שבועות שתים פרק
ראשון שבועות
ח.
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
גילוי
עריות כו' אי במזיד בר קטלא הוא. ובהנך דליכא קטלא
אי נמי בהנך דלאו בני גלות. הרבה שנויין במסכת מכות
א) ב)
מאי היא חלוקת טומאת
כגון שהרגו דרך עלייה או מי שיצאה אבן מתחת ידו והוציא
אלא כרת ליכא לאוקומה דהא איכא למיפרך בר מלקות
מקדש וקדשיו מכל
הוא כדפרישית: ואימא יולדת. פירש הקונטרס יולדת שעבר
חייבי קרבן דאינון
הלה ראשו וקבלה: מה חלק. בטומאת מקדש משאר טומאות:
ג)
בעולה ויורד. ואימא
דמייתי עולה ויורד. ושאר שגגת עבירה בקרבן קבוע: דמייתי
עליה יום הכפורים תאכל בקדשים ואין צריכה להביא קרבן ואף על
ע"ז דחלוקה טומאתה
שעירה ולא כשבה. ובשאר כריתות
גב דאם כן לא אתי לכלל חטאת אין
דהיא בשעירה. ודחינן
אנן חלק להקל קאמרינן.
או כשבה או שעירה: חלק להקל
לחוש כיון דבטומאת מקדש וקדשיו
גילוי עריות נמי היכי דמי אי במזיד בר קטלא
וחלוקה דטומאת ע"ז
קאמרינן. האי מה מצינו שחלק חילוק
אתי לכלל חטאת כדפרישית לעיל ולא
הוא אי בשוגג בר קרבן הוא במזיד ולא אתרו
להחמיר עליה היא.
שהוא להקל מיבעי לן לאשכוחי דומיא
מקרי נמי פעמים בשנה הואיל ואין
מפורשת בספרי. ואימא
ביה בשוגג ולא אתידע ליה שפיכות דמים
יולדת ואליבא דר' שמעון
דשעיר הפנימי דקולא הוא שיחיד
זמנה קבוע אלא פעם אחת בשנה
נמי ה"ד אי במזיד בר קטלא הוא אי בשוגג
דאמר יולדת חוטאת
מתכפר בקרבן צבור שלא חסר בו
אבל קשה דהא בר קרבן הוא ואיך
היא. כי בשעה שכורעת
בר גלות הוא במזיד ולא אתרו ביה בשוגג
ממון משלו: והאי חלוק להחמיר.
לילד נשבעת שלא
יכפר על בר קרבן וי"ל דהואיל
תזקק לבעלה. ודחינן ר'
ולא אתידע ליה אי נמי בהנך דלאו בני גלות
שאם לא ימצא שעירה אלא בדמים
וקרבן יולדת לא אתי לכפרה אלא
שמעון לטעמיה דאמר
נינהו אמר מר יכול על שלש טומאות הללו
יקרים יביאנה בעל כרחו: ואימא
להכשיר בקדשים אין זה בר קרבן
ממקומו הוא מוכרע.
ואימא טומאת מצורע
יולדת. שאם עבר עליה יום הכפורים
יהא שעיר מכפר ת"ל מטומאות ולא כל
אפילו לר' שמעון דאמר יולדת
1
שהוא חוטא. דאמר
אוכלת בקדשים בלא קרבן: ולא לכל
חוטאת היא מכל מקום עקרו אינו
טומאות מה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל
ד)
ר' שמואל בר נחמני
טומאתם. וקרבן יולדת אינו בא לכפרה
אלא להכשיר בקדשים אבל קשה
א"ר יונתן על שבעה
הטומאות בטומאת מקדש וקדשיו אף כאן
ה)
דברים נגעים באים. על
מאי פריך דאי פריך שלא תצטרך
אלא לטהרה מטומאתה לאכול בקדשים:
❖
בטומאת מקדש וקדשיו דברי רבי יהודה מאי
לשון הרע. ועל שפיכות
ולרבי שמעון דאמר כו'. במסכת נדה
להביא קרבן כלל הוה ליה לשנויי
דמים. ועל שבועת
חלק דמייתי בעולה ויורד אימא ע"ז ומאי
בפרק המפלת : יולדת
כדמשני גבי שעיר המשתלח בפרק
שוא. ועל גילוי עריות.
חלק (סימן ע"ז יולדת מצורע נזיר (וכו'))
ועל גסות הרוח. [ועל
תורה אור השלם
חוטאת היא. שכשכורעת לילד נשבעת
בתרא דכריתות דיולדת כי
הגזל]. ועל צרות העין.
