כיצד העדים
פרק
ראשון מכות
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
רב יהודה אמר רב חבית מלאה מים. כך גיר' הקונטרס
חסר קורטוב גרסינן הכא ברישא ובסיפא: לא פסלוהו. משום
כד א ב
א) ב)
לן, ג) ד)
וקאמר לא עלתה לו טבילה משום מים שאובין ולא נראה
דחסרו קורטוב אבל אי הוו מעיקרא שלשת לוגין שלמים ונפל לתוכן
ה)
דהא מדשוי להו השקה כמחוברים לטהרם מטומאה הוא הדין לענין
קורטוב יין ומראיהן כמראה יין פסלוהו. והא דתני רבי חייא הורידו
ו) ז)
כה ג
לא פסלוהו. טעמא דסיפא
טבילה נמי ועוד דאמרינן בביצה מטבילין כלי על גבי
את המקוה כי האי תנא סבירא ליה:
בחזקת ח)
❖
טריף, ט)
נמי משום דחסר קורטוב הוי וגבי
מימיו לטהרו והיכי סלקא ליה טבילה
כה ד
יין נמי הוי מצי למיתני כי האי גוונא
לגו מנא הא המים שבתוכו שאובין
חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן
כו ה
ברישא וניתנינהו בחדא בבא הכי
ולא מיערבי ובהשקה בעלמא ח)עדיף
כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו א וכן ג'
תורה אור השלם
להו אלא ודאי נעשין מחוברין גם
שלשת לוגין מים חסר קורטוב שנפל
לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב
1. לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף
לענין טבילה לכך נראה דגרסינן
לתוכן קורטוב יין או חלב בין
כז ו
לֹא תִּגְנֹב לֹא תַעֲנֶה
חלב ומראיהן כמראה מים ונפלו למקוה לא
במילתיה דרב יהודה חבית מלאה יין
שמראיהן כמראה מים בין שמראיהן
בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:
❖
פסלוהו ר' יוחנן בן נורי אומר הכל הולך
שמות כ יב
ולכך לא עלתה לו טבילה דמי הים
כמראה יין לא פסלוהו אלא כי אורחא
2. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר
אחר המראה (א) הא מיבעיא בעי לה רב פפא
קוו וקיימי ושמא עדיין הוא צבור
דמילתא קתני להו שהיין שהוא אדום
זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו
דבעי רב פפא רב תני חסר קורטוב ברישא
ועומד במקומו ואיסור ניכר וטובל
הופך את המים ממראיהן אבל החלב
(ד)
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
רבינו חננאל
❖
דברים יט יט
אין דרכו להפוך את מראיתן: הכל
אבל שלשה לוגין לתנא קמא פסלי ואתא ר'
ביין אבל נהרא בעלמא לא דודאי
[חסר קורטוב] מים שנפל
הולך אחר המראה. וגבי יין אפילו
מתערב במים ואז לא היה בעין
יוחנן למימר הכל הולך אחר המראה ורב
לתוכן קורטוב יין
ומראיהן כמראה היין
ועלתה לו טבילה ומיירי ביין לבן
הוו מעיקרא שלשת לוגין שלמין כיון
הגהות הב"ח
(ב) אומר כר' יוחנן בן נורי או דלמא רב לא
ב
ונפלו למקוה לא פסלוהו.
שאינו משנה מראית המים דאי ביין
דמראיהן כמראה יין לא פסלוהו. ורב
(א) גמ' והא
תני חסר קורטוב ברישא ור' יוחנן בן נורי כי
ג' לוגין חסר קורטוב
אדום ניחזי אם שינה מראית המים
כוותיה סבר ליה וגבי חלב אע"ג
(ב) שם
ונפל לתוכן קורטוב חלב
פליג אסיפא הוא דפליג ורב דאמר כדברי
אם לא: תניא נמי הכי חבית
דאמר
והרי מראיהן כמראה מים
דמעיקרא חסר קורטוב הוו משלים
(ג) רש"י
הכל לרב פפא מיבעיא ליה לרבא פשיטא
ונפלו למקוה לא פסלוהו
מלאה יין. וגם רש"י לא גריס הכא
להו חלב: והא מיבעיא בעי לה כו'.
