יא:
אלו
הן הגולין
פרק שני
מכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אפילו
על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה. יש מדקדקין מכאן
וחטאתי לך. לשון נידוי הוא שיהא מנודה לאביו: מאי דכתיב יחי ראובן
נו א
א) אפילו
מעצמו
וגו' וזאת ליהודה. מה ראה לסמוך יהודה לראובן ומה ראה להתחיל
דנידויים שלנו אפי' אותם שיש להם זמן אין לנדות עצמן
ב)
בברכת יהודה בלשון וזאת ליהודה אלא לפי שהיו עצמות כל השבטים
מספק (ג) שהרי הכא התנה בדבר שלא היה בידו לקיים דשמא היה
נז ב
ג)
שלדן קיים ושל יהודה מגולגלין אמר לשון זה יחי ראובן כלומר ראובן
מעכבו יוסף או יקראנו אסון בדרך ולכך חל מעיקרו גם הנידוי על
ולמיטרא ד)
נח ג
ה)
שלדו קיימת כאילו הוא חי וזאת תהיה
התנאי אבל שאר תנאים דבידו לקיים
נט ד
ו) ז)
ליהודה שהם מגולגלין. עצמות כל
כגון שמנדין את האדם שלא יעשה
אמר רב יהודה אמר רב נידוי על תנאי צריך
ס ה
א
סא ו
הדבר ודאי לא חל הנידוי כלל מעיקרו
השבטים יצאו ממצרים ונשאום בניהם
ח)
הפרה מנלן מיהודה דכתיב 1אם לא הביאותיו
אין חייבין
דכיון דבידו הוא משעת הנידוי אנו
במדבר וזהו שאמר יוסף לאחיו
אליך וגו' וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן
סב ז
אין
יודעים בודאי שלא בדעתו לעשות
והעליתם (א) עצמותי מזה
אין
מאי דכתיב 2 יחי ראובן ואל ימות וגו' וזאת
סג ח ט
אתכם עם עצמותיכם: על איבריה
חייבין
הדבר ודאי $לא חל הנידוי כלל מעיקרו ל):
מי גרם לראובן שהודה יהודה.
ליהודה כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר
לשפא. נכנסו עצמותיו למקום
סד י
עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון עד
תימה דהא אמרינן במדרש וישב
חיבורם ששפו משם כמו דשף
סה כ
❖
שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו
אין חייבין
ראובן אל הבור מהיכן שב מבית אביו
מדוכתיה לשפא
אישלויידור"א: למשקל ולמטרח.
רבונו של עולם מי גרם לראובן שיודה יהודה
שישב בתענית על מעשה בלהה וזה
לישא וליתן: ידיו רב לו. יהי בו
היה קודם מעשה דיהודה וי"ל דמ"מ
וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה עאל
3
תורה אור השלם
לא הודה ברבים עד מעשה דיהודה:
כח לריב ריבו לעצמו נגד חביריו:
איבריה לשפא לא הוה קא מעיילי ליה
1. אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי
מי
גרם לראובן שהודה. ולכל יש
ליהדר בהנך. במיתת מרובה בבגדים
ט)
למתיבתא דרקיע ואל עמו תביאנו לא הוה
תְּבַקְשֶׁנּוּ
אִם לֹא
לנו סמך מן המקרא יהודה אתה
או בשעבר ממשיחותו אלא לאו ש"מ
הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו
קא ידע למישקל ומיטרח בשמעתא בהדי
כולהו: מתני' ה"ז אינו גולה.
י)
יודוך אחיך ומתרגמינן את הודית מ)כך
לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל
רבנן ידיו רב לו לא הוה ידע לפרוקי קושיא
הַיָּמִים: בראשית מג ט
מפרש טעמא בגמ' מק"ו: חוזר
יודוך אחיך פירוש (ד) הודית ולא בוש
כ)
2. יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת
ועזר מצריו תהיה איבעיא להו במיתת כולן
במיתתו של שני. יליף טעמא בגמ':
כך יודוך אחיך שבשביל שהתחלת
ל)
וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר:
דברים לג ו
הוא חוזר או דלמא במיתת אחד מהן ת"ש
נגמר דינו בלא כ"ג. שלאכ) מינו אחר
להודות בא ראובן והודה:
ב
3. וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר
אמר אביי ק"ו ומה מי שגלה כו'.
