שבועות שתים פרק
ראשון
שבועות
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עולה
ויורד נייתי. וא"ת קרבן קבוע נמי ה"ל למיפרך דנייתי
מידי דהוה אשמיעת קול. שבועת העדות ושבועת ביטוי דאיתנהו
כז א
א)
ב)
מידי דהוה אשפחה חרופה דלית בה כרת ומייתי קרבן
נמי בקרבן עולה ויורד ואין עונש על זדונן לא מיתה ולא כרת:
❖
קבוע וי"ל דהתם אשם הוא דמייתי ולא חטאת: מקיש מקדש
ג)
אמר קרא בה. לכל טומאתו אשר יטמא בה בענינא דעולה ויורד
ד)
לקודש. ובאכילה דקודש איירי קרא כדאמר בפר' בתרא דמכות
כתיב: ואימא. חיובא בתרומה היא ובה למעוטי מקדש והואיל וזדונו
ה) ו)
ואימא אף תרומה. דכתיב
כרת לא תסגי ליה בעולה ויורד אלא
מוסף רש"י
ז) ח)
קבוע לעשיר ולעני שוה: עליה דרבי.
בכל קודש משמע לפי סוגיא דשמעתין
עולה ויורד ניתי מידי
דהוה אשמיעת קול
ט)
אקרא אני חיה.
משום דהוא יליף לה שפיר: אקרא
דהאי קרא איירי בין בתרומה בין
י) כ)
ואביטוי שפתים אמר קרא 1 בה בה למעוטי
אני חיה. בקרבן עולה ויורד כתיב
בקודש ותימה דסוגיא דמכות
תרומה. אימא בה למעוטי מקדש דלא סגי
או בנבלת חיה טמאה או
מוכחת דלא מיירי בתרוייהו דר"ל
❖
ליה בקרבן עולה ויורד עד דמייתי קרבן
בנבלת בהמה טמאה ודי אם הייתי
מוקי ליה בקודש גרידא ורבי יוחנן
קבוע קרי רבא עליה דרבי דולה מים
(חולין
קורא בנבלת חיה טמאה שנכתב
בתרומה גרידא וי"ל דסוגיא דהכא
עא.) ונאמר להלן.
מבורות עמוקים דתניא רבי אומר אקרא
תורה אור השלם
ראשון ולא היה צריך לחזור ולכתוב
כברייתא דת"כ דתניא התם בכל
אני חיה בהמה למה נאמרה נאמר כאן
בהמה שהרי בהמה בכלל חיה שנא'
קדש לא תגע יכול אף במעשר
1. אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת
אָדָם לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר
בהמה טמאה ונאמר להלן בהמה טמאה
ת"ל ואל המקדש לא תבא מה מקדש
זאת החיה אשר תאכלו וסמיך
2
3
(שם) מה
יִטְמָא בָּהּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ
דבר שיש בו נטילת נשמה אף כל
ליה כל בהמה מפרסת פרסה:
מה להלן טומאת קודש אף כאן טומאת
להלן טומאת קודש.
וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם:
ונאמר להלן. באוכל קדשים בטומאת
כו' יצא מעשר אי מה מקדש הנכנס
ויקרא ה ג
קודש אשכחן טומאת קודש טומאת מקדש
2. אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע
בו בטומאה ענוש כרת אף קודש
הגוף בצו את אהרן ז) (א) נפש כי תגע
מנלן אמר קרא בכל קדש לא תגע ואל
בְּכָל דָּבָר טָמֵא אוֹ
4
האוכלו בטומאה ענוש כרת יצתה
בכל טמא בטומאת אדם או בבהמה
בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ
המקדש לא תבא איתקש מקדש לקודש אי
תרומה ת"ל בכל קדש לרבות את
טמאה ואכל מבשר זבח השלמים:
בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ
הכי תרומה נמי דאמר מר בכל קדש לא
בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא וְנֶעְלַם
אימא תרומה נמי. אתרבאי דאיהי
התרומה אלמא בהדיא מוקי קרא
מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם:
תגע לרבות את התרומה הא מיעט רחמנא
בתרוייהו וה"ה דהוה מצי למיפרך
נמי איתקש לקודש דכתיב בכל קדש
ויקרא ה ב
3. וְנֶפֶשׁ כִּי תִגַּע בְּכָל
(שם) לרבות את
בה אימא בה למעוטי מקדש מסתברא מקדש
ודרשינן בכל לרבות תרומה שאסורה
לפי סוגיא דמכות הניחא לר"ל אלא
ח)
התרומה.
טָמֵא בְּטֻמְאַת אָדָם אוֹ
לר' יוחנן דמוקי לה בתרומה מא"ל:
לטבול יום כגון יולדת בימי טוהר
לא ממעטינן שכן בכרת כמותה אדרבה
בִּבְהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּכָל
אחת לכלל ואחת לפרט. פירש
שלה שהיא טבולת יום ארוך שאין
תרומה לא ממעטינן שכן אכילה כמותה אלא
שֶׁקֶץ טָמֵא וְאָכַל מִבְּשַׂר
(יבמות עה.) שלש
לה הערב שמש עד מלאת ימיה
בקונטרס וא"ת כלל ופרט
זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַיְיָ
אמר רבא שלש כריתות בשלמים למה אחת
כריתות בשלמים.
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
שמביאה למחר כפרתה: מקדש לא
ואין בכלל אלא מה שבפרט ואגב
מֵעַמֶּיהָ: ויקרא ז כא
לכלל ואחת לפרט ואחת לטומאה הכתובה
ממעטינן. מדין קודש שכן ביאתו
ריהטיה לא דק דה"ל להקשות פרט
4. וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת
בתורה סתם ואיני יודע מה היא הוי אומר
יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָה¢ רָה
בכרת כאכילת קודש: שכן אכילה.
וכלל הוא ונעשה כלל מוסיף על הפרט
בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל
טומאת קודש ואם אינו ענין לטומאת קודש
וחיובו ע"י אכילה הוא: שלש כריתות
דהפרט בצו וכלל באמור ומה שפי'
(שם.
הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד
דנפקא ליה מדרבי תנהו ענין לטומאת מקדש
בשלמים. באוכלן בטומאה אחת
דמדת כלל ופרט המרוחקין אינה
זבחים מו.) אחת לכלל
מְלֹאת יְמֵי טָה¢ רָהּ:
❖
ואחת לפרט.
ויקרא יב ד
והאי מיבעי ליה לכדרבי אבהו דאמר רבי
כמדת כלל ופרט וכלל אין נראה דבפ'
באמור אל הכהנים ט) כל איש אשר
יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו'
נגמר הדין מוכיח
אבהו שלש כריתות בשלמים למה אחת
ואמרינן בזבחים בפ' רביעי
דריבה ומיעט הוי כמדת כלל ופרט
הגהות הב"ח
לכלל ואחת לפרט ואחת לדברים שאינן
דהא יקרב אכילה הוא ומהו יקרב
המרוחקין ובקונטרס גופיה פירש
(א) רש"י
נאכלין ולר"ש דאמר א דברים שאינן נאכלין
בראוי להקרבה שהוקדש בכלי ושתים
לעיל דריבה ומיעט שוה
❖
ונפש
אין חייבין עליהן כרת משום טומאה לאיתויי
בצו את אהרן והנפש אשר תאכל
למדת כלל ופרט וכלל וא"ת כיון
י)
חטאת הפנימית דס"ד אמינא הואיל ואמר
דמדת כלל ופרט המרוחקין זה מזה
כ) מבשר זבח השלמים וסמיך לי' והנפש
גליון הש"ס
ר"ש כל שאינו קרב על מזבח החיצון כשלמים
שוה למדת כלל ופרט וכלל א"כ לא
כי תגע בכל טמא ובתרוייהו כתיב
רש"י ד"ה אחת לכלל
(שם מו:) לדברים
אין חייבין עליו משום פיגול משום טומאה
ונכרתה: אחת לכלל. ההיא דאל
הוה לן למעוטי קדשי בדק הבית לבד
שאינן נאכלין.
וכו' הבערה בכלל היתה.
הקדשים שכלל את הכל ואחת מן
אלא ה"ל למימר מה שלמים מיוחדין
נמי לא קמ"ל דמיחייב אלא אמרי נהרדעי
❖
השתים לפרט ומדה זו נדרשת בתורת
שיש להן מתירין כדדריש ר' שמעון
משמי' דרבא שלש טומאות בשלמים למה
(שם)
כהנים בתחלת הספר דבר שהיה
לקמן גבי פיגול ונצריך כרת שלישי
אחת לכלל ואחת לפרט ואחת לטומאה
כל שאינו קרב על
רבינו חננאל
בכלל ויצא מן הכלל ללמד כו' כיצד
לדברים שאין להן מתירין ומנ"ל
מזבח החצון כשלמים.
הכתובה בתורה סתם ואיני יודע מה היא הוי
והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמי'
לאוקמה לטומאה הכתובה בתורה
(זבחים
מידי דהוה אשמיעת קול
אומר טומאת קודש ואם אינו ענין לטומאת
מג.)
ואביטוי שפתים. שהיא
וגו' והלא שלמים בכלל כל הקדשים
סתם או לדברים שאינן נאכלין וי"ל
❖
(שם יד.)
שבועה ואין בה כרת
קודש דנפקא ליה מדרבי תנהו ענין לטומאת
היו ולמה יצאו להקיש אליהם מה
דלדברים שאין להם מתירין לא
חייבין בה קרבן עולה
מקדש והאי נמי מיבעי ליה איידי דבעי
שלמים מיוחדין קדשי מזבח אף כל
אצטריך דבפ' ב"ש
ויורד. אמר קרא בה וגו'.
ואתא רב למיפשטיה מהא
למכתב כרת לכדר' אבהו כתב נמי טמאות
קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית
מרבי להו מאשר הם מקדישים
רבינו חננאל (המשך)
דרבי. דתניא רבי אומר
ולספרים דגרסי התם דמרבו להו
שאין חייבין עליהן משום טומאה. וא"ת
דלא סגי לה בלאו הכי אלא אמר רבא אתיא
ולא במקדש כו'. קדש
אקרא אני. פי' כיון
מואל הקדשים לא יתכן דהאי קרא
למה אין נידונים בכלל ופרט ואין
ומקדש תרוייהו כרת
שריבתה התורה בהמה
טומאתו טומאתו כתיב הכא לכל טומאתו
1
כתיבא בהו. ולאפוקי
בכלל חיה וחיה בכלל
גופיה מוקמינן ליה הכא לכלל:
בכלל אלא מה שבפרט שלמים אין
וכתיב
תרומה דלית בה כרת.
בהמה כו'. פירשנו זו
תנהו
ענין לטומאת מקדש. אבל
מידי אחרינא לא משום דמרוחקין
אדרבה קדש ותרומה
בפרק אלו טרפות. מאחר
תרוייהו בני אכילה נינהו.
דכתב קרא או בנבלת חיה
לתרומה ליכא למימר דכרת בתרומה ליכא ומיהו בסמוך דנפקא לן
זה מזה בשני ענינים וכך מפורש במנחות בפרק כל המנחות באות
לאפוקי מקדש דנגיעה
טמאה. למה לי למכתב
מצה דהיכא דפרט מרוחק מן הכלל נידון במדה זו ללמד
מטומאתו קשה דנוקמה בתרומה וכ"ת משום דכתיב גבי כרת הכי
היא: שלש כריתות.
או בנבלת בהמה טמאה.
ואחת לדברים
על הכלל וכו'. ואם תאמר מה בין זו למדת כלל ופרט וכלל שאתה
נמי כתיב גבי אכילה ומיהו עדיפא מינה פריך:
והנפש אשר תאכל בשר
אלא נאמר כאן בהמה
טמאה. ונאמר להלן
מזבח השלמים אשר לה'
שאינן נאכלין. ואזהרה מוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל
דן כעין הפרט הרבה יש שמדת כעין הפרט באה להוסיף על הפרט
בשלמים ונפש כי תגע
וטומאתו עליו ונכרתה.
בכלל אחרון דברים אחרים שאין כתובין בו וזו באה לגלות על
דדרשינן בפרק רביעי דזבחים לרבות עצים ולבונה
בכל טמא בטומאת אדם
וכתיב ואכל מבשר זבח
הפרט ולא להוסיף עליו ודברים רבים למידין במדה זו שאינן באין
אי נמי כרת לא בעי אזהרה מידי דהוה אפסח ומילה:
או בבהמה טמאה או בכל
השלמים אשר לה'
אתיא טומאתו טומאתו. ואע"ג דגבי תרומה נמי כתיב טומאה
שקץ טמא ואכל מבשר
ונכרתה. וכתיב כל איש
במדת כעין הפרט כגון בהבערה שאנו אומרים לחלק יצאתה ובמדה
זבח השלמים וגו' מה
אשר יקרב מכל זרעכם אל
זו היא באה $ הבערה בכלל היתה ולמה יצאה להקיש אליה ולגלות
בפרשת אמור אל הכהנים שמא אתי לדרשה אחריתי
להלן בטומאת קדש אף
הקדשים אשר יקדישו בני
על כל הכלל שכשם שחייב על הבערה בפני עצמה כך חייב על כל
וא"ת ולר"ל דלא גמר ג"ש דטומאה כדאמר בפרק בתרא דמכות
כאן זה שכתב בטומאת
ישראל לה' ונכרתה. פי'
דברים שאין נאכלין.
בהמה טמאה אכילת
אב מלאכה שבכלל בפני עצמו: ואחת לטומאה הכתובה בתורה
מנליה וי"ל דאתיא ליה מהיקשא דלעיל מבכל קדש לא
טומאת קדש ואתקש
עצים ולבונה וקטרת
סתם כו'. ואחת מן הכריתות האלו שהיא יתירה נכתבה לגלות על
תגע דלא מוקי ליה בתרומה כלל כדמוכח התם וא"ת ולמה לן
מקדש לקדש דכתיב בכל
ומפורש בתורת כהנים. ר'
השתא בנין אב דהואיל וענש והזהיר בברייתא דלעיל וי"ל דברייתא
הטומאה הכתובה אצל עולה ויורד וסתמה הכתוב ולא פירש על איזו
(ישמעאל) [שמעון] אומר
קדש לא תגע ואל המקדש
לא תבא. ואימא תרומה
מה [שלמים] מיוחדין
נמי סמיך אהך ג"ש ונקט בנין אב לאפוקי משאר עבירות
טומאה חייבתו תורה קרבן הופנה כרת ללמדך שלכפר על כרת זה
דכתיב בכל קדש ואמרינן
שהן ראוים לאכילה וכו'
ואיצטריך יצאו עצים ולבונה וקטרת
הוא בא שהוא טומאת קדש: (אם אינו ענין כו') לדברים שאינן
לרבות את התרומה: אמר
נאכלין. כגון עצים של מערכה ולבונה וקטרת אם אכלן בטומאה חייב:
קרא אשר יטמא בה. בה
שאינן ראוין לאכילה.
ולא בתרומה. אימא בה
ואסקינא אלא אמר רבא
ולר"ש דאמר כו'. במסכת זבחים בפרק ב"ש : הואיל ואמר ר' שמעון כו'. חטאות הפנימיות כגון פר ושעיר של יום הכפורים
אתיא טומאתו טומאתו
ופר כהן משיח ופר העלם דבר שטעונין הזייה בפנים על הפרוכת ועל מזבח הזהב: כשלמים. משום דפיגול בשלמים כתיב יליף ר"ש
כתיב הכא בקרבן או כי
יגע בטומאת אדם לכל
הפנימיות: שלש טומאות. בהנך שלש
חדא וטומאתו עליו: כתיב הכא. בעולה ויורד:
מינה שאינה נוהגת
בחטאות
כריתות כתיב בכל
טומאתו אשר יטמא בה
וכתיב