כיצד העדים פרק
ראשון מכות
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
באומר
עדות שקר העדתי. ושוב הוזם לכאורה משמע (ג) דכי
מאי ניהו. האי ממון ביד בעליו דקאמר ר"נ היינו דלא נעשה מעשה
א
א) ממון ביד בעלים
מאי ניהו, ב)
שעדיין לא שילם אלא שנגמר דינו לשלם: משלשין בממון. אם שלשה
אמר הכי משלם חלקו דא"כ בקש להפסיד ממון חבירו
י ב
ג) ד)
בעדותו ולא נראה דהא ליתא מאן דמשלם ממון אלא א"כ הוזם במקום
עדים הן או ארבעה משלשין ביניהם בית דין נעשין שליש ביניהן
להשוותם בפרעון איש לפי חלקו. אי נמי האי משלשין לישנא
פלוני עמנו הייתם לכך יש
לפרש עדות שקר העדתי ושוב הוזמו
ה)
יא ג
ו)
בעלמא הוא מחלקין הפרעון בין
שניהן דהשתא יש לפרש (ד) כדאמר
ז) ח)
עדות שקר העדתי סותר עדותו
שלשתן והוא הדין נמי אם ארבעה
מאי ניהו דלא עשו מעשה היינו דרבה אימא
יב ד ה
ט)
❖
י) הן מרבעין: כל כמיניה. בתמיה. וכי
ולא שייכא ביה תורת הזמה כי אם
וכן אמר ר"נ אמר רב יהודה אמר רב עד זומם
בחבירו ופריך הא כל כמיניה אפי'
יכול הוא לחזור בו ויפטר הנדון
משלם לפי חלקו מאי משלם לפי חלקו
יג ו
מלשלם: העדנו. אני ופלוני וחבירו
הוא בעצמו אתי לידי הזמה דכיון
❖
אילימא דהאי משלם פלגא והאי משלם
הגהות הב"ח
אינו מודה: וחוייבנו ממון. בב"ד
שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והוי
פלגא תנינא משלשין בממון ואין משלשין
(א) גמ'
שהוזמנו והעמידנו הנדון בדין על
כלא סתר את דבריו וא"כ הוו שניהם
במלקות אלא כגון דאיתזום חד מינייהו
רבינו חננאל
הזמתנו וחייבונו בב"ד ומההוא שעתא
זוממין ומשלמין ממון:
כיצד שמין. אותו זכות שיש לו
דמשלם פלגא דידיה ומי משלם והא תניא
ממונא הוא גבייהו ואין זה מרשיע את
אמר רב יהודה אמר רב
עד זומם משלם לפי
עצמו שכבר הרשיעוהו אלהים: כיון
אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם
לבעל בכתובתה דמה שהיא
א
חלקו. כגון שבא ואמר
דלחבריה לא מצי מחייב ליה. שאינו
תחתיו יותר מאם גרשה לפי שאתה
אמר רבא באומר עדות שקר (א) העדתי כל
אנו פלוני ופלוני העדנו
נאמן על חבירו: מתני' שגירש
והוזמנו בבית דינו של
מוצא אותו יפוי כח שיש לו לבעל
כמיניה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד
ב
פלוני וחייבונו ממון זהו
את אשתו. בפנינו ביום פלוני וזה
במה שהיא תחתיו בב' דרכים האחד
אלא באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני כמאן
משלם לפי חלקו. סד"א
אם ימכור לאחר זכות ספיקו שאם
אומר לא גרשתי ואיני חייב לה
כיון דלחבריה לא מצי
דלא כר"ע דאי כר"ע הא אמר אף אינו משלם
מחייב ליה איהו נמי
מתה יירשנה והשני הוא יקנה מאשתו
כתובה ונמצאו זוממין בעמנו הייתם:
ע"פ עצמו אלא ג באומר העדנו והוזמנו בב"ד
לא משלם קמ"ל דמשלם
והלא בין היום כו'. כלומר מה ישלמו
זכות ספיקה שאם תתאלמן או תתגרש
לפי חלקו. אבל אחר
פלוני וחוייבנו ממון ס"ד אמינא כיון דלחבריה
אלו אם תאמר כל הכתובה והלא שמא
שהיא תמכור לו בדמים מועטים
שהעיד אם חוזר בו ואמר
שקר העדתי לאו כל
לא מצי מחייב ליה איהו נמי לא מיחייב קמ"ל:
ימות או יגרשנה היום או מחר וסופו
ובענין זה יפה כח זכותו יותר
כמיניה כיון שהגיד שוב
מתני' מעידין אנו את איש פלוני שגירש את
מאם (ה) למכור הוא זכות ספיקו כיצד
ליתן לה כתובה נמצאו שלא היו
ד
אינו חוזר ומגיד. וכי
מפסידין אותו כלום: אומדין כמה
הרי שהיתה כתובתה ק' מנה אם בא
האי גוונא לא סגיא
אשתו ולא נתן לה כתובתה והלא בין היום
דאינו משלם על פי עצמו
אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו.