תחתיו עד שנגמר דינו של זה לגלות:
נגמר דינו בלא כ"ג אינו יוצא משם לעולם
מ)
שְׁמַע יְיָ קוֹל יְהוּדָה וְאֶל
גמ'
שנמשח בימיו. משנעשה זה
תימה מהאי דינא נילף נמי
עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ
ואם איתא ליהדר (ביה) בדהנך בדליכא:
וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה:
מתני' משנגמר דינו מת כ"ג ה"ז אינו גולה
רוצח: מאי הוה ליה. להאי כהן
לנגמר דינו בלא כ"ג שלא יגלה כלל
דברים לג ז
ג
למיעבד מאחר שעדיין לא היה כ"ג
ומה מי שגלה כבר לפני מיתת כ"ג
נ)
4. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת
אם עד שלא נגמר דינו מת כ"ג ומנו אחר
❖
ס)
כשהרג זה למה הוא נענש: תנא
יוצא במיתתו של כ"ג מי שלא גלה
הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם
תחתיו ולאחר מכן נגמר דינו חוזר במיתתו של
וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל
מת. רוצח בערי מקלט ומת כ"ג אחר
לפני מותו אינו דין שלא יגלה אחר
עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס
שני $ ד נגמר דינו בלא כ"ג וההורג כ"ג וכ"ג
זמן: (ב) לשבת בארץ. בתוך הקרקע:
מותו דהכי אמרינן בערכין
שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת
גליון הש"ס
שהרג אינו יוצא משם לעולם ואינו יוצא לא
ונעשה כ"ג בן גרושה. יצא עליו עדות
ושם) מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה
הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח
ה
גמ' נגמר דינו.
אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:
שהוא חלל: מתה כהונה. הרי הוא
לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות
אינו דין שלא תמכר ונפקא לן מהאי
במדבר לה כה
כמת ואין הרוצח גולה: בטלה כהונה.
דינא דאינה נמכרת כלל אחר הבאת
תוס' ד"ה אפי'
נפשות ואפי' ישראל צריכים לו ואפי' שר צבא
5. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס
וכו' לא חל הנידוי כלל
סימנין עד עולם ונראה דלא קשיא
איגלאי מילתא למפרע שלא היה
אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב
ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם
מעיקרו.
לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת
מידי דהא מיתת הכהן כפרה הוא
כ"ג והוה ליה האי רוצח נגמר דינו
לעולם שנאמר 4 אשר נס שמה שם תהא
הַכֹּהֵן: במדבר לה לב
❖
כדאמר בסמוך וכפרה לא שייכא אלא
בלא כהן גדול ואינו חוזר לעולם:
6. כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב
דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו
למי שמחויב נ) בבריא והלכך דוקא
עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל
אליבא
ו כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל
וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל
לפי שנגמר ונתחייב גלות ואח"כ מת
יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ
הגהות הב"ח
❖
הדם רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם רבי עקיבא
כ"ג מכפרת מיתת כ"ג שלא יגלה כלל
אֲחֻזָּתוֹ: במדבר לה כח
אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם חייבין עליו: גמ' מ"ט אמר אביי
(א) רש"י
מק"ו כדקאמר הש"ס אבל נגמר דינו
ז
[א]
את
בלא כ"ג שכבר מת כ"ג קודם גמר
ק"ו ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה
(ב) ד"ה
לעזי רש"י
(ג) תוס'
דין של זה ודאי ליכא למילף מק"ו
ודלמא האי דגלה איכפר ליה האי דלא גלה לא מידי גלות קא מכפרא מיתת
אישלוישידור"א. (מקום
דהיאך תכפר מיתת כ"ג וליכא למימר
❖
כהן הוא דמכפרא: אם עד שלא נגמר דינו וכו': מנא הני מילי אמר רב
ולאו מילתא הוא
ה)נקע.
דתתכפר לו מיתת כ"ג השתא כשנגמר
כהנא דאמר קרא 4 וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן
דמשעת (ד) ד"ה
דינו דהא לא מיכפרא אלא בשעת
הקדש וכי הוא מושחו אלא זה שנמשח בימיו מאי הוה ליה למעבד היה לו
אתה
רבינו חננאל
מיתה ס)ולאחר כך ובשעת מיתה לא
בושת
לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות ולא ביקש אמר אביי נקטינן חנגמר דינו ומת
היה זה חייב ולא דמי לההיא דערכין
(ה) ד"ה
אמר רב יהודה אמר רב
מוליכין את עצמותיו לשם דכתיב לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן ואיזהו
למיפטרי'
נידוי על תנאי אפי'
דמכורה כבר יוצאה וכו' דהתם משעת
5
ואם כן
מעצמו צריך הפרה.
