יד:
אלו
הן הלוקין פרק שלישי מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ההוא
לתרומה הוא דאתא. ותימה דהיכן מצינו חומר בתרומה
מאחותו דרישא. דמצי למכתב כי יקח את בת אביו או בת אמו:
טז א
א) ב)
ג) ד)
למפטם וסך. דהוו נמי שני לאוין וכרת אחד והוצרך לנו לחלק
מבקדשים דבכל קדש לא תגע מוקי לה רבי יוחנן לנגיעת
תרומה אלמא לקי ובנגיעה דקדש לא לקי ותירץ הר"ר שלמה מדרויי"ש
ביניהם כמו שהוצרך חילוק בעריות אם אינו ענין כאן תנהו ענין
ה)
יז ב
להו: ה"ג לה להך שיטתא ההוא מיבעי ליה לחלק כרת למפטם וסך ואידך
נ"ע דהכי קאמר ההוא לנגיעת תרומה הוא דאתאי לאשמועינן
ו)
ז) ח)
סבר לה כר"א א"ר הושעיא כו'
דפוסל תרומה עד מלאת ימי טהרה
אזהרה מדאיתקוש,
ואיבעית אימא נפקא ליה מואיש אשר
שהיא כטבול יום ולא קאמר דאיכא
מאחותו דרישא ואידך ההוא מיבעי ליה
ט) אתיא, י)
יח ג
ישכב את אשה דוה וגו' ואידך ההוא
מלקות בנגיעת תרומה אבל מכל
כ)
לחלק א כרת למפטם ולסך ואידך סבר (א) כר'
קדש, ל)
מיבעי ליה כו'. והכי פירושא ואידך ס"ל
מקום קשה דאיך קאמר רבי יוחנן
❖
אלעזר א"ר הושעיא דאמר רבי אלעזר אמר
מ) נ)
כר"א דאמר עלה שהלאוין מחלקין
דקרא דכתיב ביה קדש דמיירי
יט ד
רבי הושעיא כל מקום שאתה מוצא שני לאוין
לחטאות ועל מפטם וסך אמרי' במס'
לתרומה וי"ל משום דגבי האי קרא
וכרת אחד חלוקין הן לקרבן ואי בעית אימא
כ ה
כריתות שהן שני לאוין על
כתיב עד מלאת ימי טהרה ובקדשים
תורה אור השלם
(ב) לא סבר לה כר' אלעזר ונפקא ליה 1מואיש
בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא
עד לאחר כפרה אי נמי על כרחך
1. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת
❖
כא ו
אשר ישכב את אשה דוה ואידך ההוא מיבעי
תעשו כמוהו וכרת אחת איש
צריך לאוקמה בתרומה דלקדשים נפקא
אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת
עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה
ליה לכדרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן משום ר'
אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו וגו'
לן מגזירה שוה דטומאתו טומאתו
וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר
כל
גמיר ליה: לא תעשה שקדמו
(ד) חילוק חטאו' ביניהם שהלאוין מחלקין
שמעון בן יוחי מנין שאין האשה טמאה
דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם
רבינו חננאל
עשה לוקין עליו. תימה דהא לאו
לחטאות וכיון דאתו להכי בעריות נמי
מִקֶּרֶב עַמָּם:
עד שיצא מדוה דרך ערותה שנאמר ואיש
וכר' אלעזר אמר רבי
ויקרא כ יח
דגזילה שקדמו עשה דוהשיב הגזלה
לא בעי חילוק ולא מצטריך ליה
2. כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ
אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה
אושעיא דאמר כל מקום
אשר גזל ואפ"ה אין לוקין עליו וי"ל
למדרש אל אשה דלעיל ואייתר ליה
שאתה מוצא שני לאוין
הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא
וגו' מלמד שאין האשה טמאה עד שיצא
ב
וכרת [אחד] כגון המפטם
דשאני גבי לאו דגזילה שאין לקיים
עיקר קרא דכרת באחותו לדונו בכרת
יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְיָ
מדוה דרך ערותה: וטמא שאכל את הקדש:
והסך שמן המשחה
טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ
העשה אלא לאחר שגזלה והלכך לאו
ולא במלקות ואחותו דסיפא לחייבו
שנאמר על בשר אדם לא
הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי
בשלמא הבא למקדש טמא כתיב עונש
שניתק מעליו הוא אבל קדמו דקאמר
על אחותו שהיא אחות אביו ואחות
נ)
ייסך ובמתכונתו לא תעשו
נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא
כמוהו קדש הוא הנה ב'
וכתיב אזהרה עונש דכתיב את משכן ה'
יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ:
אמו ואחותו דרישא לחייבו על אחותו
הכא לאו דוקא קדמו אלא היינו
2
במדבר יט יג
לאוין וכתי' איש אשר
בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין
(ה) דשייך העשה קודם שעבר הלאו:
טמא ונכרתה אזהרה ולא יטמאו את
3. מִזָּכָר עַד נְקֵבָה
3
ירקח כמוהו ואשר יתן
מן הדין. ואיבעית אימא אי נמי לא
תנינא
ממנו על זר ונכרת מעמיו
תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ
מחניהם אלא טמא שאכל את הקדש בשלמא
הנה כרת על הרוקח
לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא
סבר לה לדר' אלעזר נפקא ליה חילוק
עונש כתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו
ועל הנותן על זר (כי
4
יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר
בעריות מן ואיש אשר ישכב את אשה
כל) [כל כי] האי גוונא
אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם:
ונכרתה אלא אזהרה מנין ריש לקיש אומר 5 ג בכל קדש לא תגע רבי יוחנן
דוה וגו' דכתיב ביה כרת יתירא לומר
במדבר ה ג
חלוקין הן לקרבן. ואיש
אומר תני ברדלא אתיא טומאתו טומאתו כתיב הכא וטומאתו עליו
4. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל
אשר ישכב את אשה
שחייבין עליה לעצמה וממנה תלמד
דוה וגלה את ערותה
בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים
ונכרתה וכתיב
התם 2 טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן עונש ואזהרה
כל הכלל ואם אינו ענין לגופה דהא
מלמד שאין אשה טמאה
אֲשֶׁר לַיְיָ וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו
אף כאן עונש ואזהרה בשלמא ריש לקיש לא אמר כרבי יוחנן גזירה
נפקא לן מואל אשה לחלק על כל אשה
עד שיצא (ממנה) [מדוה]
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
ויקרא ז כ
דרך ערותה. הבא למקדש
מֵעַמֶּיהָ:
שוה לא גמיר
אלא ר' יוחנן מאי טעמא לא אמר כריש לקיש אמר לך
תנהו ענין לשאר שני לאוין וכרת אחת
5. וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת
טמא אזהרתיה מולא
כגון מפטם וסך: שיצא מדוה דרך
ההוא אזהרה
לתרומה וריש לקיש אזהרה לתרומה מנא ליה נפקא ליה
יטמאו את מחניהם עונש
יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָה¢ רָה
את (מקדש) [משכן] ה'
ערותה. לאפוקי דרך דופן דלא:
בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל
מאיש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב אי זהו דבר שהוא שוה
ד
6
טמא ונכרתה. טמא שאכל
הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד
אלא אזהרה מנלן. ליכא למימר
בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה ואידך ההוא לאכילה והא לנגיעה
את הקודש עונש שנאמר
מְלֹאת יְמֵי טָה¢ רָהּ:
מבקדשים לא יאכל וגו' ל)דלא מיירי
ויקרא יב ד
והנפש אשר תאכל בשר
וריש לקיש האי בכל קדש לא תגע להכי הוא דאתא ההוא מיבעי
6. אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן
מזבח השלמים אשר לה'
בקדשים אלא בתרומה דכתיב ביה
וטומאתו עליו ונכרתה.
ליה לטמא שנגע בקדש דאיתמר טמא שנגע בקדש ריש לקיש אומר
וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב
איש איש מזרע אהרן דבר השוה
אזהרה ריש לקיש אמר
בַּקּ¢ דָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד
לוקה רבי יוחנן אומר אינו לוקה ריש לקיש אומר לוקה בכל קדש לא תגע
בזרעו של אהרן ומוקמינן ליה
ה
מבכל קדש לא תגע. דייק
אֲשֶׁר יִטְהָר וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל
[מקדש] לא תגע תניא
רבי יוחנן אומר אין לוקה ההוא אזהרה לתרומה הוא דאתא טמא שנגע
טְמֵא נֶפֶשׁ אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר
בתרומה שהיא שוה באנשים ובנשים
כותיה בכל קדש לא תגע
תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע:
❖
ואף החוזרת שאינה חוזרת לחזה ושוק
בקדש מדאפקיה רחמנא בלשון נגיעה אזהרה (לאוכל) אתקוש
(ג)
ויקרא כב ד
אזהרה לאוכל או אינו
חוזרת לתרומה: מבכל קדש לא תגע.
אלא אזהרה לנוגע ת"ל
קדש למקדש ואכתי להכי הוא דאתא ההוא מיבעי ליה לטמא שאכל בשר
בכל קדש לא תגע ואל
ודרשינן ליה לקמן אזהרה לאוכל: תני
קדש לפני זריקת דמים דאיתמר טמא שאכל בשר קדש לפני זריקת דמים
המקדש לא תבוא מקיש
גליון הש"ס
ברדלא. שם חכם: כתיב וטומאתו
קדש למקדש מה מקדש
ריש לקיש אומר לוקה רבי יוחנן אומר ו אינו לוקה ריש לקיש אומר לוקה בכל
גמ' כל לא תעשה
עליו. בטמא שאכל את הקדש וכתיב
דבר שכתב בו נטילת
קדש לא תגע לא שנא לפני זריקה ולא שנא לאחר זריקה רבי יוחנן אומר
שקדמו עשה.
