כא:
אלו
הן הלוקין פרק שלישי מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואפילו
לא שהה אלא (ל) להפשיט מלבוש חייב. ובלא שהה לא
יש חורש תלם אחד. יש עובר בלא תחרוש בשור
ובחמור ס) ונלקטים
קד א
א) ב) אמר
רב ביבי אמר רב אסי לא
מיחייב ולא דמי דין זה להך דפ"ב דשבועות
עליו איסורים הרבה עם אותו לאו בלבד. ובהא לא קא עסיק
פושט ולובש ממש אלא
דאיבעיא להו מי צריך שהייה למלקות גבי טומאת מקדש
שיהא חורש בכמה שוורים וכמה חמורים והרי נלקטים איסורין הרבה
קה ב ג
אפי'
ונזיר בקבר דשמא מחייב בלא שהה והכא אמרי' דלא מיחייב בלא
עליו דלכל הפחות קאמר
ואלאו דכלאים קאי ללקוט עליו כל
איסורין שהוא יכול: והן מוקדשין.
שהייה דלא דמי לשהייה דהתם דכיון
קו ד
ג) ליה, ד)
בגמ' מוקי ליה בבכור (ו) בכור שור
דבידו לפרוש מן הטומאה כי נמי לא
❖
יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה
ה)
שהה כדי השתחוואות דין הוא דמחייב
ופטר חמור וקעבר בהן משום לא
ו)
לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין
ז)
אבל הכא דאין לו שהות לפשוט
תעבוד בבכור שורך ע) ואליבא דרבי
וכלאים בכרם ובשביעית ויום טוב וכהן ונזיר
מוסף רש"י
וללבוש אין כאן עבירה אחרת דעדיין
יהודה דאמר בפ"ק דבכורות
ח)
בבית הטומאה חנניא בן חכינאי אומר אף
ט) י)
פטר חמור אסור בהנאה דבכלל לא
הלבישה הראשונה קיימת דהתם
החורש בשור וחמור.
הלובש כלאים אמרו לו אינו השם אמר
והן
תעבוד הוא ואע"ג דבקרא כתיב בכור
נמי אינו חייב עד שיוכל לפרוש
להם אף הנזיר לא הוא השם: גמ' (אמר
כ) ל)
מוקדשין.
שורך איהו דריש לי' בכור שורך
מן הטומאה:
מחוי ליה רב ששת בין
רב ביבי אמר ר' יוסי פושט ולובש לובש
למעוטי שותפות ולא למעוטי פטר
(א)
פירקי. לפ"ה כדאיתא
ממש או) אפי' מכניס ומוציא בית יד
חמור אי נמי מתני' כמאן דממעט
מ) והתניא, נ)
שתים מכאן ושתים מכאן ולפר"ת כמו
פטר חמור מהכא. שור וחמור דקתני
אונקלי שלו מחוי רב אחא בריה דרב
ס) ע)
במתני' לאו דוקא דשור ושה קאמר
שפירש בשבועות
איקא עיולי ואפוקי רב אשי אומר אפילו
א
לא יגלחו. וא"ת מאי
פ)
והאי דנקט חמור משום לישנא דקרא
צ) ק)
לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש חייב:
דגבי כלאים כתיב פ)שור וחמור והוא
מייתי מלא יגלחו הא גבי
ר)
יש חורש תלם וכו': $ א"ר ינאי בחבורה
ש)
כהנים כתיבא וי"ל דגמרינן מיניה:
הדין לכל שני מינין. ומשום הנאה
ת) א)
(פסחים מז.)
נמנו וגמרו ב החופה בכלאים לוקה אמר
החורש
בשור וחמור והן
דמיתהני מהקדש והוה ליה הזיד
ובשביעית.
להן רבי יוחנן לאו משנתנו היא זו יש
מוקדשין. ופ"ה בכור
במעילה לא לקי דבכור לאו בר מעילה
ב)
(מ)
חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה
הוא דהא ממון כהן הוא דאין מעילה
שור עובר משום לא תעבוד בבכור
❖
(שם
אלא בקדשי גבוה דמקדשי ה' כתיבצ)
שורך וחמור קדשי בדק הבית ולקי
לאוין החורש בשור ובחמור והן מוקדשין
מז:) ובכלאים בכרם.
משום דהזיד במעילה באזהרה וי"א
ואין מעילה בבכור אלא בנהנה מן
וכלאים בכרם האי חורש דמחייב משום
פטר חמור וכמ"ד אסור בהנאה ולא
האימורים אחר זריקת דמים דהנהו
תורה אור השלם
כלאים היכי משכחת לה לאו דמיכסי בהדיה
ויום
נהירא דאינו כן דליכא למ"ד דלקי
לגבוה נינהו והוא הדין לכל קדשים
טוב.
1. אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ
דאזיל א"ל אי לאו דדלאי לך חספא מי
הנהנה ממנו ולא נראה לר"י פירוש
קלים ובקדשי קדשים יש בהן מעילה
בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ
משכחת מרגניתא תותה אמר ליה ריש
כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע
הקונטרס דפירש דחמור לקי מלאו
לפני זריקת דמים דלגבוה נינהו אבל
(שם)
כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם
לקיש לר' יוחנן אי לאו דקילסך גברא
דהזיד במעילה דבגמ' קאמר מידי
משנזרק הדם זכו בהו כהנים משולחן
וכהן ונזיר בבית
שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ:
❖
רבה הוה אמינא מתני' מני רבי עקיבא
הטומאה.
דאיתיה בשאלה לא קתני והקדש
גבוה והוה ליה ממון כהן ואין בו
ויקרא יט יט
היא דאמר המקיים כלאים לוקה מאי רבי
דמתני' מיירי בבכור דליתיה בשאלה
מעילה וכן מוכח בר"ה
בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע
$לכך מפרש ר"י דעל החמור אינו לוקה
עקיבא דתניא המנכש והמחפה בכלאים
ג
גליון הש"ס
(שם)
יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם
ויכול להיות שהוא חולין והן מוקדשין
(נ)
לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים מאי
גמ' א"ר ינאי בחבורה
והמחפה.
בשור וחמור לאו דוקא דליכא מוקדשין
תקע לא יצא מאי טעמא עולה דבת
נמנו.
טעמא דר' עקיבא דתניא 1 שדך לא תזרע
אלא בשור וליכא אלא ב' לאוין בשור
מעילה היא כיון דמעל בה נפקא
שם ולילקי נמי
(ע"ז סד.)
כלאים אין לי אלא זורע מקיים מנין ת"ל
לוקה.
משום זורע.
וחמור אבל בכלאי הכרם איכא ב'
לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו
(מו"ק ב:)
(1 בהמתך לא תרביע) כלאים שדך לא
מלקות דמיירי שהיה זורע בכרם חטה
לא נפקי לחולין והכי נמי מוכח במס'
(תזרע כלאים) אמר ליה עולא לרב נחמן
מעילהק) ובכמה דוכתי: וכלאים בכרם.
ושעורה וחרצן וחפה אותם בחרישה
$ ולילקי נמי משום זורע ביום טוב א"ל תנא
דקא עבד תרתי חדא דזרע כלאי
דמכסי בהדי דאזיל ומחפה (ז) ר)בזורע:
ת"ל כלאים
(ע"ז שם)
שביעית. נמי משום זורע בשביעית:
זרעים ועוד דזרע כלאי הכרם ב) :
ושייר א"ל תנא קתני שמונה ואת אמרת
שדך לא.
(ב)
ויום טוב. דקעביד חרישה ביו"ט:
אלא
תנא ושייר אמר רבא יש חילוק מלאכות
ד
(ג)
כהן והוא נזיר. והולך במקום
בשבת ואין חילוק מלאכות ביום טוב אמר ליה (ד) עדא תהא איתיביה
טומאה אחר מחרשתו דאיכא חד
אביי ואין חילוק מלאכות ביום טוב והתנן המבשל גיד בחלב ביו"ט
(ה)
לאו משום כהן לנפש לא יטמא בעמיוש)
ואכלו לוקה חמש לוקה משום אוכל גיד $ ולוקה משום מבשל ביום טוב שלא
שם ולוקה
וחד משום נזיר על כל נפשות מת לא
משום מבשל.
לצורך ולוקה משום מבשל גיד בחלב ולוקה משום אוכל בשר בחלב ולוקה
יבוא ת): אינו השם. (ח) אינו לאו זה נלקט
משום
תוס' ד"ה החורש וכו'
עליו משום חרישה אלא משום לבישה:
(שם)
לכך מפרש ר"י.
אף נזיר. נזיר וכהן קאמר ולא דייק: אינו השם. אין לאו שלו בא עליו משום חרישה אלא משום כניסה שנכנס למקום טומאה:
גמ'
❖
אפילו מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו. מכניס ומוציא ידו בבית יד חלוקו דמי כפושט ולובש: עיולי ואפוקי. ממש: בחבורה.
