טו:
אלו
הן
הלוקין
פרק שלישי מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מידי הוא טעמא אלא לרבי יוחנן. מי הוצרך לדרוש כל ימיו בעמוד
אלא דוקא כשמקיים העשה אחר שעבר הלאו בתוך כדי דיבור וכן
כג א
א) ב)
ג)
פי' הקונטרס בפרק שילוח הקן (חולין דף קמא.) ומיהו קצת קשה דא"כ
והחזר ר' יוחנן שאמר לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו וקשיא
צריך לפרש הא דקתני מחזיר ואינו לוקה שמחזיר מיד בתוך כדי
ליה אונס שגירש דקתני אינו לוקה והוצרך לעשותו לאו שניתק
ד) ה)
כד ב
לעשה: האמר ליה רבי יוחנן לתנא. לקמן תני בטלו חייב לא
דיבור אחר הגירושין וכן המשלח ואינו
לוקה ולא משתמע הכי כלל
ו)
ז)
דהא משמע דמהדר אתקנתא היאך
בטלו פטור. אבל ר"ל דתני קיימו
❖
יפטר ממלקות שיחזיר או ישלח ואפי'
ולא קיימו לא דריש ליה לעמוד
מידי הוא טעמא אלא לרבי יוחנן האמר
כה ג
אחר כדי דיבור נמי משמע שבא
והחזר אלא לפני הגירושין לומר כל
(ד)
ליה רבי יוחנן לתנא תני בטלו חייב ולא
(א)
❖
לשאול עליו לבית דין אם יש לו תקנה
ימיו תהיה לו לאשה ולא ישלחנה
גליון הש"ס
בטלו פטור דתני תנא קמיה דרבי יוחנן כל
דאי דוקא בתוך כדי דיבור הכי הוה
ולדידיה לאו שקדמו עשה ולאו
תוס' ד"ה במאי וכו'
מצות לא תעשה שיש בה קום עשה קיים
ליה למימר אם החזיר אינו לוקה
שניתק לעשה שוין ואין לוקין עליהן
דה"נ אמרינן בנזיר.
הגהות הב"ח
עשה שבה פטור ביטל עשה שבה חייב
ושמא יש לישב פירוש הקונטרס
אלא יקיים העשה מיד כשיזהירוהו
(א) גמ' לא
א"ל מאי קא אמרת קיים פטור לא קיים
❖
ב"ד להחזיר: א"ל מאי קאמרת.
דשמעתין (ה) דהכא ליכא למימר דשפיר
חייב ביטל חייב לא ביטל פטור תני ביטלו
(ב) רש"י
הוי כל ימיו בעמוד והחזר דמשמע
אי בקיים תיתני פטור בלא קיים
א
בה
ולא ביטלו ורבי שמעון בן לקיש אומר קיימו
לעולם אף כשבא לב"ד כל זמן
תיתני חייב ואע"פ שלא ביטל ואי
התראת (ג) ד"ה
מוסף רש"י
שבידו להחזיר אפילו מיאן להחזיר
בביטל תיתני חיובא על כרחך תיתני
ולא קיימו במאי קא מיפלגי בהתראת ספק
בטל
(ד) תוס'
דאמרי תרוייהו אינו
כשבא לב"ד דהא דרשינן ליה מיתורא
פטורא בלא ביטל ואע"פ שלא קיים:
קא מיפלגי מר סבר
התראת ספק שמה
ב
לוקה.
ה"ג תני בטלו ולא בטלו. בטל
דכל ימיו דהכי קאמר לא יוכל לשלחה
התראה ומר סבר
התראת ספק לא
שילוחין שיהו שילוחיה כל ימיו דהיינו
עשה שבה חייב לא בטל עשה שבה
דהלשון
שמה התראה ואזדו
לטעמייהו דאיתמר
(ה) בא"ד
פטור: קיימו ולא קיימו. קיימו פטור
באינו מחזיר כלל:
שבועה שאוכל ככר
זה היום ועבר היום
מידי
ה) הוא טעמא אלא לר' יוחנן
לא קיימו כשאומרין לו קיים מלקין
דאיכא למימר הא
ולא
אכלה רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו
❖
הא אמר ליה רבי יוחנן
אותו. ורבי יוחנן מוקים לה למתניתין
דקאמר הכא דהוי
(שבועות ג:)
משמע
אינו
לוקה רבי יוחנן אומר אינו לוקה
לתנא תני ביטלו חייב לא ביטלו
בלאו הניתק לעשה דאילו בלאו
ג
שפיר
פטור. משמע אבל רבי שמעון בן
שקדמו עשה סבירא ליה דלוקין
משום
רבינו חננאל
ולריש לקיש בין ניתק בין קדמו עשה
לקיש דאית ליה קיימו ולא קיימו לית
עשה
מאן תני כל לא תעשה
שוין: רבי יוחנן סבר התראת ספק שמה התראה. ואע"ג דכל לא
ליה תירוצא דבעמוד והחזר קאי דדריש כל ימיו תהיה לו לאשה ולא
שקדמו עשה לוקין עליו
תעשה שניתק לעשה לדבריו התראת ספק היא שהרי כשעובר על
ישלחנה וא"ת לילקי גם כי החזירה דהאי אינו לאו הניתק לעשה
(ו) בא"ד
ר' יוחנן האמר ר' יוחנן
נמי
הלאו צריך להתרות בו והוא אמר שגמר הלאו בביטול העשה תלוי
הוא שקדמו עשה ללאו לריש לקיש דלית ליה דרשה דעמוד והחזר
לתנא תני קיימו ולא
(ז) בא"ד
קיימו. וריש לקיש אמר
וכשמתרין בו אל תגרש ספק הוא שמא לא יבטל את העשה להדירה
קאי ופי' בקונטרס דלריש לקיש לאו שקדמו לעשה ולאו שניתק
עשה
בטלו ולא בטלו במאי
לעשה שוין ואין לוקין עליו אלא יקיים העשה מיד כשיזהירו לו
בהנאה ד) ולכשידירה ויבטלנו קאמר דלקי אלמא התראת ספק שמה
(ח) בא"ד
פליגי בהתראת ספק כגון
לו ב"ד שיצא
התראה: וריש לקיש סבר התראת ספק לא שמה התראה. הלכך
בית דין להחזירה וקשה לריש לקיש דסבירא ליה לאו שניתק לעשה
שלקח האם על הבנים
ולא לא
ומתרין בו לא תקחנה ריש
ולאו שקדמו עשה שוין טמא שבא אל המקדש דמתני' אמאי לקי
אם היה גמר הלאו תלוי בביטול העשה לא היה לוקה עליו אלא
(ט) בא"ד
לקיש אמר כגון זו התראת
הרי הוא ניתק לעשה ויקיים העשה כשיזהירו לו ב"ד לצאת מן
הלאו משגירש נגמר והויא לה התראת ודאי והעשה ניתן להיות
עשה
ספק היא שיתכן לו אחרי
משום א"כ
שיקחנה ישלחנה והיכי
המקדש כיון דאית ליה לאו שקדמו עשה אין לוקין עליו וי"ל דמיירי
תחת המלקות ולכשיבא לבית דין או יקיים או ילקה. ואי קשיא לרבי
(ו)
יצא
היא התראת ודאי כגון
שמזהירין אותו לצאת ואומר שלא יצא ומיד לקי לריש לקיש דסבר
יוחנן נמי איכא למימר (ב) בהתראת ודאי ויתרו בו כשבא לבטל את
שבא לשחטה והתרו בו
קיימו ולא קיימו וא"ת א"כ מאי פריך לעיל כתיבא ותנינא תנינא
העשה שהוא עקירת הלאו לעולם התראה בשעה שעובר על
עשה
אם תשחט אותה תלקה
אדלעיל
ושחטה ור' יוחנן אמר
טמא שבא אל המקדש דלקי ואמאי לא דחי אותה דכי נמי לאו
אזהרתו בעינן ואפילו היא תלויה בדבר אחר כדאמרינן בשבועות
(י) ד"ה
אפילו התראה בלקיחה
שקדמו (ז) לעשה אין לוקין הכא לקי כשמזהירין לו ב"ד לצאת והוא
שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו אכליה לתנאיה
פי' ולכך
שמה התראה. ואזדו
אומר שלא יצא ויש לומר דהאי טעמא דפרישנא לא שייך אלא
והדר אכליה לאיסוריה התראת ודאי היא אכליה לאיסוריה והדר
לטעמייהו
דאיתמר
ואח"כ שחטה
שבועה שאוכל ככר זה
לריש לקיש דאמר קיימו ולא קיימו אבל הכא דמייתי תנינא היינו
אכליה לתנאיה הויא התראת ספק אלמא התראה בשעת איסור
דהתם לא
היום ועבר היום ולא
בעינן ואע"פ שאין הלאו נגמר עד שיאכל את של תנאי: דאמרי
אליבא דר' יוחנן דאית ליה ביטלו ולא ביטלו וא"כ כי נמי מזהירין (ח)
דשמא
אכלה ר' יוחנן ור' שמעון
תרוייהו אינו לוקה. ומיהו טעמיה דמר לאו
לא יצא ולא מיחייב כיון דעדיין לא ביטל ודוחק הוא האי תירוצא
כי טעמיה דמר:
בן לקיש דאמרי תרוייהו
ואי
אינו לוקה ר' יוחנן אמר
ולכך פי' הר"ר שלמה מדרוי"ש הניחא למ"ד ביטלו קאי אאתקפתא
אוכל ולא אכל עבר על שבועתו כשהוא יושב (ג) ובטל ואין כאן
קשיא אמאי לא לקי
אינו לוקה כו'.
