אלו הן
הגולין פרק שני מכות
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בלשון עזה. בכל יהושע כתיב ויאמר ה' וכאן נאמר וידבר ה' אל
משל זה על אדם שלוקה בשביל סרחון של אחרים: טוביה חטא
נג
א
א) ב)
ג)
יהושע ודיבור לשון עז הוא: מפני שהן של תורה. אבל שאר אמירות
וזיגוד מנגיד. משום ההיא דאמרי' בערבי פסחים [קיג:] טוביה חטא
ד) לספרי, ה)
שאמר לא אמר דבר לקיים מצוה הכתובה בתורה חוץ מזו: ידבר
וזיגוד אסהיד ביה ביחידי שלא היה עד שני בדבר ונגדי' רב פפא לזיגוד א"ל
ו)
נד ב
עמים. ינהל עמים תחתינו: מפני ששיהם. שלא הפרישם לאחר
טוביה חטא וזיגוד מנגיד ומאז היתה למשל: התם אמרי. בא"י אומרין
ז) אמרההוא ח)
דאמרי, ט)
משל זה: שכם נסיב מבגאי גזר. שכם
שחלקו מיד עד שנאמר לו מפי הקב"ה:
י)
פליגי בה. בפירושא דהאי קרא מה
בן חמור לקח את דינה בת יעקב
בלשון עזה דכתיב וידבר ה' אל יהושע לאמר
כ)
1
ג
כתב יהושע בס"ת: חד אמר שמנה
וההנאה שלו ושאר בני העיר שלא נהנו
ל)
דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי
מ)
פסוקים. מוימת שם משהע) עד סיפא
מלו עצמן ונצטערו. מבגאי שם איש
המקלט אשר דברתי אליכם וגו' מפני שהן
נ) מי איכא דידע אי
מבני העיר: שכרה דוד שיתין. יסודות
וחד אמר בפרשת ערי מקלט הוא
שרי כו', ס)
של תורה למימרא דכל דיבור לשון קשה
נה ד
אומר שכתובה בספר יהושע: למען
של בית המקדש. ובגמרת ירושלמי
❖
אין כדכתיב דבר האיש אדוני הארץ אתנו
ע)
2
תהיה תורת וגו'. ורישיה דקרא
מצינו תימוליוס
❖
פ)
קשות והתניא 3 נדברו אין נדברו אלא לשון
משתעי בתפילין ואיתקש הכא תורה
של בית המקדש והוא יסוד בלשון יוני:
נחת וכן הוא אומר ידבר עמים תחתינו דבר
לתפילין: כי איתקש למותר בפיך.
קפא תהומא. צף התהום. בגמרת
4
תורה אור השלם
גליון הש"ס
לחוד ידבר לחוד: (סימנ"י רבנ"ן מהמנ"י
דכתיב בהאי קרא בפיך מן המותר
ירושלמי שמצא שם חרס שהגביה
1. וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ
בפיך שאין נכתבין על עור בהמה
קולו ואמר לו אל תטלני מכאן שאני
גמ' ר"י ור' נחמיה חד
וספר"י) פליגי בה רבי יהודה ורבנן חד אומר
לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי
אמר.
טמאה: להלכותיהן. לדבר שאינו
כבוש על התהום מיום מתן תורה
יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם
מפני ששיהם וחד אומר מפני שהן של תורה
שם ספר שתפרו בפשתן.
אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר
כתוב בתורה ובתפילין גופייהו לא
שרעדה כל הארץ ולא שמע דוד
5 ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר
דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד
❖
לדבריו ונטלו: מי שרי למכתב שם.
גמרינן ליה אלא מהלכה למשה מסיני
יהושע כ ב
מֹשֶׁה:
תורת אלהים פליגי בה $ ר' יהודה ור' נחמיה
2. דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי
לא ילפי' בהיקשא: דבי חביבי. דודי
פן ימחקוהו המים ועובר משום
חד אומר שמנה פסוקים וחד אומר ערי מקלט
הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת וַיִּתֵּן
אחי אבא והוא רבי חייא: מתני'
ואבדתם את שמם ולא
אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת
מוסף רש"י
בשלמא למ"ד ח' פסוקים היינו דכתיב בספר
אחד כהן משוח בשמן המשחה. הם
תעשון כן וגו' : נשא אחיתופל כו'.
הָאָרֶץ: בראשית מב ל
ידבר עמים.
3. אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ
תורת אלהים אלא למ"ד ערי מקלט מאי
כהנים גדולים שהיו עד יאשיהו: ואחד
יש תימה בדבר שהרי לא קנה דוד
(שבת סג.)
אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ
המרובה בבגדים. הם ששימשו מיאשיהו
את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה
בספר תורת אלהים ה"ק ויכתוב יהושע בספרו
שבשעה שכרה דוד
וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן
דהסתה שהיתה לאחר מיתת אחיתופל
ואילך שנגנז שמן המשחה כדאמרינן
שיתין.
לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי
את הדברים האלה הכתובים בספר תורת
מלאכי ג טז
שְׁמוֹ:
ג' שנים ולפי דברים הללו צריכין אנו
בהוריות ושוב לא נמשחו
אלהים $ ספר שתפרו בפשתן פליגי בה ר'
4. יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ
לומר שאע"פ שלא קנה הגורן יודע
כהנים ולא היתה ניכרת כהונה גדולה
וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ:
יהודה ור"מ חד אומר כשר וחד אומר א פסול
היה מנעוריו מיום [שנמשח] וישבו
בהם אלא בריבוי בגדים שמשמש
תהלים מז ד
למ"ד פסול דכתיב למען תהיה תורת ה'
(סוכה נג.) קפא תהומא.
5. וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת
6
בח' בגדים: ואחד שעבר ממשיחותו.
הוא ושמואל בנוית הרמה ובדקו בספר
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר
בפיך ואיתקש כל התורה כולה לתפילין מה
שאירע פסול בכ"ג ושימש אחר תחתיו
יהושע ומצאו מקום לבית המקדש
תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן
תפילין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין
וכשנתרפא כהן חזר לעבודתו ועבר
כדכתיב עד אמצא מקום וגו'
גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת
ב
(שם) מהו לכתוב שם
הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְיָ:
זה ממשיחותו: מחזירין את הרוצח.
אף כל לתופרן בגידין ואידך כי איתקש
וכדדרשינן ליה בזבחים באיזהו מקומן
כו'.
יהושע כד כו
וחפר היסודות ברשותו: ימחה
במיתתן כמו שנאמר פ)ואחרי מות הכהן
למותר בפיך להלכותיו לא איתקש אמר רב
6. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל
ג
(שם)
הגדול ישוב הרוצח: משוח מלחמה.
על המים. דכתיב בסוטה
יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ
חזינן להו לתפילין דבי חביבי דתפירי
אחספא.
לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ
כהן המשוח לומר במלחמה צרכי
ומחה אל מי המרים והרבה הזכרות
בכיתנא ולית הלכתא כוותיה: מתני' דאחד
בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה
המלחמה אל ירך לבבכם וכל הענין
בפרשה ואפ"ה כתיב ומחה כו'. וקללה
הוֹצִאֲךָ יְיָ מִמִּצְרָיִם:
משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים
: גמ' וישב בה עד מות הכהן
שמות יג ט
זו בחנם היתה שלא היה מקללו אלא
7. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת
ואחד שעבר ממשיחותו מחזירין את הרוצח
הגדול. הא חד כי בעיר מקלטו ישב עד
אם אינו אומר: אפי' על תנאי. ולא
הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם
רבי יהודה אומר אף משוח מלחמה מחזיר
מות הכהן הגדול הא תרי ואחרי מות
נתקיים התנאי אעפ"כ היא באה דהא
וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל
(שם נג:) לעשות
את הרוצח לפיכך אימותיהן של כהנים
עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס
הכהן הגדול ישוב הרוצח הא תלתא:
קללה על תנאי היתה אם תכחד ממני
שלום בין איש לאשתו.
שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת
שהיה להן לבקש רחמים על דורן.
ולא נתקיים שלא כיחד ואעפ"כ נתקיימה
מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו
הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח
על בניהם שימותו: גמ' מנא הני מילי אמר
הלכך לאו קללת חנם היא:
הקללה דכתיב ולא הלכו בניו בדרכיו
אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:
(שם) שמי
במדבר לה כה
הכא אמרי. בבבל אומרין
וגו' וזו קללה קללו עלי כה יעשה לך
רב כהנא דאמר קרא וישב בה עד מות
8. כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב
שנכתב בקדושה.
7
כמו שנעשה לי שאין בני מהוגנין:
עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל
הכהן הגדול וכתיב 8כי בעיר מקלטו ישב עד
וחטאתי וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל
מות הכהן הגדול וכתיב ואחרי מות הכהן הגדול ור' יהודה כתיב קרא
יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ
8
❖
(שם)
אֲחֻזָּתוֹ: במדבר לה כח
אחרינא 9 לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן (וגו') ואידך מדלא כתיב הגדול חד מהנך הוא: לפיכך אימותיהן
9. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס
של כהנים וכו': טעמא דלא מצלו הא מצלו מייתי והכתיב כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא
אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב
01
לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת
רבינו חננאל
(א"ל) ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו ואיכא דמתני כדי
הַכֹּהֵן: במדבר לה לב
01. כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר
שיתפללו על בניהם שלא ימותו טעמא דמצלו הא לא מצלו מייתי מאי הוה ליה למעבד הכא אמרינן
בלשון עז שנאמר וידבר
ה' אל יהושע לאמר דבר
לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לוֹ
טוביה חטא וזיגוד מנגיד התם אמרי שכם נסיב ומבגאי גזיר אמר (ליה) ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע
משלי כו ב
אל בני ישראל לאמר תנו
תָבֹא:
11. וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי
לי שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה
לכם את ערי המקלט וכו'.
