אלו
הן הלוקין פרק שלישי
מכות
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
דקטלה קם ליה בדרבה מיניה. ואם מתה א"כ לא בטלה איהו
משום דה"ל לאו שאין בו מעשה. אבל משום התראת ספק לא הוה
כו א
א) ב)
מפטר דהתראת ספק שמה התראה: משום דהויא לה התראת
ואם תאמר דלמא מיירי דקטלה ומ"מ לא הוי קם ליה בדרבה
ספק. אבל משום לאו שאין בו מעשה לא הוה מפטר דקסבר לאו
מיניה דמיירי שהרגה בשוגג (ד) וי"ל דא"כ היינו כמו מתה מאליה
ג)
כז ב
שאין בו מעשה לוקין עליו: ותרוייהו
אליבא דרבי יהודה. דאמר
$ כיון דהרגה שלא במתכוין כך הקשה משי"ח ותירץ:
ד)
כגון שהדירה ברבים. פי' הקונט'
ה)
גבי נותר איצטריך לנתוקי לאו לעשה
ו)
שמצא לה עון שאסורה לו
אע"ג דהתראת ספק היא ולאו שאין
משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכל לאו
ז)
כח ג
והדירה ולא נראה דא"כ אינו מצוה
בו מעשה הוא. ר' יוחנן דייק מינה
ח)
שאין בו מעשה אין לוקין עליו ר"ל אומר
ט)
לקיימה אלא נראה שהדירה בלא
אלמא התראת ספק שמה התראה
אינו לוקה משום דהוי התראת ספק וכל
כט ד
י) רבא
שום עון ושפיר חל עליה כגון דאמר
ור"ל דייק מינה אלמא לאו שאין בו
כ) ל)
התראת ספק לא שמה התראה ותרוייהו
קונם תשמישך עלי כדאיתא בנדרים
מעשה לוקין עליו ולקמיה פריך
אליבא דרבי יהודה דתניא ולא תותירו
מ) את
פ) והא איכא העבט
1
דתרוייהו איכא למידק מינה: הא
ל ה
העבוט, נ) ס)
ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר וגו'
תעביטנו לא תבוא אל ביתו השב
ודאי התראת ספק היא. הך דנותר
ע) פ)
בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה
צ)
תשיב לו ומשכחת לה כו'. וא"ת והא
ואיכא למידק נמי מינה התראת ספק
א
❖
שמה התראה: כי אידך תנא. דאמר
לומר שאין לוקין עליו דברי רבי יהודה ר'
הוי עשה שקדמו לאו דהשבת העבוט
לא ו
לא שמה התראה: הכה זה כו'. מי
שייך קודם שיעבור לילך אל ביתו
יוחנן דייק הכי טעמא דבא הכתוב הא לא
לעבוט עבוטו דבמשכנו ברשות שייך
שגירש את אשתו ונישאת וילדה ספק
תורה אור השלם
בא הכתוב לוקה אלמא התראת ספק שמה
השבת העבוט צ)וי"ל דדרשינן בפרק
בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון
לב ז
1. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד
התראה ור"ל דייק הכי טעמא דבא הכתוב
הכה זה וחזר והכה זה בשתי התראות
אלו מציאות מיתורא דהשב
בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד
הא לא בא הכתוב לוקה אלמא לאו שאין
לג ח
דהויא לה כל חדא התראת ספק:
תשיב דקאי למשכנו שלא ברשות
בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ:
בו מעשה לוקין עליו ור"ש בן לקיש נמי הא
שמות יב י
בבת אחת. בהתראה אחת בתוך כדי
א"כ על כרחך שייך עשה דהשב
2. לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ
ודאי התראת ספק הוא סבר לה כאידך תנא
דיבור דהויא לה התראת ודאי דממה
תשיב לו לאחר שעבר כדאמרינן
וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין
דר' יהודה דתניא הכה זה וחזר והכה זה
נפשך חד מינייהו אבוה: חוץ מנשבע
פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד
לעיל אם אינו ענין לפניו תנהו ענין
ויקרא יט יג
בֹּקֶר:
לאחריו: התם איתא בתשלומין.