נראה לי יום אסיפה או יום וועד היה להם שקורין חבורה: דדלאי. הגבהתי: מי משכחת מרגניתא. דאי לאו דאמרי לך הוי אמרת
(מו"ק ב:) יש
חורש דמחייב בכלאים לאו משום זורע אלא משום (מקום) מקיים דשביק ולא עקר להו: אי לאו דקלסך גברא רבה. רבי ינאי (ט) הוה
חילוק מלאכות בשבת.
הגהות הב"ח
מוקימנא מתניתא דמחייבא חורש בכלאים דמשום מקיים הוא וכרבי עקיבא ומאן דאית ליה מקיים בכלאים פטור פוטר נמי במחפה
(א) גמ'
אבל רבי ינאי קלסך והודה לך דמחפה משום זורע מיחייב לכולי עלמא דמדקאמר רבי ינאי המחפה בכלאים לוקה ולא קאמר מקיים
לא
בכלאים לוקה ש"מ דעדיף ליה מחפה ממקיים דמחפה כזורע חשיב ליה וחייב לכולי עלמא וכי אמרת ליה לא משנתנו היא הודה לדבריך שיפה
(פסחים מח.) ואין חילוק
אלא
(ב) שם
אמרת ואי לאו דקלסך הוה אמינא טעם דמתניתין משום מקיים דמקיים בכלאים לוקה לרבי עקיבא וכן בשביעית משום חורש מחייב ליה
מלאכות ביום טוב.
תנא דמתניתין ומאן דפטר במקיים פטר נמי במחפה: מאי רבי עקיבא דתניא המנכש והמחפה. ולא גרסינן דתנן דברייתא היא
ולא משנה: המנכש והמחפה בכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים. כולה רבי עקיבא קאמר לה המנכש והמחפה בכלאים
(שם) משום מבשל
ביו"ט.
לוקה דמקיים הוא שר"ע כו' והכי משני ליה במועד קטן ורבנן דפליגי עליה דרבי עקיבא סבירא להו מחפה אינו לוקה דמאן
(ג) שם
(פסחים מז:)
דפטר במקיים פטר במחפה. והמנכש עוקר עשבים רעים כדי שיגדלו האחרים יותר לוקה דחשיב כזורע כלאים: בהמתך לא תרביע
ליה
כלאים שדך לא תזרע כלאים. ושמעינן ליה הכי כלאים שדך לא דעקרינן ליה מפשטיה לדרשא (י) דהוה מצי למיכתב בהמתך כלאים
(ד) שם
לא תרביע ומדסמך כלאים לשדה שמע מינה להכי הוא דאתא: ולילקי נמי משום זורע. דהא נמנו וגמרו דמחפה זורע הוא כדאמרן:
ואין חילוק מלאכות ביום טוב. אם עשה שתים ושלש מלאכות בהעלם אחד או עשה מלאכה שיש בה (כ) שתים אינו חייב אלא אחת למ"ד
(ביצה יב.) משום
הבערה לחלק יצאת סבירא ליה אין חילוק מלאכות ביו"ט דביו"ט לא יצאת הבערה ומ"ד נמי הבערה ללאו יצאת ונפקא
מבשל גיד בחלב.
ליה חילוק מלאכות מועשה אחת מהנה הני מילי באיסורי דאית בהן חיוב חטאת כגון מלאכות דשבת דזדונן כרת ושגגתן חטאת דבההיא
פרשה דועשה מאחת מהנה קמיירי בחטאת אבל יו"ט דחיוב מלקות הוא ואין זדונו כרת אין בו חילוק מלאכות: לוקה משום מבשל. גיד ביום
(ה) שם
טוב ומשום מבשל בשר בחלב קסבר יש בגידין בנותן טעם. תלתא לא תבשל כתיבי א)חד לאכילה וחד להנאה וחד לבישול בשחיטת חולין :
הנשה
(ו) רש"י
משום
ובכור
קאמר ושור
(שם) (פסחים שם)
(ז) ד"ה וחייב משום זורע (ח) ד"ה אין (ט) ד"ה
אוקימנא מתניתין (י) ד"ה (כ) ד"ה שתי לאוין (ל) תוס' כדי
וללבוש כיון השתחוואה (מ) ד"ה פ"ה שור ולי נראה (נ) בא"ד ולאו דוקא קאמר תרוייהו
השור והחמור