פריך
ר' יוחנן בן נורי אומר
ליה אמר רב יוסף לא שמיעא לי הא
מים כי אם יין דאם לא כן מאי קאמר
אהא פרכינן דאוקימנא לרב כרבי
(ד) תוס'
(ג)
הכל הולך אחר הנראה:
ואינו
ואקשינן. איני דפשטה
שמעתא אמר ליה אביי את אמרת לה ניהלן
יוחנן בן נורי ולא כרבנן: דבעי רב
וכן ככר של תרומה שנפל לשם טמא
(ה) ד"ה
רב כר' יוחנן בן נורי ור'
פפא. רב דאמר לעיל לא פסלוהו
(ה) והא ט)[אפי'] בעינייהו ולא נתערבו
והכי אמרת ניהלן דרב לא תני חסר קורטוב
דאע"פ דהוו
חייא כרבנן והא רב פפא
היכי תני מי תני חסר קורטוב ברישא
מ"מ אינה מקבלת טומאה (וטהרה)
מיבעיא הוה בעי לה
ברישא ורבי יוחנן אסיפא פליג ורב דאמר
הככר
(ואמר) והוה אמר רב
ואי הוו שלמים פסלו ודלא כרב ואיהו
[דטהרו] בהשקה דהרי הם מחוברין
כדברי הכל ואמר רב יהודה אמר רב חבית
(ו) ד"ה
ברישא דמתני' הכי תני
ג
דאמר כר' יוחנן או דלמא רב לא
למקוה והכי תנן בביצה
רש"י (ז) בא"ד
לה ג' לוגין מים חסר
מליאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם
מביאו לידי
תני ברישא חסר קורטוב ואמרה
מטבילין כלי ע"ג מימיו לטהרו:
קורטוב ונפל לתוכן
לא עלתה לו טבילה חיישינן לשלשה לוגין
לוקין ומשלמין שלא השם המביאן
תשלומין כלומר
קורטוב יין לא פסלו
למילתיה דלעיל אפילו כרבנן דרבנן
❖
המקוה הא ג' לוגין מים
שלא יהו במקום אחד ודוקא לים הגדול דקאי
לידי מכות מביאן לידי
תרוייהו בעו שיעורא וחזותא ורב
שנפל לתוכן קורטוב יין
וקיימא אבל נהרא בעלמא לא תניא נמי הכי
תשלומין. פי' (ו) מקרא דמביאן לידי
דאמר כדברי הכל דכולי עלמא חזותא
פסלי המקוה ור' יוחנן בן
נורי אומר הכל הולך
מוסף רש"י
מיהת בעינן: לרבא פשיטא ליה.
חבית מליאה יין שנפלה לים הגדול הטובל
מכות דהיינו מלא תענה אינו מביאן
אחר הנראה וכיון
לידי תשלומין אלא מקרא ועשיתם לו
דרב תני חסר קורטוב ברישא דלא
שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לשלשה
ומראיהן כמראה יין
שמראיהן כמראה יין
כו' לא פסלוהו.
אע"פ שנפל לתוך ג'
כאשר זמם ומש"ה לוקה ומשלם
בעי תנא קמא אלא שיעורא ורב
לוגין שאובין שלא יהו במקום אחד וכן
ד
לוגין לא פסלו המקוה
משמע דאי ליכא אלא חד קרא אינו
דקפיד נמי אחזותא כר' יוחנן בן נורי
ככר של תרומה שנפל שם טמא מאי וכן מהו
ורב דאמר כר' יוחנן בן
אמרה למילתיה: אמר רב יוסף לא
לוקה ומשלם וקשה הא אמרי' בהשוכר
(חולין כו.)
נורי או דלמא רב
דתימא התם אוקי גברא אחזקיה הכא אוקי
שנפל לתוכן קורטוב
מתניתין ג' לוגין שנפל
שמיעא לי הא שמעתא. תלמידו של
את הפועלים החוסם
תרומה אחזקה קמ"ל: מתני' מעידין אנו
חלב.
לתוכן קורטוב יין לא
רב יהודה אני ולא שמעתי מפיו
פי פרה לדוש בה לוקה ומשלם אע"ג
ומראיהן
פסלו המקוה תני לה ורב
באיש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו
דליכא אלא חד לאו דלא תחסום לכך
שמועה זו דאמרן לעילד) בשמיה ג' לוגין
כמראה מים.
דאמר לדברי הכל ור'
יוחנן בן נורי בחלב הוא
זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאן
מים שנפל לתוכן כו': א"ל אביי כו'.
פירש ה"ר מאיר מבורגוני דה"ק שלא
דפליג ואסיפא דקתני ג'
השם המביאן לידי מכות (ז) אינו צריך
רב יוסף חלה ושכח תלמודו ה) והיה
לידי מכות מביאן לידי תשלומין דברי ר'
(שם) הכל הולך
לוגין חסר קורטוב הוא
אביי מזכירו מה שקיבל הימנו: ואת
להביאן לידי תשלומין דתשלומין לא
אחר המראה.
דפליג אבל ארישא מודה.