וממיר ומקלל את חבירו בשם. של
קילל זה וחזר וקילל זה הכה שניהם בבת
3. וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם
❖
כששרפו וחייב ממון הלכך לא
הקב"ה וטעמא מפרש בתמורה בפ"ק
נ)
וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר
אחת או קילל שניהם בבת אחת חייב רבי
גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר
ואי קשיא הא דלעיל נמי נשבע הוא
משכחת ביה בטלו דכל אימת דיש לו
יהודה אומר בבת אחת חייב בזה אחר זה
עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן
ואמאי פטר ליה ר' יוחנן משום לאו
ממון לא ילקה ויש ספרים דגרסי
אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת
פטור ורבי יוחנן נמי הא ודאי לאו שאין בו
רבינו חננאל
שאין בו מעשה בהדיא מוקמינא לה
ואינו לוקה ומשלם כלומר הכא על
הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא:
מעשה הוא סבר לה כי הא דאמר רב
ויקרא ה כג
ותרוייהו אליבא דר'
להא דקתני נשבע בדבר שאין בו
כרחך אינו לוקה הואיל ומיפטר
4. כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ
יהודה דתניא ולא תותירו
אידי בר אבין אמר רב עמרם א"ר יצחק א"ר
מעשה לוקה בשבועה דלשעבר כגון
בתשלומין אבל ליכא לפרושי דתרתי
ממנו עד בקר בא הכתוב
מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא
יוחנן (א) ר' יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי
אכלתי ולא אכל או לא אכלתי ואכל
לא עבדינן ליה מלקות וממון משום
ליתן עשה אחר לא תעשה
אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ:
דברים כד י
לומר שאין לוקין עליו
כל לא תעשה שבתורה לאו שיש בו
אבל באוכל ולא אכל לא לקי וטעמו
כדי רשעתו והלכך משלם ואינו
ב
5. הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת
דברי ר' יהודה. ר' יוחנן
לוקה דזה אינו חדא דא"כ אדרבה
מפרש ס)בשבועות ובתמורה מקראי:
מעשה לוקין עליו לאו שאין בו מעשה אין
דייק הכי טעמא דבא
הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ
הכתוב הא לא בא הכתוב
קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה.
יש לנו לומר ילקה ולא ישלם דבפ'
וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶJָ
לוקין עליו חוץ מן הנשבע ומימר והמקלל
ג
לוקה אלמא התראת ספק
וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְיָ
לתרוייהו: לר"ש. דקשיא ליה התראת
אלו נערות אמר ר'
❖
את חבירו בשם קשיא דרבי יהודה אדרבי
אֱלֹהֶיךָ: דברים כד יג
שמה התראה. וריש לקיש
ספק תרי תנאי אליבא דר' יהודה:
יוחנן דהיכא שמצינו ממון ומלקות
דייק לאו שאין בו מעשה
יהודה אי לר"ש בן לקיש תרי תנאי אליבא
לוקין עליו. ואקשינן לריש
לר' יוחנן. דקשיא ליה לאו שאין בו
מילקא לקי ממונא לא משלם ועוד
לקיש והא התראת ספק
דרבי יהודה אי לרבי יוחנן לא קשיא הא
גליון הש"ס
מעשה: הא דידיה והא דרביה. לר'
דא"כ
היא שמתרין בו לא
דידיה הא דרביה תנן התם הנוטל אם על
יהודה לאו שאין בו מעשה לוקין עליו
גמ' אי דקטלה קם ליה
תותירו ויתכן שלא יותיר
בדרבה מיניה.
ואם יותיר ישרפנו ולמה
הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכ"א משלח ואינו לוקה זה
והא דתניא אין לוקין עליו משום ר'
ד
אמר טעמא דבא הכתוב
יוסי הגלילי אמרה: לוקה ואינו משלח.
הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה א"ר יוחנן
הא לא בא הכתוב חייב.
קסבר שלח מעיקרא משמע לא תקח
ע)
ופריק ריש לקיש דאמר
אין לנו אלא זאת ועוד אחרת א"ל ר' אלעזר היכא א"ל לכי תשכח נפק דק
(ב)
(באידך דלא כר') [כאידך
האם אלא שלחנה קודם לקיחה ואע"ג
ואשכח דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן
תנא דר'] יהודה דתנינן
דכתיב בתר לא תקח לאו למימרא
תוס' ד"ה אי וכו'
בענין מי שגירש אשתו
הוא לוקה ואינו מחזיר הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן
כיון דהרגה שלא
דאם לקחת שלח וניהוי לאו שניתק
ולא שהתה ג' חדשים
דתני ביטלו ולא ביטלו בשלמא גבי שילוח הקן משכחת לה אלא אונס
במתכוין.
וניסת וילדה ואין ידוע
לעשה אלא לאו שקדמו עשה הוא:
אם בן ט' לראשון אם
ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה $ אי דקטלה קם ליה בדרבה מיניה
❖
וחכ"א כו'. קסברי שלח אחר לא
בן ז' לאחרון ועמד זה
אמר רב שימי מחוזנאה כגון שקיבל לה קידושין מאחר אמר רב אי שוויתיה
הילוד והכה זה וחזר והכה
תקח משמע כדכתיב והוה ליה ניתק
ה
זה קילל זה וחזר וקילל
לעשה ואם לקחת שלח: זה הכלל כל
שליח איהי קא מבטלא ליה אי לא שוויתיה שליח כל כמיניה ולא כלום
זה כו' ר' יהודה אומר
הגהות הב"ח
מצות לא תעשה כו. אין לוקין עליה.
