י:
אלו הן
הגולין
פרק שני מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
תניא רבי יוסי בר יהודה אומר וכו'. וא"ת ואמאי לא מייתי
מקלט היה כתוב על פרשת דרכים. בכל
מקום שהיו שני דרכים
מח א
א) רב הונא, ב)
כי לא שונא הוא לו
ממלתיה דר' יוסי בר יהודה דמתני' וי"ל דמתני' איכא
מפוצלים אחד פונה לעיר מקלט היה עץ
תקוע באותו דרך וכתוב
ג)
בו מקלט: פתח ליה פיתחא. כשהיה רוצה לדרוש בפרשת רוצחים
למימר דלא חייבים קאמר אלא מאיליהם היו גולין בשביל שהיו
❖
מט ב
ד) דא"כ,
היה מתחיל כן: והאלהים אנה לידו. זהו שאמר הכתוב כאשר יאמר
טועים כדקאמר רבי הכא בברייתא
אבל בברייתא מוכח שפיר
דחייבין קאמר מדמייתי פסוק גבי
משל הקדמוני מרשעים יצא רשע.
נ ג
תורה אור השלם
מזיד אבל דמתני' לא מייתי קרא
משל הקדמוני היא התורה שהיא משל
אמקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר
נא ד
גבי מזיד כן נראה למשי"ח ועוד
הקב"ה שהוא קדמונו של עולם והיא
1. תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ
הרוצח ויפנה לשם אמר רב כהנא מאי קרא
נב ה ו
וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ
נראה דע"כ בברייתא ליכא למימר
אמרה מרשעים יצא רשע והיכן
תכין לך הדרך עשה [לך] הכנה לדרך רב
❖ אמר מביאין עגלה ערופה.
1
אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ
דמאיליהן קאמר ד) דע"כ היינו רבי:
אמרה והאלהים אנה לידו והיאך
וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל
חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא
חד
הקב"ה ממציא מכשול לאדם לחטוא
דברים יט ג
רֹצֵחַ:
מהכא טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך
2. טוֹב וְיָשָׁר יְיָ עַל כֵּן
2
תימה דהא תנן
אלא ע"י שהיו שניהם רשעים ההורג
גליון הש"ס
יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:
אם לחטאים יורה ק"ו לצדיקים ר"ש בן לקיש
עגלה ערופה אין מודדין אלא
והנהרג ההורג היה חייב גלות ואין
גמ' זה שהרג במזיד
תהלים כה ח
פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא ואשר
3. וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה
נהרג.
מעיר שיש בה ב"ד וי"ל דהתם
עד בדבר והוא לא גלה והנהרג היה
3
❖
וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ
לא צדה והאלהים אנה לידו וגו' כאשר
מיירי כגון דאיכא עיירות טובא
חייב מיתה ואין עד בדבר ולא נהרג
(א) 4
וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר
ובחדא מינייהו יש ב"ד כיון דמצי
לפיכך הקב"ה מזמנן לפונדק אחד
יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו'
יָנוּס שָׁמָּה: שמות כא יג
4. כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל
כו': במה הכתוב מדבר. והאלהים
לאוקומי קרא דמקיימי ליה אבל
הגהות הב"ח
במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו את
הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא
אנה לידו: נופל עליו והורגו. ויש
הכא מיירי כגון שאין שם ב"ד
(א) גמ' זהו
הנפש אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד
רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ:
עדים ויגלה על כרחו: בדרך תלך.
בכל העיירות הסמוכות הלכך
שאמר הכתוב
שמואל א כד יג
לזה אין עדים ולזה אין עדים הקב"ה מזמינן
(ב) רש"י
5. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל
בדרך אשר תבחר לילך: אם ללצים.
אמרינן דמ"מ מודדין מינייהו:
אפילו לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת
בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם
בא אדם להתחבר: הוא יליץ. אין
לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי
הסולם וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל
מעכבין בידו: ומצאו גואל הדם.