מאיר וחכ"א כל המשלם אינו לוקה מעידין
ה
ואמרינן רב פפא הוא
אמרת ניהלן. כששנית משנה זו אמרת
בעו אזהרה דאי בעו אזהרה ודאי לא
אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים
דמיבעיא ליה אבל רבא
לנו עליה ההיא מימרא דרב יהודה
לקי דלא למלקות אתא כי אם
פשיטא ליה. וראינו
ונמצאו זוממין לוקין שמונים משום
(שם)
אמר רב ופירשת לנו דרב לא הוה
לתשלומין כדאמרינן
משניות מדוקדקות שאין
לא תענה ברעך עד
שקר ומשום
לא שמיעא לי הא
כתוב בהן ברישא
1
תני חסר קורטוב ברישא ואמר
לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין
שמעתא.
דמתניתין חסר קורטוב
2 ועשיתם לו כאשר זמם
דברי ר' מאיר
לוקין עליו אלא לא בעו אזהרה דליכא
למילתיה לדברי הכל: הטובל שם.
וקיימא לן כרב לדברי
ארבעים: גמ'
וחכ"א אין לוקין אלא
באותו מקום: לא עלתה לו טבילה.
הכל . קורטוב מפורש
אזהרה בשן ועין וכתיב שלם ישלם
ו
בהמוכר את הספינה (דף
בשלמא
שמא כל מים שהיו בחבית עומדים
בלא אזהרה הלכך לא תענה למלקות
שהוא חלק א' מח'
צ.)
יחד ושמא בא זה ראשו ורובו במים
אתא וכן בהך דלא תחסום ע"כ
בשמינית: רב יוסף
כשחלה איעקר ליה
שאובין וזה אחד מן הפוסלין את התרומה ו): אי אפשר לשלשת לוגין
דאזהרה דלא תחסום לא
אתיא אלא למלקות דתשלומין ממילא
תלמודיה ושכח ממנו
כו'. לא גרסינן דהא ודאי אפשר. אלא חיישינן לשמא וסיפא דמילתא
נפקא דכיון דאינו רשאי לחסום דין הוא שישלם מה שראויה לאכול
לפיכך היה אומר לא
מוכחא דמשום שמא הוא דאמרינן לקמן טעמא משום דמוקמינן
באותה שעה דליכא למימר דאזהרה אתא לממון ולא למלקות
שמיעא לי הא שמעתא
(נדה לט. ע"פ
וכך מפורש בנדרים: אמר
גברא אחזקיה: תניא נמי הכי. דחיישינן בים הגדול למשקין הנופלין
דאם כן לכתוב קרא בלשון עשה האכל שור בדישו ושמענא שפיר
נדרים מא.) את אמרת
רב חבית מליאה מים
בו שהם עומדים במקומם: חבית של יין גרסינן בברייתא והכי
דאם לא האכיל חייב אלא ע"כ אזהרה כי אתא למלקות אתא:
לה ניהלן.
שנפל לים הגדול הטובל
גרסינן בתוספתא : וכן ככר של תרומה שנפל שם.
(נדה לט.) שלא השם
בשלמא
באותו מקום לא עלתה
המביאן לידי מכות
לו טבילה לפי שאי
אחר שטבל זה ועלה: טמא. שמא היין עומד במקומו ונטמא מחמת האדם וחזר וטימא את הככר: מאי וכן. פשיטא
כו'.
אפשר לג' לוגין מים
כיון דחיישת לשמא היין עומד במקומו איכא למיחש שנטמא הככר: מהו דתימא. אף על גב דלגבי טבילה חיישינן לגבי
שלא יהיו במקום אחד.
ככר לא חיישינן דהא מילתא ספיקא היא אי קאי יין בדוכתיה אי לא וגבי גברא הוא דאמרינן לא עלתה לו טבילה אוקי גברא
ותניא כוותיה. ודווקא
בים הגדול דקוו וקיימי
אחזקיה ז) והוא טמא היה ובטבילת ספק אתה בא לטהרו אל תטהרנו מספק והכא נמי אוקי תרומה אחזקה והיא בחזקת טהורה
מיא אבל בנהרות דמשכי
מתני'
שלא השם המחייבו מלקות מחייבו תשלומין. מלקות משום לא תענה ותשלומין משום כאשר זמם: השם.
קיימא קמ"ל:
(כתובות
לא. תניא בתוספתא
לב:)
המקרא: כל המשלם אינו לוקה. דכתיב כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. ובמסכת
חבית שנשברה בים
ומרא' אותו מקום כמרא'
כתובות מקשינן ונימא כל הלוקה אינו משלם וילקו כל הזוממין ולא ישלמו ומשנינן בפירוש רבתה תורה עדים
יין הטובל באותו מקום
גמ'
זוממין לתשלומין ויליף לה התם: אין לוקין אלא ארבעים.
משום כאשר
זמם אבל משום לא תענה לא לקי כדמפרש בגמרא:
לא עלתה לו טבילה ולא
עוד אפילו נפל שם ככר
מוציא
של תרומה טמא: מתני'
מעידנו באיש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין דברי ר' מאיר. פי' לוקין שעברו על לא תענה ומשלמין מדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם. וחכ"א כל המשלם אינו לוקה