כיצד העדים פרק ראשון מכות
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
בדיני נפשות. דכתיב
ז) והצילו העדה ומהדרינן אזכותא: אחד דיני
רבי (א) יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות. פי' הקונטרס
מג א
א)
ב)
ממונות. נמי עדותן בטלה: בזמן שהתרו בהן. ובדיני נפשות
משום דכתיב והצילו העדה דמצוה לבטל העדות בקל כדי
כי אמרינן בטלה בזמן שהקרוב או הפסול נשתתף בעדות מתחלה
להציל הנפש וקשה לפירושו דא"כ דיני ממונות נילף מינייהו דהא
ג) א"ר יוסי
להיות מן המתרין בעוברי עבירה: אבל אם לא התרו בהן. ולא
כתיב משפט אחד יהיה לכם
ועוד דבדיני ממונות נמי כתיב ע"פ
ד) רבי
מד ב
אומר ה)
שנים או ע"פ שלשה ונקיש ג' לב'
כוונו להיות עדים בדבר לא בטלה
עדותן מתקיימת.
לכך פירש ר"י דבדיני נפשות שייך
עדות האחרים בשביל ראייתן של
אמר רבי יוסי במה
דברים אמורים בדיני
ו)
מה ג
שפיר למילף משנים דעדותן בטלה
אלו דמה יעשו שני אחין שראו עם
ז)
נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות
ח)
משום דמה שנים כי נמצא אחד מהן
שלישי מן השוק באחד שהרג את
בשאר רבי אומר $ אחד דיני ממונות ואחד דיני
מו ד
ט) דראיית
א
הנפש: גמ' והוא שהעידו כולן
קרוב או פסול עדותן בטלה לגמרי
י)
נפשות ואימתי בזמן שהתרו בהן אבל בזמן
כ)
בתוך כדי דיבור. התם קאמרה מתני'
ומעתה אינה מועלת לכלום הלכך
שלא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו
מז ה ו
מאה כשנים אבל אם העידו השנים
בשלשה נמי כולם בטלים לגמרי אבל
באחד שהרג את הנפש: גמ' אמר רבא בוהוא
ולאחר זמן העידו האחרים הרי הן
בדיני ממונות דבשנים נמי כי נמצא
❖
שהעידו כולם בתוך כדי דיבור אמר ליה רב
ל)
כשתי כתות לכל דבר: וכל אחד
אחד מהן קרוב או פסול השני אינו
❖
ואחד. התחיל להעיד בתוך כדי דיבור
אחא מדפתי לרבינא מכדי תוך כדי דיבור
בטל לגמרי דחייב לו שבועה לכך
של סיומו של חבירו: הרוג יציל.
ח)[שלשה] נמי נמצא אחד מהן קרוב
היכי דמי כדי שאילת תלמיד לרב מאה
ג
הגהות הב"ח
או פסול תתקיים העדות בשאר עדים:
לרבי יוסי דאמר אף בלא התרו שלא
תורה אור השלם
טובא הוו אמר ליה כל חד וחד בתוך כדי
ד
(א) תוס'
אמר
רבא והוא שהעידו כולם
נתכוין להעיד הוא מציל את הנדון
1. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד
דיבור של חבירו: רבי עקיבא אומר לא
בתוך כדי דיבור. [פ"ה]
מפני קורבה הרוג נמי יציל את
בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל
בא שלישי כו' ומה שנים כו': אמר ליה רב
(ב) ד"ה
הנדון שהרי גם הוא ראה והוא
ובהא קאמרה מתניתין דמאה כשנים
חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר
הוא
פפא לאביי אלא מעתה הרוג יציל כשהרגו
יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים
קרוב אצל עצמו: כשהרגו מאחוריו.
אבל אם העידו השנים ולאחר זמן
(ג) ד"ה
אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים
מאחוריו נרבע יציל כשרבעו מאחוריו הורג
❖
העידו האחרים הרי הן שתי כתי
מתקיימין כל המקראות שמחייבין
יָקוּם דָּבָר: דברים יט טו
(ד) בא"ד
ורובע יצילו אישתיק כי אתא לקמיה דרבא
עדים לכל דבר משמע דקאי אף לענין
את הרוצח ליהרג: יקום דבר. כתיב
בהאי קרא שעשאן לכולם כשנים
קרוב או פסול וקשה דהא משמע לענין
❖
אמר ליה יקום דבר במקיימי דבר הכתוב
1
גליון הש"ס
דהיינו העדים אבל לא בעושי הדבר:
בסמוך דלענין דין דקרוב או פסול
מדבר: אמר רבי יוסי במה דברים אמורים וכו'
גמ' אחד דיני ממונות.