בָרוּךְ הוּא:
במדבר כב יב
עליו והרגו $ זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה אמר רבה בר רב
בדרך (ב) בהליכתו: בגואל הדם
6. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל
הכתוב מדבר. וה"ק פן ירדוף גואל
הונא אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא א"ר אלעזר מן התורה ומן
בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ
❖
הדם אחרי הרוצח והשיגו והכהו נפש
אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ
הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו מן
ב
הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם
ולא יתיירא מב"ד כי לו אין משפט
התורה דכתיב לא תלך עמהם וכתיב קום לך אתם מן הנביאים דכתיב
5
6
וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר
מות וסוף המקרא האומר כי לא שונא
אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ
7 אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך מן הכתובים דכתיב
מוסף רש"י
הוא וגו' מוסב על ראשו פן ירדוף
תַעֲשֶׂה: במדבר כב כ
אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן אמר רב הונא רוצח שגלה לעיר מקלט
7. כֹּה אָמַר יְיָ גֹּאַלְךָ
לזה אין עדים.
ג
8
גואל הדם אני אומר לך להכין לו
קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ
ומצאו גואל הדם והרגו פטור קסבר 9 ולו אין משפט מות בגואל הדם הוא
הדרך כי לא שונא היה לו ולא הרגו
(שמות
אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל
דכתיב מיתיבי ולו אין משפט מות ברוצח הכתוב מדבר אתה אומר ברוצח או
כא יג) ונפל עליו
מדעת: ברוצח הכתוב מדבר. וה"ק
מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ:
והרגו.
ישעיהו מח יז
אינו אלא בגואל הדם כשהוא אומר והוא לא שונא לו מתמול שלשום הוי
פן ירדוף והשיגו והכהו והוא לא היה
01
8. אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ
❖
ראוי למות כי לא שונא היה להרוג
אומר ברוצח הכתוב מדבר הוא דאמר כי האי תנא דתניא ולו אין משפט מות
(שם)
וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן:
משלי ג לד
ולא הרגו מדעת: הרי רוצח אמור
בגואל הדם הכתוב מדבר אתה אומר בגואל הדם הכתוב מדבר או אינו אלא
9. פֶּן יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם
כו'. שאין לו משפט מות ולא היה
ברוצח כשהוא אומר 9כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום הרי רוצח אמור הא
אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ כִּי יֵחַם
רבינו חננאל
צריך לכתוב בשבילו ולו אין משפט
לְבָבוֹ וְהִשִּׂיגוֹ כִּי יִרְבֶּה
מה אני מקיים ולו אין משפט מות בגואל הדם הכתוב מדבר תנן מוסרין לו שני
עולות שעתיד שלמה בנך
מות: הרבה שליחות עושה. דברים
הַדֶּרֶךְ וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ וְלוֹ
להקריב על גבי המזבח
ת"ח שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו מאי לאו דמתרו ביה דאי קטיל בר קטלא
אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת כִּי לֹא
שאינן נעשים ע"י האדם נעשים
תניא רבי אלעזר בן
שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל
הוא לא כדתניא וידברו אליו דברים הראוים לו אומרים לו אל תנהג בו מנהג
ומתקבלים על ידי הרבה שלוחים:
ד
ג)
שִׁלְשׁוֹם: דברים יט ו
יעקב אומר מקלט מקלט
01. וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר
היה כתוב על פרשת
שופכי דמים בשגגה בא מעשה לידו ר"מ אומר הוא מדבר ע"י עצמו שנאמר
פשיטא. כיון דהוא גולה ודאי בשוגג
דרכים כדי שיכיר הרוצח
יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה
הרג דאי במזיד הרג וכי גולה היה:
וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה אמר מר בשגגה בא מעשה
01
ויפנה לשם שנאמר תכין
אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת
ה"ג דאי במזיד בר גלות הוא
לך הדרך. עשה הכנה
וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל
לידו פשיטא דאי במזיד בר גלות הוא אין והא תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר
שִׁלְשֹׁם: דברים יט ד
לדרך: מרשעים יצא רשע.
