כג:
אלו
הן הלוקין
פרק שלישי מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. וסמיך ליה איש איש אל כל שאר בשרו דמשמע מי שעושה חוקותי אני נותן חיים לו ואלו הן חוקותי איש
קלה א
א) ב)
ג)
איש וגו' הא למדת כל היושב ואינו עובר כו': לזכות את ישראל. כדי שיהו מקבלין שכר במה שמונעין עצמן מן העבירות לפיכך הרבה
ד) ה)
להן שלא היה צריך לצוות כמה מצות וכמה אזהרות על שקצים ונבלות שאין לך אדם שאינו קץ בהן אלא כדי שיקבלו שכר על שפורשין
❖
ו) ז)
גמ'
מהן: תנינא. במסכת מגילה אין
בין שבת כו': בהכרת. $ לשון הכרת תכרת
ואינו שם דבר: הא. מתני' דמגילה
ח)
ט)
רבי יצחק היא ולהכי קאמר דזדון
י) אמר
והבאת מעשר. פירש הקונט'
תורה אור השלם
כרת בידי שמים ולא בידי אדם אבל
1 אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הא כל
ר"ח אמר רב, כ)
שקנס עזרא ללוים
מאן דסבירא ליה דמלקות איכא
ל) ויאמר אליהם
1. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי
היושב ולא עבר
עבירה נותנין לו שכר
עד ה' בכם ועד משיחו
וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
ותיקן שיביאוהו לכהנים כמו התרומה
בחייבי כריתות מודי לרבי חנניא
כעושה מצוה ר"ש בר רבי אומר הרי הוא
היום הזה מ)
אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי
וכמדומה מלשונו שעוד פירש פירוש
דנפטרו מידי כריתתן כיון שלקו
נ)
ויקרא יח ה
יְיָ:
אומר 2 רק חזק לבלתי אכול (את) הדם כי
ס)
אחר שיפרשו מכל פירות אילן כמו
ואיצטריך ליה לרבי יוחנן לאשמעינן
2. רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל
הדם הוא הנפש וגו' ומה אם הדם שנפשו
ע)
הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ
דחלוקין: רב אשי אמר אפי' תימא.
שתיקן חזקיהו וכדכתיב וכפרוץ הדבר:
❖
פ)
וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם
באוריה של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל
מתני' דמגילה רבנן היא דאמרי
הַבָּשָׂר: דברים יב כג
שכר גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה
3. יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ
חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות
יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:
גליון הש"ס
להן ומחמדתן הפורש מהן על
אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות
ארבעים ואפילו הכי מודו לר' חנניא
ישעיהו מב כא
דנפטרו מידי כריתתן ודקא אמרת
רש"י ד"ה בהכרת. לשון
דורותיו עד סוף כל הדורות ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את
4. קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים
הכרת.
מיתה וכרת בידי
אדם הוא לא דמי
עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל
ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל
❖
3
כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא
דזה עיקר זדונו בידי אדם. עיקר
תורה ויאדיר: גמ' א"ר יוחנן חלוקין עליו חבריו על רבי חנניה בן גמליאל
יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת
עונש של שבת בידי אדם דקאי
שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה
אמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב תנינן אין בין שבת ליום הכפורים
א
בסקילה ועיקר
עונשו של יום
כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל
הגהות הב"ח
אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת ואם איתא אידי ואידי בידי אדם
שָׁנָה וְשָׁנָה: אסתר ט כז
הכפורים בידי שמים דאע"ג דאיכא
(א) גמרא
5. וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית
הוא רב נחמן (בר יצחק) אומר הא מני רבי יצחק היא דאמר מלקות בחייבי
חיוב מלקות בחייבי כריתות הוא
בשם (ב) רש"י
לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ
כריתות ליכא דתניא רבי יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת
עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ
אינו עיקר החיוב דכרת חמור
❖
והא
רות ב ד
יְיָ:
ממלקות ואי מזיד בלא התראה הוא
כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות רב אשי אמר אפילו תימא רבנן זה
6. וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ
הוי בכרת ונמצא חיובו החמור בידי
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר
עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו בידי שמים אמר רב אדא בר אהבה אמר
הֶחָיִל: שופטים ו יב
שמים ואנן בתר עיקר החיוב אזלינן
מוסף רש"י
רב הלכה כר' חנניה בן גמליאל אמר רב יוסף מאן סליק לעילא ואתא ואמר
7. הָבִיאוּ אֶת כָּל
וכן עיקר. מורי. ואית דפרשי עיקר
אמרי בי רב תנינן.
הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר
אמר ליה אביי אלא הא דאמר רבי יהושע בן לוי שלשה דברים עשו ב"ד של
(מגילה ז:) זדונו
זדונו תחלתו בר כרת הוא ואילו לא
וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי
מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם מאן סליק לעילא ואתא ואמר אלא
בידי אדם.
נָא בָּזֹאת אָמַר יְיָ צְבָאוֹת
לקי נכרת ולא נהירא דהא תרוייהו
(שם) ואם
אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת
קראי קא דרשינן ה"נ קראי קא דרשינן גופא א"ר יהושע בן לוי שלשה דברים
בהדדי איתנהו ביה לרבנן דאמרי
איתא. אידי
אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי
עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם [אלו הן] מקרא מגילה
ואידי בידי אדם הוא.
מלקות בחייבי כריתות איכא: מקרא
לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי:
מלאכי ג י
מגילה. דחייבין על מקרא מגילה:
ושאילת שלום [בשם] והבאת מעשר מקרא מגילה דכתיב קימו וקבלו
4
8. וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר
ושאילת שלום בשם. דמותר לאדם
היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה ושאילת שלום (א) דכתיב 5והנה בועז
(שם)
צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא
רב נחמן אומר.
לשאול בשלום חבירו בשם כגון ישים
נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא
בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ואומר ה' עמך גבור החיל מאי
6
יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ:
ה' עליך שלום ואין בו משום מוציא
ואומר וכי תימא בועז הוא דעביד מדעתיה ומשמיא לא אסכימו על ידו ת"ש
בראשית לח כו
שם שמים לבטלה. מרבי. ל"א שאילת
9. הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְיָ
הא מני
ואומר ה' עמך גבור החיל הבאת מעשר דכתיב הביאו את כל המעשר אל
7
ר' יצחק היא.
שלום בשם דחייב אדם לשאול בשלום
וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר
בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח
מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי
חבירו בשם ואנו נמי כי שיילינן
לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי
לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די
אהדדי מדכרינן שם דשלום שמו של
אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד
(שם) חייבי
אמר רמי בר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די א"ר אלעזר בג' מקומות
מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים
הקב"ה דכתיב ויקרא לו
כריתות בכלל היו.
עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם:
ה' שלום לשם ה': והבאת מעשר.
הופיע רוח הקודש בבית דינו של שם ובבית דינו של שמואל הרמתי ובבית
שמואל א יב ג
כדאמרינן ביבמות דעזרא
01. וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ
דינו של שלמה בבית דינו של שם דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני
8
וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ
הסופר קנסינהו ללוים לפי שלא עלו
מנא ידע דלמא כי היכי דאזל איהו לגבה אזל נמי אינש אחרינא [לגבה]
ולמה
מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה:
עמו וצוה להביא כל המעשרות אל
יצאת כרת באחותו.
שמואל א יב ד
יצאת בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים: בבית דינו של שמואל דכתיב
11. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד יְיָ
לשכת בית ה' והיו הכהנים והלוים
הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי ויאמרו לא עשקתנו ולא
בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם
9
01
שוים במעשר ראשון כדכתיב בעזרא
לדונה בכרת ולא
הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי
מְאוּמָה וַיֹּאמֶר עֵד: רצותנו 11 ויאמר עד ה' ועד משיחו כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד
והיה הכהן בן אהרן עם
במלקות.
