אלו
הן הגולין
פרק שני
מכות
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מעלים
היו שכר ללוים. פי' רוצחים הבאים ודרים שם צריכין
מעלים היו. הערים שכר ללוים שרוצחים שוכרים מהם את בתי
פב
א
א)
הדירה: חוזר לשררה שהיה בה. אם היה נשיא או ראש בית אב
להעלות מס וארנונא ללוים דלא תימא גזירת המלך על
ז)
פג
ב
ב) ג)
חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כה"ג: גמ' מחלוקת בשש.
הלוים לעכב אותם בעירן: לכם לכל צרכיכם. דאין צריכים
ד)
גמר
להעלות שום דבר ללוים: שיבה שיבה. נראה דהיינו דוקא
פד
ערי מקלט: לכם. לרוצחים נאמר והיו
לכם הערים למקלט: ושב
ג ד
ה)
אין ו)
אל משפחתו. בעבד עברי כתיב
לרבי מאיר דאצטריך לג"ש אבל לרבי
פה [ה]
כשיוצא חפשי בשש או ביובל: למה
יהודה הא איכא קרא בהדיא גבי
מעלים היו שכר ללוים דברי רבי יהודה
א
א ו
שהוחזקו אבותיו. לשררה: אל אחוזת
רוצח וא"כ הא דקתני לעיל וכן
ז) דין
רבי מאיר אומר לא היו מעלים להן שכר
ח) ט)
אבותיו כאבותיו. סיפא דמילתיה
בגולה כו' ממילתא דר' מאיר הוא:
וחוזר לשררה שהיה בה דברי רבי מאיר רבי
י)
דרבי מאיר היא ומביא ראיה לדבריו
כ)
יהודה אומר בלא היה חוזר לשררה שהיה בה:
ב ז
הדרן עלך אלו הן הגולין
ל)
מסוף המקרא שחוזר לגדולתו שנאמר
גמ' אמר רב כהנא מחלוקת בשש דמר סבר
מ)
ואל אחוזת אבותיו אל כל חזקת
❖
ואלו הן הלוקין הבא על אחותו
1 לכם לקליטה ומר סבר לכם לכל צרכיכם
אבותיו: וכן בגולה. כמחלוקת בעבד
ג ח
אבל בארבעים ושתים דברי הכל היו מעלין
כו'. תנא ושייר טמא ששימש
עברי כך מחלוקת ברוצח שגלה וחזר
תורה אור השלם
להם שכר א"ל רבא הא ודאי לכם לכל
במיתת הכהן ומהכא יליף דכשהוא
זר שאכל תרומה ובעל מום ששימש
(א)
אומר כאן ישוב קרא יתירא דמצי
אונן מקריב מזיח חושן מכבה גחלת
צרכיכם משמע אלא אמר רבא מחלוקת
1. וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים
ג
ד ט
למכתב ושב אל משפחתו ואל אחוזת
על גבי מערכה אלא לא חשיב לאוי
לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת
בארבעים ושתים דמר סבר ועליהם תתנו כי
2
הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי
אבותיו ולשתוק: לרבות את הרוצח.