ומנא לן דכל דבור לשון
לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ
דר' יהושע בן לוי ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי אמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפי' בחנם
קשה הוא שנאמר דבר
אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ
האיש אדוני הארץ אתנו
היא באה מנלן מאחיתופל שבשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא בעא למישטפא לעלמא אמר
אֶל בֵּיתוֹ אֶל עִירוֹ וַיְצַו
קשות וגו'. איני והתניא
אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת
מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה ליכא דאמר ליה מידי אמר כל היודע דבר זה
אז נדברו ואין נדברו אלא
וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו:
לשון נחת שנאמר ידבר
שמואל ב יז כג
ואינו אומרו יחנק בגרונו נשא אחיתופל ק"ו בעצמו אמר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה
21. וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר
עמים תחתינו. ושנינן דבר
שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לכל העולם כולו לא כל שכן א"ל שרי כתב שם אחספא שדי
לחוד ידבר לחוד. כלומר
אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל נָא
דבר קשה ידבר ניחותא:
תְכַחֵד מִמֶּנִּי כֹּה יַעֲשֶׂה
אתהומא נחת וקם אדוכתיה ואפ"ה כתיב 11 ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך
מאי בספר תורת אלהים.
לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם
אל ביתו (ו)אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וגו' א"ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה מנלן
הכי קאמר ויכתוב יהושע
תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל
את הדברים האלה בספרו
הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ:
מעלי דקאמר ליה [עלי] לשמואל 21 כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר ואף על גב
הכתובין בספר תורת
שמואל א ג יז
דכתיב ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו [ואפ"ה] כתיב ולא הלכו בניו בדרכיו וגו'
31. וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת
אלהים: ספר שתפרו
31
41
בפשתן רבי יהודה ור'
כַּל הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד
אמר
מאיר חד אמר פסול
מִמֶּנּוּ וַיֹאמַר יְיָ הוּא הַטּוֹב
שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך ואיתקש כל התורה לתפילין מה תפילין הלכה למשה מסיני לתפרן בגידין אף כל התורה כולה בגידין. וחד אמר כשר כי איתקשא תורה לתפילין להיכתב במותר בפיך להלכותיו לא
בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה:
שמואל א ג יח
איתקיש. אמר רב חזינא להו לתפילין דבי חביבי דתפירי בכיתנא ולית הלכתא כוותיה: אחד משוח (מלחמה) בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים כו' וישב בה עד מות הכהן הגדול לפיכך אימותיהן של כהנים גדולים היו
41. וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו
מספקין בגדים לרצחנים כו' ואקשינן למימרא דאי מצלו צלותיה מתקבלא והכתיב כן קללת חנם לא תבא. ופרקינן היה להם לבקש רחמים על דורם שלא יארע כזה בימיהם. כההוא דאכליה אריה ברחוק ג' פרסי מאתריה
דרבי יהושע בן לוי ולא אישתעי אליהו בהדיה ג' יומי: פי' טוביה חטא וזיגוד מינגיד. העיד זיגוד על טוביה שחטא ומפני שהיה עד אחד נתחייב מלקות ונעשה כמו משל בפי הכל אחד חטא וזה לוקה. והוא כמו שכם
בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע
שביקש לישא דינה והעיר כולה נימולים. פי' מבגאי לשון באגי. כן זה הדבר. כלומר זה הרג וכהן הגדול מתחייב. ופריק שהיה לו לבקש רחמים על דורו ולא ביקש: ירושלמי רבי יוסי בן חלפתא אומר עתים עתים הם
וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט:
לתפלה. שנא' ואני תפלתי לך ה' עת רצון. שאלו לחכמה מהו עונשו של חוטא. אמרה להם חטאים תרדף רעה. והנבואה אמרה הנפש החוטאת היא תמות. והתורה אמרה יביא קרבן ויתכפר לו שנאמר ונרצה לו. והקב"ה
שמואל א ח ג
אמר יעשה תשובה שנאמר טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך כלומר יורה להן דרך תשובה. אמר רב קללת חכם אפילו בחנם מתקיימת. מנא לן מאחיתופל שקללו דוד ואמר כל היודע אם מותר לכתוב שם אחספא
ולמשדייא בתהומא לאוקומיה ולא יאמר יחנק בגרונו. ואע"ג דבתר הכי אמר ליה אחיתופל שרי. נתקיימה בו הקללה שנאמר ויצו אל ביתו ויחנק. א"ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי באה מנא לן מעלי דאמר ליה לשמואל
כה יעשה לך אלהים. יבעטו גם בניך. ואע"ג דכתיב ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו. הא כתיב ולא הלכו בניו בדרכיו: