יב:
אלו הן הגולין
פרק שני מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אימור
דשמעת ליה לרבי יהודה (ח) לחומרא. וצריך עיון מנא ליה
רבי יהודה. לענין מעשר אמרה למילתיה: הלך
אחר פתחה. כולה
עט א
א)
ב)
דלא אמרינן גם להקל וי"ל דמסברא אית ליה דלא פליגי
בפנים ופתוחה לחוץ כלחוץ כולה בחוץ ופתוחה לפנים כלפנים:
ג)
רבי יהודה ורבנן כולי האי כי אם בחומרא בעלמא: גבי מעשר
באילן הלך אחר נופו. ומתניתין דהכא [א] ג)וברייתא רבי יהודה ומתני'
פ ב ג
ד)
כו' רבנן ושינויא קמא ליתא: אימור
לחומרא עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דבנופו לא מצי פריק כו'.
דאילן שהוא עומד בפנים
ה)
❖
דשמעת ליה כו'. כלומר היכי בעית
פי' לא אזלינן בתר נוף לקולא לומר
❖
פא ד
דכי היכי דבנופו דבפנים מצי אכיל
לאוקמא להא דתניא בירושלים הלך
ר' יהודה אומר במערה הולך אחר פתחה באילן
בלא פדייה הכי נמי בעיקרו מבחוץ
אחר הנוף כו' כר' יהודה הניחא אי
הולך אחר נופו אימור דשמעת ליה לר"י
תורה אור השלם
מצי אכיל ליה בלא פדייה אלא לחומרא
תנא בה חדא בירושלים הלך אחר
הגהות הב"ח
גבי מעשר לחומרא עיקרו בחוץ ונופו בפנים
1. וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה
דוקא לומר דלא מצי פריק ליה בעיקרו
הנוף ולא תנא בה בערי מקלט הלך
(א) גמ' רבה קאי
וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ
כי היכי דבנופו לא מצי פריק בעיקרו נמי
ומשמע דפשיטא ליה דבנוף גופיה מצי
אחר הנוף מצית מוקמת לה כרבי
ליה
וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר
לא מצי פריק עיקרו מבפנים ונופו מבחוץ כי
(ב) שם
יָנוּס שָׁמָּה:
אכיל דנהי דשדינן עיקר בתר נוף
יהודה אבל השתא מאן ציית לך
במקומך
שמות כא יג
היכי דבנופו לא מצי אכיל בלא פדייה בעיקרו
לחומרא מ"מ נוף לא שדינן בתר
אימור דשמעת ליה לרבי יהודה גבי
גולין
2. כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב
נמי לא מצי אכיל בלא פדייה אלא גבי ערי
גולין
עיקרו גם לחומרא:
מעשר באילן הלך אחר הנוף משום
עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל
מר סבר עיקרו הוי דרגא כו'.
וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל
מקלט בשלמא עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי
דאיכא למימר לחומרא בין עיקרו
יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ
בפנים ונופו בחוץ בין עיקרו בחוץ
קצת קשה מנא ליה לאפלוגי
היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה בעיקרו נמי לא
אֲחֻזָּתוֹ: במדבר לה כח
(ג) שם
3. וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר
ונופו בפנים דגבי מעשר איכא בין
רבנן ארבי יהודה בהא ויש לומר
מצי קטיל ליה אלא עיקרו בפנים ונופו בחוץ
יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה
בפנים בין בחוץ חדא לחומרא וחדא
דמשמע מתוך הברייתא דפליגי (ט) לרבי
כי היכי דבנופו מצי קטיל ליה בעיקרו נמי
אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת
לקולא חומר בפנים מבחוץ שבחוץ
יהודה בתרתי בין במעשר בין בערי
(ד) רש"י
וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל
מצי קטיל ליה הא גואי קאי אמר (א) רבא בעיקרו
❖
שִׁלְשֹׁם: דברים יט ד
יכול לפדותו ובפנים אינו יכול לפדותו
מקלט מדנקט ערי מקלט גבי ירושלים:
דכולי עלמא לא פליגי דלא מצי קטיל קאי
רב
אשי אמר מאי אחר הנוף. פי'
דקלטי ליה מחיצות וחומר בחוץ
בנופו ויכול להורגו בחצים ובצרורות דכ"ע לא
מבפנים שאינו נאכל בחוץ בלא פדייה
רב אשי בא (י) למידק הא
מוסף רש"י
פליגי דמצי קטיל ליה כי פליגי במהוי
דפרכינן אלא עיקרו בפנים ונופו לחוץ
ובפנים אוכלו בלא פדייה ואיכא למימר
שייך לעמוד הקודם
כי אמר רבי יהודה הלך אחר הנוף
הכא נמי דבעיקרו מצי קטיל וקאמר
עיקרו דרגא לנופו מר סבר הוי עיקרו
(ה) ד"ה
ברך ה' חילו.
