ה:
כיצד העדים פרק ראשון
מכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ב) איסטטית היא. ברב אלפס פי' לשון סטים :
שקדמו והרגו. את הכת הראשונה קודם שתבוא כת
שניה: מאי
לז א
א)
חייבי מלקיות מנין. פי' מנין דאין לוקין עד שיגמר הדין על
ב) ג)
דהוה הוה. ולמה לי למיתני אלא כת ראשונה: בלבד.
משמע שיש
פיהם וא"ת ואמאי לא בעי נמי (א) כן חייבי ממון מנין דאין
עוד אחרת: אישתקור. הכחישו זה את זה בדרישות בית דין
ד)
לח ב
כשבדקום: הוחזקה זו. להביא עדי שקר ולא נקבל עוד עדות אחרת:
משלמין ממון עד שיגמר דינו על פיהם וי"ל דכמו דבדיני נפשות
ה) נפש בנפש
אם היא הוחזקה. לחזר אחריהם כל
דרשינן עד שיגמר דינו מקרא דנפש
ו)
ישראל מי הוחזקו לשמוע לה שתחזיק
בנפש דכתיב בעדים זוממין כמו כן
אי איסטטית היא זו
אפי' כת ראשונה נמי
לט ג
ז)
את האחרים כשקרים: זמנין. פעם
כתיב ממון בעדים זוממין דכתיב
לא אמר ר' אבהו שקדמו והרגו מאי דהוה
ד
ח)
אחרת: הדר חזייה לר' אלעזר בישות.
ג) יד ליד לא ינקה דמפקי מיניה
הוה אלא אמר רבא הכי קאמר אם אינה
ט)
דממונא משלמין
החזיר ריש לקיש את פניו ונסתכל
מ ה
י)
אלא כת אחת נהרגת אי איכא טפי אין
כ)
ודרשינן מיניה עד שיגמר הדין:
ברבי אלעזר בפנים זועפות שהבין ריש
חייבי גליות מנין. פירוש מנין
נהרגין הא בלבד קאמר קשיא ההיא איתתא
מא ו
ל)
לקיש ששמע ר' אלעזר דבר זה מפי
דאתאי סהדי ואישתקור אייתי סהדי ואישתקור
רבי יוחנן וכשאמרה לו לא אמרה
דאין לוקין עד שיגמר דינו
מ) נ)
מב ז
אזלה אייתי סהדי אחריני דלא אישתקור
ס)
בשמו: דאמר כר' יהודה. במתניתין
וקשיא דהא כשהעידו אחייבי גליות
איסטטית היא זו והוחזקה להזים:
הרי הן חייבי מלקות וחייבי מלקות
אמר ריש לקיש הוחזקה זו א"ל ר' אלעזר אם
❖
א
ע) פ)
דליכא דקא מהדר. שאין אדם
כבר גמרנו מרשע רשע ופ"ה דמההיא
היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו זימנין
צ)
מחזר אחריהם לשכרם ולהרגילם
לא ילפינן אלא עדים הזוממין שהרשיעו
הוו יתבי קמיה דרבי יוחנן אתא כי האי מעשה
ק)
תורה אור השלם
הנדון ד)ללקות או למיתה דהאי קרא
תמיד לבוא לבית דין ולהזים את כל
ר) ש)
לקמייהו אמר ריש לקיש הוחזקה זו א"ל רבי
הבאים: דקא מהדרא. לבקש ולשכור
דרשע רשע בנידונין כתיב אבל
ת)
1. וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה
יוחנן אם הוחזקה זו כל ישראל מי הוחזקו
א)
עדי שקר: הני ידעי בסהדותא. אלו
כשהרשיעו הנדון לגלות לא גמרינן:
וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ:
הדר חזיה לרבי אלעזר בישות אמר ליה
שמות כא כג
אף
השנים מזימין הג' ומנין אפי'
האחרונים ידעי בעדותה של זו:
2. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר
מתני' עד שיגמר הדין. אלא אם
שמעת מילי מבר נפחא ולא אמרת לי
הן מאה ת"ל עדים. תימה
ב)
זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו
ג)
משמיה לימא ריש לקיש דאמר כרבי יהודה
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
אימא דעדים אתא אפי' לארבעה
כן נגמר תחלה הדין של הנדון ליהרג
דברים יט יט
ואחר כך הוזמו: נפש בנפש. בעדים
ה) ונמצא אחד קרוב או פסול יותר
ורבי יוחנן דאמר כרבנן אמר לך ריש לקיש
ד)
3. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת
❖
ה)
מן הג' דכתיבי בקרא אבל טפי
זוממין כתיב לא תחוס עינך נפש
אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת
אנא דאמרי לך אפי' לרבנן עד כאן לא קא
אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ
בנפש: לעשות לאחיו. משמע שהרי
מארבעה לא וי"ל כיון שכת אחת
אמרי רבנן התם דליכא דקא מהדר אבל
וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ
אחיו עדיין קיים: יכול משקבלו
מזמת שתי כתות הוא הדין מאה:
חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי
הכא איכא הא דקא מהדרא ורבי יוחנן אמר
גליון הש"ס
עדותן. ובאה להם הזמה מיד קודם
אמר
בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ
לך אנא דאמרי אפי' לרבי יהודה עד כאן
רש"י ד"ה על אחת וכו'
גמר דינו של נדון יהרגו: גמ' בריבי
גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא:
שמצינו מדה הטובה.
