ט:
שבועות שתים פרק ראשון שבועות
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
הא
גמרינן ר"ח מיוה"כ ולא פרכינן. הכא לא גרסינן שכן מרובה
התם כפרה. בגופיה כתיב לחטאת לה' פירש לך הכתוב
א) ב)
וכיון דכתיב ושעיר וי"ו
ג)
כפרה דר"ח מיוה"כ קולא בעינן למילף שלא יכפרו נמי
בו כפרה על חטא שאינו ידוע ומשמע דכל חטאים שאינם ידועים
מוסיף ואתקש שעירי
ד)
רגלים לשעירי ראשי
במשמע: גלוי מילתא בעלמא הוא. דגמרי מיוה"כ שלא יכפר אלא
בשאר עבירות ולא שייכא האי פירכא דחומרא אלא גרסינן ולא
ה)
חדשים במה שאלו
כדאמר
רב
(ב) טומאת מקדש וקדשיו הלכך ליכא למיפרך מה ליוה"כ שכן מרובה
פרכינן ותו לא והיינו פירכא שכן אינו תדיר:
❖
ו)
מכפרים אלו מכפרים.
חמא שעיר ושעיר כו'. תימה ועצרת
כפרתו דהא לא גמרינן מיניה כפרה
איבעיא להו כי קאמר ר'
יהודה בחטא שאין סופו
דלא כתיב ביה ושעיר מנ"ל אי בבנין
אלא מיעוטא הוא דגמרינן מיניה (ג)
הא גמרינן ר"ח מדיוה"כ ולא פרכינן התם
להוודע. אבל חטא שסופו
תורה אור השלם
אב דשאר רגלים תפשוט מהכא
אבל כולה מילתא כגון שעירי הרגלים
כפרה מיכתב כתיבא גלויי מילתא בעלמא
להוודע כמי שיש בו
1. מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת
ו) דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד
דלא מיפרשא כפרה דידהו לכפר
ידיעה לבסוף דמי. ושעיר
הוא אבל הכא איכא למימר כולה מילתא
הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ
הנעשה בחוץ ויום
בבנין אב ועוד דאי בבנין אב אתי
הוא דכתיב בהו ולא פירש על מה
לא גמרינן אלא כדא"ר חמא בר' חנינא
כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא
הכפורים מכפר וכו'.
וא"ת בא ללמוד משל יוה"כ שיכפר
למילף בקמא דבתר ר"ח נכתוב
(ד)
וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת
ופשטנא מהא דתניא על
שעיר ושעיר ה"נ שעיר ושעיר ואיתקוש
אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר
שאין בה ידיעה לא
על טומאת מקדש שהוא עון כרת
ושעיר ואינך ניתי בבנין אב ושמא
עֲלֵיהֶם לִפְנֵי יְיָ:
בתחלה ולא בסוף בחטא
שעירי רגלים לשעירי ראשי חדשים מה שעירי
יש לפרש דלא דריש הכא אלא בההוא
פרכינן מה ליוה"כ שכן מרובה כפרתו:
ויקרא י יז
שאין סופו להוודע
ראשי חדשים אינן מכפרין אלא על שאין
שעיר ושעיר. שעיר הוה מצי למיכתב
שעיר דכתיב בתר ר"ח ואינך ושעיר
2. וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן
שעירי הרגלים ושעירי
וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן
ראשי חדשים מכפרין
בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף אף שעירי
בכולהו וכתיב ושעיר וי"ו מוסיף על
לשום דרשה וממילא אתו שאר רגלים
הַקּ¢ דָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ
דברי ר' יהודה. ר' שמעון
ענין ראשון להקיש ומהו ההיקש
דכיון דגלי בחד הוו אחריני למד
הרגלים אינן מכפרין אלא על שאין בה
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת
אומר שעירי הרגלים
איתקוש שעירי הרגלים לשל ר"ח
סתום מן המפורש ואפילו בנין אב
קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ
מכפרין על שאין בה
ידיעה לא בתחלה ולא בסוף: איבעיא להו
תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי
ידיעה לא בתחלה ולא
והוא כבר למד בבנין אב מיוה"כ
לא צריך ולקמן דפריך מעצרת ויוה"כ
❖
כי אמר ר' יהודה על שאין בה ידיעה לא
שמות כח לח
יְיָ:
בסוף. מאי טעמא שעיר
ודבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד
עיקר קושייתו מיוה"כ ופריך דוקא
ושעיר ו' מוסיף ואתקש.