בתמיהה: בתחלה. תחלת משפטן
בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין ומביאין אותם
11. וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ
כגון אחד שהרג בשוגג
של רוצחים ועיקרו זהו אחד שוגג
ואחד שהרג במזיד ואין
וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ
משם מי שנתחייב מיתה הרגוהו שנאמר 11 ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם
ואחד מזיד כו'. ויליף טעמא מקרא
בהן עדים זימנם הקב"ה
אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם
ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת מי שלא נתחייב פטרוהו שנאמר והצילו
דברים יט יב
למקום אחד זה שהרג
וָמֵת:
21
וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב
21. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת
במזיד ישב תחת הסולם
העדה את הרוצח מיד גואל הדם מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו
לו וקם עליו וגו' משמע אם הורגו
וזה שהרג שוגג היה יורד
הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם
שנא' והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה רבי אומר מעצמן הן
מן הסולם נפל עליו והרגו
בכוונה ינוס וכתיב בתריה ושלחו זקני
וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל
21
זה שהרג במזיד נהרג
עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס
עירו וגו': רבי אומר. לא אמר הכתוב
גולין כסבורין הן אחד שוגג ואחד מזיד קולטות והן אינן יודעין שבשוגג קולטות
וזה שהרג בשוגג גולה:
שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת
שיגלה אלא הוא טועה וגולה ולימדך
במזיד אינן קולטות א"ר אלעזר ה עיר שרובה רוצחים אינה קולטת שנאמר
מן התורה ומן הנביאים
הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח
ומן הכתובים בדרך שאדם
הכתוב שיקחוהו משם ויהרגוהו: ודבר
אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:
ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא שהושוו דבריהן לדבריו וא"ר
31
במדבר לה כה
רוצה לילך שם מוליכין
באזני זקני העיר ההיא. מקרא בספר
31. וְנָס אֶל אַחַת
אלעזר ו עיר שאין בה זקנים אינה קולטת דבעינן זקני העיר וליכא איתמר עיר
אותו. מן התורה דכתיב
יהושע: מצוה בעלמא. מצוה שיהו
לא תלך עמהם כיון
מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה וְעָמַד
שאין בה זקנים רבי אמי ור' אסי חד אומר קולטת וחד אומר אינה
שרצה נאמר לו קום
פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וְדִבֶּר
שם זקנים ומיהו כי אין בה זקנים נמי
לך אתם. מן הנביאים
קולטת למאן דאמר אינה קולטת בעינן זקני העיר וליכא למאן דאמר
בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא
קלטה: בבן סורר ומורה כתיב
אני ה' אלהיך מלמדך
אֶת דְּבָרָיו וְאָסְפוּ אֹתוֹ
קולטת מצוה בעלמא ועיר שאין בה זקנים ר' אמי ורבי אסי חד
והוציאו אותו אל זקני עירו:
להועיל מדריכך בדרך
הָעִירָה אֲלֵיהֶם וְנָתְנוּ לוֹ
תלך. מן הכתובים אם
אמר נעשה בה בן סורר ומורה וחד אמר אין נעשה בה בן סורר ומורה
מָקוֹם וְיָשַׁב עִמָּם:
בלשון
ללצים הוא יליץ ולענוים
יהושע כ ד
למ"ד אין נעשה בה בן סורר ומורה בעינן זקני עירו וליכא למ"ד נעשה בה
41. וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ
יתן חן: ולו אין משפט
41
מות בגואל [הדם] שמצא
וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי
בן סורר ומורה מצוה בעלמא ועיר שאין בה זקנים ר' אמי ור' אסי חד אמר מביאה עגלה ערופה וחד
הרוצח והרגו הכתוב
עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ:
אמר אינה מביאה עגלה ערופה למ"ד אינה מביאה עגלה ערופה בעינן זקני העיר ההיא וליכא למאן
מדבר. (ודברו) [וידברו]
דברים כא יט
51
51. וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה
אליו דברים הראויין לו
דאמר מביאה עגלה ערופה מצוה בעלמא א"ר חמא בר חנינא מפני מה נאמרה פרשת רוצחים
אומרין להן אל תנהגו
אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי
בלשון
בו מנהג הרצחנים בשגגה
הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר
בא לידו. א"ר אלעזר עיר
אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר
שרובה רצחנין אינה קולטת שנאמר ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא שהשוו דבריהם לדבריו. וכן עיר שאין בה זקנים אינה קולטת ואין נעשה בה בן סורר ומורה. וכן אינה מביאה עגלה ערופה דבעינא בה
לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל:
זקני העיר ההיא וליכא. מפני מה נאמר פרשת רצחנים
דברים כא ג