ח:
שבועות שתים פרק ראשון שבועות
מסורת הש"ס
תורה אור
ומאי
נינהו אין בה ויש בה. ולא בעי למימר אין בה ואין בה ואי
ניתלי ליה. מן היסורים: מאי קשיא ליה. דאמר ומנין שעל זה מכפר
א) ב)
1. וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ
ג)
משום דהא שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים
הא יליף לה דעל שאינה בת קרבן מכפר וזו אינה בת קרבן ואתיא
מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ד) ה)
וּמִפִּשְׁעֵיהֶם
לְכָל
ליה מחטאים דומיא דפשעים: ניפוך מיפך. זה יכפר על שאין
ס"ד נפיך מיפך כתיב התם לה' חטאת שאין מכיר בו אלא ה' ואפי'
ו)
חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה
בה ידיעה בתחלה ויש בה
ידיעה בסוף דלא אתי לכלל קרבן
לר' שמעון דלא דריש לה' לא ה"מ למינקט מאי נינהו אין בה ואין
לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם
❖
והחיצון יתלה על שיש בה ידיעה
בה משום היקשא דמתניתין על מה
בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם:
ויקרא טז טז
בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ולהכי
שזה מכפר זה מכפר:
ניתלי ליה קמ"ל אמר מר מנין שיש בה
(א)
2. וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל
ונכפר
כפרה גמורה. וא"ת ומי
איצטריך לכל חטאתם: לכל חטאתם.
ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ששעיר
קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם
הגהות הב"ח
ולא כתיב מפשעיהם וחטאתם לומר
עדיף משעיר המשתלח
חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת
זה תולה מנין מאי קא קשיא ליה הכי קא
(א) גמ' ליש
בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו
עכשיו הוא בפשע שאינו בר קרבן
דאינו אלא תולה כדאמר בפרק
(ב) תוס'
קשיא ליה השתא דאמרת חטאים דומיא
לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים
❖
בתרא דכריתות דחייבי
ויתלה עליו עד שיבא לכלל חטאת:
דלכל
שמות ל י
הוּא לַיְיָ:
דפשעים מה פשעים דלאו בני קרבן אף
(ג) שם
שאם מת. קודם שיוודע לו: מיתה
חטאות ואשמות ודאין חייבים להביא
אדרגלים (ד) בא"ד
חטאים נמי דלאו בני קרבן אימא מה פשעים
ממרקת. דהכי אמרינן בפרק בתרא
אחר יוה"כ וי"ל דהכא ממשמעות
וזה בא בזמן
רבינו חננאל
❖
דלאו בני קרבן לעולם אף חטאים דלאו
דקרא קא פריך דוכפר לכל חטאתם
דיומא שמיתה ממרקת כל העונות קבוע
שמעון דאמר ממקומו
בני קרבן לעולם ומאי נינהו אין בה ידיעה
משמע שמכפר לגמרי כל החטא אבל
שעשה תשובה עליהן ואין התשובה
הוא מוכרע. ודייק
גבי שעיר המשתלח לא כתיב לכל
גומרת כפרתן ולא יום הכפורים
בתחלה ויש בה ידיעה בסוף אבל יש בה
האי תנא מדלא כתיב
גליון הש"ס
חטאתם אלא גבי וידוי ולא גבי כפרה:
גומר כפרתן כגון עבירות חמורות:
על חטאתם אלא לכל
ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף כיון
מאי לכל חטאתם דאתי לכלל
תוס' ד"ה לטומאה וכו'
חטאתם להנך דאתו
וניכפר פנימי אדידיה. לתלות על
דכי מתידע ליה בר קרבן הוא אימא לא
ואי ליכא אלא חד יעשו
לכלל חטאת. ומאן נינהו
חטאת. תימה דפריך בפרק
שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה
פנימי ולא חיצון.
מי שיש בו ידיעה
ליתלי וכי תימא אין בה ידיעה בתחלה
ידיעה בסוף: ואדחיצון. על שאין
בתרא דכריתות גבי שעיר
בתחלה ואין בו ידיעה
ויש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ
בסוף עדיין דלכי מיתידע
המשתלח אימא כי מתיידע אחר
בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה
ליה בעי לאיתויי קרבן.