בתחלה ולא בסוף הני מילי בחטא שאין
בהיקש. כל המלמד בכל המדות חוזר
לר"מ משום דאמר כל השעירים
ולא אשכחנן לה כפרה
סופו ליודע אבל חטא שסופו ליודע כמי
במקום אחר. דמי שיש
הגהות הב"ח
ומלמד חוץ מהלמד בהיקש שאין חוזר
כפרתן שוה ואפילו דיוה"כ ור"ת פי'
בה ידיעה בתחלה וידיעה
שיש ידיעה בסוף דמי ושעיר הנעשה בחוץ
ומלמד בהיקש בקדשים והכי אמרינן
דה"נ סמיך אהיקשא דרבי יונה
(א) גמ' אחר
בסוף והעלם בינתים בר
(ב) רש"י
ויוה"כ מכפר או דלמא אפילו חטא שסופו
בזבחים בפרק איזהו מקומן :
כדמסיק לקמן ולא נקט אלא תחלת
קרבן הוא. ומי שיש בה
על
ידיעה
בתחלה ואין בה
שסופו ליודע. כגון שראוהו שנטמא
סוגיא דלקמן $דהוי כמו וכו' ואע"ג
ליודע השתא מיהא חטא שאין מכיר בו
(ג) בא"ד
ידיעה
בסוף שעיר של
ונכנס למקדש וסופו להודיעו: ואותה
דר' יהודה אית ליה היקשא
אלא ה' קרינא ביה ת"ש דתניא על שאין
יוה"כ הנעשה בפנים
❖
(ד) בא"ד ואתה
נתן לכם. בשעיר החטאת אשר דרש
דבמועדיכם וכר"מ מ"מ לא מסתבר
תולה. ומי שאין בה
בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף וחטא
ידיעה
בתחילה ויש בה
משה והנה שורף כתיב ושל ר"ח
ליה לרבי יהודה לומר שיהו כל
שסופו ליודע שעירי הרגלים ושעירי ר"ח
ידיעה
בסוף של יוה"כ
היה. ושלשה שעירים קרבו ביום
השעירים כפרתן שוה כמו שאומר
הנעשה בחוץ מכפר על
גליון הש"ס
מכפרים דברי ר"י: ר"ש אומר שעירי הרגלים
כרחך לא מכפרי שעירי
שהוקם המשכן והוא יום שמיני של
ר"מ משום דעדיפא ליה היקשא
תוס' ד"ה כדאמר וכו'
הרגלים אלא על שאין בה
מכפרין אבל לא שעירי ר"ח וכו': א"ר
מלואים שעיר של ר"ח דכתיב
דחיצון לפנימי ואית לן למימר דאין
דהוי כמו וכו'.
ידיעה לא בתחלה ולא
אלעזר א"ר אושעיא מאי טעמיה דר"ש אמר
מכפר ב' כפרות וגם שלא תהא
באחד לחדש תקים את משכן אהל
בסוף. ושעירי ר"ח
מכפרין על טהור שאכל
קרא ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה
כפרתו פעמים בשנה ולר' מאיר
מועד ושעיר דנחשון שהקריב לחנוכת
1
בשר קדש טמא דברי ר'
עדיפא היקשא דמועדות:
המזבח ובכל הנשיאים אומר
והאי קרא בשעיר דר"ח כתיב ויליף עון עון
שמעון מאי טעמא יליף
אבל חטא שסופו ליודע כמי שיש
שעיר עזים אחד לחטאת ובשעיר
עון עון מציץ. בשעיר
מציץ נאמר כאן עון ונאמר להלן עון מה
2
ר"ח כתיב ואת שעיר
בה ידיעה לבסוף דמי. וא"ת
שמיני כתיב ג) ואל בני ישראל
להלן טומאת בשר אף כאן טומאת בשר
החטאת דרוש דרש משה
תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת
ולפ"ז אמאי הוצרך לשנויי לעיל דר'
וגו' ואותה נתן לכם
אי מה להלן עולין אף כאן עולין עון העדה
והשנים אכלו ושל ר"ח נשרף כדילפינן
ישמעאל סבר לה כר"מ נימא דחיצון
לשאת את עון העדה וגו'
כתיב מכדי מיגמר גמרי מהדדי נכפר דר"ח
והיא חטאת דר"ח. ובציץ
בתורת כהנים ד) ובשחיטת קדשים בפ'
מכפר אאין בה ואין בה שסופו
כתיב והיה על מצח אהרן
אדידיה ואדציץ נפקא מינה להיכא דנשבר
טבול יום : עון עון מציץ.