הבאת סימנין מתחלת גדלותה ושוב לא
ישיבה שהיא בארץ הוי אומר זו קבורה תנא מת קודם שמת כ"ג מוליכין
❖
ט
מנא לן מיהודה שנאמר
יפסיק ממנה הגדלות לעולם ולכך
עצמותיו על קברי אבותיו דכתיב ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו איזהו
אם לא הביאותיו אליך
6
והצגתיו לפניך וחטאתי
שייך למילף שפיר דלא תמכר כלל
ישיבה שהיא בארץ אחוזתו הוי אומר זו קבורה נגמר דינו ונעשה כהן
לך כל הימים ואשכחנן
הגהות הגר"א
אחר התחלת סימנין עד עולם כן
בן גרושה או בן חלוצה פליגי בה רבי אמי ור' יצחק נפחא חד אומר
שהיו עצמותיו מגולגלין
מידי
גלות קא
נראה למשי"ח:
[א] משנה
בארון עד שבקש עליהם
מתה כהונה וחד אומר בטלה כהונה לימא בפלוגתא דר"א ורבי
י
רחמים מרע"ה שנאמר
מכפרא. תימה אין ה"נ מדאמר בריש
שמע ה' קול יהודה: נגמר
יהושע קא מיפלגי דתנן היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא
מכילתין הם שלא עשו מעשה
דינו לגלות ומת הכהן
בן גרושה או בן חלוצה ר"א אומר כל קרבנות שהקריב
פסולין ורבי
לגלו כי היכי דתהוי להו כפרה אלמא
הגדול אינו גולה. מיתת
❖
כהן גדול מכפרת לו. אמר
יהושע מכשיר מאן דאמר מתה כר' יהושע ומאן דאמר בטלה כרבי אליעזר
גלות מכפרת וי"ל דהכא כפרה לפטרו
כ
אביי נקיטינן נגמר דינו
מגלות קאמר דהא בעי למילף דמי
אליבא
ומת מוליכין עצמותיו של
שלא גלה עדיין דמיתת כ"ג תועיל
הורג בעיר מקלט. שנא'
מוסף רש"י
לשוב לשבת בארץ עד
לפטרו מגלות מק"ו הלכך שפיר משני מידי גלות מכפרת מיתת כ"ג מכפרת פירוש (ה) מיפטרא
מגלות שהרי אפילו לא גלה אלא יום
מאי דכתיב כו' וזאת
מות הכהן הגדול ואיזו
אחד ומת הכ"ג הוא חוזר ואילו לא מת הכהן אפילו שהה
שם זמן מרובה אינו יוצא על
כרחך כפרה זו במיתת כהן תלויה
ליהודה.
היא ישיבה בארץ הוי
כדפירשתי כן
נראה למשי"ח:
אומר זו קבורה. תנא מת
(סוטה ז:)
הרוצח ומת כהן גדול
אילן
עצמותיו של יהודה.
[וכו'] בן גרושה או בן
חלוצה. רבי אמי ורבי יצחק חד אמר מתה כהונה. וחד אמר בטלה כהונה. ובפלוגתא דתנן היה עומד ומקריב ונודע שהוא
(ב"ק צב. וכעי"ז סוטה ז:) מגולגלין
בן גרושה או בן חלוצה רבי אליעזר אומר כל קרבנות שהקריב פסולין הן ורבי יהושע מכשיר. ואסיק'
בארון.
(סוטה ז:) מי גרם לראובן שיודה. יהודה.
וזאת ליהודה. (שם) לשפא. (שם) (ב"ק צב.) למתיבתא דרקיע.
(סוטה ז:) ידיו רב לו. (שם) לא הוה ידע לפרוקי קושיא.
(סוטה שם) וההורג כהן גדול. (סנהדרין יח:)
וכי הוא מושחו. אלא זה שנמשח בימיו. (במדבר לה כה) נקטינן. (ערובין ה.) שהוא בן גרושה.
(פסחים עב:)