ויקרא כ יז
לא קאמר רבי יהודה התם דאמרינן אטו כולי עלמא גבי הני הוו קיימי
אומר. כך היה שמו פ): הרגו. שלא
4. עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת
אבל הכא הני ידעי בסהדותא והני לא ידעי בסהדותא: מתני' אין
❖
הוזמו עד שנהרג הנדון על פיהם:
אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ
ב
מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת
חייבי מלקיות מנלן. אמתניתין קאי
העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקין אומרים עד שיהרג
חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן:
דאמר אין עושין דין הזמה עד שיגמר
שנאמר נפש [א] תחת נפש אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו
ויקרא יח ט
1
2
הגהות הב"ח
5. עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ
הדין ויליף לה מנפש בנפש דמשתעי
כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים ואם כן למה נאמר נפש [ב] תחת נפש
(א) תוס'
מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ
בחייבי מיתות חייבי מלקות מנלן
יכול משעה שקבלו עדותן יהרגו תלמוד לומר נפש [ג] תחת נפש הא אינן
הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ:
❖
העידוהו שחייב מלקות והוזמו מנלן
הכי
נהרגין עד שיגמר הדין: גמ' תנא בריבי אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין
ויקרא יח יא
ג
6. עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ
דאין לוקין אלא אם כן נגמר הדין
נהרגין אמר אביו בני לאו קל וחומר הוא אמר לו לימדתנו רבינו שאין עונשין
שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת
תחלה על פיהם: חייבי גליות מנלן.
לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד
הגהות הגר"א
❖
מן הדין דתניא 3 איש אשר יקח [את] אחותו בת אביו או בת אמו אין לי אלא
העידוהו שחייב לגלות והוזמו ותנן
דברים יז ו
אֶחָד:
[א ב ג] במשנה
בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אמו ובת אביו מנין ת"ל
צ)במתניתין סופג את הארבעים מנלןק)
עד שיגמר הדין דהני הואיל ולאו מדין
ערות אחותו גילה עד שלא יאמר יש לי בדין אם ענש על בת אביו שלא בת
רבינו חננאל
[ד] במשנה
כאשר זמם קא מתרבו לא אתי מלקות
אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו לא כל שכן הא למדת שאין
ואוקמה ר' אבהו לטעמא
דידהו מגזירה שוה דרשע רשע
עונשין מן הדין עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר 4 ערות אחותך בת אביך
דר' יהודה בשקדמו והרגו
❖
דמההוא לא ילפינן אלא עדים זוממין
הראשונה ולולי כן אפי'
או בת אמך אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת
שהרשיעו הנידון ללקות ר)(או למיתה)
הראשונה אינה נהרגת.
אביו ובת אמו מנין תלמוד לומר ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך
ההיא דמייתי סהדי
5
דהאי רשע רשע בנידונין כתיב:
ואישתקור אייתי אחריני
מוסף רש"י
היא עד שלא יאמר יש לי מן הדין מה אם הוזהר על בת אמו שלא בת אביו
אראה בנחמה. לא אראה בנחמה
ואישתקור אייתי שהדי
ובת אביו שלא בת אמו בת אביו ובת אמו לא כל שכן הא למדת שאין
הדר. חזיה
אחריני אמר ריש לקיש
וגמרא הפכו לברכה. פ"א אראה
לרבי אלעזר בישות.
הוחזקה זו. א"ר יוחנן אם
מזהירין מן הדין חייבי מלקיות מנין תלמוד לומר רשע רשע חייבי גליות
בנחמה נשבע ימותו בניו ואראה
היא הוחזקה כל ישראל
בנחמתן: אם לא הרגתי עד זומם.