למכור זכות ספיקו יתן לו הלוקח נ'
ובין למחר סופו ליתן לה כתובתה אומדין
אלא עדותו שהעיד עדות
מספק שאם נתארמלה או נתגרשה
מנה נמצא שזכות הבעל כמה הוא
נכונה חשבינן ומתקיימת.
כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאם
יטלנה לוקח ואם מתה יירשנה בעלה
במה שהיא תחתיו עולה לנ' מנה
וכן אם נמצא אחד מן
נתאלמנה או נתגרשה ואם מתה יירשנה
העדים זומם אינו משלם
ויפסיד מעותיו שנתן ובגמ' מפרש
בדרך זה וכשהיא מוכרת כתובתה
בעלה: גמ' כיצד שמין אמר רב חסדא בבעל
כלל דתניא לעולם אין
מאי קא מחייב להו תנא דמתני'
עולה זכותו ס' מנה לפי שאין זכות
משלמין ממון עד שיזומו
ליתן: גמ' כיצד שמין. כלומר
רב נתן בר אושעיא אומר באשה אמר רב
ספיקה שוה כמו זכות ספיקו חדא
שניהן. אבל אם הוזמו
פפא באשה ובכתובתה: מתני' מעידין אנו
כולן משלמין כל אחד
שהוא מוחזק ועומד והיא מחסרא
מאי קא מחייב להו למיתב דיש לפתור
ה
לפי חלקו דתנן משלשין
גוביינא ועוד שהוא אוכל תמיד פירות
משנתנו לשני צדדים כיצד הרי יש
באיש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז על
במעות ואין משלשין
במכות אבל העידו
לאיש ולאשה זכות ספק בכתובה זו
הקרקע המיוחד לכתובתה ולא היא
מנת ליתנן לו מכאן ועד שלשים יום והוא אומר
שחייב מלקות ונמצאו
ולכך ח)כשהוא מוכר זכות ספיקו בנ'
היא מצפה שאם ימות או יגרשנה
מכאן ועד עשר שנים ו אומדים כמה אדם
זוממין כל אחד לוקה:
מנה האשה מוכרת זכות ספיקה הן
תגבה את כולה והוא מצפה שאם
מתני' מעידנו את איש
רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין נותנן מכאן
(ב) רש"י
פלוני שגירש את אשתו
לבעל הן לאחר במ' מנה הרי לך
תמות בחייו יירשנה יפה כח זכותו
ולא נתן לה כתובתה והלא
ועד ל' יום
בין נותנן מכאן ועד עשר שנים:
שיקנה מאשתו זכות ספיקה שתהא
מכח זכותה שהוא אוכל פירות הקרקע
שהלוקח
בין היום בין למחר סופו
גמ' אמר
רב יהודה אמר שמואל המלוה
לו כל הכתובה של ק' מנה במ' מנה
המיוחד לכתובתה תמיד ולא היא
ליתן לה כתובתה אומדין
כמה אדם רוצה ליתן
את חבירו
לעשר שנים שביעית משמטתו
והשתא בדרך זה עולה יפוי כח וזכות
ועוד שהוא מוחזק ועומד והיא מחסרא
בכתובתה של זו שאם
הבעל במה שהיא תחתיו לס' מנה
גוביינא ואם באו למכור לאחר זו זכות
ואע"ג
נתאלמנה או נתגרשה ואם
כדפירשתי ולכך מבעי ליה כיצד שמין
ספיקה וזה זכות ספיקו שלו נמכר
מתה יירשנה בעלה: כיצד
שמין. אמר רב חסדא
מי אמרינן דשמין לאשה כמה אדם רוצה ליתן בזכות ספיקה דהיינו
ביותר משלה ולישנא דמתני' משמע ששמין זכות ספיקה דקתני כמה
בבעל. רב נתן בר הושעיא
ארבעים וכל השאר דהיינו ס' מנה ישלמו שכל השאר (ו) מפסידין
אדם רוצה ליתן שאם נתארמלה והא ליכא למימר שאותן דמים יתנו
אמר באשה: אמר רב
(ג) תוס'
הזוממין שהרי לא זכות ספיקה באו להפסידו אלא זכות ספיקו שהיו
אותו בעדותן שמעידין שגירשה שהרי היו מחייבין אותו כל הכתובה
פפא באשה ובכתובתה
דכיון דאמר
פי' כשם שהעידו עליה
מחייבין אותו לפרוע מיד ויש לומר דה"ק שמין זכות ספיקה כמה
ולישנא דמתני' משמע הכי דקתני אומדין כמה אדם רוצה ליתן שאם
א"כ
שגירשה בעלה ונתן לה
אדם רוצה ליתן בטובת הנאה שלה ואותו לא ישלמו וכל השאר
נתארמלה או נתגרשה משמע דשמין באשה או דלמא הא לא אמרינן
ליכא דאמר
כתובתה ונמצאו זוממין
אינן משלמין לה כל
ישלמו שכל השאר היו מפסידין אותו בעדותם אבל אותן דמים לא
לשום באשה לחייב העדים לשלם כל הכתובה חוץ מזכות ספיקה
שניהם הוזמו
כתובתה אלא לפי טובת
היו מפסידין אותו שהרי גם עתה כשהוזמו אם היתה רוצה למכרה
כדפי' שמא לא היה נפסד בעדותם כולי האי דשמא לא תמכור לו
(ד) בא"ד
הנאת כתובתה כאשר
יתן לה הבעל ברצון טובת הנאה זו או דלמא זכות ספיקו קאמר
האשה זכות ספיקה ולכך אין לנו לשום באשה כדפירשתי אלא שמין
דכשאמר
הוא מפורש בפרק החובל
(ה) ד"ה בא
בחברו (פח: פט.) הלכה
מתני' דלישיימו ואותן דמים יתנו העדים ולא מחייבינן להו כולי
בבעל כמה יתנו לו בזכות ספיקו אם ימכור בה דהיינו נ' מנה וכך
חרש שוטה וקטן פגיעתן
האי שיתנו כל הכתובה חוץ מטובת הנאתה דשמא לא היה נפסד
ישלמו לו העדים שכך מפסידין אותו ושאם נתארמלה או נתגרשה
לאחר (ו) בא"ד
רעה כו' כן בכאן משלמין
בעדותן כל כך שאף עתה כשהן זוממין שמא ימות מחר ותגבה הכל
דמתני' לאו למימר דשמין באשה אלא ה"ק אומדין כמה אדם רוצה
היו
לאיש לפי טובת הנאתו
❖
(ז) בא"ד של
בכתובת אשתו והיא
כי היא לא תמכרנה לו בטובת הנאה אבל טובת הנאתו יתנו לו
ליתן בכתובה (ז) זו שהיא תלויה בספק שאם תתאלמן או תתגרש
תחתיו: כיצד אומדין כמה
שכך היו מפסידין אותו שאם לא הוזמו היה פורע מיד עכשיו שהוזמו
תגבנה היא ואם מתה יירשנה בעלה ושמין בית דין זכות ספיקו
אדם רוצה ליתן בכתובתה
ויתנו לו: מעידין אנו באיש פלוני שגירש אשתו וכו'. וא"ת וליחייבו
יש לו בה זכות ספיקו כבתחלה ושאם נתארמלה דמתני' ה"ק
של זו שאם תמות אשה זו
מוסף רש"י
בחיי בעלה ויירשנה בעלה
שאר כסות ט)(ועונה) דהא מפסידין לאשה וי"ל דמיירי שמעשה ידיה
אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה זו שהיא תלויה בספק שאם
משלשין.
יזכה בה הקונה אותה מן
נתארמלה תגבנה היא ואם מתה יירשנה בעלה ושמין ב"ד את זכות
שהן י) בידו שוין כשאר כסות (ועונה) ועוד י"ל שאומרת גירשתני
(כתובות
הבעל ואם נתאלמנה או
וא"כ מחלה לבעלה אותן (ג') דברים ואע"ג דאמרינן האשה שאמרה
קד.) עד שיזומו
ספיקו ויתנו לו: רב חסדא אמר בבעל. זכות ספיקו של בעל אומדין
נתגרשה תגבה כתובתה
שניהם.
ואבדו מעות הקונה וזהו
כמה אדם רוצה ליתן בו ואותו יתנו הזוממין: רב נתן אמר באשה.
לבעלה גירשתני נאמנת ה"מ היכא דליכא עדים אבל היכא דאיכא
שהיו מפסידין הבעל
זכות ספיקה אומדין ואותו לא ישלמו ז)(וכל השאר ישלמו) וחומר גדול
עדים לא כדאמרינן בכתובות פרק האשה שנתארמלה :
בעדותן שגירשה והוא
הוא אצלן: אמר רב פפא באשה. שמין כרב נתן ובכתובתה לא
שזממו לעשות לבעל.
איכא
(וחלקו בזה רב חסדא
(חגיגה טז: וכעי"ז לקמן
ישלמו לו אלא העודף בכתובתה על הדמים הללו אבל לא נכסי מלוג שלה ואע"פ שאף נכסי מלוג היו מפסידין אותו בעדותן מלאכול
ה:) כיון שהגיד שוב
אמר בבעל שמין אומדין
פירות בחייה ומלירש אותה במותה אין משלמין דיכולין לומר אנו לא העדנו אלא על כתובתה ולא ידענו שהיו לה נכסי מלוג. ואני
אינו חוזר ומגיד.
כמה אדם רוצה ליתן
כדי לקנות מזה הבעל
לא כך שמעתיה וכך שמעתי רב חסדא אמר בבעל לפי מה שהן נכסי הבעל אם עידית אם זיבורית אומדין את טובת הנאתה
מה שיירש כתובת אשתו
(ב) כשהלוקח מדקדק בכך רב נתן אמר באשה ובא רב פפא ופירש מאי ובאשה דקאמר רב נתן בכתובתה שאם ייחד לה קרקע
לכשתמות והיא תחתיו
לכתובתה בו ישומו. ולבי מגמגם בה חדא היכי מחייבינן להו זכות ספיקה הלא לא היו מפסידין אותו אלא זכות ספיקו
כענין שפירשנו למעלה).
ושומא זו רב חסדא
ועוד דהכי איבעי ליה למיתני רב חסדא אמר בנכסי הבעל ותו
היכא דייחד לה שדה לכתובתה מאי טעמא דרב חסדא דפליג:
(כתובות
אמר בבעל כלומר אומדין
ואע"ג דעת זה הבעל בכמה מן
יח:) אומדין כמה אדם
רוצה ליתן כו'.
המעות יתרצה זה למכור כתובת אשתו בטובת הנאה כענין שפירשנו למעלה. ורב נתן בר הושעיא אמר בדעת האשה אומדין
ושמין בכמה תתרצה אשה זו שתמכור כתובתה בטובת הנאה כמו שפירשנו למעלה . ורב פפא הוסיף על דברי רב נתן ואמר
באשה ובכתובתה הן שמין נמצא רב נתן ורב פפא חולקין על רב חסדא ורבו עליו: [כאן חסרים מן הכתב ג' שיטין וחצי]:
(ב"ק פט.)