ד:
כיצד העדים פרק ראשון מכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשלמא
לרבנן כתיב כדי רשעתו כו'. והאי רשע רוצה לומר
מוציא שם רע. לא מצאתי לבתך בתולים: לוקה ומשלם. דכתיב
כח א
א)
ב)
ממון כדמוכח בכתובות אלא ר' מאיר
ויסרו אותו וענשו אותו ואמרי' בכתובות ויסרו
ג)
זה מלקות וילפינן לה מקראי: שכן קנס. וכל קנס חידוש הוא
מאי טעמא פירוש הא כתיב כדי רשעתו דמשמע משום רשעה
כט ב
איכא דמתני לה. להא דעולא: לומר
אחת אתה מחייבו וכו' וא"ת ומאי פריך והא בכתובות מוקי האי
ומחידוש לא ילפינן לממונא:
ל ג
ד) יעקב,
שאין לוקין עליו. שהעשה האמור
קרא ללוקין ולמיתה וי"ל דכל זה מן
❖
ה)
אחריו תקנתו וכפרתו על עבירת
הפירכא אלא לר' מאיר הוה ליה
בשלמא לרבנן כדי רשעתו כתיב משום
1
הלאו: לא מן השם הוא זה. אין
למדרש ולומר רשעתו שאין אתה
ו)
רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו
ז)
מחייבו משום שתי רשעיות ח) ולא
טעם זה עיקר דלאו שניתק לעשה
גליון הש"ס
משום שתי רשעיות אלא רבי מאיר מ"ט
ללוקין ולמיתה: גמר ממוציא שם
אין לוקין עליו אלא מפני מה המותיר
גמ' מה למוציא שם רע
ח)
אמר עולא גמר ממוציא שם רע מה מוציא
ט)
רע. וא"ת לילפו נמי עדים זוממין
אינו לוקה לפי שהוא לאו שאין בו
שכן לוקה ומשלם.
שם רע לוקה ומשלם אף כל לוקה ומשלם
י) ואין
א
ממוציא שם רע דאע"פ (א) דהאי לאו
מעשה: גמר מעדים זוממין מה
זה, כ)
מה למוציא שם רע שכן קנס סבר לה כר'
עדים זוממין לאו שאין בו מעשה
שאין בו מעשה ולמה לי והיה אם בן
ל)
עקיבא דאמר עדים זוממין קנסא הוא איכא
מ)
ולוקין. עדים זוממין לוקין על
הכות הרשע ויש לומר דמוציא שם
רע גופיה לא ידענא דלקי אלא מוהיה
דמתני להא דעולא אהא דתניא לא תותירו
דיבורם בעדי בן גרושה ובן חלוצה:
2
נ)
❖
עדים זוממין אין צריכין התראה.
אם בן הכות הרשע כדקאמר בפ'
ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר וגו'
נערה שנתפתתה
בכתובות אמרינן טעמא באלו נערות
בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר
למדנו יסרו מויסרו ויסרו מבן [ובן
נתרי בהו אימת כו' אבל
ב שאין לוקין עליו דברי ר' יהודה ר' עקיבא
תורה אור השלם
מבן והיה] אם בן הכות הרשע:
כל שאר עונשין בב"ד של מטה
אומר לא מן השם הוא זה אלא משום דה"ל
סבר לה כר"ע דאמר עדים
1. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
צריכין התראה: צד חמור לא פריך.
לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
זוממין קנסא הוא. פי'
הואיל וחומרו של זה אינו חומרו של
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
מעשה אין לוקין עליו מכלל דר' יהודה סבר
ולהכי יליף ליה ממוציא שם רע
זה אין טעם המלקות תלוי בו:
בְּמִסְפָּר: דברים כה ב
2. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד
לאו שאין בו מעשה לוקין עליו מנא ליה
לאזהרה לעדים זוממין. לענשן בדין
ורבנן סברי ממונא הוא ולהכי לא
בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד
הזמה ולא ניתן לעונש מלקות אלא
ילפינן ליה ממוציא שם רע משמע
אמר עולא גמר ממוציא שם רע מה מוציא
בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ:
שלא היה לו לענשן בדין הזמה
דלר"מ אינו לוקה ומשלם אלא גבי
שמות יב י
שם רע לאו שאין בו מעשה לוקין עליו אף
3. לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף
אלא א"כ הזהיר: והנשארים ישמעו
קנס אבל גבי ממון לא וקשה דבפ'
כל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו $ מה
לֹא תִּגְנֹב לֹא תַעֲנֶה
ויראו ולא יוסיפו לעשות. הרי
השוכר את הפועלים
בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:
למוציא שם רע שכן לוקה ומשלם אלא
אזהרה בפרשת עדים זוממין כתיב:
תניא החוסם פי פרה ודש בה לוקה
שמות כ יג
אמר ריש לקיש גמר מעדים זוממין מה
4. וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ
ומשלם ד' קבין לפרה וג' קבין
להכרזה
וְיִרָאוּ וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת
עדים זוממין לאו שאין בו מעשה לוקין
לחמור ומוקי לה כר' מאיר דאית
שם ורבנן
עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה
❖
עליו אף כל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו
מה לעדים זוממין שכן אין
האי לא תענה ברעך עד
ליה לוקה ומשלם והתם ממון הוא
בְּקִרְבֶּךָ: דברים יט כ
ג
שקר מאי דרשי ביה.
