שבועות שתים פרק
ראשון שבועות
ט.
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
אלא
פעם אחת בשנה. אע"ג דכי מתיידע ליה אחר יוה"כ
כפרתן שוה. ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה: אלא
א) ב)
אסיקנא דשני השעירים
ג)
למאי הלכתא איתקש. הואיל דלאו לידיעה איתקוש כדתנן במתני' :
מביא חטאת מ"מ כפרה זו של תלויה אינה אלא פעם
הנעשה בחוץ והנעשה
בפנים אינן מכפרים
אינו מכפר בשאר עבירות. אלא בטומאת מקדש וקדשיו כדדרשינן
אחת א"נ לא מיקרי פעמים בשנה אלא כשזמנן קבוע: ולרבי
בשאר עבירות. אלא
לעיל : מאי טעמא דרבי יהודה. דאמר כל האחרים מכפרין על
ישמעאל דאמר לא בעי ידיעה בתחלה כו' ופשיטא ליה להש"ס
ד)
בטומאת מקדש וקדשיו
ה) ו)
בלבד: מתני' על שאין
שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא
דלא בעי אפי' ידיעת בית רבו לפי
בה ידיעה לא בתחלה ולא
בסוף חוץ משל יוה"כ: לחטאת לה'.
המסקנא דמוקי מתני' כרבי
אלא אחת בשנה: ולר' ישמעאל דאמר אין
❖
בסוף כו'. מאי טעמא
בשל ראש חדש כתיב: הביאו כפרה.
דלא מסתבר ליה שיסבור שום תנא
בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף בר
דכתיב ושעיר עזים אחד
להפיס דעתה של לבנה: א"כ.
דידיעת בית רבו שמה ידיעה אלא
לחטאת לה'. חטא שאין
קרבן הוא שעיר הנעשה בחוץ אמאי מכפר
חיצון
מכיר בו אלא ה'. שעיר
תורה אור השלם
אמאי מכפר. וליכא
דלכדר"ש בן לקיש לחודיה הוא דאתא:
רבי:
על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף
זה מכפר. ואחריתי יהא
ונכפר נמי אשאר עבירות. כל חטא
למימר שיתלה על שיש בה ויש בה
1. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד
כפרה לפני שמיעטתי את
האי שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים
לְחַטָּאת לַיְיָ עַל עֹלַת
הירח. ואקשי' [ויכפר]
שלא נודע דהא קרא סתמא כתיב:
היכא דאתיידע ליה סמוך לשקיעת
הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ:
שעיר ר"ח אשאר עבירות.
מכפרין סבר לה כר"מ דאמר כל השעירים
וזה בא בזמן קבוע. שעיר יוה"כ
החמה דהאי בר קרבן הוא אע"ג
❖
במדבר כח טו
ודחינן תנא דבי ר'
כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו אלא
דחיצון: מה זה אינו מכפר כו'. דהא
דגבי שעיר הפנימי אי לאו קרא
ישמעאל הואיל וזה בא
בזמן קבוע ושעיר יום
איתקש לפנימי: הא נמי כדתנא דבי
למאי הלכתא איתקש חיצון לפנימי מה פנימי
דחטאים דומיא דפשעים ה"א דתולה
כפורים בא בזמן קבוע.
מוסף רש"י
רבי ישמעאל. הואיל וזה בא כו' ויליף
מ"מ הואיל וגלי לך קרא התם דלא
אינו מכפר בשאר עבירות אף חיצון אינו
מה שעיר יום הכפורים
כל השעירים.
מכפר אמידי דבר קרבן סברא הוא
להו אי מדראש חדש אי מדיום
אין מכפר אלא בטומאת
מכפר בשאר עבירות: על שאין בה ידיעה
מקדש וקדשיו. אף זה כן.
הכפורים: מרובה כפרתו. של יוה"כ
דכולהו נמי לא מכפרי והשתא אתי
בתחלה ולא בסוף שעירי רגלים ושעירי ראשי
שפיר הא דקאמר לקמן אמילתיה
שהוא מכפר על כל עבירות תאמר
חדשים מכפרין דברי ר' יהודה: א"ר יהודה
כפרתן שוה.
דר"ש אשעירי רגלים ע"כ אין מכפרים
ברגלים ואע"ג דכתיב בהו לכפר
ה)
אמר שמואל מ"ט דר' יהודה אמר קרא
אימא לא מכפרי אמידי דעון כרת:
אלא אאין בה ואין בה ולא מוקמה
ושעיר עזים אחד לחטאת לה' חטא שאין
איש בה ויש בה ואתיידע ליה סמוך
התם
1
מכיר בו אלא ה' יהא שעיר זה מכפר והאי
לשקיעת החמה אבל אין נראה לומר
דהא דלא קאמר הכא דמכפר איש
מיבעי ליה לכדר"ל דאמר ר"ל מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה'
בה ויש בה ואתיידע ליה סמוך לשקיעת
אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח א"כ לימא
החמה משום דחיצון איתקש לפנימי
קרא על ה' מאי לה' לכדאמרן ואימא כוליה להכי הוא דאתא א"כ
ובסמוך דקאמר אלא למאי הלכתא
נימא קרא חטאת ה' מאי לה' שמעת מינה תרתי ונכפר נמי אפי' בשאר
איתקש להדדי המ"ל דאיתקש להכי
עבירות תנא דבי ר' ישמעאל הואיל וזה בא בזמן קבוע וזה בא בזמן
אלא דבלאו הכי משני שפיר דלקמן
קבוע מה זה אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף זה אינו
אמלתיה דר"ש גבי שעירי רגלים לא
(לעיל
יתיישב בכך: על שאין בה ידיעה
מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו אשכחן שעירי ראשי חדשים
ב:) חטא שאין מכיר
בו אלא ה' יהא שעיר
לא בתחלה ולא בסוף. וא"ת ולרבי
שעירי הרגלים מנלן וכי תימא הא נמי כדתנא דבי ר' ישמעאל איכא למיפרך
זה מכפר.
ישמעאל נפיך ונימא דפנימי מכפר
אי מדראש חדש שכן תדיר אי מדיום הכפורים שכן מרובה כפרתו וכי תימא
(במדבר כח
טו) שנאמר בו לה'.
אאין בה ואין בה ושעיר החיצון איש
הא
בה ואין בה דהא אין בה ואין בה
אתי לכלל חטאת לרבי ישמעאל וי"ל דמ"מ טפי אתי לכלל חטאת יש בה ואין בה דדבר שיש בה ידיעה מעיקרו בקל יכול ליזכר מדבר
(חולין ס:)
שלא היתה לו ידיעה מעולם ולפי המסקנא דרבי ישמעאל סבר לה כר"מ דכל השעירים כפרתן שוה אתי שפיר דלא מ"ל נפיך מיפך
דהא בר"ח כתיב לה' שאין מכיר בו אלא ה' וא"ת לרבי ישמעאל למאי איצטריך לכל חטאתם וי"ל כי היכי דלא נימא דנכפר כפרה
גמורה: סבר לה כר"מ. לאו דוקא כר"מ דר"מ בעי ידיעה בתחלה דקתני לקמן דכולהו מכפרין על שאין בה ידיעה בתחלה
ויש בה ידיעה בסוף ואילו לר' ישמעאל האי בר קרבן הוא: מאי טעמא דר' יהודה. וא"ת מאי קבעי הא ע"כ ליכא לאוקומה
לכפרה דרגלים ודר"ח אלא באין בה ואין בה דאיש בה ידיעה בתחלה או בסוף פנימי וחיצון מכפרין וי"ל דבעי מאי טעמא דמכפרי
אטומאת מקדש וקדשיו אימא בשאר עבירות אי משום בנין אב דתני דבי ר' ישמעאל הא איכא למיפרך כדפריך בסמוך מה ליוה"כ
שכן מרובה כפרתו ומשני לחטאת לה' חטאת שאין מכיר אלא ה' וכיון דמכפר אאין בה ואין בה לא שייך למיפרך מה ליוה"כ כו'
דגילוי מילתא בעלמא הוא דחטאת דקרא היינו טומאת מקדש וקדשיו כדאמר בסמוך: שעיר זה יהא כפרה עלי. פירש בערוך
שעיר זה כפרה לישראל ועלי לקבוע זמן כפרה זו וקבעתי בר"ח להפיס דעתה של ירח: הואיל וזה בא בזמן קבוע. פ"ה שעיר
