ב:
שבועות
שתים פרק ראשון שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכדי
תנא ממכות סליק. אע"ג דקיימא לן דבתרי
על טהור שאכל את הטמא. אדם טהור שאכל את הקודש טמא
ג א
א) ב)
ג)
ובגמרא מפרש מנא ליה. ואף על פי שאין בה חיוב כרת ניתנה
מסכתות אין סדר למשנה ה"מ לענין מחלוקת ואחר כך
ד)
כפרה זו על כך: כל השעירים כפרתן שוה. כל שעירי מוספין
סתם שרבי לא שנה לתלמידיו המסכתות על הסדר אבל אחר
ד ב
ה) ו)
חייב
על הראש
בין שעיר הנעשה בחוץ דיום הכפורים בין של רגלים בין של ראשי
ששנאן סדרן על מכונן בהוייתן זו אחר זו ט):
ז)
ה ג
ח) ט)
שתים. נראה דאע"ג דעל הזקן
חדשים כפרתן שוה כולן מכפרים
אינו חייב אלא בתער כדאמר בפ'
על כל בין על שאין בה ידיעה
על הטהור שאכל את הטמא ר' מאיר אומר
ו ד
❖
בתרא דמכות דבעי' גילוח
בתחלה ויש בה ידיעה לבסוף בין
כל השעירין כפרתן שוה על טומאת מקדש
שיש בו השחתה $בהקפת הראש חייב
על שאין בה ידיעה לא בתחלה
וקדשיו היה ר"ש אומר שעירי ראשי חדשים
❖
אף במספרים כעין תער כדמוכח
ולא בסוף בין על טהור שאכל את
מכפרים על הטהור שאכל את הטמא ושל
הגהות הב"ח
בפ' ג' מינים
הטמא ונפקא מינה לטומאה שאירעה
רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא
(א) במשנה
דקאמר אי כתיב ראשו ולא זקנו
בין זה לזה. אבל שעיר הנעשה בפנים
מוסף רש"י
שהוא
בתחלה ולא בסוף ושל יום הכפורים מכפר
הוה אמינא תרתי משמע דאתי עשה
לא נחלקו עליו שאינו מכפר עם אלו
❖
חייב על הראש שתים.
מכפר
על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה
ודחי לא תעשה ומשמע דהקפת כל
ולא אלו תולין את תלייתו כשיש בה
ידיעה בסוף אמרו לו מהו שיקרבו זה
הראש שמיה הקפה ואכתי בתער
ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף
גליון הש"ס
כדאמר בגמרא : היה ר"ש
מנלן ולהכי כתיב זקנו ואי לא מחייב
בזה אמר להן יקרבו אמרו לו הואיל ואין
תוס' ד"ה חייב וכו'
אומר. האי נקט לה משום דבעי
בהקפת הראש אלא בתער א"כ
כפרתן שוה היאך קרבין זה בזה אמר להם
בהקפת הראש חייב אף
שפיר שמעינן מראשו דגילוח מצורע
למימר אמרו לו מהו שיקרבו זה
כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו
במספרים.
בתער מדאמר רחמנא דעשה דמצורע
בזה אם אבד שעיר שהופרש ליום
ר"ש בן יהודה אומר משמו שעירי ראשי
דחי לאו דהקפה והא דקתני בתוספתא
הכפורים ונתכפרו באחר ונמצא
חדשים מכפרין על הטהור שאכל את
זה ברגל או בראש חדש מהו שיקריב
דמכות גבי ראש דאינו חייב עד
הטמא מוסיף עליהן של רגלים שמכפרין
לשם שעירו של יום: היאך יקריבו.
שיקיפנו בתער איכא למימר מאי
על טהור שאכל את הטמא ועל שאין בה
והלא כשהופרש לא לכפר על כפרה
תער כעין תער כדאשכחן פרק ב'
(מכות
זו הופרש ורבי מאיר דקאמר להא
נזירים דאמר רב מיקל
ידיעה לא בתחלה ולא בסוף מוסיף עליהן
❖
כ. עי"ש)
בשלמא אי אמרינן כולן כפרתן שוה
אדם כל גופו בתער ומפרש התם
של יום הכפורים (א) שהן מכפרין על הטהור
יקרב שהרי כולם כפרה אחת מכפרים
כעין תער וליכא למימר דהקפת
שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה
רבינו חננאל
אלא לדידך זה הופרש לכפר על
הראש שרי במספרים ונקט בתוספתא
לא בתחלה ולא בסוף ועל שאין בה ידיעה
מכדי תנא ממכות
שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה
דוקא תער לאפוקי מספרים ומ"מ
בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף אמרו
סליק. כלומר
ידיעה בסוף היאך יקרב לכפר
מראשו לא שמעינן דגילוח מצורע
מסכת מכות השלים.
