אלו
הן
הלוקין פרק שלישי מכות
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כדאמרינן מעיקרא.
טעמיה דר' עקיבא משום שתי רשעיות הוא
ח)קשה לישנא דקום עשה דמשמע דליכא בהן שום לאו הקשה הר"ר
יג א
א)
ב) ג)
שלמה מדרויי"ש (דמ"מ קשה) נהי דקרבן לא בעי אזהרה מ"מ הנך
ודקאמרת חייבי כריתות נמי שתי רשעיות הן דאכתי עונש כרת
ט)
ד) חייב א' על
עליו לא פסיקא מילתא לכרת הואיל והוא תלוי בתשובה: ורבנן.
דליכא אלא חד כרת כמו מפטם וסך דלא ידעינן דחלוקין לחטאות
יד ב ג
כולן, ה)
טו ד
רבי ישמעאל ור"ע: לחלק. לפי שכלל כל העריות בכרת אחת
אלא משום שהם לאוין מוחלקין לרבי אלעזר דאמר רבי אושעיא
ו)
❖
ז)
הייתי אומר אם עשאן כולם בהעלם
ואצטריכו לחלק א"כ לא לילקי עלייהו
ח)
אחד אינו חייב אלא אחת לכך יצאה
כי היכי דבעינן למימר אי קרבן בעי
כדאמרינן מעיקרא שאם עשו תשובה ב"ד
ט) י)
כרת באחותו לחלק דהוי דבר שהיה
אזהרה דלא לקי אלאו דכריתות וי"ל
כ)
של מעלה מוחלין להן מאי אמרת הא לא
רבינו חננאל
ל) מ)
בכלל ויצא מן הכלל ללמד על עצמו
דמ"מ נהי דאצטריכו לחלק בשביל
❖
עבוד תשובה לא פסיקא מילתא לכרת
נ)
[טעמא דרבי] עקיבא
שמתחייב עליה לעצמה אם (ג) עשאם
זה לא נמנע מללמוד ממנו מלקות
לעולם שאם עשו תשובה
רבי יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו
עם חברותיה ולא ללמד על עצמו
כיון דידעינן בהו חיוב קרבן בלא לאו
ב"ד של מעלה מוחלין
ולמה יצאת כרת באחותו לדונו בכרת
להן מאי קושיא הא לא
יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה
נהי דחילוק לא ידענא אלא מלאוין
תורה אור השלם
עשו תשובה לא פסיקא
ולא במלקות ורבנן כרת באחותו למה לי
אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין
מ"מ ילקו:
1. וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת
מילתא דכרת דכל אימת
לאפוקי הני. פסח ומילה
לחלק וכדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן
עליה בפני עצמה אף כל שהיא ערוה
דעשה תשובה מוחלין לו
י)
טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב
אבל מיתות ב"ד אינו כן:
לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ:
חייבין עליה בפני עצמה: מואל אשה.
שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על
(ד) דבקום עשה נינהו קשה
א
ר' יצחק אמר חייבי
ויקרא יח יט
ל"ל היקשא לאפוקי פסח ומילה תיפוק
דמצי למכתב ולנדה לא תקרב:
כל אחת ואחת ורבי יצחק לחלק מנא ליה
2. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת
כריתות בכלל היו. פי' אלו
לחייבו על אחותו ועל אחות אביו כו'.
שפירשה בהן התורה כרת
ליה מדאמרינן בת"כ ועשה אחת יצא
אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת
נפקא ליה מואל אשה בנדת טומאתה
1
כגון אחותו וכיוצא בה הן
אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ
מסית ומדיח ומקלל אביו ואמו ועדים
אם בא על שלשתן בהעלם אחד:
לחייב על כל אשה ואשה ורבנן נמי תיפוק
בכלל כי כל אשר יעשה
וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ
הרי שמות מוחלקין. שיש אזהרה
זוממין שאין בהן מעשה דאין בהן
מכל התועבות האלה
חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי
ליה מהא אין הכי נמי ואלא כרת דאחותו
ונכרתו הנפשות העושות
בכל אחת והרי הן כשאר כל העריות:
קרבן וה"ה פסח ומילה דאי מימנע
בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ
למה לי לחייבו על אחותו ועל אחות אביו ועל
מקרב עמם ולמה יצא
גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא:
ברשיעא בר רשיעא. הבא על אמו
ולא עביד ליכא מעשה ושמא י"ל
❖
ויקרא כ יז
כרת ונכתבה באחותו
אחות אמו פשיטא הרי גופין מוחלקין הרי
דאצטריך דרשא דהכא משום דבת"כ
והוליד שתי בנות וחזר ובא על אחת מהן
לדונן בכרת ולא במלקות.
