יז:
אלו
הן
הלוקין פרק
שלישי מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דלמאי
דסבירא ליה לדידיה מסרס ליה לקרא ודריש ליה.
לאוכל עולה. אפי' לאחר זריקה ואפי' כהן שהוא לוקה ואזהרת
נח
א
א)
דאילו היה דורש המקרא כסדרו לא היה נפקא ליה
עשה אשכחן בה בעלמא וערכו בני אהרן וגו' כליל היא
ב)
ולא לאכילה: דילידא אימיה
כר' שמעון תיליד. כל שאמו יולדת
ב מקרא כדדריש השתא כדפ"ה ואם תאמר אכתי אמאי משבח לר'
נט
ג)
כר' שמעון: ואע"ג דאית ביה פירכא.
שמעון בכך אדרבה קשה מנלן למדרש הכי ולסרוסי לקרא ויש לומר
תבקש רחמים יהי רצון שיהא
ד) ה)
ס
ג
ו)
למילתיה כדמשכח פירכא בכולהו
דשפיר קדריש דעל כרחך בכור לא
ואזיל: בכורים מותרים לאונן לר'
אתא לקודם זריקה אע"פ שנכתב
אלא לאוכל מן העולה לאחר זריקה אפילו
ז)
א
סא ד קודם לתודה (א) דמכל מקום אי להכי
שמעון ביבמות בפרק הערל :
בפנים שהוא לוקה אמר רבא דילידא אימיה
❖
אונן. יום מיתת מתו: טעון כסף
אתא לישתיק מיניה וילפינן ליה שפיר
כר"ש תיליד ואי לא לא תיליד ואע"ג דאית
צורה. לפדיונו דכתיב וצרת
מתודה שנכתב בסוף כך נראה
להו פירכא מאי חומרא דבכורים ממעשר
למשי"ח וכדפירש בתוספות דעל
הכסף בידך דבר שיש עליו צורה ב):
הגהות הב"ח
שכן אסורים לזרים אדרבה מעשר חמור
ב
בכור אינו טעון לא סמיכה ולא
כרחך תודה אתיא לקודם זריקה
(א) תוס'
שכן ג אסור לאונן ומאי חומרא דתודה
נסכים כדתנן במנחות בפ' שתי
דאיסורא אחרינא ליכא לאוקמא בה
דאי
ושלמים ממעשר שכן טעונין מתן דמים
מדות : אלא מאי היא
דליכא לאוקמי (בה) אחר זריקה
(ב) ה)
(ב) בא"ד
דילידא אימיה כו'. הואיל ואית פירכא
ואימורין לגבי מזבח אדרבה מעשר חמור
דשרי לזרים והלכך ליכא למימר
לאוקומיה לאחר
למילתיה מהו שבחו: דלמאי דסבירא
דמוקמינן בכור שנכתב קודם לפני
שכן טעונין כסף צורה ומאי חומרא דבכור
דהא שרי
ד
ליה מסרס לקרא ודריש ליה. לפי
זריקה דאתי בקל וחומר מתודה
מתודה ושלמים שכן קדושתו מרחם אדרבה
(ג) בא"ד
דעתו שהחומרים שהוא מוצא באותו
(ג) וכולהו דמסתבר דהא מכל מקום
והכי מסתבר
תודה ושלמים חמורים שכן טעונים סמיכה
שהוא מוצא חמורים נראין לו חומר
על כרחך צריך לאוקמי תודה לפני
(ד) בא"ד
ונסכים ותנופת חזה ושוק ומאי חומרא
דבבכור אתא
סרס את המקרא לדורשו בהפך
זריקה אע"ג ו) דחד צד חמור הוא
לאחר זריקה
דחטאת ואשם מבכור שכן קדשי קדשים
למצוא איסורין שמצא שאם דרשו
אצל עולה מכל מקום לא אתא אלא
(ה) ד"ה
אדרבה בכור חמור שכן קדושתו מרחם ומאי
כסדרו לא היה יכול ללמוד ממנו
להכי כדפירש ואם כן סוף סוף משמע
פי'
(ד) בבכור: איסורא בעלמא.
