אלו
הן הלוקין פרק שלישי מכות
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קרא יתירא הוא. האי קרא דלא תוכל לאכול דקא מני לכולהו
הקונטרס למה לי תיפוק ליה דכל חד וחד נדמו לאיסור כדפריש
סב א
א) והבאתם שמה
וגו' ואכלתם שם לפני ה'
בגויה דמכדי כתיב לעיל מיניה והבאתם שמה וכולהו בהאי קרא
(הקונט') לעיל במילתיה דר' שמעון מיהו יש לומר דאיסורא לאו לא
ח)
(ד)
אלהיכם וגו' ב)
אשמועינן אלא מהכא כך נראה למשי"ח אבל מכל מקום קושיות
כתיבי ליכתוב בתריה לא תוכל לאכלם בשעריך אם על חוץ לחומה
❖
ב
ג)
אחרות קשו שפיר לכן נראה לפרש איסור בעלמא פירוש איסור
בא להזהיר. ולאו שבכללות לא הוי כיון
דאכולה קאי הוי לאו אכל
דתניא רבי
דחוץ לחומה ילפינן מקל וחומר
חד וחד והיכי דמי לאו שבכללות כגון
אליעזר אומר לא יאכל
הגהות הב"ח
דמעשר אע"ג דמלקות לא אשמועינן
לא תאכל כי אם צלי אש ה) וכגון מכל
אלא קרא יתירא הוא מכדי כתיב והבאת
וכו' ד) הם,
1
אשר יעשה מגפן היין וגו'ו) (א) למיהוי
מקל וחומר דאין מזהירין מן הדין
ה) ו)
(א) רש"י
שם 2 ואכלת לפני ה' אלהיך במקום וגו'
ז)
לאו באנפיה נפשיה: הכי גרסינן
מכל מקום כיון דאיסורא שמעינן
לכתוב רחמנא לא תוכל לאוכלם מיהדר
(ב) ד"ה
ח) ט)
מיהדר פרושי בכל חד למה לי ש"מ
כבר באוכל חוץ לחומה טוב לי
י)
מפרש בהו רחמנא למה לי אלא ליחודי
❖
כ) לייחודי לאו לכל חד וחד. כאילו
להעמיד לאו בדבר אחר שיהיה בו
למיהוי לאו
להו לאוי לכל חד וחד גופא אמר רבא זר
באנפי נפשיה
חזר וכתב בכל אחד לאו דחוץ
חידוש יותר שלא מצינו עדיין איסור
(ג) ד"ה
שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה
לחומה וכיון דאינו ענין לו תנהו
לאו כגון בכורים עד שלא (ה) קראו
דמדכתב
תורה אור השלם
לרבי שמעון לוקה חמש ולילקי נמי משום
(ד) תוס'
ענין לדבר אחר (ב) הלכך בבכורים
עליהם ובכל חד וחד למילתיה
1. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה
וזר לא יאכל כי קדש הם הני מילי היכא
לאוכל עד שלא קרא עליהן אתא
כדאמרי' בעלמא ט) כל היכא דאיכא
א
3
דלאו
עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת
ואינך כל חד וחד למילתיה אתא.
למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי
(ה) בא"ד קרא
דלכהנים חזי הכא דלכהנים נמי לא חזי
מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת
וכן בכל
וא"ת בכל הקדשים הכתובים כאן
יתירי דלא דמי להא דפריך פרק כל
יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם
ולילקי נמי משום ובשר בשדה טרפה לא
4
(ו) בא"ד
וּבְכֹרֹת
בְּקַרְכֶם
דייך אם תתן את הלאו ענין לאוכל
שעה ודלמא
ליה
תאכלו ב כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו
דברים יב ו
וְצֹאנְכֶם:
לפני זריקה בכולן חוץ מבכורים אין
לייחודי (ו) לאו באפי נפשי' הוא דודאי
2. וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְיָ
דאתא
נאסר הני מילי היכא דבפנים חזי הכא
טפי אית לן לאוקומיה אנפשיה מלומר
הכי נמי ומתניתא ז) דקתני לוקין
אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל
(ז) בא"ד הכא
דבפנים נמי לא חזי ולילקי נמי כדר' אליעזר
מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם
באוכל קדשי קדשים חוץ לקלעים
תנהו לענין שאר איסורין שבתורה
באפי נפשיה
וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְיָ
מובשר בשדה טרפה לא תאכלו דאמר ר' אליעזר לא
יאכל כי קדש (הוא)
אבל כל חד בנפשיה מוקמינן
(ז)
אֱלֹהֶיךָ: דברים יב ז
3. וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר
כל
נפקא כדלקמן ולוקה חמש דקאמר
ליה והשתא ניחא דקתני בברייתא
(ח) בא"ד
כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם
רבא חמשה איסורי קאמר: ה"ג ולילקי נמי משום וזר לא יאכל.