ורבנן כרת באחותו למה
שמות מוחלקין אלא לחייבו על אחותו
והוליד בן ובא הבן על אחות אמו שהיא
איכא דרשא אחריתי דמפרש מסית
ב
להו לחייבו על אחותו
הגהות הב"ח
אחותו ואחות אביו: באטליז. במקום
ומדיח דלאו בני קרבן נינהו משום
שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו והיכי
שהיא (היא) אחות אביו
שמוכרין הבשר במקולין: מאחותו
(א) גמ' דתנן
דבעינן דומיא דעבודת כוכבים דיש
והיא אחות אמו. משכחת
משכחת לה ברשיעא בר רשיעא ור' יצחק
ג
לה ברשיעא בן רשיעא
דסיפא. ערות אחותו גלה :
בו כרת ופסח ומילה הוו בכרת והוה
הא מנא ליה נפקא ליה מק"ו דתניא אמר
(ב) שם ואידך
אמר ר' אדא בר אהבה
(א)
שאין עונשין מן הדין. שהרי ענש
אמינא דהויין בקרבן מיהו ממילה
(ג) רש"י
כגון שבא אביו על אמו
ר"ע שאלתי את רבן גמליאל ורבי יהושע
קשה למה לי קרא דהא לא הויא בכרת
עשאה
על בת אמו שלא בת אביו ובת אביו
והוליד שתי בנות וחזר
באיטליז של עימאום שהלכו ליקח בהמה
(ד) תוס'
ובא על אחת מהן והוליד
שלא בת אמו שנא' בת אביו או בת
דומיא דעבודת כוכבים דהא לעולם
בן ובא אותו הבן על
למשתה בנו של ר"ג הבא על אחותו שהיא
אמו ויש לומר כ"ש שענש על בת
לא יתברר שיהא בכרת עד שימות
דקום (ה) ד"ה
אחות אמו שהיא אחותו
אחות אביו שהיא אחות אמו מהו [אינו]
מקרא
דלעולם יכול למול עצמו וליפטר מכרת
אביו ובת אמו אבל אם אמרת כך
מאביו והיא אחות אביו
דבקדושים
מן האם וזהו רשיעא בן
חייב על כולן אלא אחת או חייב על כל אחת
ענשת מן הדין לכך נאמר אחותו
וי"ל דלעולם כל זמן שלא מל עונש
דגבי (ו) ד"ה
רשיעא ומפורש בכריתות
ההוא
מיבעי ליה
דסיפא: גמר עונש מאזהרה. דלענין
כרת עליו:
ואחת אמרו לו זו לא שמענו אבל שמענו
פי'
פ"ג (דף טו ע"א) אבל לחלק
וה"פ
לחייבו על אחותו שהיא בת אביו
שאם שגג מביא קרבן על
אזהרה כתיב אחותך היא יתירא
הבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד
ד
(ז) בא"ד
כל אחת מהן נפקא להו
ובת אמו. וא"ת ל"ל (ה) בקדושים תיפוק
להזהיר על אחותו בת אביו ובת
דשוין
שחייב על כל אחת ואחת ונראין דברים
מואל אשה בנדת טומאתה
אמו ו) שנאמר ערות בת
ליה גבי אזהרה כתיב אחותך היא
דהכא
לחלק על כל אשה ואשה:
מק"ו ומה נדה שהיא שם אחד חייב על
דהיינו
אשת אביך מולדת אביך אחותך היא
יתירא לאחותו בת אביו ובת אמו
משום
כל אחת ואחת כאן ששלשה שמות לא כל
וכתיב ונכרתו הנפשות
ומה אזהרה לא חלק בין אחותו בת
ועמוני
שכן ואידך ק"ו פריכא הוא מה לנדה שכן
העושות וי"ל דונכרתו לא קאי אלא
אביו שלא בת אמו ז)[ובת אמו שלא בת
(ח) ד"ה
מן הדין
גופין מוחלקין (ב) ולאידך נמי האי ודאי ק"ו
אעריות המפורשות בהדיא ונהי
אביו] ולאחותו שהיא בת אביו ובת
(ט) בא"ד
דבקרא כתיב ערות בת אשת אביך
אמו אף בעונש ענש על אחותו בת
❖
פריכא הוא אלא נפקא ליה מאחותו
מדרבי
2
מולדת אביך אחותך היא מ"מ מיירי
אביו ואמו כאחותו דבת אביו שלא בת
דסיפא ואידך אחותו דסיפא למה לי
טפי מאחותו שהיא מאשת אביו ובת
אמו ובת אמו שלא בת אביו:
לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו
מוסף רש"י
אביו אבל בת אביו ובת אמו
מאחותו
לומר שאין עונשין מן הדין ואידך
חייב על כל אחת
כ)(ומאונסים) לא ידעינן אלא מיתורא
איבעית אימא גמר עונש
מאזהרה ואיבעית אימא נפקא ליה
ואחת.
