אלו
הן הלוקין
פרק
שלישי מכות
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קסבר רבי יוסי שריטה וגדידה אחת היא. דתרוייהו בין ביד בין בכלי וכתיב בגדידה למת לא תתגודדו ולא תשימו קרחה וגו': המשרט
א
א) דרב
נחמן ב)
בכלי חייב. הא ודאי פשיטא לכולי עלמא דעיקר גדידה משמע בכלי ועיקר שריטה משמע ביד וקאמר שמואל המשרט בכלי על המת
ג)
חייב ולא קאמר המגדד בכלי לאשמועינן דשם שריטה שייך בכלי והעושה חבורה בעצמו בכלי על המת חייב שני לאוין משום משרט ומשום
צח ב
לא ד) בדיו
מגדד דגדידה ושריטה אחת היא דתרוייהו בין ביד בין בכלי: מיתיבי גדידה ושריטה אחת היא. כלומר בין שריטה בין גדידה ענין
ה) את
ו)
חבורה הם ושניהם על מת אלא
ז)
קסבר רבי יוסי שריטה וגדידה אחת היא על עבודת כוכבים ביד חייב. פי'
שריטה ביד גדידה בכלי וקשיא לשמואל
צט ג
ר' חנינא
ק ד
דאמר תרוייהו בין ביד בין בכלי
ח)
הקונטרס חייב מיתה (מ) בכדרכה
וכתיב התם למת אמר שמואל המשרט
ט)
ולקי שלא כדרכה מלא תעבדם יתירא
דמדקאמר המשרט בכלי ולא קאמר
בכלי חייב מיתיבי שריטה וגדידה אחת
י)
בכלי פטור דאינו בכלל עבודה דאינו
המגדד בכלי מכלל דשריטה שייכא
קא ה
מלכיא כ)
היא אלא ששריטה ביד וגדידה בכלי הוא
בכלי כגדידה: על המת בין ביד בין
(חייב) אלא ביד:
דאמר כרבי יוסי תני תנא קמיה דרבי יוחנן רב אשי אומר מכתו מוכחת עליו.
בכלי חייב. דשריטה וגדידה כתיב
קב ו
א על מת בין ביד בין בכלי חייב על עבודת
דתרוייהו אסרינהו רחמנא: על עבודת
וכן הלכה:
ל) אלא
❖
כוכבים ביד חייב בכלי פטור והא איפכא
מ) שמקיז
כוכבים. דיש עבודת כוכבים
ואפילו
קג ז
כתיב ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים אלא אימא ביד פטור בכלי חייב:
שעובדין אותה בכך שעושין בבשרם
1
❖
חבורות ופצעות: ביד חייב. דדרך
וחייב על הראש: מחוי רב ששת בין
פירקי רישא: ועל הזקן שתים מכאן
(א)
תורה אור השלם
עבודתה בכך ואפי' עבודת כוכבים
ושתים מכאן ואחת מלמטה: מחוי רב ששת בין פירקי (ב) דיקנא: רבי
1. וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל
שאין עבודתה בכך חייב דעבודה
אליעזר אומר אם נטלן וכו': קסבר
חד לאו הוא: ואינו חייב עד שיטלנו
וַיִּתְגֹּדְדוּ
כְּמִשְׁפָּטָם
מוסף רש"י
גמורה היא ביד: והא איפכא כתיב.
בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד
בתער: ת"ר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפי' גלחו במספרים יהא חייב
2
במלקט.
דבכלי דרך עבודה הוא לעבודת
שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם:
ת"ל 3 לא תשחית אי לא תשחית יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב
מלכים א יח כח
כוכבים דכתיב ויתגודדו כמשפטם עשו
2. לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה
תלמוד לומר לא יגלחו הא כיצד גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער:
גדידה כדרך שהיו רגילין לעשות
ורהיטני.
בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא
(קדושין
רבי אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט ורהיטני (יהא) חייב: מה נפשך אי
יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא
בחרבות וברמחים אלמא דרך עבודה
לה:) תלמוד לומר לא
יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת:
בכלי: בי פירקי דרישא. מקום
גמיר גזירה שוה ליבעי תער אי לא גמיר ג"ש מספרים נמי [לא] לעולם גמיר
יגלחו.
ויקרא כא ה
ג"ש וקסבר הני נמי גילוח עבדי: מתני' הכותב כתובת קעקע ב כתב ולא
הפרקים שמתחברים שם פירקי
3. לֹא תַקִּפוּ פְּאַת
(שם)
שפוד שפחות וגומות.
רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת
העצמות והיינו בצדעים. פרק יונט"ר:
קעקע קעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בידו ובכחול ובכל דבר
פְּאַת זְקָנֶךָ: ויקרא יט כז
בי פירקי דדיקנא. פרק ראשון של
4. וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ
שהוא רושם ר"ש בן יהודה משום ר' שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב שם
זקן היינו תחת האוזן מקום שלחי
בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע
את השם שנאמר וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה': גמ' אמר ליה רב
4
לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי יְיָ:
התחתון יוצא משם ושם נקרא פאה
❖
ויקרא יט כח
אחא בריה דרבא לרב אשי עד דיכתוב אני ה' ממש אמר ליה לא כדתני בר
(ג)
בחודו של לחי שבולט לחוץ ושתי
(ביצה
קפרא אינו חייב עד שיכתוב שם עבודת כוכבים שנאמר וכתובת קעקע לא
כח:) רב פפא אמר.
השבולת שבסנטר מקום חבור שני
הגהות הב"ח
תתנו בכם אני ה' אני ה' ולא אחר: אמר רב מלכיא אמר רב אדא בר אהבה
הלחיים יש עצם קטן שמחבר הלחיים
יחד שמכאן ומכאן נקרא פאה שכל אחד
(א) גמ'
אסור לו לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראית ככתובת קעקע
דרישא (ב) שם
מהן לסוף הלחי הרי שתים מכאן ושתים
אמר רב (ד) נחמן בריה דרב איקא שפוד שפחות וגומות רב מלכיו בלורית
דדיקנא (ג) שם
מכאן ואחת מלמטה הוא השיער שבין
(כתובות
אפר מקלה וגבינה רב מלכיא רב פפא אמר מתניתין ומתניתא רב מלכיא
ב' השבולת שבסנטר ופרק הוא בפני
סא:) מתניתין ומתניתא.
שמעתתא רב מלכיו וסימניך מתניתא מלכתא מאי בינייהו איכא בינייהו שפחות
עצמו: ופאת זקנם לא יגלחו. גבי כהנים
(ד) שם
רב ביבי בר אביי קפיד אפי' אריבדא דכוסילתא רב אשי אמר ג כל מקום שיש
כתיב ולא תשחית את פאת זקנך בישראל
שמעתתא.
חיננא
שם מכה מכתו מוכיח עליו: מתני' נזיר שהיה שותה יין כל היום אין חייב
(ה) שם
כתיב וילפינן להו בג"ש האי מהאי דפאה
ד
(ה)
מוכחת (ו) רש"י
אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת
פאה והכי אמרי' בהדיא בפרק קמא
(ע"ז
דקדושין ג"ש דפאה פאה להכי
היה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תטמא אל
אמר שמואל
כט.)
ה
הוא דאתא דתניא לא יגלחו כו':
בר אהבה
תטמא והוא מטמא חייב על כל אחת ואחת היה מגלח כל היום
ו
שומטו (ז) ד"ה
(נדה
ת"ל לא תשחית. ומספרים אינן
אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח
בר אהבה
וסימנך.
נב.)
משחיתים שאין חותכין שיער בצד
(ח) ד"ה
מתניתא
חייב על כל אחת ואחת ז היה לבוש בכלאים כל היום אינו חייב אלא
מלכתא.
עיקר כתער: גילוח שיש בו השחתה.
דרך לגלח בו ומשחית והיינו תער אבל אחת אמרו לו אל תלבש אל תלבש והוא פושט ולובש חייב על כל אחת ואחת
יש
רהיטני משחית ואין דרך לגלח בו
ומספרים מגלחין ואין משחיתים: אי גמיר גזירה שוה. ההיא גזירה שוה דפאה פאה קאמר ובמסכת קדושין היא : מספרים מנא ליה.
(כתובות סא:)
דמותר לגלח בהם דלא קאסר אלא מלקט ורהיטני שיש בהן השחתה: גילוח עבדי. השחתתן עושה גילוח כלומר גילוח מיקרי דדרך
איכא בינייהו שפחות.
מתני'
כתובת קעקע. כותב תחלה על בשרו בסם או בסיקרא ואח"כ מקעקע הבשר במחט או בסכין ונכנס הצבע בין
לגלח בהן:
(ט) ד"ה
בר אהבה
העור לבשר ונראה בו כל הימים. קעקע פויינטוורי"ר. ואסור לכתוב שום כתיבה בעולם על בשרו בענין זה שכך גזירת הכתוב: את
(י) ד"ה
השם. מפרש בגמרא דשם עבודת כוכבים קאמר: גמ' עד שיכתוב אני ה' ממש. על תיבות הללו אני ה' אתה מחייבו משום
שמעתא
כתובת קעקע: וכתובת קעקע לא תתנו בכם. שום כתובת קעקע לא ט) יעשו לפני שאני ה' ואסורין אתם לכתוב שם אחר על בשרכם
(כ) ד"ה
בר
אלמא עיקר חיובא משום שם עבודת כוכבים הוא ומיהו אסור לכתוב שום כתיבה בעולם אפי' לר"ש אלא דחיוב מלקות ליכא: אפר מקלה. דוקא
אהבה (ל) ד"ה
קאמר לפי שקשה היא ומקעקעת מקום המכה והרושם נראה שם אחר זמן אבל עפר בעלמא לא: שפוד. בפ' אין צדין (ו) שפוד שצלו
(ביצה כח:)
בו בשר אסור לטלטלו א"ר מלכיוי) א"ר אדא ושומטו ומניחו בקרן זוית והיינו שמעתתא דעילויה מילתא דאמורא אמרה: שפחות. משנה היא
ואפר מקלה
(מ) תוס'
בפ' אע"פ ר' אליעזר אומר אפי' הכניסה לו מאה וכו' אמר רב מלכיו א"ר אדא (ז) הלכה כרבי אליעזר והיינו
אף
❖
משנה דאמתני' קאי ולא קאמר מילתא באפי נפשה: גומות. (ח) כ) בנדה בבא סימן ר' חלבו אמר רב הונא שתי שערות שאמרו
שלא
צריך שיהא בעיקרן גומות רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה גומות אע"פ שאין בו שערות: בלורית. בפרק אין מעמידין בע"ז
ת"ר עובד כוכבים המסתפר מישראל כו' וכמה אמר רב מלכיו אמר רב אדא (ט) שלש אצבעות לכל רוח והיינו מתניתא: אפר מקלה. הכא
לעזי רש"י
(י) ושמעתא היא דלאו אמתני' קאי אלא מילתא באנפי נפשה קאמר אסור לו לאדם כו': גבינה. נמי באין מעמידין דקתני במשנה
וגבינות בית אונייקי ובעי בגמרא מ"ט אמר רב מלכיא אמר רב אדא מפני שמחליקין כו' והיינו משנה דאמתני' קאי: מתני' ומתנית'.
יונט"ר [יונטור"א].
(כ)
(מקום) חיבור.
רב פפא אסימנא דרב מלכיו קאי לגרועי מיניה שפחות דכולהו מתני' רב מלכיא אמרינהו כלומר משנה דשפחות דאוקמת כרב מלכיו
פויינטוורי"ר
רב מלכיא אמרה ומתניתא דקאמר לאו דוקא ל) אלא דבסימנא דרב מלכיו ליכא מתני' ושמעתתא רב מלכיו ומה שנשאר מן השמעתות
[פוינטורי"ר]. לעקוץ
בסימנו של רב מלכיו דהיינו שפוד וגומות רב מלכיו אמרינהו והיינו דקאמר איכא בינייהו שפחות ולא קאמר שפחות ואפר מקלה אלא
עקיצות (לשם כתובת
קעקע).
שפחות גרידא מגרעינן ודרב מלכיו כדקאי קאי: מתניתא מלכתא. משניות וברייתות עיקר הן והיינו סימן מי ששמו דומה לנקבה
פליימ"א [פלימיא"ה].
מוקמינן כולהו מתנייתא דהוו נמי לשון נקבה אליביה והיינו רב מלכיא ששמו דומה לנקבה ומשמעותו של שם נמי משמע לשון מלכות
איזמל (להקזת דם).
והיינו משניות
וברייתות שהן עיקר ולא שמעתות. ואית דמפרש איכא בינייהו שפחות (ל) ומקלה משמע שפחות ושכנגדה כך לשון
מתני' היה לבוש כלאים. אחד מן השוק ולא נזיר:
ח"ה: ריבדא.
מכה: כוסילתא. כלי
שמכה מ) בו. בלע"ז
פליימ"א:
יש