אלו
הן הלוקין פרק שלישי
מכות
יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבנן
בריית נשמה חשובה חטה לא חשובה. תימה דבפרק גיד
קורא ואין צריך להפריש. דכיון שקרא עליו שם יצא הכרי מתורת
מד
א
א)
ב)
הנשה אמרינן שאני גיד דבריה הוא
טבל ושאר המעשרות הוא צריך להפריש על כרחך לפי שצריך
מה ב
ג)
ולא בטיל ואע"ג דלית ביה נשמה וי"ל דהכי קאמר שאני גיד דבריה
להפריש ממעשר ראשון תרומת מעשר וליתנה לכהן שהיא במיתה
מו ג
ד)
לזרים ומעשר שני צריך להעלותו לירושלים ולאכלו: רבנן סברי ודאי
הוא וכיון דאתיא מבריית נשמה שפיר הויא בריה ולא נראה דהא
ה)
ו)
טביל. לפיכך ספיקו צריך להוציאו
נבלה דקא אתי מבריית נשמה
ואעפ"כ לא הויא בריה אלא על כרחך
מידי ספק טבל: לא נחשדו. דממונא
קורא את השם ואינו צריך להפריש מאי
מז ד ה
ז) ח)
א
הוא אין בו איסור אכילה אלא גזל
הטעם תלוי דכל שאובד שמו
ט) י)
לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר ודאי טובלו
כ) ל)
עניים ואיהו לגזל עניים לא חייש:
כשנחתך הוי בריה וניחא מנבילה
ומר סבר ודאי אינו טובלו אמר ליה אביי אי
מח ו
מ)
אפרושי מפריש ליה. לאפקועי טיבליה
שאינו אובדת שמה שלפעמים אף
הכי אדמיפלגי בספיקו ליפלגו בודאי אלא
❖
נ) נהי דמעשר ראשון לא מפריש דסבר
כשנחתכה קורין אותה נבילה ולכך
דכולי עלמא ודאי טובלו והכא בהא קא
מט ז
אי מפרישנא ליה בעינא לאפרושי
לא הוי בריה אבל גיד אובד שמו על
מיפלגי מר סבר לא נחשדו עמי הארץ על
תרומת מעשר מיניה שהוא במיתה
ידי שנחתך אבל ק"ק לי מ)מאי קאמר
מוסף רש"י
נ ח
מעשר עני של דמאי כיון דממונא הוא
הכא בריית נשמה חשיבא ליה
ונותנה לכהן ומעשר שני נמי אי
נא ט
ואינו צריך להפריש.
נ)לימא דלדבריו דר"ש (ב) אמרי לדידן
אפרושי מפריש ורבנן סברי כיון דטריחא
מפרישנא ליה בעינן אסוקיה ומיכליה
[א]
נב י
בירושלים: מחלוקת בחטה. שהיא
אפילו נמי אית ביה נשמה לא הוי
ליה מילתא לא מפריש: כמה יאכל מן
ב
כברייתה: כך מחלוקת בזו. דקסבר
בריה אלא לדידך דבריה הוא אודי
הטבל וכו': אמר רב ביבי אמר רבי שמעון
ר' שמעון בכל האיסורין כל שהוא
לי מיהא דכיון דליכא נשמה דבטלה:
נג כ
בן לקיש מחלוקת בחטה אבל בקמח דברי
למכות ולא אמרו כזית אלא לענין
דלמאי
הכל כזית ורבי ירמיה אמר רבי שמעון בן
קרבן על שגגת כרת והלכה למשה
לקיש כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו תנן אמר להם ר' שמעון אי אתם מודים
מסיני היא: מתני' עד שלא קרא
לי באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה אמר
נד
עליהן. ארמי אובד וגו'ז) ובגמרא יליף
ל
(נדרים פד:) כל שהוא.
להן אף חטה אחת כברייתה חטה אין קמח לא לדבריהם קאמר להו לדידי
היכן הוזהר: קדשי קדשים חוץ
למכות.
לקלעים. או שאכל קדשי קדשים
אפילו קמח נמי אלא לדידכו אודו לי מיהת דחטה אחת כברייתה ורבנן בריית
נה מ
לא אמרו
ג
בזמן משכן חוץ לקלעים ובגמרא
כזית.
נשמה חשובה חטה לא חשובה תניא כותיה דרבי ירמיה רבי שמעון אומר
אלא לענין קרבן.
כל שהוא למכות לא אמרו כזית אלא לענין קרבן: מתני' האוכל בכורים
מפרש היכן מוזהר: קדשים קלים
נו נ
(שבועות כא:)
חוץ לחומה. אזהרתיה מלא תוכל לאכול
עד שלא קרא עליהם ד קדשי קדשים חוץ לקלעים ה קדשים קלים ו ומעשר שני
בשעריך וגו'ח) וכן מעשר שני. ובגמרא
(מעילה יח.)
נז
חוץ לחומה השובר את העצם בפסח הטהור ה"ז לוקה ארבעים אבל
ס
המותיר בטהור.
ז
פריך מעשר שני (א) תנא ליה לעיל
(שבועות ג:)
המותיר ח בטהור ט והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים הנוטל אם על הבנים
❖
מעשר שני והקדש שלא נפדו והיינו
רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה זה
(שם ופסחים פג.
שאכלו חוץ לחומה בלא פדיון:
י
כ
הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה: גמ' אמר
פד.) והשובר בטמא
המותיר בטהור אינו לוקה. כדאמר
אינו לוקה.