דקרא אחותך היא:
מאחותו ואידך. (ו) רבי יצחק גמר עונש
מאזהרה. תימה דבכריתות פ"ק (דף ג.) א"ר יצחק עונשין מן הדין דקאמר לר' יצחק כדאית ליה ולרבנן כדאית להו לומר דאין עונשין מן הדין
וכן לקמן בפרקין דקאמר אפי' למאן דאמר עונשין מן הדין כו' ופי' דהיינו ר' יצחק ותימה דבכל שינויי דהכא משמע דשפיר
אית ליה לר' יצחק דאין עונשין מן הדין ונראה דלהאי שינויא דקאמר גמר עונש מאזהרה סבר ר' יצחק עונשין מן הדין דהכי
פירושא גמר עונש מאזהרה משום דאיכא קל וחומר להענישן וכיון דהשוום באזהרה הוא הדין נמי בעונש כיון דאיכא קל וחומר
להענישן ומעתה אמר רבי יצחק בכל דוכתי נמי עונשין מן הדין דהיינו היכא (ז) שאין צריך לענין אזהרה ומהאי טעמא היכא דגמיר עונש
מאזהרה היינו דוקא דאיכא להענישו מן הדין דאם לא כן בחייבי לאוין נמי כגון גבי ממזר עמוני נילף בהם עונש כרת מהאי טעמא
(יבמות נה.) באיטליז.
דגמר עונש מאזהרה דכי היכי דהשוום לענין אזהרה הוא הדין לענין עונש אלא כדפי' דדוקא משום דאיכא להענישו מן הדין קאמר
של עימאום.
הכי
גמר (גמר) עונש מאזהרה כך נראה למשי"ח וצריך עיון: ל) גריס רש"י ואידך סבר לה כר"א דאמר שני לאוין וכרת אחד חלוקים
(כריתות טו.) שאין
לקרבן והלכך במפטם וסך דחלוקין בלאוין ידעינן שחלוקין לחטאות וא"ת כיון דלאוין מוחלקין א"כ ל"ל אחותו דסיפא דדריש לחלק תיפוק
עונשין מן הדין.
ליה דלאוין מוחלקין ופי' בקונטרס דכיון דאתא להכי בעריות נמי לא בעי חילוק ולא אצטריך ליה למדרש אל אשה דלעיל ולא דריש
אחותו לחלק ואייתר ליה עיקר מ) [קרא דכרת] באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ואחותו נ) דסיפא לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו לומר
שאין עונשין ואחותו דרישא לא אצטריך ליה ולדרשא אחריתא אתיא אי נמי אורחיה דקרא הוא עוד יש מפרשים דשפיר אצטריך
(ח)
(חגיגה יא:)
דרשא לאחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו דנהי דאיכא לאוין מוחלקין מ"מ הואיל והם גוף אחד אימא לא ליחייב אלא אחת
דלא דמי למפטם וסך שהם עבודות מוחלקות ושפיר אתי (ט) מרבי אלעזר אבל בפרק קמא דכריתות משמע כפירוש
הקונטרס דפריך
אהא מילתא וכי מאחר דלאוין מוחלקין בו כרת באחותו למה לי פי' דדרשינן מינה חילוק בעריות ואליבא
דר"א תיפוק ליה
חילוק משום דלאוין
מוחלקין כמו מפטם וסך
ומאי פריך והא לא דמי כדפירשתי לכן נראה
כפירוש הקונטרס:
ההוא