דאף אחר הנוף קתני מתני' דגם אחר
לחומרא אמרה כדמפרש ואזיל:
כי
דרגא לנופו ומר סבר לא הוי עיקרו דרגא
דבנופו
הנוף אזלינן היכי דהוי חומרא (כ) כמו
עיקרו בחוץ ונופו בפנים כו'. הלך
לנופו רב אשי אמר מאי אחר הנוף אף אחר
לית
א
אחר הנוף לענין פדייה: עיקרו בפנים
דעיקרו בחוץ ונופו בפנים דשדינן
הנוף: מתני' ב הרג באותה העיר גולה
קאי
(ו) ד"ה במקומך
ונופו לחוץ. הלך אחר הנוף לענין
עיקרו בתר נופו ואף בעיקר לא מצי
משכונה לשכונה ובן לוי גולה מעיר לעיר:
(קדושין סו:) דאין עושין
קטיל וה"ה דאזלינן בתר עיקר
אכילה דמישדי עיקרו בתר נופו ואסור
גמ' ת"ר 1 ושמתי לך מקום וגו' ושמתי
(ז) ד"ה
שדה מגרש.
למישדייה נופו בתר עיקרו לחומרא
לאוכלו בעיקרו אא"כ פדאו (ד) מקודם
(ח) תוס'
לך בחייך מקום ממקומך אשר ינוס
שנכנס: אלא בערי מקלט. על כרחך
כגון בעיקרו בפנים ונופו לחוץ דאף
גבי מעשר
שמה מלמד שהיו (ב) ישראל מגלין במדבר
בנופו לא קטלינן דאזלינן בתר עיקרו
עיקרו בפנים ונופו לחוץ לא משכחת
(ט) ד"ה
וקשה דא"כ כי היכי דקתני הולך אחר
לה אלא לקולא: אמר רבא בעיקרו
להיכן מגלין למחנה לויה מכאן אמרו בן לוי
אר'
ג
כולי עלמא לא פליגי כו'. לעולם
הנוף דהיינו אף אחר הנוף ה"ה דהוה
שהרג גולה מפלך לפלך ואם גלה לפלכו
ירושלים בבא באפי
(שם)
מצי למתני (ל) הכל הולך אחר העיקר
כדקא משנינן הא רבי יהודה והא רבנן
נפשיה (י) ד"ה
פלכו קולטו אמר רב אחא בריה דרב איקא
ועוד קשה דהא לעיל גבי מעשר כי
דלרבנן לא שדינן לא נוף בתר עיקרו
כו'
מאי קרא כי בעיר מקלטו ישב עיר שקלטתו
2
לתרץ
קאמר דאזלינן בתר הנוף לחומרא
ולא עיקרו בתר נוף לא במעשר ולא
כבר: (ג) מתני' דכיוצא בו רוצח שגלה לעיר
הכי
משמע דמכל מקום פשיטא ליה דדין
בערי מקלט כדקתני קמייתא מכנגד
(כ) בא"ד
מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר
נוף עצמו לא היה בטל כלל דלא שדינן
החומה ולפנים כלפנים ורבי יהודה
כגון
בעיקרו הוא
להם רוצח אני אמרו לו אף על פי כן
ליה בתר עיקרו כדפרישית לעיל ולכך
פליג ואמר שדי עיקרו בתר נופו
ניחא פירוש הר"ם דודאי דין נוף עצמו
ודקאמרת דלמא לחומרא קאמר אנן
וזה דבר הרוצח
יקבל מהן שנאמר
(ל) בא"ד
ולא מגרש
3
לא היה בטל לעולם גם לחומרא
נמי לחומרא אמרינן לה לענין מעשר
הלך
שדה.
מעלים
(ערכין לג:) לא
כדפירשתי והכי קאמר אף לאחר
כדאמרן ולענין מקלט היכא דעיקרו
(מ) בא"ד
מגרש עיר.
הנוף שדינן ליה עיקר לחומרא (מ) כמו עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי
בחוץ ונופו בפנים דחומרא
הוא שדי עיקרו בתר נופו ואם רוצח
כגון
דבנופו
היכי דנופו לא מצי קטיל בעיקר נמי לא מצי קטיל והוא הדין דעיקר
בעיקרו לא מצי קטיל ליה והיכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ דקאמר
בעיקר
אזיל בתר נפשיה שיש לעיקר דין עצמו כגון דעיקרו בפנים ונופו בחוץ
בה רבי יהודה הלך אחר הנוף לאו למישדי עיקרו בתר נופו ולמימר
(נ) בא"ד פי'
❖
אע"ג דבנופו מצי קטיל כדפירש דלעולם יש לו לנוף דין עצמו גם
(ה) דכי היכי בנופו מצי קטיל ליה בעיקרו נמי מצי קטיל קאמר דבעיקרו
(שם)
להקל מכל מקום דעיקר מבפנים לא מצי קטיל דלא שדינן העיקר
שבפנים כולי עלמא לא פליגי דלא מצי קטיל והיכא דקאי רוצח בנופו
ע"כ שייך לעמוד הקודם
ושמתי לך בחייך.