לו מהו שיקרבו זה בזה אמר להם הן
ברגל על שאין בה ידיעה לא בתחלה
בתער כיון דהקפת הראש אסור נמי
מ"ט פתח אחריה מס'
אמרו
לו אם כן יהיו של יום הכפורים
ולא בסוף או בר"ח לכפר על טהור
במלקט ורהיטני דהא ודאי במלקט
שבועות. ופשטנא איידי
דתנא במכות וחייב
שאכל את הטמא: כולן באין לכפר
קרבין בראשי חדשים אבל היאך של
ורהיטני לא אפשר במצורע דגילוח
על טומאת מקדש וקדשיו. כל דהו
כתיב ביה וא"כ מראשו ידעינן תער
ראשי
חדשים קרבין ביום הכפורים לכפר
וכרבי אליעזר דאמר בפרק אלו
וכיון דבכך שוין ואע"פ שכפרותיהן
כפרה שאינה שלה אמר להם כולן באין
הן הלוקין דמלקט
חלוקות יכול הוא ליקרב דהא לכפר
לכפר על טומאת מקדש וקדשיו א ועל זדון
ורהיטני נמי גילוח עבדי ליכא
על טומאת מקדש וקדשיו הופרש
טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים
לאוקמי' דא"כ מזקנו נמי לא שמעינן
ועל טומאת מקדש וקדשיו הוא
ויום הכפורים מכפרין ב על שאר עבירות
קרב: משמו. של ר"ש. וסתם ר"ש
תער דהא מלקט ורהיטני הוי גילוח
שבתורה הקלות והחמורות הזדונות
הוא ר"ש בן יוחאי: ועל זדון
שיש בו השחתה ומיהו מתורת כהנים
והשגגות הודע ולא הודע עשה ולא
טומאת מקדש וקדשיו. סתמא היא:
דקתני יש בראש מה שאין בזקן
הודע ולא הודע. בגמ' ה) מפרש לה:
שהראש אסור במספרים כבתער
תעשה כריתות ומיתות בית דין שעיר
אחד ישראל כו'. בגמ' ו) פריך מאי
אין ראיה דבנזיר איירי דקתני התם
המשתלח מכפר אחד ישראלים ואחד כהנים
מה ת"ל ראשו לפי שנאמר תער
קאמר שבתחלה השוום והדר תני
ואחד כהן משוח מה בין ישראלים לכהנים
מה בין ישראל לכהנים: אלא שהפר
לא יעבור על ראשו וכו' ואהא
ולכהן משוח אלא ג שהפר מכפר על הכהנים
מכפר על הכהנים גרסי' ול"ג שדם
מסיק מה ת"ל ראשו מה ת"ל זקנו
על טומאת מקדש וקדשיו ר"ש אומר כשם
הפר: אלא שהפר מכפר על הכהנים.
מפני שיש בראש מה שאין בזקן כו':
ועל שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על
כל ששעיר הפנימי מכפר על ישראל
ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים
דהיינו תליית יסורין דיש בה ידיעה
כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידויו של פר
בתחלה ולא בסוף וזדון טומאת
גמ'
מקדש וקדשיו וכן כפרת שעיר
מכפר על הכהנים:
מכדי
תנא ממכות
סליק מאי שנא דתני
החיצון פרו של כהן הקרב ביוה"כ
שבועות משום דתני חייב על הראש שתים אחת מיכן ואחת מיכן
ד
בפנים כמו שמפורש באחרי מות ז)
ועל
מכפר על הכהנים כדיליף בגמרא ח):
רבי שמעון אומר וכו'. לחלוק בא על שאומר למעלה אחד כהנים ואחד ישראלים שוין בכפרת שאר עבירות בשעיר המשתלח ואין
חלוקין בכפרתן אלא בטומאת מקדש וקדשיו וקאמר ר' שמעון כשם שאתה מודה בדם השעיר הפנימי שמכפר על ישראל כפרתו בלא
שום וידוי אלא כפרת הזיות הדם שאין וידוי בשעיר הפנימי אלא במשתלח כך דם הפר מכפר בלא שום וידוי על הכהנים על
טומאת מקדש וקדשיו אייתר ליה וידויו של פר במקום וידויו של שעיר המשתלח לכפר על הכהנים בשאר עבירות ואין להם כפרה בשעיר
המשתלח: גמ'
ממכות סליק. כך סדר המשנה
שבועות אחר מכות: על הראש. על הקפת ראש שתים דהא פאת כתיב
ופאה לשון
סוף וקצה הוא כמו
לפאת ים
לפאת נגב מקום חיבור הגלגולת עם הלחי והן מקום הצדעין:
ועל