יח:
אלו
הן הלוקין פרק שלישי מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
סג א שבקדש פסול בא הכתוב ליתן כו'. ואם תאמר אמאי לא משני
בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו. דכתיב
בנותר (ב) לא יאכל
א) ב)
ג) וזר
מש"ה לא לקי דהוי לאו שבכללות דכולל פסול דיוצא וטמא ופסולין
כי קדש הוא נתן טעם לדבר כי קדש הוא שנפסל וכמו כן כל
י)
לא יאכל כי קדש הם],
הקדשים שנפסלו: ה"מ היכא דקודם פסולו חזי. כנותר: אותה תאכלו.
אחרים וי"ל דלפירוש הקונטרס דלעיל ניחא דפירש דלוקה דקאמר
סד ב
ד) ה)
אינו רוצה לומר כ"א איסור בעלמא ומש"ה פריך נהי דמלקות לא הוי
[דכתיב] כל בהמה מפרסת פרסה וגו' אותה תאכלו ולא בהמה
משום לאו שבכללות מ"מ איסורא
טמאה שאין סימנין הללו בהו אלמא
סה ג
ו)
לאו כ) הבא מכלל עשה עשה: קרינא
מיהא איכא ולילקי דקאמר לאו דוקאס)
כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא
סו ד ה
ז)
א
❖
ביה וזר לא יאכל. דהוא סיפיה
אבל לפירוש (ג) ר"י דלעיל קשה דפירש
ח)
תעשה על אכילתו הני מילי היכא דקודם
ט) וכתיב
דלוקה דוקא קאמר כדפי' א"כ
דהאי קרא. וכל זר לא יאכל קדשל) לאו
פסולו חזי הכא דקודם פסולו נמי לא חזי
התם י)
ולילקי דקאמר הכא דוקא קאמר
בקדשים משתעי אלא בתרומה
כ)
ולילקי נמי כאידך דר' אליעזר דתניא רבי
תורה אור השלם
ל) מ)
ואמאי הלא הוי לאו שבכללות כדפי'
כדכתיב ברישא דענינא איש איש
אליעזר אומר כל שהוא בכליל תהיה ליתן
נ) ס)
1. וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר
(א)
ויש לומר דאין הכי נמי היה יכול
מזרע אהרן דבר השוה בזרעו של
כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם
לא תעשה על אכילתו אין הכי נמי ורבא
אהרן מ): בכורים לפני החג בני קרייה
לשנויי אבל עדיפא מיניה משני דלא
לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא
מהאי קרא קאמר אמר רב גידל אמר רב
ע)
מיירי כלל מזר שאכל חטאת לפני
נינהו לאחר החג לאו בני קרייה
ע)
פ)
יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם:
פ) זר
שמות כט לג
(סימן כוז"א) כהן שאכל מחטאת ואשם
זריקה דפטור והא דאמר לעיל
נינהו דכתיב בתר קרייה נ) ושמחת
צ)
2. וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת
בכל הטוב מעצרת ועד החג שהוא
ר"ש אם לאוכל חטאת לפני
לפני זריקה לוקה מאי טעמא דאמר קרא
פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי
זמן שמחת לקיטת פירות מביא
זריקה קל וחומר מתודה איסור
פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה
ואכלו אותם אשר כופר בהם לאחר כפרה
❖
1
ק)
בעלמא ולא מלקות: ואמר ליה
בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ:
וקורא מן החג ועד חנוכה מביא
אין לפני כפרה לא לאו הבא מכלל עשה
דברים יד ו
ראוין לקריאה משקרא עליהן. ואז
ואינו קורא :
3. אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ
לאו הוא מתיב רבא וכל בהמה מפרסת
2
הפריש לפני החג. חלה עליהן חובת
דוקא מותר ואי לא אסורים אלמא
מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי
הגהות הב"ח
פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה
הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אֶת
קריאה מעכבת: הנחה אהנחה
קרייה ועבר עליהן החג שאינן ראוין
(א) גמ'
הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת
בבהמה אותה תאכלו אותה תאכלו ואין
לא קשיא הא רבי יהודה הא רבנן
עוד לקרייה ירקבו: כדרבי זירא.
