אלו הן הלוקין פרק
שלישי מכות
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תנינא
הבא למקדש טמא. לוקה משום דלא הוי לאו הניתק
אמרו לו. אחרים ששמעוהו משמו ולא שמעוהו מפיו אמרת דבר זה:
כב א
א)
ב)
אמר להם לא. חזר בו: כתיבא ותנינא. מצינו כתוב לא תעשה
לעשה לפי שקדמו עשה ללאו וא"ת דלמא שאני התם
ג)
שקדמו עשה ותנינן עליה דלוקין ולא סגי ליה בקיום העשה: תנינא
דאיכא תרי לאוי ולא יטמאו מחניהם ח)ולא יטמאו מקדשי ולא אתי
ד)
הבא אל המקדש טמא. קא חשיב ליה באלו הן הלוקין: משום
חד עשה ועקר תרי לאוין
דהכי משנינן בתמורה גבי
ב
ה)
❖
ו) ז)
דקשיא ליה אונס. נערה בתולה
המר ימיר דמשום הכי לא הוי לאו
ח)
דאשכחן ביה לא תעשה שקדמו עשה
הניתק לעשה משום דאיכא תרי
אמרו לו אמרת אמר
להו לא אמר רבה
ואל המקדש לא
דכתיב ולו תהיה לאשה
לאוין ולא עקר חד עשה תרי לאוין
תבא
האלהים אמרה וכתיבא ותנינא כתיבא
רבינו חננאל
לא יוכל לשלחה ותניא עלה שיקיים
וי"ל דלא דמי דשאני התם דתרי
וישלחו מן המחנה [וגו'] ולא יטמאו את
כגון וישלחו מן המחנה
1
2
את העשה אם גירשה ויחזירנה ויפטור
לאוין סמוכין להדדי לא יחליפנו ולא
כל צרוע וגו' הרי עשה
מחניהם תנינא הבא למקדש טמא אלא מאי
אלמא לאו שניתק לעשה חשיב ליה:
ימיר אותו אבל הכא דאינן סמוכים
אל מחוץ למחנה תשלחום
טעמא קא הדר ביה משום דקשיא ליה אונס
ט)
ולא יטמאו את מחניהם
אם ישראל הוא. שיכול לקיים העשה
אי איתא דלא קדמו עשה הוה ניתק ט):
❖
הרי לא תעשה ולוקין
אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר.
דתניא א אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר
ויחזירנה מחזיר ואינו לוקה: ואם
עליו. וקשיא ליה לר'
ואינו לוקה אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר
כהן הוא. שאסור בגרושה לוקה
וליכא למימר $ דאתי עשה
יוחנן אי הכי אמאי תניא
אונס שגירש אם ישראל
ואינו מחזיר: ואמאי. אם ישראל
תורה אור השלם
אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אמאי לא
ודחי לא תעשה (ב) ועשה שאינו שוה
הוא מחזיר ואינו לוקה
הוא מחזיר ואינו לוקה אם איתא
בכל דהא אי אמרה לא בעינא ליה
תעשה שקדמו עשה הוא ולילקי אמר עולא
1. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אם כהן הוא לוקה ואינו
ליכא עשה כלל: כל ימיו בעמוד
מחזיר ישראל מחזיר ואינו
לדרבי יוחנן הא לא תעשה שקדמו
וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל
לא יאמר לו תהיה לאשה באונס וליגמר
לוקה אמאי אינו לוקה לא
צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא
והחזר קאי. פירש בקונטרס דקאי
עשה הוא: אמר עולא. האי לאו
ממוציא שם רע ומה ב מוציא שם רע שלא
תעשה שקדמו עשה הוא
במדבר ה ב
לָנָפֶשׁ:
שניתק לעשה הוא דאי לאו לנתוקי
אלא יוכל לשלחה כל ימיו שילוח שלא
2. מִזָּכָר עַד נְקֵבָה
שנאמר ולו תהיה לאשה
עשה מעשה אמר רחמנא ולו תהיה לאשה
3
תחת אשר ענה לא יוכל
יהא כל ימיו ובפ' עשרה יוחסין (קדושין
לאוי אתא האי עשה לא הוה
תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ
אונס לא כל שכן (למה נאמר) אם אינו ענין
שלחה כל ימיו. ובא עולא
לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא
מצטריך למכתביה דאי לתחלתו ולומר
פירש דקאי אלו תהיה לאשה
לפרק כי זה לא תעשה
יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר
לפניו תנהו ענין לאחריו שאם גירש יחזיר
שישאנה לא יאמר לו תהיה לאשה
דלעיל דהכי קאמר תהיה לאשה כל
שניתק לעשה הוא דהאי
אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם:
ולו תהיה לאשה דכתב
במדבר ה ג
ואכתי אונס ממוציא שם רע לא גמר דאיכא
ונגמר ממוציא שם רע דכתיב ביה
