כיצד העדים פרק
ראשון מכות
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
העדים נעשים זוממין עד שיזימו עצמן. פי' עצמן של עדים
להכרזה. דאמרינן בסנהדרין באלו הן הנחנקין ארבעה
לא
א
א)
ב)
שיאמרו להם אתם במקום פלוני עמנו הייתם ולא שיזומו
צריכין הכרזה לאחר שנענשו בב"ד צריכין ב"ד להכריז כך וכך נהרג
(ג)
ג)
פלוני בב"ד על עבירה פלונית כדי לרדות את השומעין: מוישמעו
שיאמרו ההורג או הנהרג היה עמנו:
לב
ב
מתני'
דבעידנא
דאסהידו עדים לאו בר קטלא הוא. פ"ה משום
ויראו נפקא. ואזהרה מלא יוסיפו ט):
משלשין בממון.
כדמפרש ואזיל: גמ' מנהני מילי.
דאי הוה מודה מיפטר ולא נראה דזה
לג ג
דכל אחד סופג את הארבעים: רשע
לא מצינו דאם כן כל חייבי מיתות
להכרזה ורבי מאיר הכרזה מישמעו ויראו
לד ד
א
נפקא: מתני' במשלשין בממון ואין משלשין
בחייבי מיתות. אשר הוא רשע למות:
בית דין יכול להודות ולפטור מ)עצמו
ד) ה)
בחייבי מלקות. אם בן הכות הרשע:
ונראה לפרש לאו בר קטלא הוא פירוש
במכות כיצד העידוהו שהוא חייב לחבירו
לה ה ו
כאשר זמם. שיקבל הנדון מלקות
קודם שנגמר דינו הוא דשמא לא
ו)
מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהם
שלימה: ממון מצטרף. והרי קיבל
יבואו עדים ואם יבואו עדים לא יהא
אבל אם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים
לו ז ח ט
ז) ח)
מה שרצו להפסידו בין כולם: מתני'
עדותן קיים ועוד שאסור להורגו עד
אמרו בתרי בשבת
ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים:
❖
שיזימו את עצמן. שיזימו אותן בעסקי
שיגמר דינו וכשנגמר דינו כבר ודאי
גנב וטבח ומכר ונגמר
גמ' מנא ה"מ אמר אביי נאמר רשע בחייבי
דינו, ט)
גופן ולא בעסקי ההורג וההרוג
בר חיובא הוא הואיל וכבר באו עדים
1
י)
כדמפרש ואזיל: באו אחרים. שהעידו
מלקיות ונאמר רשע בחייבי מיתות ב"ד מה
ונתקבל עדותן וההורגו פטור:
2
כ)
וכן לענין קנס. אבל ודאי לענין
תורה אור השלם
עליו כעדות הראשונים: והזימו. אלו
ל)
להלן אין מיתה למחצה אף כאן אין מלקות
מ)
1. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
השנים שהזימו את הראשונים הזימו
ממון לא דכשמעידין דבחד
למחצה $ רבא אמר בעינן כאשר זמם לעשות
3
נ)
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
גם את האחרונים: אפילו. אם הן
בשבת גנב ובאו שנים ואמרו דבערב
❖
כל, ס)
לאחיו וליכא אי הכי ממון נמי ממון מצטרף
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
מאה כתות זו אחר זו וכת אחת
שבת גנב ובחד בשבת עמנו הייתם
מלקות לא מצטרף: מתני' אין העדים
בְּמִסְפָּר: דברים כה ב
ג
2. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ
הזימתן כולן יהרגו: איסטטית היא
ודאי אין משלמין ממון דבההיא שעתא
נעשים זוממין עד שיזימו את עצמן כיצד
רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע
גליון הש"ס
זו. הכת הזאת כת של עדות סרה
דמסהדי גנבא בר חיובא אע"ג דלגבי
לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת:
אמרו מעידין אנו באיש פלוני שהרג את
נפשות לא (ד) תדמנו לבר חיובא נ)דכל
וסטיא י) היא. כך נטלו עצה ביניהם
גמ' רבא אמר בעינן
במדבר לה לא
3. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר
כאשר זמם.
הנפש אמרו להם היאך אתם מעידין שהרי
כמה דלא נגמר דינו ס) (נמי הוי בר
להזים את כל הבא להעיד עליו:
זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו
גמ' גופה של עדות. גופן של עדים:
חיובא משום שאינו ספק כל כך עדות)
נהרג זה או ההורג זה היה עמנו אותו היום
תוס' ד"ה וכן וכו' אבל
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
לענות בו סרה. בפרשת עדים זוממין
בממון [הוי] קרוב לודאי שיבואו
בעדות נפשות.