היכי אמרינן להו. לקרוב ופסול
אינו תלוי בהעדאה בתוך כדי דיבור
מה יעשו שני אחים כו': היכי אמרינן להו אמר
רבינו חננאל
אלא ט) בראיית מעשה גמרה עדותן
למבדקינהו אם מתחלה לעדות נתכוונו:
תוס' ד"ה
מתני' רבא ההכי אמרי' להו למיחזי אתיתו או לאסהודי
אף כי העידו אחר תוך כדי דיבור
אמר רבא וכו' אבל לענין
ואוקימ' למתני' בזמן שק'
אתיתו אי אמרי לאסהודי אתו נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה
נמצא כו'.
כולן כל אחד מהן העיד
דקאמר הרוג יציל לכך נראה דלא
❖
בתוך כדי דבור של חברו
אי אמרי למיחזי אתו מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש:
קאי רק אדין דעדים זוממין דקאמר
דקי"ל תוך כדי דיבור
איתמר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי ורב נחמן אומר הלכה כרבי:
עד שיזומו כולם ובהא קאמר דוקא
כדיבור דמי וכאילו כולן
ו
בבת אחת העידו ואינן
מוסף רש"י
מתני'
כי העידו כולם בתוך כדי דיבור דזה
יכולים האחרונים לומר כי
הוי עדות אחד ובעינן עד שיזומו
מבר נפחא.
הראשונים הן שחייבוהו
ואנחנו לא עשינו כלום:
כולם אבל העידו מקצתן בתוך כדי דיבור ומקצתן אחר כדי דיבור א"כ הוי שתי כתות ולא בעינן עד שיזומו כולם $ אבל לענין נמצא
כיון ששנינו מה שנים
אחד קרוב או פסול אף אם נמצא מהני שהעידו לאחר כדי דיבור עדותן בטלה וא"ת מ"ש ויש לומר שנא ושנא דדוקא גבי נמצא אחד
נמצא אחד מהן קרוב או
מהן קרוב או פסול חשיב כחד עדות כשהעידו לאחר כדי דיבור משום שהם אומרים אמת וא"כ עדותן התחיל מראייה שלהם וראייה
פסול עדותן בטילה אף ג'
נמצא א' מהן קרוב או
שלהם היתה בבת אחת עם העדים אבל בעדים זוממין שאינן אומרים אמת אם כן לא בא עדותן אלא כשיעידו בבית דין וכיון דלא העידו
פסול כו'. ואקשינן אי הכי
בבת אחת רק לאחר כדי דיבור לא חשבינן כחד עדות כן נראה למשי"ח: י) אלא מעתה הרוג יציל. פירוש שהוא בעל דין אי נמי
לא תתקיים עדות לעולם
נרבע
יציל. מפני שהוא שונא של רובעו בעל
מפני שהוא שונא ושונא פסול לעדות :
(סנהדרין צו.)
שהרי ההרוג מגיד עם
בריבי אומר.
העדים על ההורג והנה
אונסו ולא נראה דהא מוכח פ"ק דסנהדרין דנרבע לאנסו כשר לעדות ויש ליישב דמנרבע לרצונו פריך דבהכי איירי קרא
הוא קרוב
מבטל
דכתיב ומתו גם שניהם דהיינו ברצון ולהכי פריך יציל הנרבע אפילו יש עדים הרבה בדבר ולא מפני ששונאו כיון שהוא לרצונו אלא
העדות ויציל ההורג.
מפני שהוא קרוב לעצמו וקשה דבמסכת סנהדרין אמרינן פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להרגו וי"ל דהני מילי כי ליכא
כ)
ודחי' כגון שבא והכהו
הכאת מות מאחוריו
סהדותא מעלמא דרבעו לרצונו וליכא סהדותא אלא מהוא עצמו ואחר ולכך פלגינן לדיבוריה דלגבי דידיה לא מהימנין ליה דקרוב הוא
שאינו מכיר מי הכהו כדי
אצל עצמו אבל הכא דאיכא עדים שנרבע לרצונו ומעדותן נקרא רשע ופסול לעדות ואין אנו צריכין לעדותו כלל ועוד אמר הר' יוסף
להעיד אלא העדים הן
בכור שור דפריך הכי נרבע שהוא קרוב לרובע יציל וכן הרוג שהוא קרוב להורג יציל : היכי אמרינן להו. קאי אדיני ממונות בשלמא
בלבד שראוהו והן
ל)
(חולין יא:) הרגו.
המעידין עליו וכן הנרבע
אין נהרגין. אדיני נפשות לא קשה היכי אמרינן כו' דניחזי אנן אם התרו בו הקרוב ופסול אם לאו אלא פריך בדיני ממונות דליכא התראה:
כיוצא בו כשרבעו
לאסהודי
אתיתו. קשה דאם כן לא יהרג אדם לעולם דהקרובים יבואו ויאמרו לאסהודי אתינן ופירש רבינו חיים כהן דאמרינן
מאחריו ולא ראהו.