ויאמר ויאמרו מיבעי ליה יצאת בת קול ואמרה אני עד בדבר זה בבית דינו
(שם)
שמואל א יב ה
הלוים במעשר הלוים וגם חזקיהו
מ)
21. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר
של שלמה דכתיב ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא
עשה כמו כן הכין לשכות להביא
21
(לעיל יג:)
תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי
כל המעשרות בהן כדי שלא
תמיתוהו (כי) היא אמו מנא ידע דלמא איערומא מיערמא יצאת בת קול
וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא
אִמּוֹ: מלכים א ג כז
יקבלום הלוים שהיו עכו"םנ) כדכתיב
ואמרה היא אמו אמר רבא ממאי דלמא יהודה כיון דחשיב ירחי ויומי
31. יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיְיָ
בדברי הימים ויאמר חזקיהו
(כריתות ב:) אפילו תימא
ואיתרמי דחזינן מחזקינן דלא חזינן לא מחזקינן שמואל נמי כולהו ישראל
תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא
להכין לשכות בבית ה' ויכינו ויביאו
רבנן.
תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד
קרי להו בלשון יחידי דכתיב ישראל נושע בה' שלמה נמי מדהא קא
31
עוֹלְמֵי עַד:
את התרומה ס)ואת המעשר וגם הוא
ישעיהו מה יז
מרחמתא והא לא קא מרחמתא אלא גמרא: דרש רבי שמלאי שש מאות
תיקן להעלות לירושלים מעשר ירק
41. תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה
ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין
ומעשר אילן דכתיב וכפרוץ הדבר
מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב:
❖
דברים לג ד
ימות החמה ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם אמר
הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש
ויצהר וגו' ומפרש בנדרים
רב המנונא מאי קרא תורה צוה לנו משה מורשה תורה בגימטריא
(שם)
41
ושאילת שלום בשם.
מאי וכפרוץ הא כל הני דאורייתא
שית
לעזי רש"י
נינהו ומשני מעשר ירק ומעשר
פרובי"ר. לא« n≈ ת.
אילן וכתיב בתרי עשר ע) דקאמר להו נביא לישראל הביאו את
כל המעשר אל בית האוצר [וגו'] ובחנוני נא בזאת וגו' אלמא דהסכים:
ואומר ה' עמך גבור החיל. מדקאמר ליה מלאך לגדעון שאילת שלום בשם אלמא דהסכים: הופיע. נגלה והוכיח בשעת הצורך
בלע"ז פרובי"ר כך שמעתי. ל"א הופיע נשמעה בקול גדול. בנימוקי רבי: בבית דינו של שם. לא היה שם חי באותה שעה שהרי
מת אלא בית דין של אחריו מבניו ותלמידיו וקרי ליה בית דין של שם כמו בית שמאי ובית הלל: ממני יצאו כבושים. דברים נעלמים
(ברכות נד.) וכי
הללו מאתי יצאו שלפי שיהודה היה מלך והיא זכתה לצאת ממנה מלכים מתוך שהיתה צנועה בבית חמיה יצאתה גזירה זו מלפני
פ)
תימא בועז הוא דעביד
שיצא זרע משניהם כך קיבל רבי מעיקרא. לישנא אחרינא מאתי היתה שיצאו ממנה שני
בנים הללו לכבוש העולם שהרי עתיד
מדעתיה.
דוד ומשיח לצאת ממנה: בית דינו של שמואל. לעולם ישראל אמרו עד (ב) דהא דכתיב ויאמר בני ישראל איקרו יחיד: רמ"ח
תא שמע.
(שם
מצות עשה. דכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה: שס"ה [מצות] לא תעשה. שבכל יום מזהירים עליו שלא לעבור: מפי משה
סג.) עד שיבלו.
שית (תענית
ט.) מנא ידע. (סוטה י:) יצאת בת קול ואמרה. ממני יצאו כבושים.
(סוטה י:)