תנהו ענין לאוכל בכורים עד שלא קרא עליהן דלוקה וכן כולם
לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא
(ט) בא"ד
והאמר רבא זר שאכל העולה לפני זריקה לוקה חמש והלא אין מלקות
דכתיב במלואים (ג) ומדכתיב כי קדש הם נתן טעם לדבר לפי
יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם: וְאִם
מהדר
יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן
אלא ללאו חדש ומה שבא לחדש בעולה היינו כהן האוכל ממנו
שהם קדשי קדשים להזהיר את הזר על כל קדשי קדשים:
(י) בא"ד
הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ
דחזי לכהן. כדכתיב רישיה דקרא ואכלו אותם אשר כופר בהם:
לאחר זריקה ומסיק (ח) לה חמשה איסורי והא אנן תנן אלו הן הלוקין
מלקות לחוץ
אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא
כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר. מבשדה יתירא קא דייק
יתירא
וקתני קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה אלמא בתודה ושלמים
יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא:
מקרא
שמות כט לג-לד
דחוץ לחומה לקי ולדידך הא אוקימנא הלאו לפני זריקה אלא קרא
כשדה שאין בו מחיצות ולמדנו מכאן קדשי קדשים חוץ לקלעים
4. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי
ולא
יתירא הוא מכדי כתיב והבאתם שמה (ט) דאהדר ומפרש בכל חד
ועובר שהוציא את ידו בשעת שחיטת אמו :
לכולהו
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא
ממעשר
למה לי שמע מינה לייחודי לאו בכל חד וחד כלומר לכתוב לא
בא
תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן
❖
(כ) בא"ד
שמות כב ל
אֹתוֹ:
תוכל לאוכלם ואזהרה מצינו כדסלקא דעתיה עד השתא דמוקמי
איסור חוץ לחומה בכל חד מקל וחומר דמעשר ועיקר הלאו דבכל
לכתוב
חד וחד למלקות בדבר חדש הוא דקאתי בכל חד והשתא דחזר ומפרש בכולהו לייחודי לאו בכל חד וחד כלומר לגלויי לו למלקות
(ל) בא"ד כאן
באיסור דחוץ לחומה בכל חד וחד והשתא איכא שני מלקיות בכל חד וחד מחוץ לחומה מקרא אתיא ומלקות בדבר חדש כמו שאנו
(י)
מוסף רש"י
הא אתיא
מעמידין בו עיקר הלאו בקרא קמא אבל מה שבכור למד מתודה וחטאת משתיהן ועולה משלשתן הנהו לאיסור ולא למלקות דלא מהני
ממעשר
ובשר בשדה.
הייתור אלא לגלויי לאיסור לחוץ לחומה דילפינן כולהו מקל וחומר למעשר לומר דמלקות נמי איכא ולוקה חמש דקאמר רבא לאו חמש
(מ) בא"ד
לענין
מלקות והכי קאמר בסוגיא [כדפרש"י] ואם תאמר ומעשר גופיה אמאי הדר ופרט ביה ויש לומר דמעשר צריך על כרחך לכתוב בהדיא
לאחר זריקה מבכור
והא דקאמר (כ) לא תוכל לאוכלם אשארא דהא ודאי אי לא כתיב מעשר בהדיא ולא כתיב אלא לא תוכל לאוכלם לא הייתי דורש דבר
(זבחים פב:)
חדש דודאי אין (ל) בהן ייתור לומר מה בא זה ללמדנו מקל וחומר דמעשר שהרי אין אריכות דקרא יותר משאם היה מפרש מעשר
(נ) בא"ד הך
דפריך
לבדו ומיהו קשה למשי"ח דא"כ היכי ילפינן כולהו אינך מתודה לענין לפני זריקה וכן (מ) בבכור הא ליכא שום ייתור אריכות לשון דהא כולהו
פרט
נפקי בחדא מלא תוכל לאוכלם אלא ודאי צריך לומר דכיון דכולן מפורשים בקרא דלעיל והבאתם שמה וגו' כי הדר כתיב לא תוכל
לאוכלם הרי כאילו נפרשו כולם בההוא לאו ושפיר גמיר חד מחבריה בקל וחומר כאילו נכתב בהדיא ומכל מקום לא קשה קושיא שפריך
דליכא
(נ)
(ס) בא"ד
מעשר גופיה אמאי הדר לפרוט ביה דאיכא למימר דאגב אינך כתביה כדאמרינן פרשה שנאמרה ונשנית בשביל דבר חדש
דר"א
שנתחדש ועוד דע"כ ה"א ליכא במעשר לאו בחוץ לחומה מדפריש באינך ושייר במעשר דהא השתא לא תוכל לאוכלם לא קאי אעיקרא
ממש
(ע) בא"ד
ור"י מפרש לייחודי לאו לכל חד וחד דאהני הייתור לגלויי לן דעל כל איסורין שאנו שומעים בכולן מקלים וחמורים הללו שבכולן יש
דלקי לשני
חיוב מלקות ולפי זה לוקה ה' דקאמר רבא לוקה ה' ממש וקשה דא"כ מאי פריך בסמוך ולילקי משום דר"א וכו' לישני דהא (ס) ר"א לאו
(פ) בא"ד
שבכללות הוא ואין לוקין עליו דהכי אמרינן פרק כל שעה ורבא קא חשיב מלקות ויש לומר דאה"נ דמצי לשנויי הכי אלא
מלקות
עדיפא מיניה משני דלא שייר הכא כלל אותו לאו וא"ת לפי' שפירש והא תנן אלו הן הלוקין דפריך מהא דתנן קדשים קלים חוץ לחומה
שיצאו חוץ
(ע) לילקי לישני דמלקות חוץ לחומה מטעם ובשר בשדה טרפה כיון שיצא חוץ למחיצתו נאסר ואומר הר"י דקים ליה להש"ס דטעמא
לחומה
דמתניתין דמחייב (פ) חוץ לחומה לאו מהאי קרא דאם כן ליתני קדשי קדשים שיצאו חוץ מן הקלעים וקדשים קלים והוי משתמע
ואפילו (צ) ד"ה
דמכיון שיצאו חוץ לחומה נאסרו אפילו חזר ואכלם בפנים לוקה עליהן כדאיתא בפרק בהמה המקשה והשתא דקתני
הוא
חוץ לחומה משמע שיש מלקות מטעם שאדם האוכלו עומד חוץ לחומה והיינו מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך וק"ק בברייתא דמוקי
לרחם
רבי שמעון בקרך וצאנך חוץ לקלעים תיפוק לי מקרא דובשר בשדה טרפה וגו' וכן בריש בהמה המקשה דקאמר לפי
מאם
שמצינו במעשר שאם יצא חוץ למחיצה וחזר דמותר מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך בשעריך הוא דלא תיכול הא יצאו חוץ י) לקלעים
מותרין וקשה דהא חטאת ואשם נמי כתיבי בהאי קרא ואפילו הכי יצאו וחזרו אסורין ופירש ריב"א דודאי גבי חטאת ואשם הכי
אמר קרא לא תוכל לאכול בשעריך (אלא) כ"א תוך הקלעים אבל מעשר ובכורים אמרינן בהאי פירקא דלית ביה לאו עד
שיראו פני הבית וקאמר לא תוכל [לאכול] בשעריך משמע בשעריך ודאי לא תיכול אבל אם חזרו ודאי מותרין: ולילקי משום
זר לא יאכל קדש. רש"י פירש דלא גרסינן ליה משום דההוא בתרומה כתיב ואף כי גמרי חטא חטא מתרומה אפ"ה לא ניחא
דסוף סוף ליתיה אלא בשוה פרוטה וישנו כ) (כמו) אכילה ורבא לא מני אלא אכילת כזית אלא גרס וזר לא יאכל כי קדש הם:
ולילקי
משום ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. וקשה אמאי לא אמרי' בשר בשדה לאו שבכללות (צ) דאמרי' בסוף פרק גיד הנשה
דאוכל בשר מן החי לוקה משום בשר בשדה שהרי כולל הוא כל חסרון מחיצה בין הוציא עובר ידו חוץ
לאמו בין הוציא חוץ לחומה דמאי שנא מואם צלי אש דתחשוב לאו שבכללות וי"ל דלא חשבינן לאו שבכללות אלא כגון צלי אש שכולל נא
ומבושל וכן כל שבקודש פסול דיוצא וטמא ופסולין אחרים שהן שני שמות אבל הכא שכולל כל יוצא לבד ושם יוצא חדא היא רק דהוי
בכמה דרכים לא חשיב ליה לאו שבכללות תדע דהא לאו דנותר נפיק מושרפת הנותר באש לא יאכל והתם מיניה חזינן נותר דתודה
ונותר דקדשים קלים ונותר דקדשי
קדשים ולא חשיב לאו שבכללות כך נראה למשי"ח.
:
כל