תורה אור השלם
לעילט) בא הכתוב ליתן עשה אחר לא
רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זו דברי רבי עקיבא סתימתאה אבל חכמים אומרים
1. לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל
תעשה כו': השובר. עצם בטמא
בכורים הנחה מעכבת בהן קריאה אין מעכבת בהן ולימא זו דברי רבי
ל
(פסחים פד.) לוקה ואינו
בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ
כדאמרינן בפסחים ועצם
משלח.
שמעון סתימתאה הא קא משמע לן דרבי עקיבא כרבי שמעון סבירא ליה
וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת
לא תשברו בו בכשר ולא בפסול: לוקה
י)
(חולין קמא.)
בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ
מאי ר' שמעון דתניא ותרומת ידך אלו בכורים אמר רבי שמעון מה בא
1
ואינו משלח. קסבר שלח כ) מעיקרא
אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ
זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה קל וחומר ממעשר הקל ומה מעשר
וּתְרוּמַת יָדֶךָ:
משמע ואין כאן לאו שניתק לעשה
❖
דברים יב יז
הקל אוכלן חוץ לחומה לוקה בכורים לא כל שכן הא לא בא הכתוב אלא
דאע"ג דכתיב שלח תשלח אחר לא
לאוכל מבכורים עד שלא קרא עליהן שהוא לוקה ונדבותיך זו תודה
תקח לאו למימרא דאם לקחת שלח
הגהות הב"ח
אלא לא תקח אלא שלחנה קודם
ושלמים אמר רבי שמעון מה בא זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה
(א) רש"י
לקיחה: וחכמים אומרים משלח ואינו
(לעיל טז.) משלח ואינו
קל וחומר ממעשר הא לא בא הכתוב אלא לאוכל בתודה ובשלמים
מ
לוקה.
הא
לוקה. קסברי שלח אחר לקיחה
לפני זריקה שהוא לוקה ובכורות זה הבכור אמר ר' שמעון מה בא זה
(ב) תוס'
משמע ולאו שניתק לעשה הוא:
קא
ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה ק"ו ממעשר אם לפני זריקה ק"ו מתודה
❖
גמ' זו דברי ר' עקיבא. מתניתין
(שם) זה
לן
ושלמים הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן הבכור אפי' לאחר זריקה שהוא
הכלל כו' אין חייבין
נ
דקתני בכורים קרייה מעכבא בהו
עליה.
לוקה בקרך וצאנך זו חטאת ואשם אמר רבי שמעון מה בא זה ללמדנו
ר' עקיבא היא שהיה רגיל רבי לסתום
(שם)
הגהות הגר"א
אם לאוכלן חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אם לפני זריקה קל וחומר
דבריו במשנה בסתם בכמה מקומות
[א]
גמ'
מתודה ושלמים אם לאחר זריקה קל וחומר מבכור הא לא בא הכתוב
והכי שמיע ליה לר' יוחנן דאית ליה
לר' עקיבא קרייה מעכבא בכורים:
אלא לאוכל מחטאת ואשם אפילו לאחר זריקה חוץ לקלעים שהוא
ס
הנחה. לפני המזבח מעכבת בהן
לוקה נדריך זו עולה אמר ר"ש מה בא זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה
דשנה בה קרא והניחו
ק"ו ממעשר אם לפני זריקה קל וחומר מתודה ושלמים אם לאחר זריקה
לפני וגו' והנחתו לפני וגו':
(חולין
ק"ו מבכור אם חוץ לקלעים קל וחומר מחטאת ואשם הא לא בא הכתוב
קמא.) ותרומת ידך אלו
ונימא זו דברי ר' שמעון. דהוי ליה
בכורים.
אלא
לאיתויי סייעתא למילתיה ל)ממתניתין
ליה כי מתניתין דקרייה מעכבא בהו: מאי ר' שמעון. היכא שמענא ליה דאמר הכי: ותרומת
דלקמן דשמעינן לר' שמעון בה דאית
(פסחים לו:)
ידך. סיפיה דהאי קרא הוא לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבותיך
ותרומת ידך ודריש ר' שמעון לקרא מסיפיה לרישיה דאי הוה דריש ליה מרישיה לסיפיה לא מדריש ליה כי האי גוונא ולקמיה
מפרשינא ליה: תרומת ידך אלו בכורים. דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך: אם לאוכל. בכורים חוץ לחומה לאסור כדמשמע
קרא לא תוכל לאכול בשעריך וגו': קל וחומר ממעשר הקל. שהרי כתיב בתחלת המקרא מעשר דגנך. ולקמיה מפרש מאי חומר
(יבמות עג:) דבכורים ממעשר: עד שלא קרא עליהן. ארמי אובד אבי דאם אינו ענין חוץ לחומה תנהו ענין לאיסור אחר הראוי להם: לפני זריקה
שהוא לוקה. דאם אינו ענין חוץ לחומה תנהו ענין לכך שזהו איסור החמור שאתה יכול לתתו לענין לאו שאין בו אזהרה מפורשת
במקום אחר אלא עשה בלבד ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל : קל וחומר מתודה ושלמים. ולקמיה מפרש מאי חומריה
דבכור מתודה ושלמים: אפילו לאחר זריקה שהוא לוקה. אם זר הוא שאין
הבכור נאכל אלא לכהנים וזו היא אזהרתו ובמקום אחר עשה הוא
אם
לאוכל לאחר זריקה.
דאשכחן בה אך בכור שור וגו' ובשרם יהיה לך וגו' :
והוא זר קל וחומר מבכור. ולקמיה מפרש
מאי חומרא דחטאת מבכור: חוץ לקלעים. ואזהרת עשה מצינו
בה
במקום אחר
במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד:
לאוכל