בדבר
חומרא דעולה מחטאת ואשם שכן כליל
האיסורין הללו בכל אחד ואחד שאם
חדש
דרש תחלה ובכורות זה הבכור וכי
איתא בכולהו (ה) הא דמרבה אזהרה
אדרבה חטאת ואשם חמירי שכן מכפרי
קרא (ו) בא"ד
מה בא ללמדנו אם לאוכלו חוץ לחומה
לכל חד וחד והוי בדבר חדש היינו
וכולהו חמירי מעולה דאית בהו שתי אכילות
ומקדשים נמי
ק"ו ממעשר אם לאוכל לפני זריקה
איסורא בעלמא אבל עיקרא דמלקות
אלא מאי דילידא אימיה כרבי שמעון
דכל חד וחד אתא חוץ לחומה ואתי
ק"ו מתודה ושלמים אין זה נכון שעדיין
(ז) בא"ד
דלמאי דסבירא ליה לדידיה מסרס ליה
צריך
ק"ו דר' שמעון ומגלה בכולהו איסור
לא מצאו בתודה ושלמים ועל כרחו
לקרא ודריש ליה וכי מזהירין מן הדין הא
בכל חד וחד בחדש בבכורים עד
היה צריך לומר הא לא בא הכתוב
(ח) בא"ד
אפילו
למאן דאמר עונשין מן הדין אין
שלא קורין ובתודה עד שלא זרק
אלא לאוכל מן הבכור לפני זריקה
דדרשינן
מזהירין
מן הדין איסורא בעלמא והאמר
לאוכל
ואם תאמר ומנלן לר' שמעון לפרושי
שהוא לוקה ומעתה אין לו אזהרה
וחטאת דקתני
רבא זר
שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ
איסור חדש בהו הא צריכא למלקות
לאוכל ממנו לאחר זריקה והוא זר
(ט) בא"ד
וכן בכולן זה אחר זה: וכי מזהירין
חוץ לחומה ומאי קאמר בבכורים
לחומה
לרבי שמעון
לוקה חמש חמשה
דקרא
(י) בא"ד
מן הדין. דקאמר אם לאוכלו חוץ
חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אלא
איסורין
הוו והא אנן
תנן אלו הן הלוקין
לא בא הכתוב אלא לאוכל עד שלא
לחומה קל וחומר ממעשר כו' ותו
דבעלמא
אלא
קרא עליהן הא שפיר איצטריך למלקות
אם לפני זריקה קל וחומר מתודה ג)
דקאמר
דבכל
דחוץ לחומה וכן לכולהו ויש לומר דמסתברא ליה לר' שמעון דכל
דלמא כולהו לחוץ לחומה אתו ודקאמרת קל וחומר אין מזהירין מן
נכתוב קרא
הדין ואין כאן אם אינו ענין: ואפי' למאן דאמר כו'. דהא ר' יצחקד)
קרא אתא לשני דברים לאיתויי איסור חדש וגם לאיתויי נמי למלקות
חוץ לחומה והכי קאמר אם ללמדנו בבכורים איסור לחוץ לחומה
דאית ליה באחותו בת אביו ובת אמו עונשין מן הדין וגבי אזהרה איכא
קרא יתירא: איסורא בעלמא. האי דקא מייתי בכולהו אזהרה בק"ו
הרי קל וחומר ממעשר אלא לאורויי איסור דעד שלא קרו וגם נמי
לאיסורי בעלמא קאמר ולא למלקות: זר שאכל מן העולה כו'. דוקא
אתו למלקות לחוץ לחומה והא דקתני בתודה ושלמים אלא לאוכל
לפני זריקה לוקה לאו דוקא לוקה אלא איסור בעלמא ובכולהו לוקה
זר קאמר ואע"ג דכהן לגבי עולה זר הוא הכא זר דוקא קאמר דאי
לאו דוקא ופריך והא אמר רבא זר שאכל מן העולה לפני זריקה
כהן בצר ליה חד לאו דהא חמש דקאמר חד משום חוץ לחומה
❖
כו' לר' שמעון לוקה חמש חד משום חוץ לחומה דאתי בקל וחומר
דאתי בקל וחומר ממעשר וחד משום לפני זריקה דאתי בקל וחומר
ממעשר וחד משום לאו דלפני זריקה כו' אלמא דר' שמעון מלקות
מתודה ושלמים וחד משום זר גמור אפי' לאחר זריקה דאתי בקל
קאמר ולא איסורא ומשני מאי חמש חמש איסורי וליכא מלקות אלא
וחומר מבכור וכ"ש לפני זריקה וחד משום אוכל חוץ לקלעים דאתי
מוסף רש"י
באוכל חוץ לחומה גרידא והא אנן תנן אלו הן הלוקין פירש הקונטרס
בקל וחומר מחטאת ואשם וחד משום אוכל עולה ואפילו כהן ובתוך
וכי מזהירין מן הדין.
