24/3

ג:

כיצד העדים פרק ראשון מכות

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

איכא

דאמרי המלוה חבירו (בשטר) לעשר שנים אין שביעית

ואע"ג דהשתא. בשביעית לא קרינא ביה לא יגוש שהרי אם בא

יד א מיי' פ"ט מהל'

א) שביעית פ"י מ"ב גיטין

לז., ב) [קדושין יט: וש"נ],

שמיטין הל' יד סמג

משמטתו. אומר ר"ת דהלכה כלישנא בתרא דה"נ מתני'

לנגשו בלא שביעית נמי אינו יכול לא אמרי' כיון דלא קרינן ביה

ג) ב"מ נא. כתובות פד.,

עשין קמט טוש"ע ח"מ

מסייע ליה וקשיא ללישנא קמא (א) ובאזהרות הגיה ר"ת פ)זמן עשר

לא יגוש לא קרינן ביה נ)שמוט דסוף אתי לידי לא יגוש והכי משתמע

ד) [ב"מ נ"א:], ה) ס"א לי,

סי' סז סעיף ב וסעי' יב:

טו ב מיי' שם הל' טו

צ) (כסף) כי ילונו ולא במשפט

בחצי ימיו יעזבנו:

ביה קרא לא יגוש בזמנו את רעהו כי קרא שמטה קודם לכן:

ו) [תוספת' דב"מ פרק י],

המוסר שטרותיו לב"ד. פירש

ז) [קדושין לו: וש"נ],

טוש"ע שם סעיף יא:

מוסר שטרותיו לב"ד. הוא פרוזבול

טז ג מיי' שם הל' ט

ח) [עמ"ש תוס' נזיר כד:

הקונט' דהיינו פרוזבול

שהתקין הלל שכתוב בו מוסרני לכם

ואע"ג דהשתא לא

קרינן ביה לא יגוש

טוש"ע שם סעיף י:

בד"ה אמר שמואל וכו'

יז ד מיי' פ"ו מהלכות

ולא נראה דהא במסכת שביעית

פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני

פירוש על זה], ט) גירסת

סוף אתי לידי לא יגוש מתיב רב כהנא

מהר"ם, י) ר"ה י: [נדה מד:

אישות הלכה ט סמג

(פ"י מ"ב) תני המוסר שטרותיו לב"ד

שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן

אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז

מה.], כ) שבת מח.,

עשין מח טוש"ע אה"ע סי'

שארצה ס): אין משמיטין. דלא קרינן

והדר קתני פרוזבול אינו משמט

ל) עירובין כט: מקואו' פ"ז

לח סעיף ה בהג"ה:

בידו בין ליתן מכאן ועד ל' יום ובין ליתן

יח ה מיי' פי"ג מהלכות

מ"ג, מ) חולין כו. מקואות

אלמא תרי מילי נינהו לכך נראה

ביה לא יגוש שהרי אינו תובע

מכאן ועד עשר שנים ואי אמרת שביעית

פ"ז מ"ה, נ) [דברים טו],

מכירה הל' ג סמג

כלום: לדידי מיפרשא לי כו' אין לו

דתרי מילי נינהו ומוסר שטרותיו

ס) [שביעית פ"י מ"ד],

לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'

משמטתו כולהו נמי בעי שלומי ליה אמר

עליו אונאה. שהמתנה על מה שכתוב

לב"ד מדאורייתא אינו משמט:

ע) רש"א המלוה ע"מ,

רכז סעיף כא:

ושמואל אומר אין לו עליו

יט ו מיי' פ"ט מהל'

רבא הב"ע במלוה על המשכון ובמוסר

פ) [יותר מבואר בתוס' דב"ב

בתורה תנאו קיים ואם אמר לו ע"מ

שמיטין הל' י סמג

קמה: ד"ה ואין השביעית

אונאה. וא"ת מי

שטרותיו לב"ד דתנן המלוה על המשכון

שאין בו אונאה אין זה מתנה שימחול

❖

א) א

כו'], צ) רש"אמ"ז, ק) רש"ל,

עשין סז טוש"ע ח"מ סי'