ימיו כלומר שכל ימיו הוא בלו תהיה
3. וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף
באונס אינו צריך לפניו
נמי ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה:
לאשה בעמוד והחזר:
למיפרך מה למוציא שם רע שכן לוקה
דגמר ממוציא שם רע
וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי
הניחא למאן דתני בטלו ולא
אם אינו ענין. לפני הגירושין ולומר
אלא לאחריו הוא דאתא
הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל
ומשלם אלא לא יאמר לו תהיה לאשה
שאם יגרש יחזור ויקחנה
בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ
בטלו. פירש בקונטרס
שישאנה תנהו ענין לאחר הגירושין
במוציא שם רע וליגמר מאונס ומה אונס
ולו תהיה לאשה לפיכך
תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל
דקאי לשינויא דרבא דכל ימיו בעמוד
לומר שאם שלחה יחזירנה ותהיה לו
לא לקי. ודחי' להאי סברא
לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:
שאינו לוקה ומשלם אמר רחמנא ולו תהיה
❖
לאשה ויפטר מן הלאו: ואכתי. הא
והחזר ויש לו תקנה בהחזרה שאין
הכי אונס ממוציא שם רע
דברים כב יט
לאשה מוציא שם רע לא כל שכן ולמה
לא גמר דאיכא למיפרך
מבטל העשה אלא אם כן הדירה
איצטריך למיכתביה וישנו ענין לפניו
כו'. אלא לא הוה צריך
נאמר אם אינו ענין למוציא שם רע תנהו
דאז אינו יכול לומר עדיין אשאנה
דאי לא כתביה אונס ממוציא שם רע
למכתב ולו תהיה לאשה
גליון הש"ס
ענין לאונס אם אינו ענין לפניו תנהו ענין
אלא למאן דתני קיימו מאי איכא
לא גמר דאנא אמינא מה למוציא
במוציא שם רע שהרי כבר
(ג)
תוס' ד"ה אם וכו' דאתי
אשתו היא למה נאמר
למימר בכולי שמעתתא פירש הקונט'
לאחריו ומוציא שם רע מאונס נמי לא גמר
שם רע דין הוא שיקנסוהו לכנסה
עשה.
ללמד שאם גירש מוציא
שכן לוקה ומשלם בתחלתו כדכתיב
דקיימו היינו כשמזהירין אותו ב"ד
דאיכא למיפרך מה לאונס שכן עשה מעשה
שם רע אחרי שלקה
❖
ונענש אינו לוקה אלא
ויסרו אותו וענשו אותו ואמרינן
לקיים העשה הוא מקיימו וקשה
אלא לא יאמר לו תהיה לאשה במוציא שם
מחזירה בעל כרחו ודיו
בכתובות ויסרו זה מלקות:
דאם כן מאי פריך דלמאן דאמר
רע שהרי אשתו היא למה נאמר אם אינו
וגמר אונס ממוציא שם
מה אונס שאינו לוקה. בתחלתו אמר
קיימו ולא קיימו אינו כל ימיו
רע שמחזיר ואינו לוקה.
הגהות הב"ח
ענין למוציא שם רע תנהו ענין לאונס ואם
ודחי' איכא למיפרך מה
רחמנא לו תהיה לאשה מוציא שם רע
בעמוד והחזר הא שפיר משכחת לה
(א) גמרא
למוציא שם רע שכן לא
אינו ענין לפניו תנהו ענין לאחריו ואימא ואם
לא כל שכן: ואם אינו ענין לפניו.
דהוי בעמוד והחזר כל כמה דלא בא
עשה מעשה תאמר באונס
אינו ענין לפניו דמוציא שם רע תנהו ענין
לב"ד לכך נראה דלא מיקרי קיימו
שהרי בעצמו כתוב כן תנהו ענין
שעשה מעשה ופריק רבא
למה אונס אינו לוקה
לאחריו דידיה דלא לקי אין הכי נמי ואתי
לאחריו: שהרי אשתו היא. שכבר
אלא
משום דכל ימיו בעמוד
קידשה ונשאה: וגמר מיניה. דכי
אונס וגמר מיניה במאי גמר מיניה אי
(א)
והחזר קאי ומיתקן (דלאו)
היכי דמוציא שם רע לא לקי בגירושין
[הלאו] שבו וכן א"ר
בקל וחומר אי במה מצינו איכא למיפרך (כדפרכינן) מה למוציא שם
יוחנן. ואקשינן והא לא
אם החזיר אונס נמי לא לקי: אי
רע שכן לא עשה מעשה אלא אמר רבא כל ימיו בעמוד והחזר וכן כי
(ב) תוס'
דמי לאו שקדמו עשה
בק"ו. מה מוציא שם רע שלוקה
דעשה
ללאו דחסימה. ומתמהינן
אתא רבין א"ר יוחנן כל ימיו בעמוד והחזר א"ל רב פפא לרבא והא לא
הוא (ג) ד"ה
ומשלם בתחלתו אינו לוקה בגירושין
משום דכתב עשה יתירא
דמי לאויה ללאו דחסימה א"ל משום דכתב ביה רחמנא עשה יתירא
ולא קיימו
גרע ליה. ואקשי' אי הכי
אונס לא כל שכן: אלא אמר רבא.