לא תאכל
הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה
(ב) רש"י
בהמה אחרת תאכלו ואי כדקאמרת את זה
דתניא רבי יהודה אומר כו'. ומדאוקי
הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ
לעולם בראוין לקרייה לא מעכבא
3
טְמֵאִים הֵם לָכֶם:
רבי יהודה והנחתו לתנופה (ד) ואם כן
קרייה אבל באלו שעבר זמנן ואינן
לא תאכלו למה לי אלא אי איתמר הכי
דברים יד ז
(ג) תוס'
ראוין עוד לקרייה מעכבא קרייה
אין כאן שנוי כתוב לעכב בהנחה
4. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי
איתמר אמר רב גידל אמר רב ב זר שאכל
אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה
כדרבי זירא: דאמר כל הראוי לבילה
ומסתברא דלא מעכב וקשה הרי
מחטאת ואשם לפני זריקה פטור מאי טעמא
דפירשתי
אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְיָ וְהִנַּחְתּוֹ
קריאה דלא שנה הכתוב לעכב ומעכב
כו'. במסכת מנחות תנן הרי
כדפרש"י
לִפְנֵי
יְיָ
אֱלֹהֶיךָ
דאמר קרא ואכלו אותם אשר כופר בהם כל
כדפרש"י
עלי ששים ואחד עשרון מביא ששים
לרבי שמעון ומנא ליה לרבי יהודה
וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְיָ
היכא דקרינן ביה ואכלו אותם אשר כופר
דהוה
אֱלֹהֶיךָ: דברים כו י
בכלי אחד ואחד בכלי אחר דעד
דהנחה דלא שנה הכתוב לעכב דלא
(ד) ד"ה
5. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא
בהם קרינן ביה וזר לא יאכל קדש וכל היכא
ששים יכולין ליבלל בכלי אחד אבל
מעכב ומשי"ח תירץ דלא קשה דהא
אם
מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח
דלא קרינן ביה ואכלו אותם אשר כופר בהם
כתוב שנוי בהנחה
ששים ואחד קים להו לרבנן דאינן
גם לר"ש לא היתה קריאה מעכבת
יְיָ אֱלֹהֶיךָ: דברים כו ד
6. יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת
לעכב
לא קרינן ביה וזר לא יאכל אמר ר' אלעזר
נבללין יפה והוינן בה וכי אינן
אי לא משום דגלי קרא מלא תוכל
(ה) ד"ה
אִשֵּׁי יְיָ אֶת הַחֵלֶב עַל
נבללין מאי הוי והאנן תנן אם לא
לאכול בשעריך כדלעיל כך נראה
אמר ר' הושעיא בכורים הנחה מעכבת בהן
דמעכבת דבספרי
הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה
למשי"ח: ומאן תנא דפליג ארבי
דרש פרשת כי תבא
בלל כשר ומשני רבי זירא כל הראוי
לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי
קרייה אין מעכבת בהן ומי אמר ר' אלעזר
❖
(ו) בא"ד
ויקרא ז ל
יְיָ:
יהודה רבי אליעזר ברבי יעקב הוא
לבילה אין בילה מעכבת בו כו':
והנחה
הכי והא אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא
דתניא וכו'. פירוש דאפיק תנופה
מתני לה. להא דרבי אלעזר אמר
דקאמר הכא תנא
הפריש בכורים קודם לחג ועבר עליהן החג
מג"ש וא"כ והניחו והנחתו תרוייהו
רבי אושעיא כדרב אסי אמר רבי
מוסף רש"י
מאן תנא
ירקבו מאי לאו משום דלא מצי למיקרי עליהן
להנחה (ה) מעכבת וקשה דבפרק
יוחנן דרב אסי אמרה משמיה דרבי
כל שבקדש פסול.
ואי ס"ד קרייה אין מעכבת בהן אמאי ירקבו
יוחנן: הראוין לקרייה. מעצרת
חרשצ) פרש"י בין והניחו בין והנחתו
(ז) בא"ד
והניחו והנחתו תרוייהו
כדרבי זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה
ועד החג: משיראו פני הבית.
מיירי בתנופה וראייה דהתם מוכח
ג
להנחה דמעכבת
משיכנסו לעזרה והנחה לא מעכבת
דבעי ב' תנופות ומוכח מן והניחו
אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה
❖
כלל: הא רבי יהודה. לרבי יהודה
והנחתו לכך פי' הר"ר אברהם בר
(פסחים כד.) הנחה.
ביה
בילה מעכבת בו ר' אחא בר יעקב מתני
מעכבת
יצחק דר"א בן יעקב ס"ל הכי דתרי
לא מעכבא הנחה דדריש והנחתו
לה כדרבי אסי אמר רבי יוחנן וקשיא ליה
בהן.