דברים יט יט
במקום פלוני אין אלו זוממין אבל אמרו להם
4. וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב
עדים ויעידו $ אבל בעדות נפשות
כתיב. סרה עדות המוסרת שהוסרו
היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו
וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר
משם: בירה. טרקלין גדול: לנהורא
דבעינן דרישה וחקירה אז ודאי
עָנָה בְאָחִיו:
אותו היום במקום פלוני הרי אלו זוממין
בריא. שמא מאור עיניהם של אלו
אמרינן דקודם שנגמר דינו לאו הוי
דברים יט יח
ונהרגין על פיהם באו אחרים והזימום באו
5. כִּי יָקוּם עֵד חָמָס
ד
בר חיובא:
בריא וצופין למרחוק יותר ממנו כ):
בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה:
אחרים והזימום אפי' מאה כולם יהרגו רבי
❖
גמלא פרחא. מין גמלים יש שהם
איסטטית
דברים יט טז
יהודה אומר איסטטית היא זו ואינו נהרג אלא כת הראשונה בלבד:
קלים במרוצתם כעוף הפורח: ולא
גמ' מנא הני מילי אמר רב אדא דאמר קרא והנה עד שקר העד שקר ענה
עוד אלא אפי' אמרו. המזימין בערב
4
הגהות הב"ח
שבת הרגו שהקדימו חובתו יותר מן
עד שתשקר גופה של עדות דבי ר' ישמעאל תנא 5לענות בו סרה עד שתסרה
(א) גמ'
הראשונים: הרי אלו. הזוממין נהרגין
גופה של עדות אמר רבא באו שנים ואמרו במזרח בירה הרג פלוני את הנפש
ה
הרי אלו
ולא אמרינן בגברא קטילא אסהוד:
(ב) שם אם
ובאו שנים ואמרו והלא במערב בירה עמנו הייתם חזינן אי כדקיימי במערב
מאי טעמא דבעידנא דקא מסהדי.
(ג) תוס'
בירה מיחזא חזו למזרח בירה אין אלו זוממין ואם לאו הרי אלו זוממין פשיטא
ע"י
כשבאו יום שלישי בשבת להעיד עליו
אחרים
מהו דתימא ליחוש לנהורא בריא קמשמע לן ואמר רבא ו באו שנים ואמרו
אכתי גברא לאו בר קטלא שלא הועד
(ד) ד"ה
בסורא בצפרא בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו בפניא
עליו בבית דין ואילו הוה אתי ומודה
תדיננו
בעדות
בחד בשבתא עמנו הייתם בנהרדעא חזינן אי מצפרא לפניא מצי אזיל מסורא
הוה מיפטר נמצא שהם היו מחייבין
❖
וקרוב
מיתה את מי שאינו ראוי למות: מאי
לנהרדעא לא הוו זוממין ואי לאו הוו זוממין פשיטא מהו דתימא ליחוש לגמלא
❖
קמ"ל. דאע"ג דאיהו מיקטיל אינהו
פרחא קמ"ל ואמר רבא באו שנים ואמרו בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש
ז
מיקטלי תנינא במתני' בפרקין
רבינו חננאל (המשך)
ובאו שנים ואמרו עמנו הייתם בחד בשבתא אלא בתרי בשבתא הרג פלוני
גבי שנים רואין ל)אותם מחלון זה כו'
והנה עד שקר העד עד
את הנפש ולא עוד אלא אפי' אמרו ערב שבת הרג פלוני את הנפש (א) נהרגין
מוסף רש"י
הוא והן נהרגים: מה שאין כן. בהזמת
שתישקר גופה של עדות.
דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא מאי קמ"ל תנינא לפיכך
משלשין בממון.
כלומר עד שישקר העד.
(ב)
עדי גמר דין: ולא עוד כו'. שאע"פ
וכן לענות בו סרה. אמר
נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשניה פטורה סיפא מה שאין כן
שאלו האחרונים מאחרים את זמן
רבה באו ב' ואמרו
בגמר דין איצטריכא ליה באו שנים ואמרו בחד בשבתא נגמר דינו של פלוני
במזרח בירה הרג פלוני
גמר דינו מ"מ מודים הן שביום שבאו
ח
את הנפש ובאו אחרים
ובאו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא בערב שבת נגמר דינו של
הזוממין להעיד עליו בשלישי בשבת
ואמרו באותה שעה הייתם
כבר היה דינו נגמר מאתמול ובגברא
פלוני ולא עוד אלא אפי' אמרו בתרי בשבתא נגמר דינו של פלוני אין אלו
עמנו במערב בירה חזינן
אי כי קיימי במערב
קטילא אסהוד: וכן לענין תשלומי
נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא בר קטלא הוא וכן לענין תשלומי קנס
ט
בירה מצו חזו במזרח
קנס. שהמודה בו פטור דינו נמי
באו שנים ואמרו בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ובאו שנים ואמרו בחד
בירה האי דקטיל אינן
❖
בזה כדיני נפשות ויש חילוק בין עדות
(כתובות קד.)