מנין אתיא רוצח רוצח תניא אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא
מי הוחזקו כלומר כשרין
הן כרבנן דמתניתין
שלא הוזם אלא אחד מהם והרגתיו:
הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים אין העדים זוממין נהרגין
דאמרי כל זמן שלא הוזמו
שהרי אמרו חכמים כו'. מתניתין היא
עד שיהרג הנדון אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם
כשרין הן. ואמר לך ר'
מה שנים אין נהרגין עד שיזומו שניהם
(כתובות
יוחנן אפילו ר' יהודה לא
נקי שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין
ד
כה:)
פסלינהו אלא דאמר אטו
ש)דכתיב והנה עד שקר העד ואמר מר
❖
הני הוו בהדי הני והני
עד שיזומו שניהם מיד קבל עליו ר' יהודה בן טבאי שאינו מורה הוראה אלא
המשך בעמוד הבא
כל מקום שנאמר עד
בהדי הני דקא מסהדי הכי
לפני שמעון בן שטח וכל ימיו של ר' יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו
הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב
אבל הכא אפי' ר'
יהודה מודה דכשרין מ"ט
של אותו העד והיה קולו נשמע וכסבורין העם לומר קולו של הרוג אמר קולי
אחד: אלא בפני שמעון. שאם יטעה
רבינו חננאל (המשך)
הני הוא דהוו ידעי
יורהו: כסבורין. הכלת) בלילה או ביום
שלי הוא תדעו למחר הוא מת אין קולו נשמע אמר ליה רב אחא בריה דרבא
בשהדותא אבל הני
רשע למות ובחייבי
ואינן רואין אותו: מתני' מה שנים
לרב אשי דלמא בדינא קם בהדיה אי נמי פיוסי פייסיה: מתני' על פי
דאישתקור לא הוו ידעי.
מלקיות כתיב והיה אם בן
6
והלכתא כר' יוחנן. פי'
הכות הרשע מה בחייבי
אין נהרגין עד שיזומו שניהם.
[ד] שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט
הדר חזא (ליה ר') [לר']
כריתות ובחייבי מיתות
כדפרישית לעיל: ר' עקיבא אומר לא
אלעזר בישות. החזיר פניו
אין עונשין ואין מזהירין
הכתוב בשלשה אלא להקיש (שלשה לשנים) מה שלשה מזימין את השנים
בא השלישי כו'. לא הוצרך ללמדנו
ריש לקיש ונסתכל בר'
מן הדין כך חייבי
אף השנים יזומו את הג' ומנין אפי' מאה ת"ל עדים ר' שמעון אומר מה שנים
אלעזר בן פדת תלמיד ר'
מלקיות. בחייבי גליות
ה
זאת דממילא ידעינן ששנים מזימין
יוחנן בפנים רעות כלומר
נמי אתיא רוצח רוצח.
אינן נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן
ו
את השלשה שהרי השנים כשרים לכל
תשמע השמועות מפי ר'
תניא אין העדים זוממין
זוממין ומנין אפי' מאה ת"ל עדים רבי עקיבא אומר לא בא השלישי להקל אלא
יוחנן ואינך אומרן משמו
נהרגין עד שיזומו שניהן
עדיות וממילא ידעינן שאין זוממין עד
אילו הגדת לי כי ר' יוחנן
וכך אין לוקין ואין
להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי
שיזומו כולם שהרי כולם כאחד נעשו
אמר כך לא הייתי שונה
משלמין ממון עד שיזומו
עדים וקרא כתיב והנה עד שקר העד
עבירה כעוברי עבירה על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה
בפניו: אין העדים זוממין
שניהן. הצדוקין היו
נהרגין עד שיגמר הדין.
אומרים אין העדים
ולא בא אלא להחמיר עליו שלא תאמר
כעושי מצוה ומה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף
ז
תניא רבי אומר לא
זוממין נהרגין עד שיהרג
הואיל ובלאו הוא היתה העדות
הרגו נהרגין הרגו אין
הנידון: על פי שנים עדים
שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה מנין אפי' מאה ת"ל עדים
מתקיימת לא יעשו בו דין הזמה לימדך
נהרגין. א"ל אביו ק"ו
או שלשה עדים כו' עד
אמר
הוא. א"ל לימדתנו רבינו
מנין אפילו הן מאה ת"ל
הכתוב שאף הוא מן מקיימי דבר:
שאין עונשין מן הדין
עדים. פי' כשם שג' עדים
על אחת כמה וכמה כו'. $ שמצינו מדה
דתניא ואיש אשר יקח את
מזימין ב' כך ב' מזימין ג'
טובה מרובה ממדת פורענות במדה טובה הוא אומר נוצר חסד לאלפים במדת פורענות הוא אומר על שלשים ועל רבעים:
א)
אחותו בת אביו או בת
ומנין אפילו ק' שהעידו
אמו אין לי אלא כו'
שב' באין ומזימין אותן
בדיני ת"ל עדים. כלומר כי דין
ופשוטה היא. ואסיק'
שאין עונשין מן הדין ואין מזהירין מן הדין. וכן בחייבי מלקיות אתיא רשע (הוא) [רשע]. כתיב בחייבי מיתות אשר הוא
העדות מתקיימת בב' כמו שמתקיימת
בק' נמצאת עדות ק' כעדות ב'
כך לענין דין הזמה (ק"ב) [ק' וב'] שוים