היא אלא אמר רב שימי מנהרדעא כגון שהדירה ברבים הניחא למ"ד
בבת אחת חייב שאחד
(א) גמרא
מהן אביו. בזה אחר זה
אלא יקיים העשה ויפטר: א"ר יוחנן
נדר שהודר ברבים אין לו הפרה אלא למ"ד יש לו הפרה מאי איכא למימר
אומר היה ר' יהודה
פטור שמפני כשמתרין בו
אנו אין לנו כו'. כלומר משלח ואינו
דמדירה לה על דעת רבים דאמר אמימר הלכתא ו נדר שהודר ברבים יש
כך אומרים לו אל תכה
לוקה הא לא שלח לוקה ורבי יוחנן
(ב) שם אנו
זה שאם תחזיר ותכה
לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה ותו ליכא והא איכא (סימן גז"ל משכ"ן
(ג) רש"י
ז
האחר תתחייב נמצאת
ביטלו ולא ביטלו אית ליה ומשמע ליה
התראה זו בספק שיתכן
ופא"ה) גזל דרחמנא אמר 2 לא תגזול 3 והשיב את הגזלה משכון דרחמנא
משלח דקתני משלח לכשירצה ואינו
שלא יכה ושלא יקלל
אמר לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו השב תשיב לו העבוט כבא השמש
לוקה ואימתי הוא לוקה כשיהרגנה
4
5
האחר ולא יתחייב וכל כי
(ד) תוס'
האי גוונא בהתראת ספק
ומשכחת לה בקיימו ולא קיימו וביטלו ולא ביטלו התם כיון דחייב בתשלומין
ויבטל את העשה בידים והיינו דקאמר
פטור. ואקשינן ולר' יוחנן
אנו אין לנו כו' כלומר אע"ג דקתני
אין לוקה ומשלם מתקיף לה רבי זירא הא איכא משכונו של גר ומת הגר
ח
לאו דנותר לאו שאין בו
מתני' זה הכלל כו' דמשמע כל מצות
מעשה הוא אמאי תני ר'
התם
יהודה טעמא דבא הכתוב
לא תעשה שיש בה קום עשה שוות
❖
הא לא בא הכתוב חייב.
לזו אנו אין לנו בכולן שוה לזו שיהא
פטור המלקות תלוי בקיום העשה אלא בין קיים בין לא קיים פטור אלא זו ועוד
אחרת דמשכחת
ופריק ר' יוחנן דאמר כי
בהו דלקי על ידי ביטול העשה דאילו בכולהו לא משכחת ביטלו אלא בהני תרי: מחזיר ואינו לוקה. אף כאן תלה פטורו של מלקות
האי דאמר ר' יהודה משום
ר' יוסי הגלילי כל לא
מוסף רש"י
בקיום העשה: הניחא למאן דתני. לא קיימו לוקה משכחת ביה מלקות בלא קיימו: אלא למאן דתני ביטלו. לוקה היכי משכחת
תעשה שבתורה יש בו
לה: הניחא בשילוח הקן משכחת לה. ביטלו כששחטה אלא הכא היכי משכחת לה: בדרבה מיניה. מיתה ואין בו מלקות: כל
דהוי התראת ספק
מעשה לוקין עליו אין
בו מעשה אין לוקין חוץ
כמיניה. בתמיה. וכי כל הימנו שתתקדש על ידי קבלתו: הניחא למאן דאמר כו'. פלוגתא היא במסכת גיטין בהשולח גט : על
מן הנשבע ומימר והמקלל
דעת רבים. שמצא בה עון (ג) שאסורה לו והדירה על דעת רבים ועל דעת בית דין: ותו ליכא. מצות לא תעשה שיש בה קום עשה
את חברו בשם. אי הכי
דלילקי עלה: משכון. משכחת לה ביטלו ששרפו: הרי משכונו של
גר. ושרפו בחיי הגר ומת הגר ואין לו יורשין דליתא בתשלומין:
קשיא דר' יהודה אדר'
יהודה הכא תני טעמא
התם
דבא הכתוב הא לא בא
הכתוב לוקה מכלל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו והדר תני כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. ופרקינן הא דידיה
לוקין עליו. הא דר' יוסי הגלילי רביה דאמר אין לוקין עליו. וכן פריק ריש לקיש בהתראת ספק תרי תנאי ואליבא דר' יהודה.
(תמורה ג:) ליתן עשה אחר לא תעשה.
תנן התם במסכת שחיטת חולין הנוטל אם על הבנים ר' יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכ"א משלח ואינו לוקה. זה הכלל
(שבועות ג:)
כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה. א"ר יוחנן אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת. נפק ר' אלעזר דק
(פסחים פד.)
ואשכח הא דתנן אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר. ואמרינן הניחא למאן דתני
לומר שאין לוקין עליו.
קיימו ולא קיימו נמצא אונס שגירש שוה לנוטל אם על הבנים. אלא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו בשלמא גבי שילוח הקן
(לעיל ד:) הכה זה וחזר והכה זה.
משכחת לה ביטלו כגון דשחטה לאם אלא גבי אונס היכי משכחת לה דביטלו אי קטלה לאיתתיה קם ליה (והשאר חסר):
(חולין פב:) חייב.
(יבמות קא.) בבת אחת. (שם פב:) או: (יבמות קא.) חייב.
(יבמות קא.) בזה אחר זה פטור. (שם) לוקה ואינו משלח. (חולין קמא.)
(לקמן יז.) משלח ואינו לוקה. (שם) זה הכלל כו' אין
חייבין עליה. (חולין קמא.)
אם ישראל הוא. ואם כהן הוא. (לעיל טו.) על דעת רבים. (גיטין לו.)