ויוה"כ מכפר ס"ד אמינא ניפוך מיפך אמר
בסוף: ה"ג ונפקא מינה להיכא דלא
יוה"כ נמי לא מייתי חטאת ואמאי
ומאחר שאינו מכפר למה
קרא לכל חטאתם מכלל דבני חטאות
עבד חיצון. אם לא היה להם שעירים
הא בדידיה נמי כתיב לכל חטאתם
תולה. אמר רבא להגן
1
עליו מן היסורים. אבל
בכל הצורך: אמר קרא אחת. וכפר
וי"ל דהתם נמי כיון שנודע לו קודם
נינהו ונתכפר כפרה גמורה אי כתיב
אם מת מיתה ממרקת
יוה"כ שהיה בספק והיה לו להביא
אהרן על קרנותיו אחת בשנה ובמזבח
עונו: מתני' אין בה
מחטאתם כדקא אמרת השתא דכתיב
אשם תלוי אלא ששעיר המשתלח
הפנימי כתיב שמכפר עליו מדם
ידיעה בתחלה אבל יש
לכל חטאתם להנך דאתו לכלל חטאת
בה ידיעה בסוף כו':
מכפר אפי' כשנודע לו אחר יוה"כ
הפר ושעיר פר לכהנים ושעיר לעם.
וכי מאחר שאינו מכפר למה תולה אמר ר'
ידיעה ודאית לא יצטרך להביא חטאת
והכא קרא יתירא הוא דלמאי איצטריך
זירא לומר שאם מת מת בלא עון א"ל רבא
דשפיר מיקרי אתי לכלל חטאת הואיל
אי לאורויי לך שדם חטאת הכפורים
אם מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא
ואתא לכלל אשם אבל פשיטא היכא
מכפר עליו בהדיא כתיב באחרי מות ב)
להגן עליו מן היסורין: אין בה ידיעה בתחלה
דלא נודע לו כלל אפי' ידיעת ספק
ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר
ויש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ
קודם יוה"כ שיביא חטאת כשיודע
עליו וגו' אלא לדרשה אתא וקאמר
לו מדרשה (ב) דכל חטאתם כדדריש
אחת דאין כאן אלא כפרה אחת:
ויוה"כ מכפר כו': מכדי איתקושי איתקוש
אמר קרא אחת בשנה. תרי זימני
הכא אי נמי גבי שעיר המשתלח לית
להדדי ונכפר פנימי אדידיה ואדחיצון ונפקא
לן למידרש דוקא הנך דאתו לכלל
כתיבי אחת בשנה וכפר אהרן על
מינה להיכא דלא עבד חיצון אמר קרא 2אחת
חטאת שהרי מכפר על כמה עבירות
קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת
כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות
שאינן כלל בני קרבן על עשה ועל
הכפורים אחת בשנה יכפר ברישיה
ונכפר חיצון אדידיה ואמאי דעביד פנימי
לא תעשה ושאר עבירות אי נמי
דקרא סמך אחת לוכפר על קרנותיו
נפקא מינה לטומאה דאירעה בין זה לזה
שעיר המשתלח עדיף שתולה כי
ודרשינן מיניה וכפר אחת שאין כאן
אמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא
אלא כפרה אחת ג) לימד שאינו מכפר
אתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה
2
כפרה אחרת ובסיפא דקרא סמך
כדפרישית:
אלא
מה
ה) פנימי אין מכפר אלא על
יכפר לבשנה דכתיב אחת בשנה יכפר
דבר שיש לו ידיעה אף חיצון וכו'. ואם תאמר
לומר שאין אחד מכל קרבנות השנה מכפר כפרה זו אלא זה בלבד:
ד) ולרבי ישמעאל דאמר וכו'. בשילהי ידיעות הטומאה
התינח לר' שמעון דלא דריש חטא שאין מכיר בו אלא ה' דאיצטריך
היקשא דלא מכפר חיצון (ג) ארגלים אלא לר' יהודה אמאי
מוקמינן דלא בעי רבי ישמעאל ידיעה בתחלה בקרבן עולה ויורד:
איצטריך היקשא הא ע"כ חיצון מכפר אאין בה ויש בה דבמאי
כפרתן
מוקמת ליה דליכא למיפרך דנפיך מיפך חיצון ארגלים דהא כתיב לה' חטאת שאין מכיר בה אלא ה' ואין לומר
דאיצטריך היקשא דלא מכפר אשאר עבירות אלא בטומאת מקדש וקדשיו דמלשון מתניתין משמע דאיצטריך אאין בה ויש בה וי"ל
