טז:
אלו הן
הלוקין
פרק שלישי מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
התם גברא בר תשלומין הוא. כששרפו ולא נתחייב מלקות בביטול
דא"כ מאי פריך והרי משכונו של גר ומת הגר ומשני התם גברא בר
לד א
א) דתניא, ב)
תשלומין ושיעבודא דגר פקע ומאי שנא הא כיון דלא משלם א"כ
זה והאי דלא משלם משום דשיעבודא דגר קא פקע לאחר זמן:
ג)
תעזוב אותם. וקא סבר תעזוב לאחר עבירת הלאו משמע לא
ביטלו ולילקי וליכא נמי שתי רשעיות לכן צ"ל כדפירשתי כיון דגברא
לה ב
ד)
אותם: משכחת לה בביטלו. כגון שטחן
בר תשלומין וכל אימת דמשלם לא לקי
הלכך לא משכחת ליה ביטלו
תכלה ואם כליתיה תעזוב
ה) רבה ו)
לו ג
רבה ז) רב
אבל קשה לר"ל מיהא משכחת שפיר
את החטין דתו לית ליה לקיומיה
יוסף אמר ר' יוחנן
לעשה שהרי קנאן בשינוי כדתניא
קיימו ולא קיימו כשב"ד הזהירו להחזיר
התם גברא בר תשלומין הוא ושיעבודא דגר
ח) ט)
ואומר שלא יחזיר ונראה למורי דודאי
דבעודן חטה הוא מחייבו ליתנה אבל
י)
הוא דקא פקע והא איכא פאה דרחמנא
לז ד
כ)
אם טחנן לא: מירחו. ונתחייב
הכי נמי דמשכחת לה לר"ל אבל לרבי
אמר לא תכלה פאת וגו' לעני ולגר תעזוב
ל) אל
1
במעשר מעשר תחלה את הכרי
יוחנן דאמר זאת ועוד אחרת ותו לא
מ) נ)
אותם וגו' (א) דמשכחת לה בקיימו ולא קיימו
ס)
ואחר כך נותן לו הפאה שלא
הוא דאמר לטעמיה ביטלו ולא ביטלו
ביטלו ולא ביטלו דתנן מצות פאה
לח ה
ע)
אבל לר"ל משכחת לה שפיר ע)בהדירה
להפסיד את העני שהלקט והשכחה
פ)
להפריש מן הקמה לא הפריש מן הקמה
(ב) והשבת העבוט אבל קשה דמשמע
והפאה פטורין מן המעשרכ) וזה הביאן
לתרוייהו
מפריש מן העומרין לא הפריש מן העומרין
צ)
לידי חיוב: אבל לדבר מצוה. כגון
דמקשה פריך שפיר וקיימו נקט אגב
פ)
לט ו
גררא: ביניתא דבי כרבא. פי'
מפריש מן הכרי עד שלא מירח מירחו
הכא דכל ימיו בעמוד והחזר קאי
מ ז
❖
יש לו הפרה: דהוה פשע בינוקי.
הקונט' תולעת הנמצאת בכרוב ונקר'
מעשר ונותן לו כדרבי ישמעאל דאמר אף
א
מכה אותם יותר מדאי: אדריה רב
צייל"א וקשה דמאי קמ"ל פשיטא
מפריש מן העיסה ולר' ישמעאל נמי משכחת
אחא. שלא ילמד עוד תינוקות:
דשרץ גמור הוא ופר"ת ביניתא כמו
לה דאכל עיסה ב אלא זאת ועוד אחרת אהא
גליון הש"ס
ביניתא דבי כרבא. תולעת הנמצאת
דג קטן הנמצא במחרישה צ) וקמ"ל
אבל אונס לא דהיכא אמרינן על דעת רבים
גמ' אכל פוטיתא.
בכרוב שקורין צייל"א: אכל פוטיתא.
דאע"ג (ג) דנמצא במים היה מותר לפי
מא ח
אין לו הפרה לדבר הרשות ג אבל לדבר
בלע שרץ המים: לוקה ארבעה.
שיש לו קשקשים אפ"ה לוקה אע"ג דאי
רש"י ד"ה משום
הוי במים טהור: ריסק ט' נמלים
מצוה יש לו הפרה כי הא דההוא מקרי
שני לאוין כתובין בשרץ המים אחד
כזית נבילה שכשבולעו
הוא מת.