לו אונאתו אלא הוא התנה עמו

דמי הכא השביעית ודאי עקר אבל

והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין איכא

סז סעיף ט:

כ ז ח מיי' פי"ג מהל'

שאינו אונהו במכר זה והרי אנו

התם מי יימר דעקר כדאמרי' בהזהב

דאמרי א"ר יהודה אמר שמואל המלוה את

מלוה הלכה ה סמג

תורה אור השלם

(ב"מ דף נא:) ק)[שמא לא יהא בו אונאה]

רואים שיש בו אונאה ובהאי מודה

חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו

עשין צד טוש"ע ח"מ סי'

שמואל דיש לו עליו אונאה. ה"נ אם

וי"ל דה"נ מי יימר דעקר שמא

1. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה

עג סעיף א:

ואע"ג דאתי לידי לא יגוש השתא מיהא

כא ט מיי' פ"י מהל'

אמר לו ע) לוה הלוני על מנת שלא

יפרע לו קודם:

שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ

שבת הלכה י סמג

לא קרינן ביה לא יגוש אמר רב כהנא אף

על

אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא

מנת שאין בו אונאה הרי יש

תשמטני אתה בשביעית תנאי הוא

לאוין סה טוש"ע א"ח סי'

יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו

אנן נמי תנינא אומדין כמה אדם רוצה ליתן

בו אונאה. פי' הקונטרס על

זה ואע"פ שהתנה על מה שכתוב

שיז סעיף ג:

כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיְיָ:

כב י מיי' פ"ז מהל'

דברים טו ב

ויהיו אלף זוז בידו בין ליתן מכאן ועד ל' יום

בתורה תנאו קיים אבל אם אמר לו

מנת כו' כלומר אני מבטיחך מאונאה

2. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה

מקואות הלכה י

על מנת שלא תשמטני שביעית

שאין בו והרי יש בו אונאה דהויא

ובין ליתן מכאן ועד עשר שנים ואי אמרת

סמג עשין רמח טוש"ע י"ד

דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל

מקח טעות שכחש (ב) ולא נראה דהיכי

השביעית אינה מסורה בידו להתנות

סי' רא סעיף כג:

לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע

שביעית משמטתו כולהו נמי בעו שלומי

כג כ מיי' שם הל' ח

שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ

שלא תהא השביעית משמטת לפיכך

מדמה ה"נ על מנת שלא תשמטני

ליה אמר רבא הב"ע במלוה על המשכון

טוש"ע שם סעיף כד

בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן

❖

אין כאן תנאי: חביבי. תרגום של

שביעית שביעית משמטת והתם לא

וסעיף כה:

לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְיָ

ובמוסר שטרותיו לב"ד דתנן המלוה על

שייך טעמא דמקח טעות ולכך פי'

דודי. רבי חייא אחי אביו היה:

וְהָיָה בְךָ חֵטְא:

❖

המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין

דברים טו ט

שהוא כזו. שקרויה שנה: הפותח

רשב"ם ע"מ שאין בו אונאה משמע

ואמר רב יהודה אמר שמואל האומר

הגהות הב"ח

בית הצואר. שעשה פה לחלוק

שלא יחול איסור לאו דלא תונו על

לחבירו ע"מ שלא תשמטני שביעית

(א) תוס' ד"ה איכא כו'

חדש: חייב. שתיקן כלי. האי דנקט

המקח וע"כ הוא חל שאין יכול

מוסף רש"י

קמא ובאזכרות הגיה:

לבטל (ג) מאותה אונאה ע"מ שאין לך

שביעית משמטת לימא קסבר שמואל מתנה

לה הכא משום דאמר רב יהודה לעיל

(ב) ד"ה על כו' שכחש לו

על מנת שאין לך עלי

עלי אונאה כלומר שלא תתבע לי

המלוה את חברו לעשר שנים כו'

ולא: (ג) בא"ד לבטל

על מה שכתוב בתורה הוא וכל המתנה

אונאה. על מנת שאין לך

ב) ד

❖

הלאו מאותה:

עלי דין אונאה אמכור לך

האונאה אלא תמחול לי תנאו קיים

ואותביה רב כהנא נקט נמי לכולהו

על מה שכתוב בתורה תנאו בטל והא

חפץ זה (כתובות פד.). יש

וה"נ על מנת שלא תשמט שביעית

הנך מילי דשמעתין דאמרינהו רב

לו עליו אונאה. דמתנה

איתמר ג) האומר לחבירו על מנת שאין לך

יהודה ואותביה רב כהנא: וכי מה

כלומר שלא יחול איסור שביעית אם

על של תורה הוא אל תונו

רבינו חננאל

עלי אונאה רב אומר ה יש לו עליו אונאה

. על מנת שאין בו

בין זה למגופת החבית. דאמרינן

אקח ממך אחר

השמטה שביעית

(שם)

אמר רב יהודה אמר

אונאה. אם אמר בלשון זה

ושמואל אומר אין לו עליו אונאה הא איתמר

בפרק חבית שנשברה (שבת דף קמו.)

משמטתו והשתא ניחא שהן שוין:

אין זה לשון מחילת אונאה

שמואל המלוה

אמר עלה אמר רב ענן לדידי מפרשא ליה מיניה

דמתיז ראשה בשבת בסייף לפתוח

ד)

ה)

אלא לשון תביעת אונאה,

את חברו לי' שנים אין

דעל מנת שאין בו אונאה

שביעית משמטת ואע"ג

דשמואל על מנת שאין לך עלי אונאה אין

את החבית: זה. דבית הצואר היה

אמר והרי יש בו ומקח

דאחר עשר שנים אתי

חיבור הלכך פתח תיקון חדש הוא זה

לו עליו אונאה על מנת שאין בו אונאה הרי יש בו אונאה ה"נ על מנת

טעות נמי הוי ואם רצה

לידי לא יגוש השתא

אבל המגופה אע"פ שהיא טוחה על

לחזור חוזר לגמרי (ב"מ

מיהא לא קרינן ביה לא

שלא תשמטני בשביעית אין שביעית משמטתו ע"מ שלא תשמטני שביעית

נא:). הפותח בית

יגוש. ומסייעא ליה מהא

פי החבית בטיט אין זה חיבור והוה

שביעית משמטתו תנא ו) ז המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות

הצואר. של חלוק

דתנן אומדין כמה אדם

לה כפתוחה ועומדת: חסר קורטוב.

לכתחילה, חייב חטאת.

רוצה ליתן ויהא בידו אלף

מל' יום סבר רבה בר בר חנה קמיה דרב למימר ה"מ במלוה בשטר דלא

דהשתא קמשוי ליה מנא

לא גרסינן ברב יהודה: לא פסלוהו.

זוז בין ליתנם מיכן עד

עבד איניש דטרח דכתב שטר בציר מתלתין יומין אבל מלוה על פה לא

וחייב משום מכה בפטיש

שלשים יום ובין ליתנם

זיל בתר חזותא ויין אינו פוסל את

והיינו גמר מלאכה (שבת

מיכן ועד עשר שנים ואי

אמר ליה רב הכי אמר חביבי ח אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה

המקוה ופסול מקוה במים שאובין

מח.). מה בין זו

אמרת המלוה לעשר שנים

תניא נמי הכי המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום

למגופת חבית. דתנן

מדרבנן הוא: והתני ר' חייא. שלשת

שביעית משמטתו כולהו

(שם קמו.) מביא אדם

אלף זוז בעי לשלומי

אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה אמר ליה שמואל לרב מתנה לא

לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין

ז)

חבית ומתיז את ראשה

דהא אי אפשר לעשר

ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה:

תיתיב אכרעיך עד דמפרשת לה להא שמעתא מנא הא מילתא דאמור

בסייף ומניחה לפני

שנים בלא שמיטה. ודחה

ח)

האורחים (שם מח:). וזה

א) רבה ואמר מתני'

הורידו את המקוה. מהכשרו לפסול:

