אלו
הן
הלוקין פרק
שלישי מכות
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
הכא במאי עסקינן שבישלו בעצי הקדש. ואם תאמר לילקי
משום הבערה. דאי הוה איהו מבעיר וחבירו מבשל הוו תרוייהו
קז
א
א)
ב) ג)
משום הזיד במעילה באזהרה וי"ל דלא חשיב אלא לאו
חייבין דמבעיר ומבשל אבות מלאכות אלמא מיחייב משום יו"ט שתים
ד)
הבערה ובישול: ה"ג ואם איתא (ב) אהבערה לא ליחייב דהא איחייב ליה
דאיתנהו בפחות משוה פרוטה:
קח ב ג
מתקיף
לה רב אושעיא וליחשוב נמי משום זורע בנחל איתן.
משום מבשל: גיד הנשה של נבילה. דלוקה אף משום נבילה שאכל:
קט ד
סוכם את הארבעים
שלש על בישולו. בישול בשר בחלב
קשה דהשתא (ד) פריך טובא ט)(ונפרוך
דלא) משני מידי וצריך לומר (ה) דע"כ
ובישול שלא לצורך יו"ט והבערה שלא
משום הבערה ואם איתא משום הבערה לא
קי ה
לצורך ושתים על אכילתו אכילת גיד
דתנא תנא ושייר ולעיל קאמר אלא
(א) מחייב דהא איחייב ליה משום בשולו אפיק
סוכם את הארבעים
תני תנא שמונה ואת אמרת תנא ושייר
ואכילת בשר בחלב. ואם איתא דמפקת
הבערה ועייל גיד הנשה של נבילה והתני ר'
קיא ו
הבערה ומעיילת אכילת נבילה הוי
ואומר הר"ם $דלא דמי לעיל דקתני
חייא לוקה שתים על אכילתו ושלש על
קיב ז
איסור ג' על אכילתו: ואזהרת עצי
שמונה ומני י"ט בחד ואם איתא
בשולו ואי איתא שלש על אכילתו הוא חייב
הקדש מהכא. ואשריהם תשרפון באש
דאיכא תו מלקות משום י"ט היה לו
קיג ח
ה) ו)
אלא אפיק הבערה ועייל עצי אשירה
לא תעשון כן לה' אלהיכם: השמר
למנותן בשתים אבל הכא יכול להיות
ז)
קיד ט י
ואזהרתיה מהכא ולא ידבק בידך וגו' א"ל
ח)
בנגע הצרעת. ואמרינן
דלא איירי תנא למיחשב כל הני גווני
1
ט)
רב אחא בריה דרבא לרב אשי ולילקי נמי
דזורע בנחל איתן ומוחק את השם:
בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר והשמר
קטו כ
י) כ)
אמר
הוא לא תעשה: נילקי נמי. כגון שהיו
ליה כגון דאמר שלא אחרוש
משום לא תביא תועבה אל ביתך אלא הכא
2
ל)
בין בחול בין ביו"ט. וקשה
כלי מחרישה מעצי אשירה: קוצץ
במאי עסקינן כגון שבישלו בעצי הקדש
❖
❖
קטז ל
אילנות טובות. בהליכתו: מי קא
דאכתי ליתא בלאו והן כדפריך פ"ג
ואזהרתיה מהכא 3 ואשריהם תשרפון באש
חיילא עליה. הא הוה ליה נשבע שלא
דשבועות גבי שלא אוכל
4 לא תעשון כן לה' אלהיכם: סימן שנבא"י
יבטל המצוה ונפקא לן מלהרע או
נבילה ושחוטה דפריך מי איתא בלאו
גליון הש"ס
תורה אור השלם
שנ"ז: מתקיף לה רב הושעיא וליחשוב נמי
להיטיב בשבועות דאין זו
והן ואולי י"ל דמשכחת לה בהן כגון
רש"י ד"ה מיגו דחיילא
1. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ
הזורע בנחל איתן ואזהרתיה מהכא אשר
שבועה: מיגו דחיילא עליה שבועה
עפר תיחוח דלית בה חיובא מן
א
5
וכו' כללה נמי לדידיה.
מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן
לא יעבד בו ולא יזרע מתקיף לה רב חנניא
כו'. היינו איסור כולל. ואיסור מוסיף
יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן
התורה באותה חרישה:
לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ
שהרי
גוף אחד (ו) ועשאו הכתוב
כגון שבחתיכה עצמה נוסף איסור
וליחשוב נמי המוחק את השם בהליכתו
תוס' ד"ה מתקיף וכו'
ב
וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע
ב' גופים. הקונטרס פירש
כגון אילו נוסף על היו"ט איסור ע"י
דלא דמי.
לַאֲבֹתֶיךָ: דברים יג יח
ג ואזהרתיה מהכא 3 ואבדתם את שמם וגו'
❖
2. וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל
שבועה זו וה"ל מוסיף דומיא דאשת
כגרסתו ור"ת פירש בענין אחר כמין
(ו)לא תעשון כן לה' אלהיכם מתקיף לה ר' אבהו
בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ
איש ונעשית חמותו דמוסיף הוא
חומר דכתיב ביה כצבי וכאיל שהם ב'
שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב
וליחשוב נמי ד הקוצץ את בהרתו ואזהרתיה
מינין ובזה הפירוש מיושב הא דאמרי'
דמעיקרא קיימא ליה בחנק והשתא
תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא:
הגהות הב"ח
מהכא השמר בנגע הצרעת מתקיף לה אביי
דברים ז כו
6
קיימא ליה ו)בסקילה א"נ חלב דנותר
בבכורות תלתא צבי ואיל
(א) גמ'
3. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם
וליחשוב נמי ה המזיח החושן מעל האפוד
מעיקרא קאי עליה באיסור חלב
כתיבי בו חד לכדרב יצחק וחד
ליחייב (ב) רש"י
וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם
והמסיר בדי ארון ואזהרתיה מהכא (ו)לא
לכדר' י)(יהושע) ופירוש הקונטרס לא
והשתא איתוסף עליה איסור נותר.
וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ
ו
7
וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן
ואיסור כולל היינו שאין איסור נוסף על
אתפרש למילתייהו והשתא ניחא (ז) הא
יסורו ולא יזח החושן מתקיף לה רב אשי
8
וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן
החתיכה אלא כולל אחרים באיסורא
דרבי יצחק ורבי י) יהושע דהכא כ) :
וליחשוב נמי החורש בעצי אשירה ואזהרתיה
הַמָּקוֹם הַהוּא:
ז
המנהיג בשור פסולי המוקדשים
דברים יב ג
כגון שנשא אחות חמותו דמיגו דמיתסר
מהכא ולא ידבק בידך מאומה וגו' מתקיף
4. לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיְיָ
לוקה. ודוקא אי מושך
בכולהו אחוותא איתסר נמי בחמותו
(ג) ד"ה
לה רבינא וליחשוב נמי ח הקוצץ אילנות
אֱלֹהֵיכֶם: דברים יב ד
משום אחות אשה אי נמי כגון חמותו
השור משוי בגופו אבל בלא המשכה
הוא
5. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר
טובות ואזהרתיה מהכא כי ממנו תאכל
(ד) תוס'
9
ונעשית אשת איש דמיגו דכיילה כולי
אין לוקה בהנהגה דאם לא כן
הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל
דפריך
ואותו לא תכרות א"ל רבי זעירא לרבי מני
נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד
עלמא באיסור אשת איש $ כללה נמי
לעולם לא יוכלו להנהיג שור
נפרוך
בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם
וליחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש
לדידיה לחייבו שתים: בנזיר שמשון.
פסולי המוקדשים ממקום אחר ל) :
אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל:
דברים כא ד
ביום טוב התם לא קא חלה שבועה מושבע
ע"י מלאך קיבל נזירות עליו דההוא
הא
6. הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת
אין לו שאלה דצווי שלמעלה הוא:
ועומד מהר סיני הוא א"ל כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין
(ה) בא"ד
לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת
נזיר שמשון בר טמויי למתים הוא.