קראי מיירי בתנופה ושתי תנופות
יתירא לתנופה ואין מקרא שנוי
דרבי יוחנן אדרבי יוחנן ומי אמר רבי יוחנן
הגהות הגר"א
היו ולא מיירי כלל בהנחה (ו) דהנחה
בהנחה לעכב ולרבנן דלא דרשי ליה
בכורים הנחה מעכבת בהן קרייה אין מעכבת
[א] גמ'
(לעיל יז.) כל הראוי
לא מעכבת והא ק) [דקאמר] מאן
להכי מיבעי להו לשנות בהנחה
לבילה אין בילה
בהן והא בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן
לעכב: והנחתו זו תנופה. קרי ביה
דפליג עליה דר' יהודה הכי קאמר
מעכבת בו.
בכורים מאימתי מותרין לכהנים ואמר ליה
דמפיק ליה לתנופה מקרא אחרינא
והנחתו לשון ולא נחם אלהים וגו'
הראוין לקרייה משקרא עליהן ושאין ראוין
ורבנן דאית להו הנחה מעכבת היינו
שהוא מנחה אותו לארבע
רוחות ומעלה ומוריד: מאן תנא
תנא קמא בר פלוגתיה דר' יהודה
לקרייה משראו פני הבית קשיא קרייה
דפליג עליה. למימר הנחה מעכבא:
דמסכת בכורים פ"ג דתניא
אקרייה קשיא הנחה אהנחה קרייה אקרייה
רבי אליעזר בן יעקב היא. דנפקא
עודהו בסל קורא והגדת היום עד
לא קשיא הא רבי שמעון הא רבנן הנחה
ליה תנופה מקרא אחרינא: מה
שהוא גומר כל הפרשה כולה ואית ליה
אהנחה נמי לא קשיא הא רבי יהודה והא
להלן בעלים. דההוא בבעלים משתעי
דליכא תנופה כלל ותרי קראי (ז) בהנחה
רבנן מאי רבי יהודה דתניא ר' יהודה אומר
מעכבת וקאמר ר' יהודה התם קורא
דכתיב יביא את קרבנו לה' מזבח
והנחתו זו תנופה אתה אומר זו תנופה או
עד ארמי אובד אבי וגו' הגיע לארמי
שלמיו וסמיך ליה ידיו תביאינה:
[א] 4
אינו אלא הנחה ממש כשהוא אומר והניחו
מוריד הסל מעל כתפו ואוחזו
מאימתי
5
בשפתותיו וכהן מניח ידיו תחתיו
הרי הנחה אמור הא מה אני מקיים והנחתו
ומניפו וקורא כל הפרשה כולה
(חולין פד. וכעי"ז יבמות ק:
זו תנופה ומאן תנא דפליג עליה דרבי יהודה ר' אליעזר בן יעקב היא דתניא
נדרים עג. קדושין כה.
וגומרה ובמילתיה דר' יהודה יש
ולקח הכהן הטנא מידך לימד על הבכורים שטעונין תנופה דברי רבי
ד
5
מנחות יח: שם קג: ונדה סו:)
לתמוה דבשמעתין מפיק תנופה
אליעזר בן יעקב מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב אתיא יד יד משלמים
מוהנחתו שכתוב אחר כל הקריאה
כתיב הכא ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב ידיו תביאינה את אשי
6
ואם כן מנליה דמתחלת הקריאה
ה' מה כאן כהן אף להלן כהן מה להלן בעלים אף כאן בעלים הא כיצד
הוא מניף ותו מנליה לרבי יהודה דכהן
מניח כהן ידיו תחת ידי בעלים ומניף אמר רבא בר אדא אמר ר' יצחק בכורים
היה מניף דבקרא והנחתו לא כתיב
ה
מאימתי
ביה כהן ובקרא קמא דכתיב ולקח
בכורים
מאימתי חייבים עליהם. זר מיתה וכהן מלקות חוץ לחומה שמצותו בפנים בעזרה:
הכהן הטנא לא כתיב בהן תנופה:
יכול
(רשב"ם ב"ב
פא:) והנחתו זו תנופה. (סוכה מז:) הנחה ממש.
(שם) אתיא יד יד משלמים. (סוטה יט.) וכתיב ידיו תביאינה. (סוכה מז:)
מה כאן. כהן. (שם) תחת ידי בעלים. (שם)