כ:
אלו
הן הלוקין
פרק
שלישי מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
צריכא שסך ה' אצבעותיו נשא. ותימה אכתי מאי תירץ
אלא בחדא התראה ולא גרסינן בבת אחת. אלא דאתרו ביה
ה"ג
פח א
א)
כיון דליכא אלא חדא התראה אמאי מחייב ה' ואי משום
חדא
התראה ואתא איהו וקרח בזה אחר זה מי מיחייב והתנן כו'
ב) ג)
דעשה בבת אחת מה בכך כיון דחד לאו איכא וכי אדם אוכל ב'
אינו חייב אלא אחת הואיל ולא אתרו בו אלא חדא התראה ואע"ג
פט ב
בן שמוע ד)
דשתייה בבת אחת כל היום ליכא: אל
זיתי חלב בבת אחת ובחדא התראה מי
מחייב שתי מלקיות משום
דשתייתו בזה אחר זה היא
ה)
ו) ז)
תשתה אל תשתה. מתרין בו לכל
דהויא ליה התראה אכל חדא וחדא
צ ג
שתייה ושתייה: נשא. פירוש סם
ויש לומר דשאני הכא דגלי קרא (ג) אכל
אלא בחדא התראה מי מחייב והתנן נזיר
ח)ט)
ב
א
צא ד
קרחה וקרחה דקרחות מחלקות כגון
שמשיר את השיער והסך ממנו אינו
י) שיער
שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת
כ) ל)
צומח שיער בגופו: ואותבינהו בבת
גופים מוחלקין מיהו קשה למה הוצרך
❖
אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה
אחת. בה' מקומות דהוו להו ה'
לפרש בקרחה דעל ידי נשא לוקמי
צב ה ו
חייב על כל אחת ואחת ג לא צריכא דסך
(ד) בקרחה בידו שיעור ה' קרחות בבת
קריחות ובחדא התראה דכיון דבבת
חמש אצבעותיו נשא ואותבינהו בבת אחת
אחת ומ"מ לא קשה מהא דנזיר
אחת קא עביד מאי חזית דחיילא
תורה אור השלם
דהויא ליה התראה לכל חדא וחדא וכמה
שותה כו' דשאני הכא דגלי קרא
התראה אהאי אצבע טפי מהאי
צג ז
1. לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל
שיעור קרחה רב הונא אומר כדי שיראה
דקרחות מחלקות כמו גופים מוחלקין
והתראת ספק לא מיחשבא דהתראה
אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר
שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת
מראשו רבי יוחנן אומר משום ר"א ברבי
אכולהו אצבעות שדיא ומנחא ולאלתר
ויש לומר דלא מתוקמא ליה בקרחה
יְיָ אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה
מתברר לו אם חושש להתראתו או
וקרח בידו בבת אחת משום דקרח
צד ח
שמעון כגריס (כתנאי כמה שיעור קרחה
דברים כב ה
אֵלֶּה:
ד
2. וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ
לא: שיראה מראשו. שיראה מבשר
בידו קרחה במקום אחד והכל אחד
(א) כגריס) אחרים אומרים כדי שיראה מראשו
בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע
הראש ערום: אמר רב יהודה בר
בלי הפסק שיעור י) בינתים וכה"ג
צה ט
אמר רב יהודה בר חביבא פליגי בה תלתא
לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי יְיָ:
❖
חביבא פליגי בה תלתא תנאי. איכא
חשיב הכל קרחה אחת ואין כאן על
ויקרא יט כח
תנאי חד אומר כגריס וחד אומר כדי שיראה
צו י