חיצון וכן צ"ל דאי מפנימי גמר בסמוך דפריך מה ליוה"כ שכן מרובה כפרתו ה"ל למיפרך שכן נכנס דמה לפני ולפנים ועוד אדיליף מפנימי
לילף משעיר המשתלח דמכפר אשאר עבירות אע"ג דשעיר המשתלח אין קרבן פנימי נמי לאו קרבן גמור הוא דנשרף חוץ למחנה
ואית לן למילף טפי משעיר המשתלח דהוי חוץ מחוץ אבל השתא דגמר מחיצון ניחא טפי דדמו אהדדי טפי משעיר המשתלח וניחא
נמי דאיצטריך לעיל היקישא דחיצון מכפר מפנימי דאין ללמוד מפנימי מבנין אב דחוץ מפנים לא ילפינן וא"ת אי מחיצון גמר תפשוט
מהכא דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב דחיצון גופיה לא ידעינן דמכפר אטומאת מקדש וקדשיו אלא משום דהוקש לפנימי
ובעיא היא בפ' איזהו מקומן וי"ל דהאי לא חשיב בנין אב אלא גילוי מילתא בעלמא כדמוכח בסמוך והשתא נמי א"ש דקאמר
ואיתקוש שעירי רגלים לשל ר"ח אע"ג דשל ר"ח לא ידעינן אלא בבנין אב דחיצון וחיצון מהיקשא דפנים ובקונטרס פירש בסמוך
דדבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש וילפינן שעירי רגלים מר"ח אע"ג דר"ח לא ידעינן אלא בבנין אב מיוה"כ וא"א לומר כך
דהא בעיא היא בפרק איזהו מקומן אי דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש אי לא ועוד דהכא גרע מדבר הלמד בהיקש
דאינו חוזר ומלמד בהיקש כדפ"ה גופיה בסמוך דהכא שעירי ראשי חדשים גמרינן משעיר החיצון דגמר בהיקש מפנימי ו):
אף זה אינו מכפר כו'. ואין להקשות ונילף מהאי בנין אב דליכפר נמי ר"ח אכפרה דחיצון דהא איתקש חיצון לפנימי שלא תהא
כפרתו פעמים בשנה ועוד דלענין זה איכא למיפרך מה ליוה"כ שכן מרובה כפרתו דהשתא ליכא למימר גילוי מילתא הוא
דקרא דר"ח לא משמע אלא אאין בה ואין בה: שעירי רגלים מנ"ל. הכא אין לפרש מנין דלא מכפרי נמי אשאר עבירות
כדבעי לעיל אדר"ח דא"כ מאי פריך בסמוך שכן תדיר שכן מרובה כפרתו אדרבה כ"ש דנילף מהתם דאע"ג דחמירי לא מכפרי נמי
אשאר עבירות אלא יש לפרש מנלן דמכפרי אטומאת מקדש וקדשיו דאיכא כרת אימא דלא מכפר אלא בשאר עבירות דליכא כרת
כיון דאין כפרתו מפורשת ולא דמי לדר"ח שמפורשת דחטא שאין מכיר בו משמע כל חטאים שאינם ידועים כדפירש הקונטרס בסמוך
ולהכי בעי מנלן דלא מכפרי נמי אשאר עבירות ולהכי נמי חשיב לה בסמוך גילוי מלתא בעלמא: שכן מרובה כפרתו. פ"ה
מרובה כפרה של יום והדין עמו דאין לפרש שמכפר על טומאת מקדש וקדשיו דאית בהן כרת דהא היא גופה בעינן למילף וא"ת והיכי בעי
למילף מדיוה"כ והא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בבנין אב ומה צריך פירכא דשכן כפרה מרובה וי"ל דאיצטריך האי פירכא דלא
נילף מדר"ח דאי פרכת מה לדר"ח שכן תדיר נימא יוה"כ יוכיח אבל השתא דאיכא פירכא ליכא למימר תוכיח וא"ת ונילף במה
הצד מתרוייהו וי"ל
דאיכא למיפרך שכן מרובה כפרתו
דר"ח הואיל ותדיר חשיב
קצת מרובה כפרה:
הא