❖
לאו שניתק לעשה נמי
מגרע גרע אי הכי לאו שניתק לעשה נמי לימא משום דכתב ביה רחמנא
הא דתניא באונס מחזיר ואינו לוקה
נימא הכי משום דכתב
עשה יתירא מגרע גרע א"ל ההוא לנתוקי לאו הוא דאתא הניחא למאן
ביה גבי נותר לא תותירו
טעמא משום דעל כרחך לאו שניתק
ממנו עד בקר והדר כתב
מוסף רש"י
דאמר ביטלו ולא ביטלו אלא למאן דאמר קיימו ולא קיימו מאי איכא למימר
לעשה הוא דאמר קרא ו)כל ימיו לא
והנותר ממנו עד בקר
הוה ליה למיכתב אלא לא יוכל לשלחה
מידי
כל ימיו בעמוד והחזר.
באש תשרופו מיגרע גרע.
ופרקינן האי והנותר ממנו
מאי כל ימיו הכי קאמר לא תהא
עד בקר לתקוניה ללאויה
בשילוחיה כל ימיו אלא יחזירנה ועל כרחך עמוד והחזר קאמר והכי קאמר ולו תהיה לאשה אם שלחה שלא יהו שילוחיה לכל ימיו הרי
הוא דאתא. כלומר אם
העשה אחר העברת הלאו: והא לא דמי לאויה. הא דאמר ר' יוחנן לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו הא לא דמי לאויה ללאו דחסימה שאין
עבר והותיר ישרפנו בבקר
ודיו. ואמרינן הא ניחא
בו עשה והוא סמוך לפרשת מלקות ז): מיגרע גרע. בתמיהה: ההוא לנתוקי לאויה אתא. עשה שאינו מתקיים אלא לאחר עברת הלאו לנתק
למאן דתני כל מצות לא
את הלאו מעונש מלקות הוא בא: הניחא למאן דתני בטלו ולא בטלו אלא למאן דתני קיימו ולא קיימו מאי איכא למימר. הא דאמרת
תעשה שיש בה קום עשה
כל ימיו בעמוד והחזר קאי עשיתו לאו שניתק לעשה והרחבת לו זמן לקיום העשה כל ימיו ולדבריך הא דתניא מחזיר ואינו לוקה לעולם
(גיטין צ.) ללאו
קיים עשה שבה פטור לא
דחסימה.
קיים חייב היינו דאיכא
קאמר כל זמן שיכול לומר אני מחזיר אין ב"ד מלקין אותו הניחא למאן דתני לקמן בלאו הניתק לעשה בטל את העשה חייב על הלאו לא
למימר לתקוניה לאוי הוא
(לעיל יג:)
בטל את העשה פטור שהלאו תלוי בביטול העשה ואינו נגמר עד שיבטל את העשה בידים ביטול עולם שלא יוכל להתקיים עוד איכא
דאתא אלא למאן דתני
למימר כל ימיו יש לו תקנה בחזרה שאין מבטל את העשה אלא א"כ מדירה שלא תהנה ממנו נדר שאין לו הפרה כדלקמן אלא למאן
ביטלו חייב כגון שהאכיל
הנותר לכלבים הוא דחייב
דתני קיים את העשה פטור לא קיימו חייב שהעשה תיקונו של לאו הוא ואין הלאו תלוי בביטול העשה שמשעה שעבר הלאו נגמר אבל
דהא לא אפשר למישרפיה
העשה ניתן לעקור המלקות ולכשיבא לבית דין או יקיים העשה ויפטר או
ילקה ליכא למימר כל ימיו בעמוד והחזר קאי כדקאמרת שאם
אבל הכא אם הנותר
לא יחזירנה מיד כשיבא לב"ד ילקוהו דהא ליכא למימר יקיים לאחר זמן דא"כ לא קיים היכי דמי לעולם הוא יכול לומר אני מקיים:
כמות שהוא אע"פ שלא
שרפו אינו חייב מאי
מידי איכא למימר ופרקינן