זוממין דאמרינן הני והני
בשבתא עמנו הייתם אלא בתרי בשבתא גנב וטבח ומכר משלמין ולא
קושטא קאמרי ואם לא
גוף המעשה לעדות של גמר דין:
יכלי למיחזא הרי אלו
עוד אלא אפילו אמרו בערב שבת גנב וטבח ומכר משלמין דבעידנא דקא
הכי גרסינן באו שנים ואמרו בחד
זוממין ולא אמרינן נהורא
רבינו חננאל
מסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא באו שנים ואמרו בחד בשבתא גנב וטבח
בשבתא גנב וטבח ומכר ובאו שנים
(דהאי) [דהני] בריא. וכן
מתני' משלשין בממון
אם העידו ב' דבצפרא
ומכר ונגמר דינו ובאו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא ערב שבת
ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא
ואין משלשין במכות. פי'
בחדא בשבא הרג פלוני
בתרי בשבתא גנב וטבח ומכר ולא
גנב וטבח ומכר ונגמר דינו ולא עוד אלא אפי' אמרו בחד בשבתא גנב
העידו עליו שחייב לחברו
את פלוני בסורא ובאו
עוד אלא אפי' אמרו בערב שבת גנב
מנה ונמצאו זוממין זה
ב' ואמרו עמנו הייתם
וטבח ומכר ובתרי בשבתא נגמר דינו אין משלמין דבעידנא דקא
נותן חמשים וזה נותן
בו ביום בנהרדעא כו'.
וטבח ומכר משלמין דבעידנא דקא
מסהדי גברא בר תשלומין הוא: רבי יהודה אומר איסטטית היא זו כו':
חמשים זהו משלשין
ואסיקנא לגמלא פרחא לא
מסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא.
בממון. מאי טעמא דהני
חיישינן. אמר רבא באו
אי
ופירושו משום דהוה מצי למיפטר
זוזי והני זוזי מצטרפי והוו
ב' ואמרו בחד בשבא הרג
להו כולהו מנה ונתקיים
פלוני את פלוני ובאו ב'
נפשיה בהודאה אישתכח דאינהו הוו מפסדי ליה. ודוקא קנס אבל בעדות ממון פטורין שהרי לא היו מפסידין אותו כלום אחר
ועשיתם לו כאשר זמם
ואמרו בחד [בשבא] עמנו
שהוא מחויב ועומד: גברא בר תשלומין הוא. כשהעידו אלו
עליו כבר חייבוהו בית דין ואי הוה מודי לא הוה מיפטר:
הן זממו להענישו מנה
הייתם אלא בתרי בשבא
לפיכך משלמין לו מנה.
הרגו ולא עוד אלא אפילו
שקדמו
אבל מלקות דאי אפשר
אם אמרו בערב שבת הרגו
להצטרף כל אחד לוקה ארבעים: מתני' אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו עצמן כו'. ראינו לרבותינו הגאונים ז"ל כי
נהרגין דבעידנא דקא משהדי גברא לאו בר קטלא הוא. כלומר כיון שעדיין לא נגמר דינו להריגה נהרגין עליו. אבל אם
פירשו עד שיזומו עצמן עד שיחרישו ולא יכחישו המוזמין את המזימין ואנו קבלנו עד שיזימו עצמן [היינו] עד שיזומו
באו ב' ואמרו בחד בשבא נגמר דינו של פלוני ובאו ב' ואמרו בחד בשבא עמנו הייתם אלא בערב [שבת] נגמר דינו
העדים עצמן ויאמרו להן אתם הייתם עמנו במקום פלוני באותו היום שהעדתם שהרג פלוני את פלוני במקום פלוני ואותו
ולא עוד אלא אפי' אמרו בתרי בשבא נגמר דינו אינן נהרגין דבעידנא דמשהדי גברא בר קטלא הוא דהא נגמר דינו
המקום צריך להיות רחוק מן המקום שהעידו בו העדים הללו. הלא תראה משנתינו דתני אין העדים נעשין זוממין עד
מקמי הכי בזמן רב וכיון דנגמר דינו מקמי הכי בזמן רב כאילו הרוג מאותה (העד) [העת]. וכן לענין תשלומין וכו': באו
שיזומו עצמן מפרש כיצד מעידנו בפלוני שהרג נפש במקום פלוני כו' אמרו להם כו' אבל אמרו להם היאך אתם מעידין
אחרים והזימו העדים באו אחרים והזימו המזימין ובאו עוד אחרים והזימו מזימי המזימין כולן ימותו. פי' המוזמין
והלא אותו היום הייתם עמנו הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהן. ואמרינן בגמרא מנא הני מילי. אמר רבה דאמר קרא
כולן ימותו שאומרים לעולם עם האחרונים האמת עד שיוזמו ר' יהודה אומר איסטסית היא זו. פי' לא נכון הוא זה