(שם, וכ"ה
ואקשינן ההורג (והנרבע)
לעדים כשרים לאסהודי עם הפסולין אתיתו או למיחזי אתיתו בלא הפסולין ואי אמרי הכשרים למיחזי אתינו בלא הפסולים
לעיל ב: ודברים יט יט)
[והרובע] שאי אפשר
אז לא הוי עדותן בטלה אפילו אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול אבל אי אמרי לאסהודי אתינו עם הפסולין הוי עדותן בטילה ומכל מקום
שאין
עונשין מן
לומר שלא ראו אם יודו
תימה קצת היאך יהיו גם העדים כשרים נאמנים לומר לאסהודי אתינן כדי לבטל העדות הוו ליה כחוזר ומגיד כיון שכבר העידו וי"ל
הדין.
ינצלו ותבטל העדות כולה
שהרי נכללו עמהן קרובין.
דסברא (ב) דכיון דבאין לבית דין עם הכשרים עכשיו נראין הדברים שמתחלה כולהו לאסהודי קא אתו דהוכיח סופן על תחלתן:
שמואל אומר הלכה כרבי יוסי. קשה היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל
ואוקימ' על פי שנים עדים
או על פי שלשה עדים
והאי דומיא דדיני נפשות דשרינן אשת איש שיש בה מיתת בית דין וטעם דפרישית לעיל (ג) גבי עדות נפשות שייך נמי בגט וגם
יקום דבר במקיימי דבר
(חגיגה
הכתוב מדבר. כלומר אם
לרבי נמי קשה שפעמים יתכוין אחד מן הקרובים להעיד לכן נראה לר"י דגם לר' יוסי לא אמרו דעדותן בטלה אלא דוקא באותן שמעידים בפני ב"ד
יא:) שאין מזהירין מן
נמצא במעידי עדות קרוב
אבל בשביל ראייה לחודה לא וא"ת א"כ מאי פריך הרוג יציל והא אינו הולך להעיד בבית דין ואומר הר"י דודאי מתחלה היה סבור הש"ס
הדין,
או פסול בטלה העדות
לרבי יוסי כי נמי אינן באין להעיד בב"ד עדותן בטלה ומשני במקיימי דבר הכתוב מדבר כלומר כשבאין לקיים הדבר בבית דין אמר רבי יוסי
אבל בבעלי הדין לא.
מדחזינן לרבא דהוא
נמצא אחד מהן קרוב או פסול דעדותן בטלה ואם תאמר א"כ מאי פריך לעיל מה יעשו שני אחין וכו' והלא אין שום חששא אם לא יבאו להעיד
בתרא מפרש טעמא דרבי
בבית דין כדפירשתי ויש לומר משום דפעמים שלא ידע זה בזה ויעיד האחד אע"פ שכבר העיד אחיו בב"ד ואפילו אירע לאחר כדי
(שמעון) [שמעינן] מינה
דיבור מכל מקום עדותן בטלה משום דמקשינן שלשה לשנים נמצא קרוב או פסול בזה אחר זה אע"פ דלענין הזמה בעינן תוך כדי דיבור:
דהילכתא כוותיה סבירא
(ד)
(פסחים
ליה. ודאמר רבי במשנתנו
היו
תלמוד לומר
בזמן שהתרו בהן אמר
כד.)
רשע רשע.
רבא היכי אמרינן להו כלומר (אין) [איזו] דרך זו התראה ששנה במשנתנו. ואמר אמרינן להו למיחזי אתיתו שמא שמעתם
(סנהדרין לג:) אם לא הרגתי עד זומם. (חגיגה טז:) עד שיהרג
צעקה ורצתם לראות מה היא ולא לעדות נקבצתם ונזדמן לכם וראיתם שזה הרג את זה או נזדמן לכם וראיתם שזה הלוה
הנדון.
לזה כך וכך ממון אם כן ראיתם מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש תיבטל העדות בכך והן לא באו להעיד
אלא לראות בלבד. ועמד הדבר כי אין העדות מתבטלת אלא אם אומרים להעיד נתכוונו ונתקבצו לכך ונמצא א' מאלו
(שם) ואין לוקין. עד שיזומו שניהם.
שנתוועדו לעדות קרוב או פסול. ויש מי שמפרש כי בזמן ההגדה אומרים להן לראות באתם (אין) [או] להגיד העדות באתם.
(שם) אלא בפני שמעון.
ויש על הפירוש הזה פירכא ולא חפצנו להאריך. אמנם הדבר שקבלנו מרבותינו הוא שפירשנו. וקי"ל כרבי דאמר רב
(שם) לא בא השלישי להקל כו'.
נחמן הלכתא כרבי ועוד דהא רבא מפרש לטעמיה. ודייקא מתני' בעדות ממון עדות על פה דומיא דעדות נפשות אבל עדות
בשטר לא מיפרשא הכא כל עיקר וקי"ל בעדות בשטר תתקיים העדות בשאר וכדחזקיה דאמר בגמרא דגט פשוט (דף קסב:)
מילאהו בקרובים כשר וכבר פירשנוהו במקומו:
(סנהדרין ט.) על אחת כמה וכמה כו'.
(שם) כדי שאילת תלמיד לרב.
(עג:)
(רשב"ם ב"ב קכט:)