כל קרחה וקרחה להכי מוקי לה בה'
דמפיק שתי שערות ומעייל כעדשה:
מראשו וחד אומר כשתי שערות ואיכא
וסימנך. דלא תימא מפיק כגריס
אצבעותיו בנשא ואותבינהו בבת
הגהות הב"ח
דמפיק שתי שערות ומעייל בכעדשה וסימנך
כ
אחת ופי' בה' מקומות רחוקים קצת
ומעייל כעדשה משנה זו בהרת כגריס
(א) גמרא
בהרת כגריס ומחיה בכעדשה תנא הנוטל
זה מזה שיש הפסק שיעורי) בין קרחה
ומחיה כעדשה דהכא נמי בשעורי
רשב"א
קרחה איכא כגריס וכעדשה ומהשתא
לקרחה וקרינן ביה על כל קרחה
מלא פי הזוג בשבת חייב וכמה מלא פי
צז ל
אומר
(ב) שם
ידעינן דלא אפיקנא אלא שתי שערות
וקרחה ואם תאמר סוף סוף לוקמה
הזוג אמר רב יהודה שתים והתניא לקרחה
אחד ואחד
דיראה מראשו לא הוו צריכים לאפוקי
אפילו בזה אחר זה ובחמשה מקומות
שתים אימא וכן לקרחה שתים תניא נמי
(ג) תוס'
דשוה הוא לדברי כולם דאין זה שיעור
רחוקים קצת כדפי' ומיתוקם
דחייב
הכי ה הנוטל מלא פי הזוג בשבת חייב וכמה
קצוב: הכי גרסינן תנא הנוטל מלא
שפיר גם בקורח ותולש בידו בלא
מלא פי הזוג שתים רבי אליעזר אומר אחת
כמו
פי הזוג בשבת ולא גרסינן תניא:
נשא ובחדא התראה משום דגלי קרא
(ד) בא"ד
ומודים חכמים לרבי אליעזר ו במלקט לבנות
פי הזוג. חודן של מספרים: אימא
דקרחות מחלקות ומתוך פי' הקונט'
בקורח
מתוך שחורות אפילו אחת שהוא חייב ודבר
בקורח
וכן לקרחה שתים. ולפרושי אתא:
משמע דא"כ לא היה מחייב כי אם
ז
שיעור ה' קרחות
במלקט. שערות לבנות מתוך שחורות
זה אפילו בחול אסור משום שנאמר לא
אקרחה קמייתא שהיתה בידו בתוך
1
דהקורח
כדי דיבור להתראה דאאינך קרחות
דכיון דאדם מקפיד על שער לבן
ילבש גבר שמלת אשה: והמקיף פאת ראשו
ביחד
לא מיחייב משום דאינם בתוך כדי
אחד שבין שערותיו שחורות כדי שלא
וכו': ת"ר פאת ראשו סוף ראשו ואיזהו סוף
כה"ג
דיבור להתראה ומצי למימר אישתלאי
יראה זקן אמרינן דכשהוא מלקט
(ה) בא"ד
ראשו ח זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו
וקשה כיון דהתחיל לעבור תוך כדי
אותו מבין השחורות מלאכה חשובה
הא למאי
ולפדחתו תני תנא קמיה דרב חסדא אחד
❖
ט
דיבור להתראה לא מצי למימר
היא לו וחייב משום גוזז כיון דחייש
המקיף ואחד הניקף לוקה אמר ליה מאן
אישתלאי כדמוכח פרק י' יוחסין
לגזיזה זו. שחורות מתוך לבנות לא
דאכיל תמרי בארבילא לקי דאמר לך מני
גרסינן: אף בחול אסור. שמתנאה
גבי כ) ה' אלמנות
מוסף רש"י
רבי יהודה היא דאמר לאו שאין בו מעשה
עצמו בנויי אשה: ואיזהו סוף
בזה אחר זה דמחייב אכל חדא וחדא
נשא.
ראשו. באיזה ענין יהא מקיף סוף
ואפי' בחד התראה משום דגופים
לוקין עליו רבא אומר במקיף לעצמו ודברי
(ב"ק
מוחלקים אע"ג דליכא בתוך כדי דבור
הראש שיהא חייב בבל תקיפו:
פו.) מלא פי הזוג.
הכל רב אשי אומר במסייע ודברי הכל:
י
(שבת
המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו.