מעשה והתראת ספק נמי הויא שהרי תלה זמן לשבועתו כל היום:
דלעיל דדייק ממתני' דהטמא הבא אל מקדש דלאו שהקדימו
הא
שמבטלו תי'
לעשה לוקין דאי אין לוקין דמשום שניתק לעשה וכל כמה שלא בטלו
משום
(ט)
(כ) בא"ד כי
חשיב ניתק כל כמה שבידו וא"כ כיון שאם ירצה לצאת היאך לקי הא
לא משכחת ביטלו אלא למ"ד תני קיימו ולא קיימו א"כ היכי דייק
נמי
לאו שקדמו לעשה לוקין עליו כי נמי אין לוקין משום דחשיב ניתק
לעשה הכא לוקין דמשכחת ליה לא קיימו משנכנס למקדש טמא
אמאי
כיון
והזהירו לו שיצא ואינו יוצא ועוד ראיה להאי פירושא דקאי לעיל כדפי' דאי כפ"ה דפי' דקאי אעמוד והחזר קשה דכיון דכל ימיו
א"כ
דרשינן כל ימיו בעמוד והחזר קאי א"כ מאי פריך למ"ד קיימו נהי דבשאר לאו הניתק לעשה לקי בשלא קיימו כשיזהירו ב"ד מ"מ הכא
גלי קרא דלא לקי כשלא קיימו כיון דהוה בעמוד והחזר כל ימיו ומיהו י"ל דלא מיסתברא ליה להעדיפו משאר לאו הניתק לעשה
אח"כ אלא
שבש"ס משום דדרשינן ביה כל ימיו. כך הקשה משי"ח ותירץ וצ"ע: במאי קא מיפלגי בהתראת ספק דרבי יוחנן אית ליה שמה
והכי
התראה וריש לקיש אית ליה לאו שמה התראה. (י) ופי' לכך לא תני ריש לקיש בטלו חייב כגון שלקח האם מעל הבנים ושחטה דלא לקי משום
ואחת
דהוי התראת ספק ושמא לא יבטל העשה וכל אימת דלא ביטל עשה פטור ולא לקי ו) והוי משכחת ליה התראת ודאי כגון שהתרו
בו בשעה שמבטל ותי' רש"י דלעולם בעינן התראה בשעה שעובר על אזהרתו ואפילו היא תלויה בדבר כדאמרינן בשבועות
דבשעה
גבי שמעתא דככרות ולכך לא מצי אמר רשב"ל בטלו ולא בטלו ולכך אמר קיימו פטור לא קיימו חייב וא"ת (כ) לא קיים שילוח האם
עכשיו יש
כשבית דין הזהירו לו לא לילקי דבשעה שעבר התראת ספק היא דשמא יקיים העשה וישלחנה תכף לאחר שנטלה וי"ל דהשתא מיהא
שלעולם
הכי
עובר בלא תקח האם דהא לא קרי מחוסר מעשה וא"כ יש לנו לומר שלא יקיימנה אם הוא עושה לעולם מה שהוא עושה עתה
הכא
שלא משלחה שעובר בלאו ואינו מקיים העשה $ דהכי נמי אמרינן בנזיר שהיה שותה דלוקה על כל אחת דלא הוי
(ל) בא"ד
לרשב"ל
התראת ספק משום דשמא ישאל על נזירותו משום דכיון שהוא עומד הוא עובר ויש לנו לומר שמעולם יעמוד כמו שהוא עכשיו ולא
(מ) ד"ה
ישאל לחכם לעולם והלכך לקי כל כמה דלא שאל ושפיר הוי התראת ודאי הכא נמי יש לנו לומר דלעולם לא יקיים העשה והוי התראת
דמ"מ כיון
ודאי אבל לרבי יוחנן דתלי מלקות בביטול העשה הוי ליה מחוסר מעשה דכל אימת דלא עשה שום דבר ולא ביטל שום דבר לא ילקה ופ"ה
דסמוך עדיין
לא עבר
קשה להבין והשתא לא מפרש הש"ס טעמא אמאי לא אמר ר' יוחנן קיימו ולא קיימו כריש לקיש דודאי בטלו ולא בטלו מסתברא טפי ולא הוצרך
ועובר מיד
לומר טעמא אלא (ל) רשב"ל אמאי לא אמר כר' יוחנן: ועבר היום ולא אכלה רשב"ל אומר פטור דהוי התראת ספק. ואם תאמר למאי
דפרישית דאי עומד לעולם כאשר הוא עושה עכשיו עובר ולא הוי התראת ספק א"כ הכא נמי לא הוי התראת ספק ויש לומר (מ) מ"מ אינו
ז) מתחייב עדיין סמוך להתראה לעבור
דדוקא
גבי נזיר ששתה
יין
מיד
ועובר אמרינן דיש לנו לומר
שלא נשאל כאשר
אינו נשאל עכשיו:
אי