אלו
הן הלוקין פרק שלישי מכות
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שית מאה וחד סרי. והיינו דכתיב ר)תורה צוה לנו משה ושתים מפי
בה דבר גנאי ושותק והיינו דמים לשון שתיקה: כגון רבי אלעזר ברבי
א
א) ב)
ג)
שמעון. בהשוכר את הפועלים דנפק ריחשא מאודניה
הגבורה הרי שית מאה ותליסרי: מפי הגבורה שמענום. דכתיב
ש)
קלו ב
ד) ה)
אחת דבר אלהים ושתים זו ת) שמענו במכילתא א): והעמידן על אחת
ואיתחזי לאיתתיה בחלמא ואמר לה האי דשמעית בזילותא דצורבא
ו)
עשרה. שבתחלה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה
מרבנן ולא מחאי כדמבעי
לי
אלמא בחייו הוה רגיל לדקדק בכך
ג
ז) ח)
ט) י)
ולפיכך הקפיד הקב"ה עליו על אותו
אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים
א"ל ר"ע אלא מעתה אל
הפעם שלא מיחה: זו הוצאת המת
כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך
שית מאה וחד סרי הוי אנכי ולא יהיה לך
ד
תטמאו בכל אלה
והכנסת הכלה. דכתיב בהו לכת
אדם שזוכה ובא דוד והעמידן כו'
ובכולהו אין
מפי הגבורה שמענום (סימן דמשמ"ק ס"ק):
כ)
טוב ללכת אל בית אבל מלכת וגו' ז):
כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות הללו
בא דוד והעמידן על אחת עשרה דכתיב
ל)
בא ישעיה בן אמוץ. כל שעה דורות
וכן כל שעה דורות של מטה הולכין
קלז ה
מ) נ)
1מזמור לדוד [ה'] מי יגור באהלך מי ישכון בהר
ס)
וממעטין אותו: רב ספרא. בשאלתות
של מטה היו מתמעטין: חדל נא.
קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת
ע)ובטלהפ)
דרב אחא ב) והכי הוה
אותה ברכה שאמר משה וישכון
❖
ואיתימא רב אשי צ)
בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו
עובדא דרב ספרא היה לו חפץ אחד
ישראל בטח בדד עין יעקב כלומר
מפטילום, ק)
רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו
גוים ר)
למכור ובא אדם אחד לפניו בשעה
אימתי ישכון ישראל בטח כשיהיו
ש) ת)
צדיקים כעין יעקב: מי יקום
תורה אור השלם
נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא
שהיה קורא ק"ש ואמר לו תן לי
א)
יעקב. מי יוכל להיות חסיד כיעקב
החפץ בכך וכך דמים ולא ענהו מפני
ב)
ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא
1. (א) מִזְמוֹר לְדָוִד יְיָ
ג) ד)
שהיה קורא ק"ש כסבור זה שלא היה
כי קטן הוא קטנים הם הטובים
מִי יָגוּר בְּאָה¢ לֶךָ מִי יִשְׁכֹּן
לקח עושה אלה לא ימוט לעולם הולך תמים
ה)
בְּהַר קָדְשֶׁךָ: (ב) הוֹלֵךְ
רוצה ליתנו בדמים הללו והוסיף אמר
שיהיו צדיקים כיעקב:
ו) ז)
זה אברהם דכתיב 2 התהלך לפני והיה תמים
תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר
תנהו לי בכך יותר לאחר שסיים ק"ש
ח)
אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: (ג) לֹא
מכאן ואילך מפירוש רבינו גרשום
פועל צדק כגון אבא חלקיהו ודובר אמת
ט) י)
אמר לו טול החפץ בדמים שאמרת
רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה
❖
בלבבו כגון רב ספרא לא רגל על לשונו
לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא
הלוך להרגיעו ישראל. שיהא להם
בראשונה שבאותן דמים היה דעתי
נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ: (ד) נִבְזֶה
זה יעקב אבינו דכתיב אולי ימושני אבי
ליתנם לך: (אף) לא רגל על לשונו
מנוחה בגלותן: בשופר גדול וגו'.
3
בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי יְיָ
והייתי בעיניו כמתעתע לא עשה לרעהו
[כו']. לא רצה לשקר מתחלה שאמר
יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא
ובאו האובדים בארץ מלמד שלא
גליון הש"ס
יָמִר: (ה) כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן
אולי ימושני [אבי] אלא שאמו הכריחתו
יהו אבודים בין העובדי כוכבים:
רעה $שלא ירד לאומנות חבירו וחרפה לא
גמ' שלא ירד לאומנות
א
בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא
כאבידה המתבקשת. ונמצאת לאחר
ועל פי הדבור דכתיב ג) עלי קללתך
חבירו.
לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט
נשא על קרובו זה המקרב את קרוביו נבזה
תהלים טו
לְעוֹלָם:
זמן: כאכילת קשואין ודלועין.
בני ומתרגמינן אלי אתאמר בנבואה
בעיניו נמאס זה חזקיהו המלך שגירר עצמות
שם אפי'
2. וַיְהִי אַבְרָם בֶּן
[דלא ייתון לווטיא עלך ברי]: וחרפה
שאוכלים מקצתם ומקצתם אין
ברבית עובד כוכבים.
תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע
אביו במטה של חבלים ואת יראי ה' יכבד
לא נשא על קרובו. לא סבל חרפת
אוכלין: מפלטירו. בית של רומי:
שָׁנִים וַיֵּרָא יְיָ אֶל אַבְרָם
זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שהיה
שם דלמא כאבידה
ב
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל
קרובו: נבזה בעיניו נמאס. הנמאס
ח) ומה לעוברי רצונו כך. שמשתחוים
המתבקשת.
שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה
רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו
❖
להקב"ה נבזה הוא בעיניו של אדם
לעבודת כוכבים שלהם יושבים
תָמִים: בראשית יז א
ומנשקו וקורא לו (אבי אבי) רבי רבי מרי מרי
3. אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי
זה חזקיהו שנבזה היה בעיניו אביו
בהשקט ושלוה ישראל שעושין רצונו
וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ
שנמאס בעבודת כוכבים: שגיררו
נשבע להרע ולא ימיר כר' יוחנן דא"ר יוחנן
על אחת כמה וכמה שישלם להם
וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא
הגהות הב"ח
במטה של חבלים. גמרא היא ולא
שכר טוב: קרעו בגדיהם. דדינו
ד)
אהא בתענית עד שאבא לביתי כספו לא נתן
בְרָכָה: בראשית כז יב
(א) גמרא
4. אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה
קרא: (וקורא לו
רבי רבי): ואפילו
ליעבד הכי: והלא אוריה במקדש
בנשך $ אפילו ברבית עובד כוכבים ושוחד
ג
כגון ר"א בר' שמעון
כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ
ראשון היה. ככתוב בספר מלכים ט):
לעובד כוכבים. כדי שלא ימשוך
על נקי לא לקח כגון ר' ישמעאל בר' יוסי
הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ
❖
זכריה. מנביאים אחרונים היה שהיה
ויבוא להלוות לישראל ברבית:
מִפְּנֵיכֶם: ויקרא יח כד
כתיב עושה אלה לא ימוט לעולם כשהיה
5. הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר
שוחד על נקי לא
לקח. אפילו שוחד
במקדש שני: תלה הכתוב נבואתו
ר"ג מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר מאן
מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע
שהיה רשאי ליקח: כגון ר' ישמעאל
של זכריה בנבואתו של אוריה. כלומר
מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו
מוסף רש"י
דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט הא חדא
ברבי יוסי. שהיה אריסו מביא לו
שפורענות שניבא אוריה שאמר
מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ
במטה של חבלים.
מינייהו ימוט אמרו ליה מי כתיב עושה כל
מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם
ירושלים לעיים תהיה והר הבית
משלו [קודם זמנו] ולא רצה ליקח כדי
עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע:
להיות לו דיין ה): בבצע מעשקות. שלא
לבמות יער י) נתקיים כמו כן עתיד
אלה עושה אלה כתיב אפילו בחדא מינייהו
ישעיהו לג טו
רצה ליטול לעצמו ראשית הגז
להתקיים דברי ניחומים של זכריה
6. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן
דאי לא תימא הכי כתיב קרא אחרינא אל
4
אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו
שהביא לו אדם אחד שבא לדון לפניו
שיבנה בית המקדש במהרה בימינו
תטמאו בכל אלה התם נמי הנוגע בכל אלה
וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ
אע"ג דהוה כהן רבי ישמעאל בן
אמן סלה:
דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה
הוא דמטמא בחדא מינייהו לא אלא לאו
אלישע משום דדמי כאילו עושקו לכהן
וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְיָ
הדרן עלך אלו הן הלוקין
באחת מכל אלה הכא נמי באחת מכל אלו
עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר
שהיה רגיל זה ליתן לו מתנותיו:
דִּבֶּר עָלָיו: בראשית יח יט
בא ישעיהו והעמידן על שש דכתיב 5 הולך
וסליקא לה מסכת מכות
אוטם אזנו משמוע דמים. אזנו
7. הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן
צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות
(סנהדרין
חתומה וסתומה בדבר זה שלא ישמע
ו)
מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ
מז.) אהא בתענית עד
לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים:
נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע
שאבא לביתי.