בתר הנוף לקולא רק לחומרא אבל הקונטרס פירש אף אחר הנוף
שבחוץ ויכול גואל הדם לעמוד חוץ לתחום ולהורגו בחצים ובצרורות
הגהות הגר"א
משום דבכולי הש"ס שדינן לנוף בתר העיקר אצטריך למימר הכא גבי
כולי עלמא לא פליגי דמצי קטיל דלכולי עלמא נוף בתר עיקר לא שדינן
[א] רש"י
מקלט דזימנין דשדינן עיקר בתר הנוף לחומרא לפי זה ניחא קצת הא
כי פליגי דקאמר ר' יהודה הלך אחר הנוף למהוי עיקרו דרגא לנופו
דנקט אחר הנוף טפי מאחר העיקר מיהו גם זה קשיא דהא לענין
שיכנס גואל הדם בתוך התחום ויעלה דרך העיקר ויהרגנו בנופו קאמר
(זבחים קיז.) מקום
מעשר לא שדינן לעולם בתר עיקרו כדפ"ל לכך ניחא (נ) לפי' הר"ם:
וכי הך קולא אית ליה לר' יהודה דהא לאו עיקר שדי בתר נוף אלא
ממקומך.
פלכו קולטו. קשה דהא
(שם,
כל חד כדקאי: רב אשי אמר מאי אחר הנוף. דקאמר מתני' דהכא
אמרינן כבר גולה מפלך [לפלך]
לגירסת: לך מקום, המקום
וכן ברייתא ד) בערי מקלט אף אחר הנוף ורבי יהודה היא וכולהו
ועוד הא קאמר בן
לוי גולה מעיר לעיר ויש לומר
❖
שלך) מכאן אמרו בן
לחומרא ולענין מעשר כדשנינן ולענין מקלט אף אחר הנוף קאמר
דאם גולה מעיר לעיר יהיה רשאי לילך בכל העיר ובתחומיה
לוי.
דהיכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים שדי עיקרו בתר נופו לחומרא ולא
ואם יגלה לפלכו פלכו קולטו
בו שלא יצא משכונה לשכונה ה) :
רבינו חננאל
תימא כדקאי קאי אבל היכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ שדי נופו בתר
מעלים
עיקרו ולא מצי קטיל בנופו ומשום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקר אצטריך הכא למימר דלענין מקלט זמנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא:
דתני במקום שהוא נוטה
מתני' הרג באותה העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג: גולה משכונה לשכונה. בתוך העיר כי מן העיר אינו
לרבנן. ודחינן אימור
דשמעת ליה לר' יהודה
רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה: ובן לוי. שהוא מיושבי העיר והרג בשוגג גולה מעיר לעיר שהוא רשאי לצאת מן העיר שלא גלה שם:
דאזיל בתר הנוף לחומרא
גמ' ושמתי לך בחייך. כאן הבטיחו הקדוש ברוך הוא למשה שיזכה למצוה זו בחייו שהבדיל שלש ערים: מקום ממקומך.
(זבחים שם) ואם
כו' כדמפרש ופשוטה
(ו)
גלה לפלכו.
היא: אמר רבא אי קאי
שתהא מחנה לויה קולטת ואף ערי מקלט יהיו ערי לויה: פלך. מדינה (ז): מאי קרא. דפלכו קולטו ודמתני' נמי דקתני גולה משכונה
פלכו
בעיקרו ועיקרו לפנים מן
מתני'
לשכונה: בעיר מקלטו. קרא יתירא הוא דמצי למכתב כי שם ישב:
אם אמרו לו אעפ"כ. אנו רוצים לכבדך יקבל מהם:
קולטו.
התחום דברי הכל לא מצי
קטיל ליה דקלטיה עיקרו
מעלים
(שם)
קאי בגופו והוא חוץ
לתחום ויכול להורגו בדבר הנזרק דברי הכל מצי קטיל ליה כי פליגי במהוי עיקרו דרגא לנופו לעלות משם להרגו ר' יהודה סבר [הוי] עיקרו דרגא לנופו דאחר הנוף אזלינן ורבנן סברי לא. רב אשי אמר מאי אחר הנוף
דקתני הכל אנה נוטה (אף) [ואף] אחר הנוף