ע"כ
כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם
ביו"ט דמגו דחלה עליה שבועה בחול חלה עליה נמי ביו"ט מידי דאיתיה
א"ל
הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר
כלום אסור הוא להיטמא למתים אדם
בשאילה לא קתני ולא והרי הקדש בבכור והרי נזיר בנזיר שמשון נזיר
דלעיל קתני
צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת:
שמקבל נזירתו ע"י מלאך הא אמרינן
דברים כד ח
שמשון בר איטמויי למתים הוא אלא האי תנא איסור כולל לית ליה
7. בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ
במס' נזיר
שמשון הותר
אמר רבי הושעיא המרביע שור פסולי המוקדשים לוקה שנים אמר רבי
ט
הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ:
ליטמא למתים ובעי לאפוקי מהאי קראז)
(ו) ד"ה
שמות כה טו
יצחק י המנהיג בשור פסולי המוקדשים לוקה שהרי גוף אחד הוא
ויך מאה וחמשים ח)וגו' ופריך ליה אימא
הוא
8. וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן
ועשאו הכתוב כשני גופים: מתני' כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת
דשוינהו גוססין אלא גמרא. ואית
מִטַּבְּעֹתָו אֶל טַבְּעֹת
כ
הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת
שנא' במספר ארבעים מנין שהוא סמוך לארבעים ר' יהודה אומר ארבעים
דמפרשי נזיר שמשון נזיר מן הבטן
01
לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד
וקשיא לן ההיא נמי בשאלה איתיה
שלימות הוא לוקה והיכן הוא לוקה את היתירה בין כתפיו
ל אין אומדין
וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל
הָאֵפוֹד: שמות כח כח
שהיה אביו יכול לישאל עליו ואפילו
אותו אלא במכות ראויות להשתלש אמדוהו לקבל ארבעים ולוקה מקצת
(ז) בא"ד
9. כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים
מת אביו בשאלה מיהא הוה ההיא
❖
דהוי
ואמדו
רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ
שעתא: המרביע שור פסולי
לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת
המוקדשין. שנפדה אפילו על מינו לוקה שהרי
עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי
גוף אחד (ג) ועשאו הכתוב שני גופין דתורת חולין ותורת קדשים יש
עליו תורת חולין
מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא
מוסף רש"י
שמותר באכילה מחוץ לפתח אהל מועד כאילו לא הוקדש מעולם ותורת קדשים שאסור בגיזה ועבודה כדאמרינן בספרי בכל אות
תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ
נפשך תזבח ואכלת בשר במה הכתוב מדבר אם בבשר תאוה הרי כבר אמור כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' כי תאוה נפשך וגו' אם
משום הבערה.
הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ
בַּמָּצוֹר: דברים כ יט
באכילת קדשים הרי כבר אמור כי אם במקום וגו' שם תעלה וגו' הא אין הכתוב מדבר אלא בפסולי המוקדשין שנפדו תזבח ולא גיזה דאסור
01. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
בגיזה ועבודה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלביך והלכך אסור להרביעו אפי' עם מינו משום כלאים שמרביע חולין על קדשים או קדשים על
(פסחים מז:) גיד
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
הנשה של נבילה.
חולין וכן במנהיג אפילו מנהיג עם מינו ואפילו מנהיגו בפני עצמו חולין וקדשים הוא וחייב משום כלאים דחרישה דהוא עצמו כלאים שעשאן
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
הכתוב שני גופין. ולא שמעתי ראיה מנלן דחולין וקדשים כלאים זה בזה ודבר תימה הוא: מתני' שנאמר במספר ארבעים.
בְּמִסְפָּר: אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ
שתים על אכילתו.
לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ
(שם)
והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר וסמיך ליה ארבעים יכנו ודרשינן כמאן דכתיב במספר ארבעים מנין
עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה
ושלש על בשולו.
שהוא סוכם את הארבעים כדמפרש בגמ' דמדלא כתיב יכנו ארבעים במספר אלא במספר ארבעים יכנו שמעינן דהכי קאמר מנין הסוכם
וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ:
דברים כה ב-ג
הארבעים חשבון המשלים סכום של ארבעים שגורם לקרות אחריו ארבעים והיינו שלשים ותשע: ראויות להשתלש. בגמרא מפרש:
ואמדו
(שם)
דאיתיה בשאילה.
(שבועות כד:) והרי הקדש. (שם) ראויות להשתלש. (כריתות יא.)