמר השתה (ב) למטה ונאמר השתה למעלה מה
שלוקין.
לה בפרק ג' : ואין משלמין
אלא לוקין ארבעים. מנא
להלן בדניזק אף כאן בדניזק ורבי ישמעאל ונתן פדיון נפשו כתיב ורבנן
לן אמר ריש לקיש דאמר
כופר. אם העידו בשור המועד
קרא הוא ינוס הוא ולא
אין פדיון נפשו כתיב מיהו כי שיימינן בדניזק שיימינן ואין נמכרין בעבד
שהרג את האדם והוזמו והיו מחייבין
זוממין. ר' יוחנן אמר ק"ו
עברי סבר רב המנונא למימר ה"מ היכא דאית ליה לדידיה דמיגו דאיהו
ומה הוא אם עשה במזיד
את הבעלים כופר דכתיב
בלא התראה אינו נהרג
אם כופר יושת עליו וגו': ואין
לא נזדבן אינהו נמי לא מיזדבנו אבל היכא דלית ליה לדידיה אע"ג
ואינו גולה הן שאע"פ
נמכרין. אם העידוהו שגנב ואין לו
דאית להו לדידהו מיזדבנו (א"ל רבא) ולימרו ליה אי אנת הוה לך מי
(סנהדרין
שהן במזיד לא עשו
י.) משום והצדיקו
מעשה אינו דין שלא יגלו.
מה לשלם ונגמר דינו לימכר כדכתיב
הוה מיזדבנת אנן נמי לא מיזדבנינן אלא סבר רב המנונא למימר
את הצדיק.
ודחי'. היא הנותנת כלומר
ונמכר בגנבתו: אין משלמין ע"פ
ה"מ היכא דאית ליה או לדידיה או לדידהו אבל היכא דלית ליה לא
מדבריך ראוי הוא שיגלו
עצמן. אם הוזמו בב"ד ולא הספיק
כדי שתהיה להן כפרה
לדידיה ולא לדידהו מזדבני א"ל רבא ונמכר בגנבתו אמר רחמנא
7
מאחר שלא עשו מעשה
בעל דין להעמידן בדין על הזמתן עד
אבל הוא שעשה מעשה
בגנבתו ולא בזממו: משום ר"ע אמרו וכו': מאי טעמא דר"ע קסבר
שברחו ובאו בב"ד אחר והודו שהוזמו
במזיד לא תהיה כפרה
קנסא הוא וקנס אין משלם ע"פ עצמו אמר רבה תדע שהרי לא עשו מעשה
בב"ד פלוני ולקמן מפרש טעמא:
ח
בגלות. ונדחו דברי ר'
יוחנן ועמדו דברי ריש
[ונהרגים] ומשלמין אמר רב נחמן תדע שהרי ממון ביד בעלים ומשלמים
כופרא כפרה. לכפר על זה שהרג
לקיש: אמר עולא רמז
שורו את האדם והני לאו בני כפרה
מאי
לעדים זוממין שלוקין מן
נינהו שלא הרג שורם אדם: ומר סבר כופרא ממונא. שהזיק גופו של זה ונתחייב ליורשיו
דמי ההרוג: כופרא כפרה. לכפר
התורה מנין שנאמר
והצדיקו את הצדיק
על עצמו שחייב מיתה בידי שמים לפיכך יתן דמי עצמו: בדניזק שיימינן. בהכי הויא ליה כפרה כי יהיב דמי ניזק ולקמיה
והרשיעו את הרשע והיה
מפרש טעמיה: מאי טעמייהו דרבנן. דאילו ר' ישמעאל מסתבר טעמיה כיון דכופרא כפרה דמי עצמו בעי למיתב: נאמר השתה
אם בן הכות הרשע. משום
למעלה. בנוגף אשה הרה כאשר ישית עליו בעל האשה : ונאמר השתה למטה. בכופר אם כופר יושת עליו: מה להלן בדניזק.
והצדיקו את הצדיק
והרשיעו את הרשע ילקה.
שמשלם דמי וולדות שנזוקו: פדיון נפשו. דנותן את הכופר: ורבנן. אמרי לך אין ודאי פדיון נפשו הוא דכופרא כפרה מיהו בדניזק שיימינן ובהכי
אלא כגון דאתו עדים
הויא למזיק פדיון נפשו: דאית ליה לדידיה. שיש לו לגנב ממון לשלם דמי הגניבה אם לא הוזמו ולהם אין מה לשלם דמיגו דאיהו לא הוה מזדבן
והרשיעו הצדיק והצדיקו
(שם) וכל לאו שאין בו
הרשע. ואתו שהדי אחריני
אם לא הוזמו אינהו נמי כי הוזמו לא מזדבני שהרי לא זממו למכרו: וקנס אינו משלם ע"פ עצמו. דכתיב גבי כפל אשר ירשיעון אלהים פרט
מעשה אין לוקין עליו.
והצדיקו את הצדיק
למרשיע את עצמו : תדע. דקנסא הוא שהרי המעידים בנפש לא הרגו אדם ולא נהרג אדם על פיהם ונהרגין ומשלמין ממון:
דמעיקרא והרשיעו את
מאי
הרשע כלומר שוינהו
(שם) אין משלמין על פי עצמן.
להנהו שהדי קמאי רשעים והיה אם בן הכות הרשע. אבל מלאו דלא תענה אין לוקין משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה:
ת"ר ד' דברים נאמרו בעדים זוממין אין נעשין בן גרושה או בן חלוצה ואין גולין לערי מקלט ואין משלמין את הכופר ואין (ב"ק ה.) בדניזק שיימינן.
נמכרין לעבד עברי. משום ר' עקיבא אמרו אף אין משלמין [על פי עצמן. אין נעשין בן גרושה וכו'] ואין גולין לערי מקלט (שם מ.) נאמר השתה למעלה. ונאמר השתה למטה.
(שם) בגנבתו ולא בזממו. (קדושין יח.)
שנאמר הוא ינוס הוא ולא זוממין. ואין משלמין כופר מאי טעמא כופרא כפרה הוא והני לאו בני כפרה נינהו כיצד כגון
שהעידו כי שורו של פלוני הרג פלוני שמחייבין אותו כופר ונמצאו זוממין אין משלמין את הכופר: ואין נמכרין בעבד
עברי. מאי טעמא אמר רבא דאמר קרא אם אין לו ונמכר בגנבתו בגנבה נמכר ולא בזממו. משום ר' עקיבא אמרו אף אין משלמין על פי עצמן. מאי טעמא קסבר ר' עקיבא עדים זוממין קנסא הוא ואין אדם משלם קנס על פי עצמו. אמר רבא תדע
שהרי לא עשו מעשה ונהרגין. וכן אמר רב נחמן תדע שהרי ממון ביד בעליו ומשלמין (הנה) [היינו] לא עשו מעשה ומשלמין: