אלו הן הגולין פרק שני מכות
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלמא
שאין בה שוה פרוטה. שאם יש בה תשלומי פרוטה משלם ואינו לוקה
גר תושב עובד כוכבים הוא. ו)(אינו) מדקדק מדאתי למעוטי
כט א
א)
ב)
גר תושב לפי שאינו ממעט אלא גר תושב שהרג ישראל
דילפינן בכתובות באלו נערות בפירוש ריבתה תורה
ג) ד)
חובל בחבירו לתשלומין וכי אין בה שוה פרוטה לוקה שעבר על לא
שאינו גולה אלא נהרג וכן ישראל שהרג גר תושב דפטור דכן מוכיח
ה) ו)
יוסיף פן יוסיף : ולא מקשינן
הכאה לקללה. לומר שכשם
לשון מתני' דקתני הכל גולין ע"י ישראל וישראל ע"י כולן חוץ מגר
ז)
ל ב
תושב דלא הוי בכלל דהאי הכל
שאינו לוקה על קללתו ה)דכתיב בעמך
כך לא ילקה על הכאתו ופלוגתא היא
דאין גולין ע"י ישראל וכן ישראל
שאין בה שוה פרוטה דא"ר אמי א"ר יוחנן
לא ג
ח)
❖
בסנהדרין [פה:] דאיכא דמקיש ואיכא
אינו גולה על ידו (אלא) קא סלקא
א הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה
ט) והכי נמי
דלא מקיש: חוץ מגר תושב. ומשמע
דעתיה דכיון דישראל אינו גולה ע"י
ולא מקשינן הכאה לקללה: חוץ מעל ידי
אמרינן
(א)
דמתרוייהו ממעט ליה דלא הוא גולה
גר תושב ולא גר תושב ע"י ישראל
❖
י) ידעו העולם,
גר תושב וכו': אלמא גר תושב עובד כוכבים
רבינו חננאל
ע"י הריגתו אלא נהרג ולא ישראל
אלמא גר תושב דינו כעובד כוכבים
הוא אימא סיפא גר תושב גולה ע"י גר תושב
שאין בה שוה פרוטה
גולה עליו: ל"ק כו' גר תושב שהרג
א"כ הוא הדין גר תושב לגר תושב מידי
לוקה. ולא מקשינן הכאת
אמר רב כהנא לא קשיא כאן בגר תושב
תורה אור השלם
ב
גר תושב. גולה כדקתני בהדיא ורישא
דהוה אעובד כוכבים לעובד כוכבים
עבד וכותי לקללתו ולא
שהרג גר תושב כאן בגר תושב שהרג ישראל
1. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר
כשהרג את ישראל אינו גולה דלא סגי
ולכך קאמר אימא סיפא וכו' ומשני
אמרינן כשם שישראל
המקלל עבד וכותי פטור
וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה
ליה בגלות: לפיכך. אשבע מצות
איכא דרמי קראי אהדדי כתיב לבני ישראל
רישא דוקא קאמר גר תושב לישראל
1
ולא קרינן ביה ונשיא
שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה
אבל גר תושב לגר תושב לא וכדמייתי
שנצטוו בני נח קאי (ו) וקיי"ל אזהרתן
ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים
בעמך לא תאור כך המכה
לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל
אותן פטור אלא ישראל
זו היא מיתתן לפיכך גר תושב או עובד
בתר הכי מקראי ובתוספ' ראיתי שדחק
מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
וכתיב והיו לכם הערים למקלט (ב) לכם ולא
2
המכה עבד או כותי חייב:
במדבר לה טו
לפרש דמעיקרא סלקא דעתיה דגר
כוכבים שהרגו נהרגין ואפי' בשוגג
2. וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים
לגרים אמר רב כהנא ל"ק כאן בגר תושב
חוץ מעל ידי גר תושב.
תושב וישראל גולין זה ע"י זה וחוץ דגר
שאין בני נח צריכין התראה כדאמרינן
כלומר אין ישראל גולה
לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת
שהרג ישראל כאן בגר תושב שהרג גר
אם הרג גר תושב. אלמא
בסנהדרין : מה עובד כוכבים
תושב דקתני במתני' אתא למעוטי
הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי
תושב ורמינהי לפיכך גר ועובד כוכבים
גר תושב עובד כוכבים
הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט:
ל"ש קטל בר מיניה. עובד כוכבים
שאין גר תושב גולה ע"י הכל ולא
במדבר לה יב
הוא ואסיקנא גר תושב
שהרגו נהרגין קתני גר דומיא דעובד כוכבים
כמותו: לאו בר מיניה. ישראל: אף גר
הכל על ידו ולא ידענא מאי קאמר
3. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל
שהרג ישראל נהרג וכ"ש
עובד כוכבים שהרג
מה עובד כוכבים לא שנא דקטל בר
תושב לא שנא קטל בר מיניה. גר תושב
אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה
חדא דכל היכא דקתני ז)חוץ וכו' קאי
ישראל. גר תושב שהרג
וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל
כמותו: דלאו בר מיניה. ישראל: באומר
אכל מה דלעיל מיניה ואף את"ל דהאי
מיניה ולא שנא דקטל דלאו בר מיניה
גר תושב גולה שנאמר
הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא
מותר. נהרג דלאו בר גלות הוא: ואזדו
חוץ אתי למעוטי דלא הוי בכלל ישראל
לבני ישראל לגר ולתושב
בְּעֻלַת בָּעַל:
נהרג אף גר לא שנא דקטל בר מיניה ולא
בתוכם תהיינה שש הערים
בראשית כ ג
לטעמייהו. רב חסדא דלא בעי לשנויי
לגלות ע"י הכל והכל על ידו (מ"מ)
שנא קטל דלאו בר מיניה נהרג אמר רב
4. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים
האלה למקלט וגו':
באומר מותר דקסבר אנוס הוא
קשה דהא לא קתני כללא גבי ישראל
כסבור בהמה ונמצא אדם
בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי
חסדא ל"ק כאן שהרגו דרך ירידה כאן שהרגו
(ז) ורבא דאמר נהרג: כסבור בהמה.
וחוץ משמע דאתי לאפוקי מכללא ועוד
כו'. פי' גר תושב שהרג
בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת
דרך עלייה דרך ירידה דישראל גלי איהו נמי
כסבור בהמה ונמצא אדם
וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ
ה"ז כאומר מותר שהיה לו ללמוד ואף
דגר תושב לאו בכלל ישראל הוא
כנעני ונמצא גר תושב
מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא
סגי ליה בגלות דרך עלייה דישראל פטור הוא
זה היה לו לעיין ובגר תושב עסקינן:
ואמאי איצטריך לאפוקי וע"ק דא"כ
(רבה) [רבא] אמר חייב
נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ:
נהרג א"ל רבא ולאו ק"ו הוא ומה דרך
חייב. מיתה: מאי לאו בידי אדם.
דס"ד מעיקרא דישראל וגר תושב
אומר מותר קרוב למזיד
בראשית כ ו
(ג)
5. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה
הוא רב חסדא אמר פטור
ירידה דישראל גלי איהו נמי סגי ליה בגלות
גולין זה ע"י זה מאי קאמר אלמא
בדיני בני נח וזה אומר מותר היה
אומר מותר אנוס הוא.
מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי
כסבור אחות אברהם היא: לאלהים
עובד כוכבים הוא אי עובד כוכבים (ח)
דרך עלייה דישראל פטור איהו נהרג אלא
איתיביה רבא לרב חסדא
מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ
הנך מת על האשה אשר
ולא לאדם. והלא יודע שהיא אשת
לא יגלה ישראל על ידו ולא הוא ע"י
בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ
אמר (ד) רבא באומר מותר א"ל אביי אומר
ג
לקחת והנה הוא לא לקחה
ישראל: דרך עלייה דישראל פטור
אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה
איש: הגוי גם צדיק תהרוג. קס"ד
מותר אנוס הוא א"ל שאני אומר אומר מותר
אלא [שסבר] שהוא מותר
הַזֹּאת
וְחָטָאתִי
הוא נהרג.
שהודה לו הקב"ה אלמא אנוס הוא:
וא"ת אכתי לא הויא
וקתני הנך מת מאי לאו
לֵאלֹהִים:
קרוב למזיד הוא ואזדו לטעמייהו דאיתמר
בידי אדם וש"מ אומר
בראשית לט ט
כדקא מהדרי ליה עילויה. לא הודה
דומיא דעובד כוכבים דאפי' דרך ירידה
6. וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב
מותר חייב. ודחי לא הנך
כסבור בהמה ונמצא אדם כנעני ונמצא גר
לדבריו שהשיב לו תשובה שחייב
נהרג וי"ל דמ"מ הוא דומיא דעובד
מת בידי שמים ופטור
אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי
תושב רבא אומר חייב אומר מותר קרוב
מיתה שאינו צדיק בדבר שהיה לו
כוכבים מה עובד כוכבים לא שנא בר
מדיני אדם. ודייקא
גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג:
מדכתב מחטוא לי ש"מ
בראשית כ ד
למזיד הוא רב חסדא אומר פטור אומר מותר
מיניה ל"ש לאו בר מיניה כו' ובכך הוי
ללמוד דרך ארץ כדמפרש ואזיל:
7. וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת
בידי שמים הוא. אי הכי
סגי דומיא דעובד כוכבים בחדא
מתני'
אנוס הוא איתיביה רבא לרב חסדא הנך מת
3
האי דכתב ביוסף לאשת
הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא
מילתא: אמר ליה רבא לא כ"ש
אדוניו וחטאתי לאלהים
(ט)
וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם
על האשה אשר לקחת מאי לאו בידי אדם לא בידי שמים דיקא נמי דכתיב
הכי נמי דדינו לשמים והא
אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת
הוא ומה דרך ירידה וכו'. וא"ת אדרבה
מחטוא לי
ולטעמיך וחטאתי לאלהים לאלהים ולא לאדם אלא דינו
אשת איש (הא) [היא]
4
5
תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר
❖
היא הנותנת דרך ירידה ניתן לישראל
(ודינם) [ודינה] בידי אדם.
בראשית כ ז
לָךְ:
מסור לאדם הכא נמי דינו מסור לאדם איתיביה אביי לרבא 6 הגוי גם צדיק
לכפרה דסגי ליה בגלות אבל דרך
אלא הכי קאמר החטא
כדקא מהדרי עלויה ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא
תהרוג התם
לאלהים ודינו בידי אדם.
(ה)
7
עלייה לא ניתן לישראל לכפרה חמור
ומותיב אביי לרבא וכי
אשת
הגהות הב"ח
הוא ואינו גולה דלא סגי בגלות דה"נ
האומר מותר חייב והכתיב
(א) גמ' מגר
אמרינן ברפ"ק (לעיל דף ב:) וי"ל דלית ליה האי טעמא דדרך עלייה לאו משום דלא סגי ליה בגלות אלא משום דקיל הוא ביותר מירידה דהוי אנוס
הגוי גם צדיק תהרוג
מכלל שאינו חייב. ומשני
ביותר והלכך לא מצי אמרת דחמור ביותר מירידה: ואזדו לטעמייהו. רב חסדא דמוקי לה דרך עלייה ואז נהרג ולא מוקי לה באומר
(ב) שם
מותר משום דס"ל דאומר מותר אנוס הוא ולא מיקטל (י) ורבא אית ליה איפכא דדרך עלייה לא מיקטל ח)אבל אומר מותר מיקטל דהיה לו
ללמוד ולא למד: כסבור בהמה ונמצא אדם. רבא אמר חייב דהיה לו לעיין אם אדם אם בהמה ט)וא"נ אומר מותר היה לו ללמוד וצ"ל
(ג) שם רבה
(ד) שם
שנמצא אדם גר תושב מדקאמר ונמצא גר תושב וכן הא דקאמר חייב איירי בגר תושב דאי בישראל לא מיחייב אגר תושב ועוד דאי בישראל
רבה
א"כ חייב דקאמר (כ) רבא חייב גלות קאמר וזה אינו דהא לעיל ממעטינן אומר מותר מגלות אלא על כרחך מיירי שההורג נמי גר תושב ורבא
(ה) שם
דאמר חייב חייב מיתה קאמר: דאומר מותר קרוב למזיד הוא. פי' משום דהיה לו ללמוד והכא נמי היה לו לעיין: ורב חסדא אומר
ליה (ו) רש"י
דקיימא
פטור דאומר מותר אנוס הוא. וא"ת רב חסדא היכי מתרץ ברייתא דלעיל דקתני פרט למזיד ואוקימנא דר"ל לאומר מותר ולדידיה הא
(ז) ד"ה
אומר מותר לא הוי מזיד וי"ל דרב חסדא סבר דמ"מ קרי ליה מזיד משום דבמזיד נהרג שיודע בטוב שהוא הורגו וא"ת דבריש פירקין (דף ז:)
ורבה (ח) תוס'
אמרינן בבלי דעת פרט למתכוין לבהמה והרג לאדם ולמה לי קרא תיפוק ליה משום דחשיב אומר מותר כדמשמע הכא ואומר מותר הוינא
הוא
ממעט מבשגגה וי"ל דלעיל מיירי כגון דאיכא בהמה ואדם לפניו ונתכוין לבהמה והרג אדם אבל הכא שלאותו דבר שנתכוין נמצא שהוא אדם
(ט) ד"ה
ומשום הכי קאמר רבא שהוא קרוב למזיד: אלא דינו מסור לאדם וכו'. לפי הגי' ה"פ אלא אע"ג דכתיב וחטאתי לאלהים מ"מ הוי
רבה ולא דניתן
(ל)
סגי
דינו מסור לאדם פי' חייב בדיני אדם וקשה דלישנא לא משמע הכי לכן נראה כאידך גירסא אלא דינו מסור לשמים וכו' פי' אלא לכך נקט
וחטאתי לאלהים דאע"ג דחייב אף בדיני אדם משום דדינו היה מסור לשמים לפי שלא היו שם עדים הלכך אין דינו מסור אלא לשמים ה"נ דכתיב
דלא (י) ד"ה
ורבה
מחטוא לי היינו דדינו מסור לשמים ולא לאדם לפי שלא ידע מעולם שהיא אשת איש ולעולם חייב בדיני אדם. כך נראה למשי"ח:
י)
התם כדאהדרו ליה. שלא היה צדיק כדמסיק ואזיל השב אשת האיש כי נביא הוא דה"ל ללמוד ורב חסדא לית ליה האי דרשא דכי נביא
(כ) ד"ה
רבה
הוא אבל ליכא לפרושי דאהדרו ליה דכתיב ואם אינך משיב דע כי מות תמות שאחרי שהודיעו שהיא אשת איש א"ל הכי ומ"מ י"ל
ורבה
(ל) ד"ה
מדאיצטריך לומר לו כן ש"מ שהיה אומר לו שכך דינו גם למי שטעה לפי שהיה לו ללמוד ולא למד והא דקאמר אשת נביא הוא וכו'
רבה
מילתא באפי נפשיה היא ולא משנויא
הוא כמו לפירוש הקונט' והא דמסיק דהיה לו ללמוד כו'
מיתוקמא שפיר גם
כרב חסדא דמדרך
ארץ יש לו ללמוד ומיהו
נמי ניחא לשיטת קונטרס:
ורבי