כב:
אלו
הן הלוקין פרק
שלישי
מכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ואמדו שאין יכול לקבל פטור. דכיון דנתבזה בבית דין ולקה קצת סגי ליה בהכי אבל לא לקה אלא אמדוהו לארבעים וחזרו ואמדו שאין יכול
קיז א
א)
ב) וכו' בין כתפיו
לקבל כולם לא מיפטר דאין רשאין לגרוע האומד אלא לוקה אחר זמן. והכי נמי אם אמדוהו לשמונה עשר ומשלקה חזרו ואמדו שיכול
ג)
עדיין לקבל ארבעים פטור משום דלקה אבל לא לקה רשאין להוסיף על אומד ראשון: גמ' כמה טפשאי שאר אינשי. כמה שוטים הללו
קיח ב
רוב בני אדם: ורמינהו אמדוהו לקבל ארבעים וחזרו (ג) ואמדו שאין יכול פוטרין אותו. אע"ג דלא לקה אלמא דלא שני בין לקה ללא לקה
ד)
קיט ג ד
וה"נ בין שאמדוהו לארבעים בין
ושתי רצועות תנא של
הא
דאמדוהו ליומי. (ה) בו ביום
שאמדוהו לשמונה עשרה לא עבדינן
ואמדו שאין יכול לקבל ארבעים פטור
קכ ה
חמור
שאמדוהו לקבל חזרו ואמדוהו
ליה אלא אומד ראשון וקשה בין
של חמור
א אמדוהו לקבל שמונה עשרה ומשלקה
קכא ו
שלא יוכל אז אמרה מתני' דלוקה דאי
מרישא ובין מסיפא: הא דאמדוהו
אמדו שיכול הוא לקבל ארבעים פטור:
קכב ז
ושתי רצועות עולות
ליומי'. מתניתין באמדוהו ליומיה לקבל
לא לקי אזלינן בתר אומד הראשון
גמ' מ"ט אי כתיב ארבעים במספר הוה
קכג ח
וכו' ה) ו)
קכד ט
ז)
ונמתין לו עד שיבריא וילקה כמו
מ' או שמונה עשרה והלכך כי חזרו
אמינא ארבעים במניינא השתא דכתיב
קכה י
שאמדוהו אבל אם אמדוהו אומד שני
ואמדו בו ביום שאין יכול לקבל או
❖
קכו כ
ח)
במספר ארבעים מנין שהוא סוכם את
❖
למחר שמא הכחיש אחר הראשון
יכול איגלאי מילתא דאומד שלהם לא
הארבעים אמר רבא כמה טפשאי שאר
ואזלינן בתר האחרון ופטור שהרי
היה כלום כיון דבו ביום סתרו כל
הגהות הב"ח
אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי
אמדוהו שאין יכול ללקות כלל וכן
מה שאמדו שהרי זה לא נשתנה ולא
תורה אור השלם
מדינא סיפא אמדוהו מתחלה לקבל
הכחיש בשהות מועט כזה ויש לומר
(א) גמ' ואמדוהו
מקמי גברא רבה דאילו בס"ת כתיב
1. וְאָמַר אֵלָיו מָה
ואמרו
י"ח ובו ביום אמדוהו לקבל כולם
דהם טעו באומד הלכך כי אמדו
ארבעים ואתו רבנן בצרו חדא: רבי יהודה
(ב) שם
הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ
אזלינן בתר השני ולוקה אם לא לקה
תחלה לארבעים וחזרו ואמדו בו ביום
אחת לשתים ושתים
אומר ארבעים שלימות וכו': אמר ר' יצחק
וְאָמַר אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית
כבר כל הי"ח וברייתא באמדוהו
שאין יכול לקבל אם לקה מקצתן
לארבע (ג) רש"י
זכריה יג ו
מְאַהֲבָי:
מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב מה המכות
1
2. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
ביום אחרון אבל
אומד ראשון
פוטרין אותו שהרי נתבזה ואם לא לקה
ואמדוהו ואמרו אינו
האלה בין ידיך ואמר אשר הכתי בית מאהבי
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
היה טעות ואזלינן בתר בתרא:
הרי הוא כמי שלא אמדוהו כלל ועכשיו
לן
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
ורבנן ההוא בתינוקות של בית רבן הוא
הוא דמעיינו בדיניה ואמרו אין יכול
רבי
דהא הכא
בְּמִסְפָּר: דברים כה ב
3. אִם לֹא תִשְׁמֹר
דכתיב: אין אומדין אלא במכות הראויות
וממתינין לו עד שיבריא ויהיו אומדין
(ד) ד"ה
לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי
אותו אומד הראוי לו וכן אמדו תחלה
וכו': לקה אין לא לקה לא ורמינהו אמדוהו לקבל ארבעים וחזרו (א) ואמדו שאין
הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים
לי"ח ובו ביום חזרו ואמדו שיכול לקבל