דמייתי שעירה ולא כשבה אמר רב כהנא אנן
שלא תזקק לבעלה: ממקומו הוא
קמייתי קרבן לאישתרויי בקדשים
1. וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ
על לשון הרע שנאמר
חלק להקל קאמרינן והאי חלק להחמיר הוא
מוכרע. ואיהו לא צריך להך דרשה
ואנזיר נמי משני דלא מייתי אלא כדי
מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מלשני בסתר רעהו אותו
וּמִפִּשְׁעֵיהֶם
לְכָל
אצמית. ואין צמיתות אלא
דחלק: מה חלק דמייתי צפרים לא
למיחל עליה נזירות טהרה לכך נראה
(א) אימא יולדת דחלק דמייתא עולה ויורד אמר
חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה
צרעת דמתרגם לצמיתות
לרבינו תם דהכא מספק יולדת פריך
גרסינן שאין זה להקל שהצפרים אינן
רב הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם
לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם
לחלוטין. ואמרינן מצורע
1
כגון ספק אם נפל הפילה אם רוח
קריבין ולבד הקרבן הם באין ז' ימים
בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם:
מוחלט. זו השמועה
ולר' שמעון בן יוחאי דאמר יולדת נמי חוטאת
❖
ויקרא טז טז
מפורשת בסוף כריתות.
לפני הקרבן והכי גרסינן אימא מצורע.
הפילה ולא הוחזקה עוברה דאי
היא מאי איכא למימר רבי שמעון לטעמיה
ואמר שאני נגעים דהתם
הוחזקה בתר רובא אזלינא כדמוכח
וחלק דידיה לא מיצטריך לפרושה
כפר ליה נגעיה. ואימא
דאמר ממקומו הוא מוכרע אימא מצורע
(ב)
נזיר וכר' אלעזר הקפר
בפרק המפלת או
דהא פריש גבי קושיא דיולדת ומאי
הגהות הב"ח
דאמר במסכת תענית כי
אמר רב הושעיא לכל חטאתם ולא לכל
לא הרגישה שהפילה דלאו בת קרבן
חילוק דמייתא בעולה ויורד והיא
(א) גמ' ואימא
כל נזיר חוטא הוא.
טומאתם ולר' שמואל בר נחמני דאמר על
(ב) שם
גופה איתא במצורע: ז' דברים.
היא ואע"ג דמייתא חטאת העוף על
ושנינן סבר לה כר'
❖
ואימא
שבעה דברים נגעים באין מאי איכא למימר
מפרש במסכת ערכין בפרק יש
הספק כדאמרינן ה) בסוף נדה
בערכין. אלמא על חטאת אתי קרבן
לא חשיב בר קרבן מידי דהוה אחייבי
התם נגעיה דאכפר ליה וקרבן לאישתרויי
דיליה: התם מנגעיה איכפר ליה.
אשמות תלויין דלא חשיבי בני קרבן
מוסף רש"י
בקהל ואימא נזיר טמא דחלק דמייתי תורים
בצער נגעו נתכפר לו העון: ואימא
בפרק בתרא דכריתות
ובני יונה אמר רב הושעיא לכל חטאתם ולא
נגעיה דאכפר ליה.
נזיר טמא. דכתיב וביום
כיון דאין באין אלא על הספק ועוד
לכל טומאתם ולר' אלעזר הקפר דאמר נזיר
השמיני יביא שתי תורים: ולא לכל
דהא איכא עולת העוף שאין מביאין
(סוטה טו.) לאישתרויי
נמי חוטא הוא מאי איכא למימר סבר לה
טומאתם. וכי מייתי נזיר קרבן למיחל
על הספק והשתא פריך הכא דיתלה
(בקהל) בקדשים.
כר' שמעון דאמר ממקומו הוא מוכרע אמר
עליה נזירות טהרה מייתי כדכתי'
לה השעיר עד לאחר יוה"כ שתביא
מר ר' שמעון אומר ממקומו הוא מוכרע הרי
והזיר לה' את ימי נזרו והימים
חטאת העוף וכן כל הני דבסמוך
(שם) הראשונים יפלו וגזרת הכתוב הוא
אבל בפרק בתרא דכריתות
הוא אומר וכפר על הקדש מטומאות
1
דלא חיילא נזירות עד דמייתי קרבן:
פריך דלא תביא כלל דהשתא אתי
מטומאתו של קודש כו' שפיר קאמר רבי
דרבי אלעזר הקפר במסכת תענית
שפיר דלא משני הכא כדמשני התם:
שמעון ורבי יהודה אמר לך ההוא מיבעי ליה
אמר קרא לכל חטאתם. וא"ת
: חוטא הוא. שציער עצמו
כי היכי דעביד לפני ולפנים הכי נעביד
מן היין: כי היכי דעביד לפני ולפנים.