גרידי אלא באותן שיש בהן חידוש והא
ה י
הנך לקליטה ומר סבר ועליהם תתנו כי הנך
הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט:
ו כ
דמופנה לדון הימנו גזירה שוה נאמר
דקא חשיב כריתות דאין בהן מיתת
במדבר לה יב
מה הנך לכל צרכיכם אף הני נמי לכל
2. וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר
כאן ישוב ונאמר ברוצח ישוב הרוצח
ב"ד לאשמועינן דאע"ג דאיכא כרת
ז ל
צרכיכם אבל בשש ד דברי הכל לא היו מעלים
תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ עָרֵי
אל ארץ אחוזתו כדמפרש ואזיל מאי
לוקין ואין צריך למצוא בהם חידוש
הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס
להן שכר: חוזר לשררה שהיה בה כו': תנו
וכן בגולה ומסקנא גמר שיבה
בהנך כריתות דקתני ובקונטרס דחק
שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם
ח מ נ
רבנן ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו
תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם
שיבה מהתם:
למצוא בהם חידוש אלמנה לכהן גדול
3
❖
במדבר לה ו
עִיר:
נקט משום דבעי למיתני אלמנה
ישוב למשפחתו הוא שב [ ] ואינו שב למה
3. וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו
ה
הדרן עלך אלו הן הגולין
וגרושה חייב משום שתי שמות:
עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ
שהחזיקו אבותיו דברי ר"י ר"מ אומר אף הוא
גרושה וחלוצה אינו חייב אלא
אלו הן הלוקין. אלו לאו דוקא
וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו
רבינו חננאל
שב למה שהחזיקו אבותיו אל אחוזת אבותיו
יָשׁוּב: ויקרא כה מא
אחת. פי' הקונט' משום
דתנא ושייר לוקין טובא אלא
4. כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב
מעלות היו שכר ללוים
כאבותיו וכן בגולה [א] כשהוא אומר ישוב לרבות
תנא חייבי כריתות לאשמועינן דיש
גרושה דחלוצה מייתי לה ואשה
מפני ששוכנין בהן: חוזר
מ)
(ו)
עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל
את הרוצח מאי וכן בגולה כדתניא ישוב
לשררה שהיה בה דברי ר'
4
וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל
מלקות בחייבי כריתות ותנא אלמנה
גרושה משמע לפירושו דבחלוצה לחודא
מאיר ר' יהודה אומר לא
יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ
הרוצח אל ארץ אחוזתו לארץ אחוזתו הוא שב
❖
וגרושה לאשמועינן (ג) אלמנה וגרושה
איכא מלקות דאורייתא וזה אינו דהא
אֲחֻזָּתוֹ: במדבר לה כח
היה חוזר לשררה: אחד
ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו דברי רבי
חייב עליה משום שתי שמות וכו' ותנא
אמרינן בפ' עשרה יוחסין
הרוצח שגלה ואחד
הנמכר לעבד עברי
יהודה ר"מ אומר אף הוא שב למה שהחזיקו
(אחות) חלוצה דרבנן והא דלעיל
טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו
כשחוזרין אין חוזרין
הגהות הב"ח
תנא וחלוצה אגב גרושה תניא
דלא מפרש לאו דידהו בהדיא וכן
אבותיו גמר שיבה שיבה מהתם:
לשררה שהיו בה דברי
(א) גמ'
רבי יהודה:
אי נמי מכת מרדות דרבנן ובהא
הקדש שלא נפדה ואיידי דתנא הקדש
הדרן עלך אלו הן הגולין
הדרן עלך
כיון דהיא גם גרושה לוקה בה
תנא מעשר שני (ד) בהדיא דתרוייהו
אלו הן הגולין
מלקות דגרושה שהיא דאורייתא
מלקות דידהו משום מחוסרי פדייה
ואלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות
ואלו הן הלוקין הבא על
ו
(ב) במשנה שתי
אחותו ועל אחות אביו
וכן ברובן יש דבר חדש: (ה) נתינה. מן
ולא לקי מכת מרדות דרבנן:
והאוכל
כו'. דייקינן מדקתני חייבי
אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו
הגבעונין היא ומלקות משום לא
רבי
(ג) רש"י
כריתות במתניתין וחייבי
ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה אלמנה לכהן גדול גרושה
תתחתן בם : אלמנה
ז
דאלמנה
מיתות לא קתני ש"מ
(ד) שם
מתניתין ר' עקיבא היא
וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר
וגרושה. שנתאלמנה מאיש אחד
ח
בהדיה
דתני ר' עקיבא חייבי
ונתגרשה מאיש אחר חייב עליה שתי
אלמנה וגרושה חייבין עליה משום שני שמות גרושה וחלוצה אינו חייב
(ה) ד"ה נתינים
ט
י
(ב)
כריתות ישנן בכלל מלקות
מלקות משום שתי שמות משום שתי
הן
ארבעים שאם עשו
אלא משום אחת בלבד: הטמא שאכל את הקדש והבא אל המקדש טמא
כ
(ו) תוס'
תשובה ב"ד של מעלה
אזהרות ששתיהן מפורשות במקרא
ואוכל חלב ודם ונותר ופגול וטמא והשוחט ומעלה בחוץ והאוכל חמץ בפסח
מוי"ו
מוחלין להן חייבי מיתות
ואזהרה אתרוייהו קיימא: גרושה
דבא
ב"ד אינן בכלל מלקות
והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים והמפטם את השמן והמפטם את
❖
לפרש
וחלוצה. גרושה והיא חלוצה אינו חייב
ארבעים שאם עשו
הקטורת והסך בשמן המשחה והאוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים
תשובה אין ב"ד של מטה
עליה אלא משום גרושה שהחלוצה אינה
מוחלין להן: ותניא אחד
אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא
כתובה אלא מרבויא מייתינן לה דתניא
חייבי כריתות ואחד חייבי
הגהות הגר"א
נפדו כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב רבי שמעון אומר כל שהוא וחכמים
מיתות ב"ד ישנן בכלל
בקדושין גרושה אין לי אלא
ח)
[א] גמ'
מלקות ארבעים דברי ר'
גרושה חלוצה מנין ת"ל ואשה: טמא
אומרים כזית אמר להן רבי שמעון אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל
❖
ל
מ
ישמעאל שנא' והפלא ה'
שאכל את הקודש. אזהרתו מפרש
שהוא שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה אמר להן אף חטה אחת
הפלאה זו היא מלקות
נ
כברייתה: גמ' חייבי כריתות קא תני חייבי מיתות ב"ד לא קתני מתניתין
וכתיב אם לא תשמור
בגמרא ט): נותר. כתיב ביה
לעשות את כל דברי
מוסף רש"י
ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי
מני רבי עקיבא היא דתניא אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות בית דין
התורה הזאת:
קדש הוא. ואזהרת פגול נמי מהכא
ואלו הן הלוקין.
ישנו
(כתובות לא:)
מדכתיב כי קדש הוא כלומר מפני
אלמנה וגרושה.
שהוא קודש שנפסל למדנו מכאן כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו והכי אמרינן לקמן ואזהרת טמא והבשר אשר יגע
בכל טמא לא יאכל : והשוחט. קדשים בחוץ או המעלה קדשים בחוץ. אזהרת מעלה השמר לך פן תעלה וגו' אזהרת
חייבין עליה משום שני
שמות.
שוחט ילפינן בזבחים בפרק השוחט והמעלה איכא דיליף מלא יזבחו עוד וגו' ואיכא דיליף לה מגזירה שוה דהבאה הבאה
(קדושין
שוחט ממעלה: האוכל ביום הכפורים. ויליף אזהרתיה בפרק בתרא דיומא : המפטם את השמן. העושה שמן בדוגמת שמן
עח.)
המשחה. ואזהרתיה ובמתכונתו לא תעשו כמוהו וכן בקטורת ובמתכונתה לא תעשו לכם : והסך בשמן המשחה. מאותו
שעשה משה במדבר דכתיב על בשר אדם לא ייסך : אכל טבל. אזהרתיה מולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו
בעתידין לתרום הכתוב מדבר והכי מפרש לה בסנהדרין באלו הן הנשרפין : ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. אף הוא טבל:
ומעשר שני שלא נפדה. והוא אוכלו חוץ לירושלים וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' : הקדש שלא נפדה. אזהרתו אינו
מפורשת כל כך ונראה בעיני דמהכא אתא דתניא הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה ואמרי' י) מאי
טעמיה דרבי אתיא חטא חטא מתרומה ורבנן מיעט רחמנא ומתו בו ולא במעילה ממיתה הוא דמעטיה וגזירה שוה כדקיימא קיימא
וילפינן אזהרה דמעילה מאזהרה דתרומה דכתיב בה וכל זר לא יאכל קדש ורוב הלכות מעילה היא למדה כ)מתרומה בתורת כהנים ל)בגזירה
חייב. משום שרץ השורץ על הארץ: גמ' חייבי כריתות קתני. כל חייבי כריתות שאין בהן
שוה זו: באוכל נמלה גרסינן
שהוא
מיתת ב"ד הוזכרו
במשנתנו
לענין
מלקות ואחד מכל חייבי
מיתות
בית דין לא
הוזכר
בה ללקות אם התרו בו למלקות:
ישנו