ז:
אלו
הן
הגולין
פרק שני מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פשיטא
גמ' אמר י) רבא גרסינן ולא גרסינן אלא: באומר מותר. סבור
בר
קטלא הוא. תימה אימא במזיד ולא התרו בו
ג א
א) ב) רבה
שמותר להרוג את ישראל וזהו מזיד שלו: אנוס הוא. והיאך הוא
וי"ל
דהא נמי נפקא לן מבלי דעת דאיכא מבלי
ג)
קורהו מזיד: בפתע פרט לקרן זוית. שלשון פתע הוא בסמוך
דעת יתירא עוד י"ל דהא נמי פשיטא דלא יגלה דעל כרחך
ד ב ג ד ה ו
ד) ה) ו)
כדמתרגמי' בתכיף. פרט לקרן זוית אם היה זה יוצא ממבוי זה
קרא בלא מתכוין איירי מדכתיב והוא לא שונא:
אלא פרט לאומר מותר. וקשה
ה ז
ונכנס לזה לפנות לימין או לשמאל
(ב) דגבי חלב וגבי שבת דכתיב
וסכינו בידו וזה בא כנגדו בקרן
היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה
ו ח
ז)
ז ט
זוית ולא ראהו והרגו: שדחפו
בשניהם שגגה וחייבין פרק כלל
אינו גולה א זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה
ח י
ח) ט)
ושלא בדרך ירידתו אינו גולה: גמ' מנא
בלא מתכוין: להביא ירידה
בגופו.
גדול בתינוק שנשבה
ט כ
שהיא
צורך עליה. כגון הרוצה
לבין הנכרים וי"ל דשאני הכא דכתיב
ה"מ אמר שמואל דאמר קרא 1 ויפל עליו
י ל
שגגה יתירא למעוטי אומר מותר ל):
להרים ידו בכח וגרזן בידו ומשפיל
ואשר לא צדה פרט למתכוין
וימות עד שיפול דרך נפילה תנו רבנן
י)
תחלה
את גופו ושוחה לפניו כדי
מ
כ) ל)
2 בשגגה פרט למזיד $ 3 בבלי דעת פרט
לזרוק. בכיצד הרגל
להרים
בכח
ובהשפלתו הרג דלא
למתכוין מזיד פשיטא בר קטלא הוא (אלא)
פירש רש"י ממעט ליה
תימא הואיל
וצורך עליה היא פטור
(ג)
מ)
מגלות דהא כתיב ויפל: בלא צדיה.
אמר רבא אימא פרט לאומר מותר א"ל
ממיתה אבל גלות אית ביה ולא
ב
יא נ
נ)
❖
נראה דא"כ לא הוי כמו אידך לכן
לשון צידוד.
שלא נתכוין לצדד לצד
ס)
אביי אי אומר מותר אנוס הוא אמר ליה
❖
שני: ואשר לא צדה. שלא נתכוין
נראה לפרש דפטור (ממיתה) מגלות
מ)
שאני אומר האומר מותר קרוב למזיד הוא
לזרוק בצדו ובסמוך לו אלא למקום
נ)כדאמרינן פרק כיצד הרגל
3 בבלי דעת פרט למתכוין מתכוין פשיטא
תורה אור השלם
: מה יער שיש לו רשות
שזרק אבל לא היה יודע שיש שם
גליון הש"ס
בר קטלא הוא אמר רבה ג פרט למתכוין
1. אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר
אדם: פרט למתכוין לזרוק שתים
לניזק ולמזיק ליכנס לשם וכו'. וקשה
גמ' בבלי דעת פרט
להרוג את הבהמה והרג את האדם לכותי והרג
יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל
וזרק ארבע. א] וכן לזרוק ארבע וזרק
דמסתמא כמו כן נימא מה יער
למתכוין.
עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב
את ישראל לנפל והרג בן קיימא ת"ר אם
שמונה: אף כל שיש לו רשות לניזק
מקום שעומד שם המזיק ויש רשות
4
לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ:
שם מה יער רשות.
במדבר לה כג
בפתע פרט לקרן זוית בלא איבה פרט
כו'. יצאה חצר של בעל הבית:
לניזק להיות לשם וא"כ קשה דתנן
ה
ד
❖
2. וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים
עליה היא או ירידה היא. בתר
הזורק אבן לרשות הרבים הרי הוא
לשונא הדפו שדחפו בגופו או השליך עליו
ו
עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם
גולה ומוקי לה בסותר כתלו שהוא
דידיה אזלינן והוא היה עסוק בעליה
וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ
להביא ירידה שהיא צורך עליה בלא
ז
בִּשְׁגָגָה: במדבר לה יא
ברשותו והרג הניזק שהוא ברשות
או בתר שליבה אזלינן והעולה עליה
הגהות הב"ח
צדיה פרט למתכוין לצד זה והלכה לה
ח
לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר
הרבים ואמאי גולה והא בעינן מקום
היה דוחקה ומשפילה כלפי מטה:
(א) רש"י
וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה
לצד אחר 5 ואשר לא צדה ט פרט למתכוין
כבר נגעת כו'. הרי נגעת כאן
בכח הרג
שיהא רשות לינזק ולמזיק ושיהא
שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה
לזרוק שתים וזרק ארבע ואשר יבא את
6
לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל
הניזק במקום שהמזיק עומד בו וי"ל
בירידה שהיא צורך עליה והא רבינן
(ב) תוס'
מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
רעהו ביער $ י מה יער רשות לניזק ולמזיק
לה לעיל לחיובא: לפניו חייב. הרג
דלא יליף מיניה מקום ההכאה אלא
ומ"ש
במדבר לה טו
ליכנס לשם אף כל רשות לניזק ולמזיק
3. וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר
כדאיתא
לפניו חייב: ה"ג כאן בירידה שלפניו
שיש רשות לשניהם לעכב במקום
(ג) ד"ה
ההכאה: נשמטה השליבה (ד).
יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה
ליכנס לשם בעא מיניה רבי אבהו מרבי
ועליה שלאחריו כאן בעליה שלפניו
דממעט (ד) ד"ה
אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת
והרגתו השליבה אבל אם הרגו אדם
וירידה שלאחריו כאן בירידה שלפניו
יוחנן היה עולה בסולם ונשמט השליבה
מתחתיו
וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל
ונפלה
שִׁלְשֹׁם: דברים יט ד
פטור דבעינן דרך ירידה:
ושל אחריו כאן בעליה שלפניו
מתחתיו ונפלה והרגה מהו כי האי גוונא
ואי בעית אימא הא דאיתלע והא
4. וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא
נפל האדם
ולאחריו. כל דרך עליה פטור וכל
❖
והרגו
עליה היא או ירידה היא א"ל כ כבר נגעת
אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ
דלא איתלע. ולפי האי איבעית
דרך ירידה חייב. הלכך הא דתניא
עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא
בירידה שהיא צורך עליה איתיביה זה הכלל
צְדִיָּה: במדבר לה כב
אימא כולי עלמא
סברי ירידה היא
לפניו חייב לאחריו פטור בירידה
5. וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה
כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו
הגהות הגר"א
וקשה א"כ אמאי לא קאמר דכולי
שלפניו ועליה של אחריו השפיל
וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ
אינו גולה שלא בדרך ירידתו לאיתויי מאי
עלמא ירידה היא הא דאתלע והא
זרועו כדי להרים בכח והרים מכח
[א] גמ'
(א)
וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר
יָנוּס שָׁמָּה: שמות כא יג
לאו לאיתויי כה"ג וליטעמיך כל שבדרך
דלא אתלע ועוד קשה כי קאמר
לפניו בהשפלתו חייב הרג בעלייתו
6. וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ
מעיקרא דכ"ע עליה היא א"כ
לאחוריו פטור. והא דתניא לאחריו
ירידתו לאיתויי מאי אלא לאיתויי קצב הכא
בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה
קשה ברייתא זו לברייתא דלעיל או
חייב לפניו פטור בעליה שלפניו
יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ
נמי לאיתויי קצב דתניא קצב שהיה מקצב
❖
וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ
השליך עליו להביא ירידה שהיא
וירידה שלאחריו כגון המרים ידו
תנא חדא לפניו חייב לאחריו פטור ותניא
וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת
צורך עליה ונראה לפרש דה"ק דכ"ע
בכח עד שהשפילו דרך אחוריו ממעל
הוּא יָנוּס אֶל אַחַת
אידך לאחריו חייב לפניו פטור ותניא אידך
הגהות מהר"ב
דעליה הוי ומיירי במיהדק ס) ובדלא
לכתפיו וחזר והגביהן להכות לפניו
הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי:
❖
בין לפניו בין לאחריו חייב ותניא אידך בין
דברים יט ה
הרג בהשפלתו דרך אחוריו חייב
אתלע ולא מיירי בירידה שהיא צורך
רנשבורג
לפניו בין לאחריו פטור ולא קשיא ל כאן
הרג בהגבהתו פטור. והא דתניא בין
לעליה דבהא לא פליגי ברייתות והכא
א] רש"י ד"ה פרט וכו'
בירידה שלפניו ועליה שלאחריו כאן בעליה
וכן לזרוק ארבע וזרק
לפניו ובין לאחריו חייב בירידה שלפניו
הכי קאמר איבעית אימא הא והא
רבינו חננאל
שמונה.
שלפניו וירידה שלאחריו כאן בירידה שלפניו
או שלאחריו. והא דתניא בין לפניו
לגלות ומיירי הברייתא שמחייבה
ת"ר בשגגה פרט למזיד.
בין לאחריו פטור בעליה שלפניו
כלומר אינו גולה. אוקמה בירידה שהיא צורך לעליה:
ושל אחריו כאן בעליה שלפניו ושל אחריו
רבא דהאי מזיד שאינו
ושל אחריו: לימא כתנאי. הך בעיא
היינו
לימא כתנאי היה עולה בסולם ונשמטה
גולה באומר מותר
דרבי אבהו: לנזקין. חייב אם לא
❖
שליבה מתחתיו תני חדא חייב ותניא אידך פטור מאי לאו בהא קא מיפלגי
שהאומר מותר קרוב
הרגו אלא הזיקו חייב דלנזקין לא
למזיד הוא ולא מיכפר
דמר סבר ירידה היא ומר סבר עליה היא לא דכ"ע עליה היא ולא קשיא
ליה בגלות. אבל המזיד
שני לן בין שוגג למזיד בין ירידה
בר קטלא הוא. בבלי
כאן לניזקין כאן לגלות איבעית אימא הא והא [א] לגלות ולא קשיא מ הא
מוסף רש"י
לעליה כדאמרינן בב"ק פצע
דעת אוקמה רבא פרט
דאתליע הא דלא אתליע ואיבעית אימא הא והא דלא אתליע ולא קשיא
תחת פצע כ) לחייב על השוגג כמזיד
יש אם למסורת.
למתכוין להרוג בהמה
הא דמיהדק והא דלא מיהדק: מתני' נשמט הברזל מקתו והרג רבי
והרג אדם לכותי והרג
ואונס כרצון: הא דאתליע. חייב שכל
ישראל לנפלים והרג בן
שליבה שהתליעה כשדורסין עליה
אומר אינו גולה וחכמים אומרים גולה מן העץ המתבקע רבי אומר
קיימא שאינו גולה: ת"ר
גולה וחכמים אומרים אינו גולה: גמ' תניא אמר להם רבי לחכמים
(סוכה ו:) יש אם
נכפפת היא למטה וירידה היא ואם
אם בפתע פרט לקרן זוית
נ
למקרא.
דהוה ליה לעיוני. בלא
לא התליעה אין כאן ירידה: הא
❖
וכי נאמר ונשל הברזל מעצו והלא לא נאמר אלא מן העץ ועוד נאמר
(סנהדרין ד.)
איבה פרט לשונא. כלומר
6
דמהדק. אם היתה השליבה מלא
הני לא סגי להו בגלות.
עץ למטה ונאמר עץ למעלה מה עץ האמור למעלה מן העץ המתבקע
הנקב שהיא תחובה בו ואחוזה יפה
הדפו שדחפו בגופו. או
אף עץ האמור למטה מן העץ המתבקע אמר רב חייא בר אשי אמר רב
השליך עליו להביא ירידה
רבינו חננאל (המשך)
יפה אין כאן דרך ירידה ופטור. לא
שהיא צורך עלייה. בלא
ושניהם מקרא אחד דרשו ונשל הברזל מן העץ רבי סבר יש אם למסורת ונישל
מהדק ירידה יש כאן וחייב:
צדיה פרט למתכוין לצד
מקצב והכה בין מלמעלה
מתני' מן העץ המתבקע. יצא
כתיב ורבנן סברי יש אם למקרא ונשל קרינן ורבי יש אם למסורת סבירא ליה
בין מלמטה גולה ואתיא
זה והלכה לה לצד אחר.
כדמר בר רב הונא טבח
ואשר לא צדה פרט
קיסם וניתז למרחוק והרג: גמ' נאמר
והאמר
למתכוין לזרוק ב' אמות
שהיה מקצב והכה לפניו
עץ למטה. ונשל הברזל מן העץ: ונאמר עץ למעלה. לכרות העץ: יש אם למסורת. כמה שנמסרה כתב של תיבה למשה אנו צריכין לדורשה ולא
וזרק ד' אמות והיה שם
למטה גולה. למעלה אינו
אדם והכהו דלא מיכפר
גולה. לאחריו למעלה
לפי המקרא כשאתה קורא ונשל אתה מוסיף הברה של אל"ף או של ה"א בין נו"ן לשי"ן ולפי המסורת ונישל כתיב ופירושו נישל שהשיל
להו בגלות ואשר יבא
גולה. למטה אינו גולה.
הברזל מן העץ המתבקע ומצא את רעהו. ורבנן סברי יש אם למקרא ונשל קרינן לשון פעל הברזל עצמו נשל מעל עצו:
את רעהו ביער מה יער
והא דתני' בין לפניו
הא בין לאחריו חייב בירידה
רשות לניזק ולמזיק ליכנס
שם אף כל שיש רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם דינו הכי. בעא ר' אבהו מר' יוחנן היה עולה בסולם ונשמטה שליבה
שלפניו ושל אחריו. והא דתניא בין לפניו בין לאחריו פטור בעלייה שלפניו ושל אחריו כאשר כבר פירשנו. והא דבעי
מתחתיו ונפלה והרגה מהו. ופשט ליה דהיא ירידה צורך עלייה. ומותיב ליה הא דתנן כל שלא כדרך ירידתו אינו גולה
רבי אבהו מר' יוחנן היה עולה בסולם ושמטה שליבה מתחתיו והרגה תני חדא חייב. ואוקימ' לנזיקין ואע"ג דעלייה היא
מאי לאו כי האי גוונא. ופריק ליה לא לעולם כי האי גוונא גולה ומתניתין כעין קצב שהיה מקצב דתנו ביה ד' בבי. תני
לענין ניזקא חייב. ותני חדא פטור מגלות. איבעית אימא הא והא לגלות והא דקתני חייב כגון דאתלע דכיון דאתלע ולא
חדא לפניו חייב לאחריו פטור כו' ופרקינן לא קשיא. פי' דרך המקצב להעלות הקופיץ מלפניו ולהורידו לאחריו ואח"כ
חזי לעלייה מעיקרא ירידה היא. איבעית אימא דלא אתלע כלל והאי דקתני חייב כגון דלא מיהדק כיון דלא מיהדק לא חזי
מחזירו ומעלהו מאחריו ומורידו לפניו ומכה בבהמה הא דתני לפניו חייב לאחריו פטור דרך ירידה לפניו חייב. פי'
למיסק ביה ומעיקרא ירידה היא: נשמט הברזל מקתו. קודם שיכה על העץ לבקעו והרג רבי אומר אינו גולה דהאי קרוב
בעת שמחזיר הקופיץ מאחוריו להכות על הבהמה כדי לנתחה שזו היא ירידה ממש ובירידה שלאחריו בהחזרת הקופיץ
למזיד הוא שאילו לא היה רפוי לא היה נשמט. ואמרינן מאי טעמא קסבר יש אם למסורת ונשל כתיב כלומר ונשל
שהיא כעין עלייה פטור. והא דתניא לאחריו חייב לפניו פטור הוא בהגבהת הקופיץ מלפניו עד שיחזירו לאחריו פטור
הברזל [מן העץ]. מן העץ המתבקע רבי אומר גולה וחכ"א אינו גולה. כגון שנתזה בקעת מן העץ והלכה והרגה. או
שהוא דרך עלייה לאחריו חייב שהוא דרך ירידה (ופירשנוהו) [ופירשוהו] בתלמוד ארץ ישראל. א"ר ינאי טבח שהיה
נשמט הברזל. כלומר מכח הכאתו בעץ לבקעו נשמט והלך והרג ואם יש לומר והלא מפורש בתחלת סנהדרין כי רבי