קרבן יולדת נמי איקרי
בהיכל ורבי שמעון ההוא 1 מוכן יעשה נפקא
דמפרש לעיל במנינא אחת למעלה וז'
חטאת וי"ל דבעי שבא על חטאת
ורבי יהודה אי מההיא הוה אמינא ניתי פר
דומיא דפשעים ולא מצי לשנויי אמר
למט' מדם הפר וכן מדם השעיר ואתא
ושעיר אחריני ונעביד קמ"ל ור' שמעון וכן
קרא וכפר דביולדת נמי כתיב וכפר
האי וכפר על הקדש לאיתויי היכל
יעשה לאהל מועד מיניה משמע אמר מר
והיינו שמכפרה ומטהרה לאכול
שיעשה כמו כן על הפרוכת מבחוץ:
בקדשים: ואימא מצורע. ומאי
נייתי פר ושעיר אחריני קמ"ל. וכפר
יכול על כל טומאות שבקודש יהא שעיר זה
מההוא גופיה והדר כתיב וכן יעשה
חלק וכו'. ואם תאמר והא מייתי נמי
מכפר ת"ל מפשעיהם לכל חטאתם וגו'
לפרושי מה היא כפרה שהכתוב מצוה
אשם וי"ל בחטאת שלו מיהא חלק
מאי ניהו יש בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה
להקל: על ז' דברים נגעים באין.
עליו שיהא ככל אשר עשה לפנים:
בסוף האי בר קרבן הוא לא צריכא דאתידע
מיניה משמע. ואייתר ליה וכפר על
תימה והא לא מייתי בעלמא קרבן
ליה סמוך לשקיעת החמה ס"ד אמינא אדמייתי
הקדש לדרשה: ה"ג מאי ניהו יש בה
אהנך עבירות אלא כשהוא מצורע
ניתלי
ידיעה כו' ולא גרסינן טומאה במקדש
והיכי תיסק אדעתין דאחטאה קמייתי
מאי ניהו. והכי פירושא קתני מה פשעים שאינן בני קרבן אף חטאים
ונראה לריב"ן דס"ד דאתרוייהו מייתי לכפרה ולאשתרויי בקהל ומשני
דלאו לכפרה מייתי אלא לאשתרויי בקהל: אימא נזיר טמא.
ומאי ניהו טומאה דממעיט מהאי קרא ההיא דבת קרבן ואיזו זו
שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף: האי בר קרבן. עולה
פירוש ולא ידע שנטמא ומאי חלק דמייתי תורין אע"ג דמייתי נמי
ויורד הוא ולמה לי למימר דלא ניכפר האי שעיר עלה: סמוך
אשם מכל מקום הקרבן שחייבו הכתוב לבד מאשם חלק להקל:
ולרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא כו'. ואם תאמר
לשקיעת החמה. ערב יום הכפורים ולא היה שהות להביא קרבנו:
והא לא איקרי חוטא אלא לפי שציער עצמו מן היין
ניתלי
והשעיר אינו בא לכפר אלא על הטומאה ויש לומר כיון שעל ידי הטומאה בא לו שציער עצמו מן היין פעם שניה כדאמר בנזיר
ששנה בחטא קרינן ביה וכפר מטומאתו ודוקא לרבי אלעזר הקפר אבל לרבנן אפילו נטמא במזיד הקרבן אינו בא על החטא דהא
אפילו נטמא באונס דלאו חוטא הוי לרבנן מביא קרבן ומאשר חטא על הנפש הוי לרבנן לשון חסרון כמו והייתי אני ובני
שלמה חטאים וכמו אל השערה ולא יחטיא ולכל חטאתם ליכא לפרושי הכא לשון חסרון הוה דהא דומיא דפשעים כתיב:
דאתידע ליה סמוך לשקיעת החמה. ואם תאמר הא נמי נילף משעיר המשתלח דבדידיה נמי דרשינן חטאים דומיא דפשעים
ויש לומר דלא דרשינן ביה דומיא דפשעים אלא לענין
אם נודע לו מבעוד יום שראוי להביא
קרבן אבל סמוך
לשקיעת החמה לא
חשיב בר קרבן להכי אייתר בשעיר הפנימי חטאים
דומיא דפשעים דאפי'
אתיידע ליה סמוך
לשקיעה לא תלי:
ומאי