ועוד דאמרינן בפ' אלו נערות (כתובות
הדין לא ראי זה כראי זה
צריכין התראה מוציא שם רע יוכיח וחזר
דף לד: ושם) ר"מ לוקה ומשלם אית ליה
ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן לאו שאין בו מעשה ולוקין עליו
הגהות הב"ח
מת ומשלם לית ליה משמע בכל ענין
אף כל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו מה להצד השוה שבהן שכן קנס
(א) תד"ה
וכן קשה (ב) מדרבנן דע"כ לא פליגי
דהוי
הא לא קשיא רבי יהודה לא סבר לה כרבי עקיבא אלא מה להצד השוה
רבנן עליה דרבי מאיר אלא משום
לוקין
שבהן שכן יש בהן צד חמור ורבי יהודה צד חמור לא פריך $ ורבנן האי
(ב) ד"ה
דסבירא להו דעדים זוממין ממונא
לרבנן
3 לא תענה ברעך עד שקר מאי דרשי ביה ההוא מיבעי ליה לאזהרה
הוא ולכך לא מצי יליף ממוציא שם
(ג) בא"ד
לעדים זוממין ורבי מאיר אזהרה לעדים זוממין מנא ליה אמר רבי ירמיה
רע אבל בקנס מודו דילפינן לוקה
(ד) ד"ה
נפקא ליה מוהנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו עוד ורבנן ההוא מיבעי ליה
ומשלם ממוציא שם רע ובפרק אלו
4
דסבר
להכרזה נמי
נערות (ג) גבי קנס פריך
הא קי"ל דאינו לוקה ומשלם פירוש
ניחא
תוס' ד"ה ורבנן כו'
(ה) ד"ה
כרבנן דר"מ אלמא פליגי רבנן אפי' גבי קנס וי"ל דודאי בין לר"מ בין לרבנן ליכא חילוק בין ממון לקנס לענין דין דלוקה ומשלם
דלילקי
משום דהוי לאו שניתן
דהא מכדי רשעתו ילפינן ליה וכדי רשעתו כתיב גבי עדים זוממין הלכך לר' מאיר דסבר עדים זוממין קנסא הוא ושפיר ילפינן להו
אכתי לא
לאזהרת מיתת ב"ד.
לקי מלא תענה
ממוציא שם רע למימרא דלוקין ומשלמין א"כ כדי רשעתו דנכתב גבי דידהו דממעט שתי רשעיות ליכא לאוקומה במלקות וממון וצריכי
לאוקומי במיתה ומלקות כדאיתא בפ' אלו נערות א"כ ודאי אמר ר"מ בכל דוכתי דלוקה ומשלם אף לגבי ממון דמהיכא תיתי למעוטי
דאין
אבל רבנן דסבירא להו דעדים זוממין ממונא הוא לכך לא ילפינן ממוציא שם רע דלוקה ומשלם והלכך דרשינן מקרא מכדי רשעתו
בעדות הוא
מיניה
במספר למעוטי שתי רשעיות במלקות וממון דאינו לוקה ומשלם מעתה יאמרו רבנן בכל מקום אף גבי קנס דאינו לוקה ומשלם מכדי
רשעתו דהא משמע שפיר דאתי למעוטי כל ב' רשעיות בין ממון בין קנס: הא לא קשיא ר' יהודה לא סבר לה כר"ע. דאמר עדים
זוממין קנסא הוא משמע הכא דלר"ע דאית ליה דעדים זוממין קנסא לית ליה לאו שאין בו מעשה לוקין עליו דלא מצי יליף מהאי דינא
(ו) בא"ד
דנפיק
וקשה דהא ר"ע אמר המקיים כלאים בכרם לוקה ופירש בערוך דהיינו שמניח אותו בסוף שדהו כשמצאה זרועה דהוי
אמרינן
לאו שאין בו מעשה לכך נראה דהמקיים כלאים בכרם היינו שעשה גדר סביב הכלאיםט): אלא מה להצד השוה שבהן שיש בהן צד
❖
(ז) בא"ד הוי
חמור. זה אין צריך התראה י)וזה לוקה ומשלם ותימה דהא אין זה פירכא שוה ופירש ר"י דפריך שכן הם משונים ביותר משאר מלקיות
❖
שאין צריך התראה כ) מה שאין כן בשאר מלקיות ועוד יש לומר שכן יש בהם צד חמור שהן לוקין על דיבורם שלא עוו אלא במוצא
מוסף רש"י
פיהם דהכי נמי פריך בירושלמי לעיל גבי ההיא דגמרינן ממוציא שם רע ופריך מה למוציא שם רע שכן דיבור הוא ור' יהודה (ד) סבר
ורבנן
האי לא תענה מאי עבדי ליה. דהא דקאמר
צד חמור לא פריך לפי' ל) דירושלמי דעדים זוממין בדיבורן איתעביד מעשה מ):
בא הכתוב ליתן עשה
רבינו חננאל
אחר לא תעשה.