כ"א באלמנה קמייתא לכך נראה
והמשחית פאת זקנו: ת"ר פאת זקנו סוף
והתניא.
צד:)
דאין הכי נמי הוה מצי לאוקומי בזה
אחורי אזנו אין שיער כלום וכך
לקרחה.
זקנו ואיזהו סוף זקנו שבולת זקנו: והמשרט
אחר זה כדפי' אלא נקט בבת
במצחו אין שיער כלום אבל בצדעיו
שריטה אחת וכו': ת"ר ושרט יכול אפילו
שתים.
2
אחת לרבותא דאפילו באות' דהוה
שבאמצע יש שיער ואם הוא משוה
שרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה
קשה ליה מיחייב ומתוקמא שפיר כך
ונוטל כל השיער שבצדעיו למדת
(שם) תניא
בים ת"ל לנפש אינו חייב אלא על המת
נמי הכי.
פירוש בשיטה ומיהו ניחא לפירוש
אחורי אזנו ופדחתו זהו מקיף סוף
(ה)
כ
2
(שם) רבי
הראש: דאכיל תמרי בארבילא.
בלבד ומנין למשרט חמש שריטות על מת
דגרסינן בבת אחת וכו' אבל לגירסא
אליעזר אומר אחת.
ראשונה דגרס אלא בחדא התראה
האוכל תמרים בכברה יהא לוקה
אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל
(שם)
פירוש ומשום קרחה זה אחר זה מאי
בתמיה. כלומר ניקף מה פשע שהוא
ושרט לחייב על כל שריטה ושריטה רבי
ל
אפילו אחת שהוא
איכא למימר וי"ל דמ"מ קאמר בבת
לוקה לאו שאין בו מעשה הוי ולא
חייב.
יוסי אומר מנין למשרט שריטה אחת על ה'
לילקי: דאמר לך מני. השואל לך כמאן
אחת לרבותא טפי דאפי' בבת אחת
מתים שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל
(ב)
(שם) שמלת אשה.
משכחת לה בחמשה מקומות מוחלקין
קאמרת ניקף לוקה אימא ליה ר' יהודה
לנפש לחייב על כל נפש ונפש והא אפיקתיה
בהפסק שיעורי) כגון דסך אצבעותיו
היא דאמר לעיל לאו שאין
(שם)
לביתו שנפל ולספינתו שטבעה בים
בנשא וכל שכן בזה אחר זה דמיתוקמא
תמרי בארבילא.
בו מעשה לוקין והיינו לאו שאין בו מעשה
(סנהדרין
קסבר
בה' מקומות אפי' בקורח בידו:
דניקף הוא דקא עבר אלאו דלא תקיפו
פט:)
במלקט
ל) (שחורות מתוך לבנות) שהוא חייב. פרשב"ם דאתא דוקא דשמעינן לקרא הכי לא תקיפו לא תניחו להקיף דמניח להקיף כמקיף
כר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה: א"נ מדאפקיה בלשון רבים דכתיב לא תקיפו משמע דאתרי קא מזהר
על רחמנא ניקף ומקיף: רבא אמר. לא צריכת לאוקומי כר' יהודה הך
ברייתא דתני תנא קמיה דרב חסדא דקיימא במקיף את עצמו וקמ"ל דחייב תרתי משום מקיף ומשום ניקף דסד"א לא לילקי אלא חדא קמ"ל:
ודברי הכל. דלא צריך לתרוצי ר' יהודה היא: מסייע. מזמין השערות למקיף: שיבולת זקן. כולהו חמש פאות דקא חשיב במתניתין בכלל
שיבולת הם: ת"ל ושרט. דמצי למיכתב לנפש לא תשרטו במקום ושרט לנפש לא תתנו. לשון אחר ת"ל ושרט מריבויא דוי"ו: ר' יוסי
מוסיף חיובי: הא
אפיקתיה לביתו שנפל. והא
אומר כו'. ר' יוסי
ודאי
ר'
יוסי לא פליג בההיא
דהיאך יהא מוציא הפסוק מידי פשוטו:
קסבר