ועוד שתי
בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת
יכול לקבל ארבעים פטור אמדוהו לקבל שמונה עשרה וחזרו ואמדוהו שיכול
הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא
ארבעים איגלאי מילתא דטעו באומד
לקבל ארבעים פטור אמר רב ששת לא קשיא הא דאמדוהו ליומי הא דאמדוהו
(ה) תוס'
ב
הַזֶּה אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ:
ראשון ואינו כלום והלכך אם לקה כבר
למחר וליומא אוחרא: מתני' געבר עבירה שיש בה שני לאוין אמדוהו אומד
פי'
וְהִפְלָא יְיָ אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת
כל השמונה עשרה פוטרין אותו דכיון
מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלוֹת
אחד לוקה ופטור ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה: גמ' והתניא אין אומדין
לקבל קאמרה
וְנֶאֱמָנוֹת וָח¢ לָיִם רָעִים
דיצא מב"ד כבר בזיון ב"ד הוא להחזירו
אי
וְנֶאֱמָנִים:
אומד אחד לשני לאוין אמר רב ששת לא קשיא דהא דאמדוהו לארבעים וחדא
אבל לא לקה רשאין להוסיף על אומד
דאזלינן
דברים כח נח-נט
הא דאמדוהו לארבעים ותרתי: מתני' כיצד מלקין אותו כופה שתי ידיו על
בדינא
4. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי
ראשון דאינו כלום: וברייתא בדאמדוהו
ה
דסיפא
הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם
למחר או ליומא אוחרא. ליום אחר
העמוד הילך והילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו
אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת
דההוא ודאי אומד גמור הוא שיפה
נפרמו עד שהוא מגלה את לבו והאבן נתונה מאחריו חזן הכנסת עומד עליו
דאומד
כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
ראשון
היה טעות
דברים כט ח
עיינו שהיה יכול זה לקבל עד אותו
ורצועה בידו של עגל כפולה (ב) אחד לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות של
5. וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן
ואזלינן
בתר בתרא
יום כך וכך מכות אלא נשתנה והכחיש
דאמדוהו
חמור עולות ויורדות בה ידה טפח ורחבה טפח וראשה מגעת על פי כריסו
וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה
הלכך כי אמדוהו לארבעים עד יום
לאומד
אחרון למחר
לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל
ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו ואינו מכה אותו לא עומד ולא
❖
ו
ז
אזלינן
בתר הראשון
חֲמָתוֹ: תהלים עח לח
פלוני וכשהגיע יום פלוני אמדו שאין
ופטור
מללקות
יושב אלא מוטה שנאמר 2 והפילו השופט ח והמכה מכה בידו אחת בכל
יכול לקבל כולם אומד ראשון אומד
ארבעים
כחו והקורא קורא אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך ואת
גמור היה והואיל ונשתנה ונתקלקל
ט
3
לעזי רש"י
מכות וגו' וחוזר לתחלת המקרא ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו'
שאין יכול לקבל פטור אע"פ שלא לקה
[א] 4
דשקושרר"א
שהרי נתבזה באותו אומד וכי אמדוהו
וחותם והוא רחום יכפר עון וגו' וחוזר לתחלת המקרא ואם מת תחת
י
5
[דישקושדר"א]. להתיר
❖
נמי לשמונה עשרה עד יום פלוני
תפר.
ידו פטור הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו נתקלקל
כ
וכשהגיע יום פלוני אמדו שיכול לקבל
בין בריעי בין במים פטור רבי יהודה אומר האיש
בריעי והאשה במים:
ארבעים אין לוקה אלא אומד ראשון
גמ'
מוסף רש"י
דאומד גמור היה כך נראה לרבי.
מנין שהוא סוכם את
לישנא אחרינא מתני' דאמדוהו ליומיה לקבל ארבעים והלכך אין
פוטרין אותו אלא אם כן לקה דודאי יהא בו כח לקבל קצת מן
הארבעים.