רבנן המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות מל' יום אחד המלוה

אינו חיבור. מגופה אינה

במלוה על המשכון או

הא ר' יוחנן בן נורי. רב כרבי

מן החבית עצמו ואע"פ

בשטר ואחד המלוה על פה א"ל דכתיב 2 קרבה שנת השבע שנת השמטה

במוסר שטרותיו לב"ד

יוחנן בן נורי דאזיל בתר חזותא:

שדבוקה בו אינו חשוב

דכי האי גוונא (המלוה

ממשמע שנאמר קרבה שנת השבע איני יודע שהיא שנת שמטה אלא מה

חיבור שהרי לינטל עומדת,

לעשר שנים) אינו משמט

חסר

אבל כשנארג כולו חיבור

דתנן המלוה את חברו על

תלמוד לומר שנת השמטה לומר לך ט) [יש] שמטה אחרת שהיא כזו ואיזו

(שם).

המשכון והמוסר שטרותיו

זו המלוה את חבירו סתם שאינו רשאי לתובעו בפחות משלשים יום דאמר מר שלשים יום בשנה חשוב שנה

י)

לב"ד אין משמטין. ואמר

רב יהודה אמר שמואל

כ) ואמר רב יהודה אמר רב ט הפותח בית הצואר בשבת חייב חטאת מתקיף לה רב כהנא וכי מה בין זה למגופת

המלוה את חברו על מנת

חבית א"ל זה חבור וזה אינו חבור ואמר רב יהודה אמר רב שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב של יין

שלא תשמטנו שביעית

כו'. ואסיק' אמר רב ענן

ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו מתקיף לה רב כהנא וכי מה בין זה למי צבע דתנן ל) ר' יוסי אומר

לדידי מיפרשא לי מיניה

מי צבע פוסלין את המקוה בשלשת לוגין א"ל רבא התם מיא דצבעא מקרי הכא חמרא מזיגא מקרי והתני

דמר שמואל על מנת שאין

לך עלי אונאה אין לו עליו

רבי חייא הורידו את המקוה אמר רבא לא קשיא הא רבי יוחנן בן נורי הא רבנן דתנן מ) שלשת לוגין מים

אונאה על מנת שאין בו

חסר

אונאה הרי יש בו אונאה.

הכא נמי על מנת שלא

תשמטנו שביעית אין שביעית משמטתו על מנת שאין השביעית משמטתו שביעית משמטתו ב): תניא המלוה את חברו סתם אין רשאי לתובעו פחות מל' יום אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה. מנא הני

מילי מדכתיב קרבה שנת השבע איני יודע שהיא שנת השמטה מה ת"ל שנת השמטה אלא יש לך שמטה אחרת שמשמטת כשנת השבע ואיזו היא זה המלוה את חברו סתם שאין רשאי לתובעו פחות מל' יום

שהן חשובין כשנה דאמר מר שלשים יום בשנה חשובים שנה: אמר רב הפותח בית הצואר בבגד בשבת בשגגה חייב חטאת. ואינו דומה למגופת החבית שמותר כי זה חיבור ומגופת החבית אינה חיבור. אמר

רב ג' לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין (ומראהו) [ומראיהן] כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו. ולא דמו למי צבע דפוסלין בג' לוגין דהתם מיא דצבעא מיקרו והמים הן שפוסלין המקוה הכא חמרא מזיגא

מיקרי. איני והתני ר' חייא הורידו את המקוה. כלומר ג' לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין הורידו את המקוה מהכשירו. ופירק רבא רב דאמר כר' יוחנן בן נורי ור' חייא כרבנן דתנן (במקואות פ"ז מ"ה) ג' לוגין

א) לפנינו הגירסא רבא:

ב) כ"ה גירסת רבינו וה"ט דעל מנת שלא תשמיטנו (בבנין הפעיל) שביעית הוא כאילו אמר על מנת שלא תשמיט אתה הלוה את החוב בשביעית. כי שביעית הוא כמו בשביעית כדכתיב והשביעית תשמטנה (שמות כג יא):