נשמה והיא כרת מפורש
עוד טומאתו בו בבא אל המקדש
ביבמות פרק הערל (דף עה.
אינו לוקה רבי יוחנן לטעמיה דאמר קרא טומאתו טומאתו וכי כתיב
❖
טמא: גזירה שוה לא גמר. ולא למדה
ע"ש) אף קדש דבר שכתב
טומאתו לאחר זריקה הוא דכתיב ההיא מבכל קדש נפקא תניא כוותיה דריש
מרבו: ששוה בזרעו של אהרן.
בו נטילת נשמה והוא
כרת למעוטי נגיעה דלא
לקיש בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל אתה אומר אזהרה לאוכל או אינו
באנשים ובנשים אבל קדשים אינן
אשכחנן דכתי' ביה כרת.
הגהות הב"ח
נאכלין אלא לזכרים. וכי תימא איכא
אלא אזהרה לנוגע ת"ל בכל קדש לא תגע ואל המקדש וגו' מקיש קדש
והא דאמר ריש לקיש
(א) גמ' לה
טמא שאכל בשר קדש
חזה ושוק ליתא בחוזרת כגון אלמנה
למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף כל דבר שיש בו נטילת
(ב) שם
לפני זריקת דם לוקה דייק
וגרושה וזרע אין לה דאמר מר
נפקא
נשמה ואי בנגיעה מי איכא נטילת נשמה אלא באכילה אמר רבה
מבכל קדש. ועוד דייק
חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה
מדאפקא רחמנא לאכילה
בר בר חנה אמר רבי יוחנן $ כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו
(ג) שם
בלשון נגיעה מיכן לנוגע
ושוק והכי מפרשינן לה ביבמות
ואזהרה לאוכל איתקש
בקדש והוא טמא לוקה.
אמרו
: ההוא אזהרה לתרומה. לנגיעת
ור' יוחנן לטעמיה שנאמר
תרומה: טמא שנגע בקדש כו'. תירוצא הוא דמתרץ ר"ל: מדאיתקש קדש למקדש. בהאי קרא בכל קדש לא תגע ואל המקדש
והנפש אשר תאכל בשר
מזבח השלמים אשר לה'
לא תבא ודרשינן לקמן מה מקדש יש באזהרתו נטילת נשמה שהבא אל המקדש טמא בכרת אף אזהרת קדש דבר שיש בו
וטומאתו עליו ואינו ראוי
נטילת נשמה והיינו אכילה שענוש עליה כרת דאילו בנגיעה ליכא כרת: ר' יוחנן לטעמיה. דאמר אזהרה לאוכל קדש בטומאתו
לאכילה אלא לאחר זריקה
נפקא מטומאתו טומאתו וההוא וטומאתו עליו דכתיב בעונש דקדש לאחר זריקה הוא דתניא בתורת כהנים ומייתינן לה במנחות
דאי לפני זריקה למה
לי משום טומאה תיפוק
בפ' שלישי יכול יהו חייבין עליו משום טומאה קודם זריקה תלמוד לומר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו'
לי' אכתי לא נראה
הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין ניתר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה: ההוא מבכל. מרבויא דבכל דריש
לאכילה. כל לא תעשה
(ד) רש"י
ריש לקיש אף לפני זריקה: תניא כריש לקיש. דיליף אזהרה לטמא שאכל את הקדש מבכל קדש לא תגע: כל לא תעשה שקדמו עשה
שקדמו עשה לוקה עליו
לוקין עליו. הא אתא לאשמועינן דאפילו למאן דאמר לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו כדתניא מ) לא תותירו והנותר תשרפו בא
אם כן
הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו שנתק הכתוב את העשה להיות ענשו של לאו ותקונו לומר לא תעשה כך
(ה) תוס'
ואם עשית עשה זאת והפטר ואשמעינן רבי יוחנן הני מילי בעשה הבא אחר הלאו שאין אתה יכול לקיימו אלא לאחר עבירת הלאו אבל
לומר
עשה שקדם את הלאו ואתה יכול לקיימו קודם עבירת הלאו אין זה ניתוק הלאו ואפילו תקיימנו אחר עבירת הלאו לא נפטרת מן המלקות:
אמרו
מוסף רש"י
אתיא טומאתו טומאתו. (זבחים לג:)
אזהרה לתרומה. (שבועות ז.) שהוא שוה בזרעו של אהרן.
(יבמות עד:) ההוא אזהרה לתרומה הוא דאתא.
(זבחים לג:) דאמר קרא טומאתו טומאתו.
(זבחים לד.) תניא כותיה דריש לקיש. (שם לג:) אזהרה לאוכל. (יבמות עה.) מה
מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה.
אף קדש דבר שיש בו
נטילת נשמה.
(שם)