יט:
אלו
הן הלוקין פרק שלישי
מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רישא
במעשר
שני טמא וגברא טמא. או או קאמר דבחדא
הניחא למאן דאמר כו'. פלוגתא היא באיזהו מקומן ז): רישא במעשר
עא א
א) ב)
מינייהו לקי: הוא בפנים ומשאו מבחוץ מהו אמר ליה
ת"ל, ג)
שני טמא. וקאכיל ליה בירושלים בלא פדייה: ה"ג והיכן מוזהר
ד)
כי ירחק ממך המקום ממך ממלואך. כך גירסת הקונטרס וי"ג
על אכילה שלא יאכלנו בטומאה איני יודע ת"ל לא תוכל וגו'. כך
עב ב
אלעזר ה) כי אם
ממך לחודיה כלומר ממך גופך והרי גופו בפנים וקשה על זה דאם כן
היא שנויה בסיפריח) וכשקבעוה כאן לא הספיקו לגומרה עד דאקשי
לפני כו' ו)
אדם שגופו בירושלים ופירות מעשר
גמרא טומאת הגוף בהדיא כתיב
עג ג
ז) ח)
שני שלו בעירו א"כ לא יוכל לחללם
ביה ולא יאכל מן הקדשים כי אם
הניחא למאן דאמר בתר למד אזלינן אלא
ט) י)
כיון שגופו בירושלים וזה אינו דעד
רחץ וגו' ומוקמינן לה ביבמות ט)
כ)
למאן דאמר בתר מלמד אזלינן מאי איכא
ל) מ)
במעשר (ד) מדכתיב י)כי אם רחץ הא
כאן לא מיבעיא ליה לרב פפא אלא
למימר דם ובשר חדא מילתא היא: קדשי
עד ד ה
נ)
רחץ טהור דטבל ועלה אוכל במעשר:
בדנקיט קניא ואי לא (ו) קניא מודה
ס)
קדשים וכו': תנינא חדא זימנא מעשר שני
❖
עה ו
(רבינו גופו טהור ויצאה נשמתו
דיכול לפדותם אע"ג דגופו בפנים
והקדש שלא נפדו אמר רבי יוסי בר חנינא
ע)
בטהרה לא פירש יותר. מכאן ואילך
כיון שהפירות חוץ לירושלים והוא
סיפא במעשר שני טהור וגברא טהור (א) דקא
נותן טעם דהא קרינן בו לא תוכל
לשון תלמידו ר' יהודה בר' נתן) כ): (ה)כך
מוסף רש"י
❖
אכיל חוץ לחומה רישא במעשר שני טמא
פ) מני,
הוא לשון הברייתא (כלומר) איני
שאתו אף בגופו בפנים ושמא איכא
לא בערתי ממנו
למימר דשבקיה לקרא דממך דמשמע
וגברא טמא וקא אכיל ליה בירושלים ומנ"ל
יודע להיכן מוזהר לכך תלמוד לומר
בטמא.
לא תוכל וגו' והש"ס לא שביק ליה
מגופך דאיהו קא דחיק ומוקמי
דמחייב עליה משום טומאה דתניא ר"ש
תורה אור השלם
לאסוקי מילתיה אלא קדים ופריך
אנפשיה היכא דלא שייך שם לא תוכל
אומר לא בערתי ממנו בטמא בין שאני
א
1
1. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ
שאתו שאינו מחוסר טעינה כזה שהוא
ומתמה אמאי קאמר איני יודע הא
טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא
וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא
טומאת הגוף בהדיא כתיבא נפש
על כתפיו ורב פפא מיבעיא ליה
וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת
והיכן מוזהר על אכילה איני יודע טומאת
אשר תגע בו כו' לא יאכל מן
בקניא כך נראה למשי"ח אבל על
שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהָי
הגוף בהדיא כתיב 2 נפש אשר תגע בו
עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר
הקדשים כי אם רחץ בשרו במים
גירס' דממילואך קשה דממילואך היינו
צִוִּיתָנִי: דברים כו יד
וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים וגו'
ואמרינן ביבמות דהאי קרא במעשר
המשוי כדפירש הקונטרס (ז) ע) גבי
2. נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ
אלא טומאת עצמו מנין דכתיב לא תוכל
וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב וְלֹא
שני קאמר דטבל ועלה אוכל כו':
משאו מבפנים וגופו מבחוץ וכיון שמשאו
3
יֹאכַל מִן הַקּ¢ דָשִׁים כִּי אִם
ולהלן הוא אומר. בבכור בעל מום
מבחוץ קרינן כי ירחק ממלואך וצ"ל
לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בשעריך
4
רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם:
דממלואך מגלה לנו דהגוף והמשוי
(שנפדה) בשעריך תאכלנו ולעיל מיניה
ויקרא כב ו
תאכלנו הטמא והטהור ותניא דבי רבי
3. לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל
(יבמות עג:)
בחד והוה ליה במקצת המשוי בפנים:
כתיב כי יהיה בו מום: אפילו טמא
ישמעאל אפילו טמא וטהור אוכלין בקערה
והיכן מוזהר על
ב
בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ
אמר
רבי יוחנן מאימתי מעשר
וטהור. דאע"ג דאסור בגיזה ועבודה
אכילה איני יודע.
וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת
אחת ואין חוששין וקאמר רחמנא היאך (ב) טמא
שני חייבים עליו משיראה
כדאמרינן בכל אות
בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ
דשרי לך גבי טהור התם הכא לא תיכול
אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ
פני הבית. וקשה דכיון דקודם שיראה
נפשך תזבח ואכלת בשר ל) תזבח ולא
וּתְרוּמַת יָדֶךָ:
ומנ"ל דבר פדייה הוא דאמר ר"א ג מנין
גיזה ואכלת ולא לכלביך בשר ולא
פני הבית הכי נמי דמותר לאכלו חוץ
טומאת הגוף בהדיא
דברים יב יז
למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו
כתיב.
4. בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ
א"כ למה הוזקק לעולם לפדות מעשר
חלב אפי' הכי טמא וטהור אוכלין
(שם) ולא יאכל מן
הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו
בירושלים ת"ל כי לא תוכל שאתו ואין
אותו בקערה אחת דנאכלים
שני וי"ל דודאי ליכא לאו אבל עשה
5
הקדשים.
כַּצְּבִי וְכָאַיָּל:
בטומאת הגוף ובטומאת עצמן
איכא דכתיב וצרת הכסף בידך אבל
שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאות
דברים טו כב
6
5. וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ
דכיון דטמא אוכל בהן היינו בטומאת
בלא פדייה לא:
מאת פניו א"ר ביבי א"ר אסי מנין למעשר
מיתיבי רבי יוסי אומר כו'. ה"ה
(שם)
כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי
הגוף אוכל הטהור וכשהטהור אוכל
בשעריך תאכלנו.
שני טהור שפודין אותו אפילו בפסיעה אחת
יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר
דמצי לאותובי מתניתין
עמו לאחר שנגע בו היינו טהור
(ח)
יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם
חוץ לחומה שנאמר כי לא תוכל שאתו האי
דאוקי לעיל סיפא במעשר שני טהור
אוכל טומאת עצמו שאכל את הטמא:
שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ יְיָ
(שם) דשרי לך גבי
אֱלֹהֶיךָ: דברים יד כד
מבעי ליה לכדרבי אליעזר א"כ לימא קרא
האי טמא דשראי לך התם. בבכור
דאכיל חוץ לחומה אלא ודאי משני
טהור.
6. וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת
לא תוכל לאוכלו מאי שאתו ואימא כולו
דעייליה ואפקיה אבל הכא קשיא
בעל מום דכתיב ביה בשעריך הכא
פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת
להכי הוא דאתא א"כ לימא קרא לא תוכל
בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם
מאי למימרא ובמתני' ליכא למפרך
גבי מעשר לא תוכל והיינו לא תוכל
חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ
לאכול בשעריך כלומר אי אתה רשאי
דהא קא פ) מהני ליה למלקיות
ליטלו מאי שאתו ש"מ תרתי יתיב רב חנינא
עִמּוֹ: בראשית מג לד
דלא השמיענו שום חידוש בהם:
(שם) שפודין
7. כִּי אִם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ
לאכול מעשר שני בתורת בכור שכתוב
מ)
ורב הושעיא וקא מבעיא להו אפיתחא
(ג)
אותו אפי' בירושלים.
תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
בו בשעריך דבעל מום דבכור נאכל
הא
דירושלים מהו פשיטא הוא בחוץ ומשאו
יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה
בטומאת עצמו ובטומאת הגוף וזה
וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ
בפנים קלטוהו מחיצות הוא בפנים ומשאו בחוץ מהו ד תנא להו ההוא
אסור: ומנלן דבר פדייה הוא. מעשר
וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר
סבא בדבי רבי שמעון בן יוחי כי ירחק ממך המקום ממילואך בעי רב
בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְיָ
5
שני שנטמא דמדקאמר במתני' שלא
אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח
פפא ה נקיט ליה בקניא מאי תיקו אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן מעשר שני
❖
נפדה מכלל דאי בעי פריק ואפילו
(סנהדרין קיב:)
דברים יב יח
יָדֶךָ:
מאימתי חייבין עליו משראה פני החומה מ"ט דאמר קרא לפני ה' אלהיך
בירושלים דאע"ג דמעשר שני טהור
7
ו
תאכלנו (שנה בשנה) וכתיב (כי) לא תוכל לאכול בשעריך כל היכא דקרינן
אינו נפדה בירושלים דכתיב נ)כי ירחק
3
הגהות הב"ח
ממך ונתת בכסף בריחוק מקום אתה
ואין
ביה לפני ה' אלהיך תאכלנו קרינן ביה לא תוכל לאכול בשעריך וכל היכא
(ב"מ נג:)
(א) גמרא וקא ליה
שאת אלא אכילה.
פודה ולא בקירוב מקום
דלא קרינן ביה לפני ה' אלהיך תאכלנו לא קרינן ביה לא תוכל לאכול
(ב) שם
: ואין שאת אלא אכילה. והכי
בשעריך מיתיבי רבי יוסי אומר כהן שעלתה בידו תאנה של טבל אמר
קאמר קרא כי ירחק ממך שיהא
(פסחים לו:)
תאנה זו תרומתה בעוקצה מעשר ראשון בצפונה ומעשר שני לדרומה
בכור (ג) שם
מעשר טהור חוץ לירושלים או אפילו
והיא שנת מעשר שני והוא בירושלים או מעשר עני והוא בגבולין אכלה
הוא בירושלים אלא שאי אתה יכול
לוקה
לאוכלו שנטמא ונתת בכסף: אפילו
(סנהד' שם)
בפסיעה אחת. אע"ג דכתיב ירחק דמשמע טובא ת"ל כי לא תוכל שאתו לנושאו ולהביאו לפנים מן החומה דהכתוב לא תלה הדבר בריחוק
אלא בנטילה דכל זמן דאיכא למיעבד אכתי נטילה והבאה לפנים אפילו פסיעה אחת פודה אותו: לכדר' אלעזר. למעשר שני שנטמא:
(ד) רש"י
מאי שאתו. שמע מינה לכדרב אסי: יתיב רב חנינא ורב הושעיא אפיתחא דירושלים וקא מיבעי להו: ממלואך. מכל מילוי שלך ומשא
שני
של אדם חשיב מלואו דלא תימא ממך ממקצתך דכל זמן שרחק מקצתך יהא נפדה אלא כי ירחק ממלואך פדה אבל כשאתה בפנים או
(ה) ד"ה
משאך בפנים לא רחק המקום ממלואך ושוב לא תפדה אלא ואכלת שם: בעי רב פפא. הוא מבפנים ונקיט משאו בקניא ארוך
היכן על כך
מבחוץ: מהו. כיון דלאו ממש על כתיפו הוא אין זה מלואו והרי הוא כמוטל לארץ ונפדה או דלמא כיון דנקיט ליה משאו
קרינא ביה תיקו. כן נראה בעיני רבי ועיקר: משיראה פני החומה. וחוץ לחומה דמתני' היינו דעייליה ואפקיה: דלא קרינא ביה
למילתיה ולא
לפני ה' אלהיך. דלא הכניסו לפנים: כהן שעלתה בידו תאנה של טבל ואמר תאנה זו תרומתה בעוקצה. בצד זנבה: מעשר
(ו) תוס'
נקט
ראשון בצפונה. בצד צפון שלה והוא אוחזה כנגד מזרח וכן מעשר שני בדרומה: תרומה בעוקציה כו'. דבעי ראשית שיהא שיריה
ניכרין והלכך בעינן סיום והאי דתנן שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה במקומן פליג אהא דלא בעי
ראשית שיהא שיריה ניכרין: ס) והיא שנת מעשר שני. ואותה שנה שניה שראוי ליתן בה מעשר שני: והוא בירושלים. כשקרא שמות הללו
נושא אותם
לירושלים
על אותה תאנה: מעשר עני בגבולין. או שהיא שנת מעשר שלישית ואמר מעשר עני בדרומה ולא אמר מעשר שני והוא אפי' בגבולין:
(ז) בא"ד
לוקה
וכיון שמשאו מבחוץ קרינן ביה כי ירחק ממילואך לגבי משאו מבפנים וגופו מבחוץ
(ח) ד"ה ממתניתין דאמתני' ואמתניתין מאי למימרא מני להו