ישעיהו לג טז
8. הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה
הולך צדקות זה אברהם אבינו דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ודובר מישרים זה שאינו מקניט פני
ד
6
(תענית יב.) שאינו
טּוֹב וּמָה יְיָ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי
חבירו ברבים מואס בבצע מעשקות כגון ר' ישמעאל בן אלישע נוער כפיו מתמוך בשוחד כגון ר' ישמעאל
מסתכל.
אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת
(רשב"ם
בר' יוסי אוטם אזנו משמוע דמים (א) דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק כגון ר"א ברבי שמעון ועוצם
חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם
ב"ב נז:) הוצאת המת
מיכה ו ח
אֱלֹהֶיךָ:
עיניו מראות ברע כדרבי חייא בר אבא דאמר ר' חייא בר אבא זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות
ה
והכנסת כלה.
9. כֹּה אָמַר יְיָ
על הכביסה וכתיב 7 הוא מרומים ישכון [וגו'] בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב 8 הגיד לך אדם מה טוב
שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ
צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי
ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם (ה') אלהיך עשות משפט זה הדין
לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת:
ישעיהו נו א
אהבת חסד זה גמילות חסדים והצנע לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה והלא דברים קל וחומר ומה דברים
01. כִּי כֹה אָמַר יְיָ
שאין דרכן לעשותן בצנעא אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה
לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי
עמוס ה ד
וִחְיוּ:
חזר ישעיהו והעמידן על שתים שנאמר 9 כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה בא עמוס והעמידן על אחת
11. הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא
שנאמר כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אימא דרשוני בכל התורה
01
יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק
בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה:
כולה אלא בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר 11 וצדיק באמונתו יחיה אמר ר' יוסי בר חנינא ארבע
חבקוק ב ד
גזירות גזר משה רבינו על ישראל באו ארבעה נביאים וביטלום משה אמר וישכון ישראל בטח בדד עין
21. וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח
21
(סוכה מט:)
בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ
יעקב בא עמוס וביטלה [שנאמר] 31 חדל נא מי יקום יעקב וגו' וכתיב 41 ניחם ה' על זאת [וגו'] משה אמר
דברים שדרכן לעשותן
דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו
ובגוים ההם לא תרגיע בא ירמיה ואמר הלוך להרגיעו ישראל משה אמר פוקד עון אבות על בנים בא
בצנעא.
יַעַרְפוּ טָל: דברים לג כח
51
61
71
31. וָאֹמַר אֲדֹנָי יְיָ חֲדַל
יחזקאל וביטלה הנפש החוטאת היא תמות משה אמר ואבדתם בגוים בא ישעיהו ואמר והיה ביום ההוא
81
91
02
נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן
יתקע בשופר גדול וגו' אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים מתקיף לה רב פפא $ דלמא כאבידה
עמוס ז ה
הוּא:
41. נִחַם יְיָ עַל זֹאת לֹא
המתבקשת דכתיב תעיתי כשה אובד בקש עבדך אלא מסיפא [דקרא] ואכלה אתכם ארץ אויביכם מתקיף
12
91
תִהְיֶה אָמַר יְיָ: עמוס ז ג
51. וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא
(שם)
לה מר זוטרא דלמא כאכילת קישואין ודילועין וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי
תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ
עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי
לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְיָ לְךָ שָׁם
עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים אמרו לו הללו כושיים
לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם
וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ:
שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף
דברים כח סה
61. כֹּה אָמַר יְיָ מָצָא חֵן
באש
בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב
הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל: ירמיהו לא א 71. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: שמות לד ז 81. הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ
הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת: יחזקאל יח ד 91. וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם: ויקרא כו לח 02. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים
12. תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: תהלים קיט קעו
בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיְיָ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם: ישעיהו כז יג