וקתני בכורים עד שלא קרא עליהן וקדשי קדשים חוץ לקלעים מה
הקלעים וכל שכן זר חוץ לקלעים וחוץ לחומה אלמא לוקה חמש:
משום חמשה איסורים. קאמר ולא ללקות עליהן: והאנן תנן
שהזכיר בקונטרס קדשי קדשים קשה דמזה לא משני מידי כדפירש
(יבמות סח:)
אלו הן הלוקין. וקתני בכורים ואוכל קדשי קדשים חוץ לקלעים:
הקונטרס גופיה במסקנא לכ"נ לפרש דהש"ס לא פריך אלא מבכורים
דמקדשי קדשים לא פריך הש"ס דהתם איכא אזהרה כמו שאפרש
קרא
מבשר בשדה טרפה כדפי' הקונטרס בסמוך (ו) אבל מקדשים קלים לא פריך הש"ס דהתם עיקר מלקות איכא מפשטיה דקרא בלא שום ייתור
מכדי כתיב והבאתם שמה לכתוב לא תוכל לאוכלם וקאי אקרא דלעיל שהם מפורשים בו הלכך לאוכל חוץ לחומה לקי לא (ז) בעי קרא שהרי
כולן מפורשים בו ולכך לא הוי לאו שבכללות מהדר פרושי בכל חד למה לי שמע מינה ליחודי לאו לכל חד וחד כאילו כתוב בכל אחד פעם
שניה לאו דחוץ לחומה וכיון דאינו ענין לו תנהו ענין לדבר אחר הלכך בכורים לאוכל עד שלא קרא עליהן אתא וכן לכל חד וחד למילתיה
לדבר חדש ואם תאמר בכל הקדשים הכתובים בכאן דייך אם תתן הלאו ענין למלקות לפני זריקה בכולן חוץ מבכורים אע"ג דילפינן
מקל וחומר אין מזהירין מן הדין דבשלמים ותודה ע"כ צריך לאוקומי קודם זריקה דלא שייך בהו איסור דבכורים ופרש"י אין הכי נמי
דהא (ח) דפטרינן לכולהו איצטריך באוכל לפני זריקה והא דר' שמעון מפרש לבכור לאזהרה לאוכל אחר זריקה איסורא קאמר מחטאת ואשם
דתני חוץ לקלעים לוקה היינו משום בשר בשדה טרפה לא תאכלו הוא דנפקא כדלקמן ולוקה חמשה דאמר רבא חמש איסורי קאמר
וצריך לומר הכא כדפרישית לעיל דרמינן ליה לר"ש דבכור אתי לאזהרה דאיסורא לאחר זריקה והא איצטריך ללקות לאוכל ז) [חוץ
לחומה לפי] שאין עונשין מן הדין אלא משמע ליה דלאו דבכור ודכולהו אתו לשני דברים חדא לאיסור וחדא למלקות לפני זריקה ולכך
אמר ר"ש דלאו דבכור לא הוצרך לאיסור לפני זריקה דמקל וחומר דתודה למדנו אלא איסור דלאחר זריקה וכן בחטאת ועולה ע"כ
וטובא קשה דמנא ליה הא לר"ש דאזהרה דכל חדא אתו משום איסור ומלקות דהא אזהרה דבכורים לא אתי אלא למלקות בבכורים
דעד שלא קרא ולשום איסור חדש לא אתי ותודה נמי לא אתי אלא למלקות דלפני זריקה ומנליה דאינך אתו בשביל איסור חדש
דבכל חד אימא דלא אתי אלא משום מלקות דלפני זריקה גרידא ותו מאי קאמר בתודה ובכולהו אי לחוץ לחומה קל וחומר ממעשר
לו לומר דמגופיה (ט) אתא דמצי למכתב
לא תוכל לאוכלם דבשביל זה לא היה לו למהדר ולפרש ועוד קשה ללישנא דר"ש דאמר
היה
אלא
לאוכל מבכור אחר זריקה שלוקה
ואינו
אלא
איסור בעלמא
ועוד
קשה דכיון דהא דמרבינן איסורין (י) בעלמא הוא כדפירש
הקונטרס