המכות אמדוהו לקבל ליום או ליומים ודאי אין בו כח ואם חזרו
בהם פטור מיד וכן קיבל ר' מח"ע. ולא נהירא דמשום דאמדוהו
ליומיה אמאי ברירא לן שיהא בו כח לקבל קצת מן המכות הם אומדין שאין יכול ואנן אמרינן לילקי ולימות ועוד דאם לקה אמרינן
במתניתין ולא דמלקינן ליה לכתחלה. מ"ר: מתני' עבירה שיש בה שני לאוין. כגון חורש בשור וחמור וכלאים בכרם: ואם לאו.
גמ'
דלא אמדוהו אומד אחד אלא ללאו אחד אמדוהו תחלה לוקה ומתרפא: אמדוהו לארבעים וחדא. כל מה שאומדין עליו עד
שלשים ותשע חשבינן משום חד לאו דכך הוא דינו למלקות ארבעים חסר אחת על לאו אחד ואם מוסיפין עליו אפילו שלש מכות דהוה
(סדור רש"י סי' ריא)
להו ארבעים ותרתי חשובין אותן שלש אומד ללאו האחר ואם לא הוסיפו אלא שתים מכות דהוו להו ארבעים וחדא לוקה שלשים
כופה. (סוכה
מתני'
על העמוד. עץ אחד נעוץ בקרקע
ותשע משום לאו אחד ומתרפא וחוזר ולוקה דמכות שאינן ראויות להשתלש לא מלקינן ליה:
לא. וגורס: כופת) הוסיף
לו.
וגבוה כנגד שתי אמות או אמה וחצי והוא כפוף ומוטה על אותו העמוד כאדם הנסמך על בריח דלת ותולה ידיו למטה וכופתין לו ידיו
עוד רצועה
בצידי העמוד: חזן. שמש הקהל ז) ולא שמעתי בו שום משמעות: נפרמו. דשקושרר"א בלע"ז קריעה של תפירה: מאחריו. של נידון:
אחת.
כפולה אחת לשתים. ועוד רצועה אחרת כפולה לשתים היינו שתים רצועות שהן ארבע (ד) ואותן השתי רצועות עולות ויורדות בה כלומר
(ב"ק לב:)
אותן שתי רצועות היו תלויות באמצע הרצועה. ושל חמור לקיים בהן יבא מי שמכיר אבוס בעליו כו': ח) היה מכה. וכשהוא מגביה
ידו ומוריד הן עולות ויורדות כך קיבל רבי מעיקרא ולא נהירא. לשון אחר מפי רבי עולות ויורדות כן דרך תפירה של רצועה תוחב
❖
ראש רצועה בנקב כנגד מטה וחוזר ותוחב בנקב אחר דרך מעלה ונראה כמעלה ומוריד: ידה טפח. מקל שתלויה בה ארכה
טפח ורצועה עצמה רחבה טפח ומגעת עד פי כריסו שמשער כך שכשהוא מכה כלה ראשה של רצועה בפי כריסו בתחלת כריסו
שהמכה עומד בצד המוכה ומכה אותו ברוחב גבו הלכך אורך הרצועה ברוחב כל גבו עד מקום שמתחיל שם הכרס. ואף ע"ג
הגהות הגר"א
דאמרן לעיל האבן נתונה לה לאחוריו אעפ"כ היה הוא משלחף עצמו לצד צדו והיה מכה ברחבו: שליש מלפניו. על הבטן ושתי ידות
[א] במשנה
מאחוריו. בגמרא מפרש טעמא: והקורא קורא אם לא תשמור. הא מיפשט פשיטא לן דבעי קריאה כדאמרן [בכריתות]
בקורת תהיה בקרייה תהא דלהכי קתני הכא והקורא: אם מת תחת
ידו פטור. דשליח ב"ד הוא ואמרן לעיל יצא האב
המכה את בנו ושליח ב"ד: הוסיף לו רצועה. על האומד ומת ה"ז גולה על
ידו ולא דמי להכהו עשרה בני אדם בעשר מקלות דאמרינן
והרי נקלה: גמ'
אדם: נתקלקל
כו' פטור. דכתיב ונקלה
בהנשרפין
כולן פטורין דההיא
אוקימנא לה בגוסס
בידי
אין