ואחד חי. פי' שלם אבל ודאי הוה מת
דרדקי דהוה פשע בינוקי אדריה רב אחא
בתורת כהנים (ויקרא יא) ואחד במשנה
דאי ר"ל חי ממש א"כ היאך משלים
תורה (דברים יד) ושני לאוין כתובין בשרץ
ואהדריה רבינא דלא אשתכח דדייק כוותיה:
מב ט
לכזית נבילות וא"ת ול"ל שיהא שלם
סתם ל) ולא תשקצו את נפשותיכם
והאוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים
❖
בכזית ממנו לילקי משום לאו דשרצים
בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהםמ)
❖
וכו': אמר רב יהודה האי מאן דאכל ביניתא
מג י
ד
דלכך אתא אכילה דשרצים לומר דאי
ומשמע בין שרץ המים בין שרץ
דבי כרבא מלקינן ליה משום 2 שרץ השורץ
הארץ הרי ד': נמלה. בלע נמלה
איכא כזית הרבה ואכל חד (ד) זית חייב
הגהות הב"ח
על הארץ ההוא דאכל ביניתא דבי כרבא
דליכא למימר דאתא לומר דבעינן
חיה הואיל ובריה שלימה היא אכילתה
תורה אור השלם
(א) גמ' ומשכחת
ונגדיה רב יהודה אמר אביי $ ה אכל פוטיתא
דאית ביה כזית ולעולם בעינן שיהא
בכל שהוא ולוקה חמש שני לאוין
(ב) תוס'
1. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר
לוקה ארבעה נמלה לוקה חמש משום שרץ
וגזלה
שלם דהא ליתא דנמלה כל שהוא חייב
הכתובין בשרץ סתם כמו שפירשתי
אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת
שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט
השורץ על הארץ צרעה לוקה שש משום
א"כ על כרחך אכילה אתא למידרש
ושלשה לאוין הכתובין בשרץ הארץ
ו
אף
קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי
בתורת כהנים: צרעה לוקה שש.
היכא דאיכא ה' זיתים או ד' ואכל חד (ה)
שרץ העוף אמר רב אחאי המשהה את
לר"ל מדנקט קיימו
וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְיָ
ז
3
ולא קיימו וי"ל דלא
אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא כג כב
מינייהו דחייב וי"ל לכך נקט אחד שלם
חמש משום שרץ הארץ ואחד משום
נקביו עובר משום לא תשקצו אמר רב ביבי
4
2. וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל
פריך אלא לר' יוחנן
דאיכא לאוי דשרצים דלא נכתבו בלשון
שרץ העוף דכתיב במשנה תורה (יד)
אבל לר"ל אתא
בר אביי חהאי מאן דשתי בקרנא דאומנא קא
הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא
אכילה ומאותם לא ילקה עד שיאכל
וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא
יֵאָכֵל: ויקרא יא מא
עבר משום לא תשקצו אמר רבא בר רב
(ג) ד"ה
3. וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא
הבריה שלימה אבל ודאי היכא דכתיב
יאכלו. אבל לא תשקצו את נפשותיכם
דהיכא
הונא ט ריסק תשעה נמלים והביא אחד חי
הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ:
ביה לאו בלשון אכילה לקי אף
בבהמה ובעוף וגו' הכתוב בפרשת
דברים יד יט
והשלימן לכזית לוקה ו' ה' משום בריה
כשהבריה אינה שלימה אבל קשה היכא
קדושים תהיו נ) אינו מן המנין דלאו
הוה (ד) ד"ה
4. וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין
כזית
ואחד משום כזית נבילה רבא א"ר יוחנן
הַבְּהֵמָה
הַטְּהֹרָה
יצטרף אותו שלם לכזית נבילות והלא
בשרץ כתיב ואע"ג דכתיב ביה אשר
דכיון
לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף
אין איסור נבלה חל עליו דה"נ אמר
תרמש האדמה לשון בריות גדולות
אפילו שנים והוא רב יוסף אמר אפילו אחד
(ה) בא"ד
הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא
במס' מעילה פרק קדשי מזבח
הוא ושרץ לשון קטנה ונמוכה שנכרת
כזית
ס)
תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם
והוא ולא פליגי הא ברברבי והא בזוטרי:
משום
בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל
דאין איסור נבילה חל על
בהלוכה בקושי ונראית כרוחשת:
אכל טבל ומעשר ראשון כו': אמר רב אכל
(ו) בא"ד בו
י
אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה
בקרנא דאומנא. מקיזי דם בקרן
איסור (נבלת) בהמה טמאה וי"ל
לא (ז) ד"ה
אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם
טבל של מעשר עני לוקה כמאן כי האי תנא
❖
דכיון
במציצה: ריסק. מיעך וכיתת וביטלן
דהכא אתיא כמאן דאית ליה איסור
לְטַמֵּא: ויקרא כ כה
דתניא אמר ר' יוסי יכול לא יהא חייב אלא
5. לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל
חל על איסור דאיכא מאן דאמר התם
מתורת בריה: משום כזית נבלה.
בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ
על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר הורם
דלאכילה נמי מצטרפין ללקות משום
$ שכשבולעו הוא מת ומצטרף לכזית
וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת
מוסף רש"י
ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר
נבלה: אפילו שנים. מרוסקין והוא
נבלה טמאה וטהורה ואע"ג שאין (ו)
בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ
מצות פאה להפריש מן
אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ
איסור כולל ולא איסור מוסיף והטעם
ראשון מעשר ראשון ולא מעשר שני ואפי'
אם גדולים הן להיות כזית בין שלשתם
הקמה.
וּתְרוּמַת יָדֶךָ:
כדמפרש ואזיל ולא פליגי: טבל של
משום דמצינו דאיסור נבלה חל על
(ב"ק
מעשר עני מנין ת"ל 5 לא תוכל לאכול
דברים יב יז
צד.)
6. כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת
מעשר עני. שהופרשו כל מעשרותיו
איסור דחלב ואפילו למאן דלית ליה
בשעריך וגו' ולהלן הוא אומר ואכלו
(סנהדרין פח.)
6
כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ
איסור חל על איסור כלל אמרינן נמי
חוץ מזה לוקה ואע"ג דמעשר עני
מירחו.
בשעריך ושבעו מה להלן מעשר עני אף כאן
בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת
דטמאים מצטרפין מהאי טעמא
אין בו קדושה שהרי לזרים נאכל
[וע"ע
הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי
מעשר עני ואמר רחמנא לא תוכל אמר
(ב"ק צד.)
ובכל מקום אפ"ה טביל: מה להלן
לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה
:
רב יוסף כתנאי ר"א
אומר אין צריך לקרות
ואפילו
וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:
שנים והוא. וא"ת ומאי
מעשר עני. דכתיב לגר ליתום
❖
(סנהדרין פח.)
דברים כו יב
את השם על מעשר
עני של דמאי וחכ"א
חידוש הוא בשנים יותר
ולאלמנה ובענינא דשנה השלישית
(תמורה ו.) מעשר ונותן
קורא
מבעשר כיון דבשנים [והוא] איכא
אף בשעריך האמור כאן יש ללמוד
לו.
לעזי רש"י
כזית וי"ל דקמ"ל רבותא טפי דכיון
ממנו מעשר עני וה"ק לא תוכל לאכול
שכתב בו בשעריך: אין צריך לקרות את
דעתה
כשהוא חי שלם משלימו לכזית אע"פ שאם היה מרוסק כמו
טבל בעוד שהמעשר בתוכו
צייל"א [קיניל"א]. זחל.
השם. [דאמרינן] דיוחנן כה"ג שלח בכל גבול ישראל
האחר
לא היה משלימו לכזית אבל בט' נמלים דאיכא סגי אפילו
נתרסקו כולם היה משלים שיש מהם הרבה:
וראה את עמי הארץ חשודין על המעשרות חוץ מתרומה גדולה אמר
ולא
פליגי הא ברברבי הא בזוטרי. פי' ברברבי אחד והוא
להן לישראל בניי כשם שהתרומה במיתה כך הטבל במיתה עמד ותיקן
ולא ידענא (ז) כיון דנחית להכי לימא בחד לבד לוקה שש
הלוקח מעם הארץ יפריש כל המעשרות ומעכבן לעצמו ואוכל מעשר
משום בריה ומשום כזית נבלה ושמא
לא שכיח דבחד איכא כזית:
ראשון שהרי מותר לזרים ומעשר שני אוכלו בירושלים ואם שנת
מעשר עני היא נחלקו ר' אליעזר וחכמים וקאמר ר' אליעזר דלא
ורבנן
מיבעי אפרושי מספק דלא צריך אלא אפילו לקרות עליו את השם
ולומר מעשר עני של כרי זה יהא בצפונו או בדרומו נמי לא צריך:
קורא (ב"ק צד. וכעי"ז
סנהדרין שם) אף מפריש
מן העיסה. (ב"ק שם.)
(סנהדרין שם) דהוי פשע בינוקי. (גיטין לו.) (בכורות מו.) אדריה רב אחא. (שם) אכל פוטיתא.
(ערובין כח.) לוקה ארבעה.
(שם, וכעי"ז פסחים כד.) נמלה. לוקה חמש.
(ערובין שם, וכעי"ז פסחים שם) צרעה לוקה שש.
(פסחים כד: וכעי"ז ערובין שם) ואפי' מעשר עני. (יבמות
פו.) ואכלו בשעריך. (שם) אין צריך לקרות את השם כו'.
(נדרים פד.)