דאי לאו היקשא הוה מוקמינן כפרת חיצון באין בה ואין בה דטומאת מקדש וקדשיו וכפרת ר"ח ודרגלים באין בה ואין בה בשאר
עבירות ולא הוי דרשינן הואיל וזה בא בזמן קבוע (ד) מה זה אין מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו כו' כדדריש תנא דבי ר'
ישמעאל אלא הוי דרשינן מה זה מכפר אאין בה ואין בה אף זה כו' אבל השתא דאיכא היקשא דחיצון מפנימי על כרחך דרשינן
כדדריש תנא דבי ר' ישמעאל: ניכפר פנימי אדידיה ואדחיצון. אע"ג דלא אתי לכלל חטאת אין לחוש כדפרישית לעיל:
ונפקא מינה היכא דלא עבד חיצון. ואם תאמר א"כ חיצון למה בא כלל וי"ל משום טומאה שאירעה בין זה לזה: כפרה אחת
מכפר ואין מכפר שתי כפרות. ואם תאמר אמאי לא משני דאי מכפר נמי אדחיצון אם כן תהיה כפרה זו פעמים בשנה
וי"ל דאין לחוש כיון דעיקר כפרתו הכתובה בו דהיינו יש בה ואין בה לא תהא אלא פעם אחת בשנה ואם תאמר תיפוק ליה מדאיתקש
חיצון לפנימי דבעינן שלא תהא כפרת חיצון אלא פעם אחת בשנה תדע מדקאמר בסמוך גבי חיצון האי שעירי רגלים ושעירי ר"ח
מכפרין פירוש ואם כן הויא פעמים בשנה וכן לקמן פריך והא כי כתיב אחת בשעיר הפנימי כתיב ומשני מדאתקש חיצון לפנימי
ובסמוך נמי דפריך וניכפר חיצון אדידיה ואדפנימי לישני דאין חיצון מכפר ב' כפרות מדאיתקש וי"ל דכיון דלא כתיב אחת בגופיה
דחיצון אלא דיליף בהיקשא לית לן למעוטי שלא יכפר פנימי אדחיצון וחיצון אדפנימי ואדרבה מכח היקשא אית לן לומר על מה שזה
מכפר זה מכפר ומכח דאיתקוש להדדי הוא דפריך אבל חיצון ור"ח ודרגלים דלא איתקוש להדדי פריך בסמוך שפיר הא שעירי רגלים ושעירי
ר"ח מכפרים דלענין כפרת אחרים הוי כאילו כתיב אחת בשנה בגוף דחיצון: וניכפר חיצון אדידי' ואמאי דעביד פנימי. ואם תאמר
המקשה דלא ידע הך דרשה אחת בשנה אמאי לא פריך דליכפרו או ליתלו תרוייהו אפנימי ותו לא וי"ל דאהך קושיא ודאי ידע שיתרץ
לו אחת בשנה הואיל וחיצון אינו מכפר כפרה אחרת אלא זו אבל אפירכא דפריך וניכפר חיצון אדידיה ואדפנימי לא מיסתבר ליה
למקשה דנימעוט מאחת בשנה כיון דעיקר כפרתו לא הוי דפנימי אי נמי י"ל דסברא הוא שלא יבאו שניהם על דבר אחד ולא יועיל
זה בלא זה וזה אין סברא לומר שיועיל ולא בא חיצון אלא משום טומאה שאירעה בין זה לזה והשתא אתי שפיר דקאמר לעיל ונפקא
מינה היכא דלא עביד חיצון ולא קאמר נפקא מינה להגן ביני וביני דהיכא דעביד חיצון אח"כ לא יכפר פנימי אדחיצון כדי שלא יבא
חיצון אטומאה שאירעה בין זה לזה בלבד וא"ת ונימא דלעולם אתו תרוייהו אדפנימי לחוד והוי פנימי לתלות וחיצון לכפרה וי"ל דאי חיצון
מכפר לגמרי אם כן לא אתי לכלל חטאת והיאך יתלה על זה פנימי: לטומאה שאירעה בין זה לזה. הכא לא קאמר
ונפקא מינה להיכא דלא עבד פנימי כדקאמר לעיל דפנימי קרב קודם חיצון $ ואי ליכא אלא חד יעשו פנימי ולא חיצון:
כפרה זו לא תהא כו'. פ"ה דלאו היינו קרא דלעיל ונראה דסברתו דלא מצינן למדרש הך דרשה מקרא קמא אע"ג דכתיב ביה
נמי אחת בשנה משום דלא סגי דליכתוב אחת בלא שנה ולא מצינו למידרש מיניה אלא דרשה קמייתא דאין מכפר שתי
כפרות ו)(ורש"י) [ור"י] מפרש דהא דרשה נמי שמעינן מקרא קמא מדלא כתיב אחת בעשור וכתיב בשנה וקרא אחרינא איצטריך לשום דרשה:
אלא