לעיל גבי לא תענה משום דהוי לאו שאין בו מעשה היינו אי לאו קרא דוהצדיקו אבל בתר דגלי לן קרא דוהצדיקו דשייך ביה מלקות יש לנו
ואמרינן בשלמא לרבנן
לומר (ה) דלקי מלא תענה ואם תאמר דלא לילקי $משום נ)דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו והכא האי לאו שניתן לאזהרת
כו'. ופשוטה היא. אלא
מיתת ב"ד עדות נפשות מיהו יש לומר דעדיפא משני דלגבי מלקות גופיה איצטריך לאזהרה כדפרי' אבל לעיל גבי מאתים זוז קשה
לר' מאיר דקתני לוקה
ומשלם מאי טעמא.
למה לי כדי רשעתו לומר דלא לקי תיפוק ליה דלא תענה הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו וכי תימא לגבי אזהרת ממון
ואמרינן גמר ממוציא שם
(ו) דנפקא מינה לא חשיב לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד זה אינו דהא אמרינן בפרק מי שהחשיך דמחמר בשבת דלא לקי
רע דכתיב ביה ויסרו אותו
משום דנפיק מלא תעשה מלאכה אתה ובהמתך וההוא הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד במלאכת גופו אע"ג דבמחמר גופיה ליכא
וכתיב ביה וענשו אותו
מלקות וממון כך עדים
שום צד דמיתת ב"ד מכל מקום חשיב ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין כיון דלאו דידיה אתיא נמי למיתת ב"ד הכא נמי לא
זוממין לוקין ומשלמין.
שנא וי"ל דשאני הכא דגלי קרא כדאמר רחמנא והיה אם בן הכות הרשע מכלל דלקי משום לא תענה דלא ענש אלא א"כ הזהיר אבל
ופרכינן מה למוציא שם
רע שכן קנס כדכתיב
מ"מ קשה לעיל דפריך ותיפוק ליה מלא תענה ולמה לי והיה אם בן הכות הרשע לישני אי לאו דגלי קרא הוה אמינא דלא לקי משום
(פסחים
וענשו אותו. ושנינן ר'
דלא תענה (ז) לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כדפרישית וי"ל דעדיפא מיניה משני ועוד יש לומר דפריך לר"מ דנפקא ליה אזהרה לעדים
פד.) לומר שאין לוקין
מאיר כר' עקיבא סבירא
לאזהרה
לעדים זוממים. ואם תאמר לעיל גבי מעידים שחייב מאתים זוז לימא האי טעמא לרבנן
זוממין מולא יוסיפו לעשות:
עליו.
ליה דתנן (לעיל ב:) משום ר'
עקיבא אמרו אף אין
למה ליה למימר מכדי רשעתו נפקא ויש לומר דהכי קאמר לאזהרת עדים זוממין שמעידין באיש פלוני שחייב מלקות דלא הוי לקי
משלמין ע"פ עצמן מכלל
מכאשר זמם אי לאו הזהיר דלא ענש עונש הגוף אלא אם כן הזהיר אבל לעיל דמיירי מכאשר זמם דממון ודאי לא בעי אזהרה:
דאינון קנס וקי"ל מודה
אין
בקנס פטור. איכא דמתני
לשמעתא דעולא אהא דר'
יהודה דמחייב המותיר מלקות אע"פ שאין בו מעשה. ואמר עולא גמר ר' יהודה המותיר קדשים ממוציא שם רע. ודחי' (ב"מ צא.) לא מן השם הוא זה.
מה למוציא שם רע שכן לוקה ומשלם. אלא אמר ריש לקיש ר' יהודה מעדים זוממין שהוא לאו שאין בו מעשה ולוקין גמר (שבועות ג:) דהוי ליה לאו שאין בו מעשה.
(חולין פג.)
המותיר. ופרכינן מה לעדים זוממין שכן אין צריכין התראה כו' ופשוטה היא. ואסיק' מה להצד השוה שבהן בעדים זוממין
ובמוציא שם רע שכן תרוייהו קנס. ודחי' ר' יהודה לא סבר להא דר' עקיבא דאמר עדים זוממין קנסא הוא. ופרכינן דרך
אחר מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור עדים זוממין לא צריכי התראה מוציא שם רע חייב מלקות וממון תאמר במותיר שאין בו אחד מאלו: