ז:
שבועות שתים פרק ראשון שבועות
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
וכתיב התם. בטומאת מקדש בפרשת פרה אדומה: בה למה לי.
ואיצטריך ג"ש לאפוקי תרומה וא"ת אמאי איצטריך ג"ש דרבי כיון
א)
וכתיב במקדש טמא יהיה
ב) ג)
למעוטי תרומה דמהיכא תיתי לחיובא דמהני לא אתיא שכן כרת:
דידעינן מקדש מג"ש דטומאה נילף קודש מדאיתקש למקדש וליכא
עוד טומאתו בו. מה
ד)
להלן (קרבן) [טומאת
לרבות נבלת עוף טהור. המטמאה בבית הבליעה שאם אכלה
למימר תרומה נמי דאמר קרא בה ולא בתרומה דהשתא ליכא
מקדש] אף כאן קרבן
ונכנס למקדש חייב: משום
דמיעוטא הוא דאייתר. מיעוט זה בא
למיפרך ואימא בה ולא קודש הואיל וקודש הוא בכרת כמו מקדש
בטומאת מקדש וקדשיו.
ה) ו)
לרבות כדמפרש ואזיל ואיתרבאי ביה
אבל תרומה לא דמי למקדש וי"ל
אשר יטמא בה לרבות
❖
נבלת עוף טהור דלא
נבלת עוף טהור ע"י מיעוט אחר
דאיצטריך ג"ש לאייתורי בה לרבות
וכתיב התם טמא יהיה עוד טומאתו בו מה
1
מטמא במגע אלא בבית
מיעוט: כתיב או כי יגע. בטומאת
נבלת עוף טהור דלמעט תרומה לא
להלן טומאת מקדש אף כאן טומאת מקדש
הבליעה: ת"ר וכפר על
אדם בעולה ויורד כתיב: דלאו בר
איצטריך דמהיכא תיתי דמהיקשא
הקדש מטומאת בני
תורה אור השלם
ואלא בה למה לי לרבות נבלת עוף טהור הא
ישראל. יש לי בענין
נגיעה. שאינו מטמא בנגיעה אלא
דמקדש לא אתי מדאיצטריך ג"ש
1. כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ
אמרת בה מיעוטא הוא משום דמיעוטא הוא
זה להביא ג' טומאות.
בבית הבליעה על ידי אכילה כדכתיב
דרבי אבל אי לאו ג"ש דרבי לא הוה
הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא
טומאת ע"ז וטומאת גלוי
אייתר כתיב או כי יגע דבר נגיעה אין דלאו
2
יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְיָ
עריות וטומאת שפיכות
אשר תאכל נבלה וטרפה
מרבינן נבלת עוף אלא אדרבה הוה
טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ
דמים. טומאת ע"ז שנאמר
בר נגיעה לא וכתיב בה מיעוטא הוה מיעוט
וכבס בגדיו ומוקמינן לה בנבלת עוף
ממעטינן ליה מכי יגע ובה אתא
הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי
למען טמא את מקדשי
אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבו':
טהור בתורת כהנים ואמרינן התם
למעוטי תרומה ומיהו תימה למה לי
ג)
נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא
ולחלל את שם קדשי.
יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ:
בג"ע כתיב כו'. עד ומנין
יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף
יכול תטמא במגע ת"ל לטמאה בה
ג"ש דרבי תיפוק מג"ש דטומאה
במדבר יט יג
שעל שיש בה ידיעה
אין לך אלא האמור בה שאין לה
דלענין קודש נמי דרשינן ליה בפרק
שעיר הנעשה בפנים וכו': ת"ר וכפר על
2. אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת
3
בתחלה ואין בה ידיעה
בתרא דמכות : יש לי
טומאה אלא אכילתה: וכפר על
אָדָם לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר
בסוף שעיר ויוה"כ תולה.
הקדש מטומאות בני ישראל וגו' יש לי בענין
יִטְמָא בָּהּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ
שנאמר לכל חטאתם
בענין הזה להביא ג' טומאות. אכתי
הקדש. בשעיר הנעשה בפנים כתיב
זה להביא שלש טומאות טומאת ע"ז וטומאת
וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם:
חייבי חטאות במשמע.
באחרי מות: מטומאות ולא כל
איכא טובא כגון אוכל תרומה בטומא'
ויקרא ה ג
אוקמוה [טומאת ע"ז]
גילוי עריות וטומאת שפיכות דמים בע"ז הוא
3. וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ
טומאות. והואיל ולא פירש לך על איזו
וטמא ששימש אלא נקט הני לרבותא
יש לומר לך אם הוא
אומר למען טמא את מקדשי בגילוי עריות
מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
במזיד ולא אתרו ביה
4
מהם לא מסרן אלא לחכמים לפרש
דיש להביא אע"פ שהן חמורות וכי
וּמִפִּשְׁעֵיהֶם
לְכָל
דלאו בר קטלא הוא.
הוא אומר ושמרתם את משמרתי לבלתי
על איזו מדבר צא ולמד בבנין אב:
ממעט להו ממעט נמי אחריני א"נ
5
חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה
או בשוגג ולא אתיידע
עשות מחקות התועבות וגו' ולא תטמאו
מה מצינו שחלק כו'. כלומר איזהו
נקט הני אע"ג דלאו טומאה ממש
לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם
ליה דלאו בר קרבן
בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם:
הוא שעיר זה תולה
טומאה מצינו חלוקה במקום אחר
נינהו אלא בלשון טומאה נכתבו וא"ת
בהם בשפיכות דמים הוא אומר ולא תטמא
6
ויקרא טז טז
והוא הדין בטומאת
איך יכפר על כולן הא אמר לקמן
טומאת מקדש וקדשיו ולקמן מפרש
4. וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי
את הארץ יכול על ג' טומאות הללו יהא
גלוי עריות וטומאת
לה היכא: אף כאן. שחילק להיות
כפרה אחת מכפר ואינו
בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי
שפיכות דמים כו'.
שעיר מכפר ת"ל מטומאות בני ישראל ולא
3
אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי
מכפר ב' כפרות וליכא למימר דה"ק
בכפרה ואין שאר טומאות עמה
כל טומאות מה מצינו שחלק הכתוב מכלל
מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן
יש להביא אחת מג' טומאות דא"כ
דע שבטומאת מקדש וקדשיו
ד)
טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל
כל טומאות הוי אומר טומאת מקדש וקדשיו
אֶת שֵׁם קָדְשִׁי:
הכתוב מדבר: אף כאן בטומאת
אמאי איצטריך מטומאה ולא כל
ויקרא כ ג
אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו דברי ר' יהוד'
מקדש וקדשיו גרסינן ולא גרסינן
טומאה דלא מכפר אלא אחת תיפוק
5. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת
ר"ש אומר ממקומו הוא מוכרע הרי הוא
נחלוק: ממקומו הוא מוכרע. אין
ליה מאחת דדרשינן מיניה לקמן דאינו
מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת
מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר
אומר וכפר על הקדש מטומאות מטומאות
מכפר ב' כפרות וע"כ אית לן
אתה צריך להכריעו ממקום אחר כי
3
נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא
לאוקמה בטומאת מקדש וקדשיו לפי
בו עצמו הכריע הכתוב שאינו מדבר
של קודש יכול על כל טומאה שבקודש יהא
תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְיָ
אלא בטומאת מקדש וקדשיו: יכול
שחלק הכתוב וי"ל דלא חשיב ב'
אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא יח ל
שעיר זה מכפר תלמוד לומר ומפשעיהם
3
6. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת
על כל טומאה שבקדש. בין שיש בה
כפרות אלא כשמכפר מה שקרבן אחר
לכל חטאתם חטאים דומיא דפשעים מה
הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים
ידיעה בין שאין בה ידיעה: מה
מכפר וכן משמע לשון הקונטרס
בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ
פשעים שאינם בני קרבן אף חטאים שאינם
פשעים שאינן בני קרבן. שאין פשע
דלקמן תדע דהא מכפר על הקודש
כִּי אֲנִי יְיָ שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי
❖
בני קרבן ומנין ליש בה ידיעה בתחלה ואין
יִשְׂרָאֵל: במדבר לה לד
אלא מזיד: אף חטאים שאינן בני
ועל המקדש ולא מיקרי ב' כפרות
בה ידיעה בסוף ששעיר זה תולה ת"ל לכל
קרבן. יצא שיש בה ידיעה בתחלה
כיון שאין קרבן אחר מכפר כענין זה:
בע"ז הוא אומר למען טמא את
חטאתם חייבי חטאות במשמע אמר מר
וידיעה בסוף והעלם בינתים שהיא
הגהות הב"ח
מקדשי. פירוש קדושת שמי
בת קרבן: ומנין לשיש בה ידיעה
יש לי בענין זה להביא ג' טומאות טומאת
(א) תוספות
בתחלה כו'. ולא לשאין בה ידיעה
והאי קרא במולך כתיב וקסבר האי
ע"ז וטומאת גילוי עריות וטומאת שפיכות
ידועות
תנא מולך היינו ע"ז ופלוגתא היא
בתחלה אע"פ שאף היא אינה בת
דמים האי ע"ז היכי דמי אי במזיד בר
קרבן: לכל חטאתם. הראוי לבא
בפרק ארבע מיתות :
קטלא הוא אי בשוגג בר קרבן הוא במזיד
וכפר
על הקדש. אע"ג דבמקדש
(ב) בא"ד
לכלל חטאתם יצאה שאין בה ידיעה
❖
ולא אתרו ביה בשוגג ולא אתיידע ליה
מיהא
בתחלה שאינה באה לכלל חטאת
מיירי כדמוכח לקמן
גילוי
עוד לעולם: הכי גרסינן חייבי
בשמעתין מ"מ מדאפקיה רחמנא
חטאות במשמע ולא גרסינן כל חייבי חטאות: חייבי
בלשון קודש שמעינן טומאת קודש ומדאיתקש ליכא למימר דאם
מוסף רש"י
כן תרומה נמי: אי בשוגג בר קרבן הוא. הכא אתי שפיר
חטאות במשמע. הראוי לבא לידי חטאת לכשתוודע לו
מה פשעים שאינם בני
ידיעה בסוף: בר קרבן הוא. כבר מפורש קרבן בפרשת
דפשיטא ליה דלא מכפר אבר קרבן כדדרשינן בסיפא דברייתא
קרבן.
שלח לך : במזיד ולא אתרו ביה. ואינו נהרג בלא התראה
חטאים דומיא דפשעים דלאו בני קרבן אבל לקמן דפריך אסיפא
כדאמרי' בסנהדרין בפרק היו בודקין : ולא אתיידע ליה.
דברייתא גופה דקתני יכול על כל טומאה של קודש וכו' האי
(כריתות
בר קרבן הוא משמע דבלאו הך דרשה דחטאים דומיא דפשעים
סלקא דעתך אמינא לתלי ליה להגן מן היסורין עד שיוודע לו:
כה:)
פשיטא ליה דלא מכפר אבר קרבן ונראה דפשיטא ליה משום
אי
דאתי מקל וחומר משעיר המשתלח דמכפר על (א) כמה עבירות ומרובה כפרתו אפ"ה אינו מכפר אבר קרבן כדדרשינן ביה התם חטאים
דומיא דפשעים וכ"ש אבר קטלא ואבר מלקות דלא מכפר כדמוכח התם דאמר חייבי מלקיות שעבר עליהן יום הכפורים חייבין ופריך
פשיטא מ"ש מחייבי חטאות ואשמות ודאין וא"ת ונוקי כגון דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה וי"ל דהאי (ב) נמי נפקא לן מסיפא דברייתא
דלא תלי ליה: במזיד ולא אתרו ביה. ואם תאמר והא לא אתיא לכלל חטאת וי"ל דהשתא דמוקי במזיד לא הוי חטאים אלא
פשעים ובפשעים לא בעינן דאתיא לכלל חטאת דכולהו לאו בני חטאת נינהו אבל גבי שפיכות דמים קשיא דמוקי ליה בשוגג ולא אתיידע
ליה והא לא אתי לכלל חטאת ואין לומר הואיל ואתי לכלל גלות אתי לכלל חטאת קרינא ביה דהא מוקי להו נמי בהנך דלאו בני גלות
נינהו ויש לומר אף על גב דלא אתי לכלל חטאת אין לחוש כיון דתלי נמי אטומאת מקדש וקדשיו דאתי לכלל חטאת וכן משמע לקמן
דפריך וניכפר פנימי אדידיה ואדחיצון ואע"ג דכפרת חיצון לא אתי לכלל חטאת וא"ת והיאך אפשר לאוקמה במזיד והא לא משכחת
ביה כפרת חיצון דהיינו אין בה ויש בה וי"ל דאין לחוש דמוקמא כפרת חיצון אטומאת מקדש וקדשיו גרידא וא"ת והיכי מצי לאוקמה
במזיד ולא אתרו ביה הלא בגדי כהונה מכפרין על אלו ג' עבירות ה)אפוד על ע"ז כתונת על שפיכות דמים ומכנסים על גילוי עריות וי"ל
דבעי למימר ששעיר הפנימי יכפר עמהם וזה בלא זה לא יועיל ואע"ג דלקמן פריך וניכפר פנימי אדידיה ואדחיצון ולא בעי למיפרך
וניכפרו תרוייהו אחד דשתי קרבנות ודאי אין סברא שיבואו לכפר על דבר אחד אבל זה אפשר דבגדי כהונה יכפרו עם קרבן דבר אחד:
בשוגג ולא אתיידע ליה. ואם תאמר והמקשה מה היה סבור דהא כי מוקמינן ליה בטומאת מקדש וקודש איירי נמי בשוגג
ולא אתיידע ליה דהיכא דאתיידע ליה בר קרבן הוא ויש לומר דמטומאת מקדש וקדשיו אתי שפיר דאיכא לאוקמה
במזיד ואפילו אתרו ביה דליכא ו) כרת ומשום הכי פריך טפי אהנך ג' טומאות דאיכא למיפרך בין בשוגג בין במזיד אבל קשיא
דאטומאת
מקדש וקדשיו נמי
איכא למיפרך אמזיד אי במזיד בר מלקות הוא דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי
כריתתן:
גילוי