ליודע דאהאי לא מכפר רגלים ור"ח
ונשא אהרן את עון
הציץ אמר קרא עון עון אחד הוא נושא ואין
דכתי' בי' ונשא אהרן את עון הקדשים
דכיון שסופו ליודע לא קרינן ביה
הקדשים וגו' וגרסי'
בתחלת יומא (דף ז) על מה
: מה להלן טומאת בשר.
חטא שאינו מכיר בו אלא ה' ויש
נושא ב' עונות ונכפר ציץ אדידיה ואדר"ח
הציץ מרצה על הדם ועל
לומר כיון דהאמת דלר' יהודה חטא
שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף
נפקא מינה לטומאה דאירעה בין זה לזה
הבשר ועל החלב שנטמא
בין בשוגג בין במזיד בין
שסופו ליודע מכפרים רגלים ור"ח
אלא על הדם או על החלב או על
אמר קרא אותה אותה נושא עון ואין (א) אחרת
באונס בין ברצון כו'.
לא מסתבר ליה להש"ס שיחלוק
הבשר של עולה שקרב בטומאה ה)
קתני מיהא בשר שנטמא
נושא עון רב אשי אמר כתיב הכא עון העדה
עליה רבי ישמעאל בדבר זה:
ומרצה ציץ על הקרבן שמכשירו לרצון
ונקרב הציץ מרצה כך עון
עדה ולא קדשים והתם כתיב עון הקדשים
אי מה להלן עולין כו' ונפקא מינה
הכתוב בשעיר ר"ח מכפר
שאין הבעלים צריכין להביא קרבן
על טהור שאכל קדש
קדשים ולא עדה אשכחן שעירי ראשי
היכא דנשבר הציץ כו' וציץ
אחר אף כאן טומאת בשר יכפר על
[טמא]. ודחינן אי מה
חדשים דמכפרי על טהור שאכל את הטמא
נפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה
האוכל בשר קודש טמא והוא טהור:
בציץ אינו נושא אלא על
עון העולים על גבי
לזה. ואם תאמר אמאי לא משני
אי מה להלן עולין. מה הציץ אינו
שעירי רגלים דמכפרי על שאין בה ידיעה
המזבח. אף שעיר ר"ח
כדמשני בסמוך דאין אחר נושא אותו
מכפר על שום חטא אלא מרצה על
לא בתחלה ולא בסוף מנלן כדאמר ר' חמא
אינו מכפר אלא על
עון וי"ל דציץ לא מקרי אחר לגבי
העולין אף זה ירצה על העולין כי
העולים. ופרקינן עון
ברבי חנינא שעיר ושעיר ה"נ שעיר ושעיר
העדה כתיב כלומר עון
ר"ח כיון דעולין לא כתב בר"ח
היכי דעביד ציץ ונפקא מינה להיכא
ואיתקוש
העדה שהקרבן בא על
אלא דיליף מציץ אבל אעון העדה
דנשבר הציץ ולא יכפר על עון האדם
עון העדה והיא החטאת
האוכל: עון העדה כתיב. אלמא מכפר על עון אנשים הוא: מכדי מיגמר
דכתיב בר"ח משני שפיר בסמוך דאין אחר נושא אותו עון ומהר"ר
שכפרתה
באכילתה
כדכתיב ואכלו אותם אשר
גמרי מהדדי. בגזירה שוה ניכפר אתרוייהו ניכפר אדידיה כדקאמרת
שמואל מפרש מה להלן עולין כלומר דציץ מכפר אקרבן עד שיהא
כופר בהם מלמד
מרוצה ור"ח מכפר על עון המקריב שהקריבו בטומאה והשתא
עון העדה כתיב על אדם
האוכל טומאת בשר ואמאי דעביד
שהכהנים
אוכלין
נשבר הציץ: בין זה לזה. בין ר"ח
אין אנו צריכין לנפקותא דנשבר הציץ ומשני עון העדה כתיב פי'
ציץ לרצות על העולין אם
והבעלים
מתכפרין.
ואימא שעיר דר"ח מכפר
לר"ח: אותה. ואותה נתן
לכם לשאת את עון העדה: רב
עון דלא שייך אלא בעדה ועולין שייך אף בקרבן אי נמי עון
בטהור שאכל קדש טמא
וניכפר
ר"ח אדידיה ואדציץ. פירוש
אשי אמר כו'. ה' יתירא
העדה ולא עון הכהן:
דהעדה ודקדשים דריש למיעוטא:
ובעולים שנטמאו ונקרבו
ונשבר הציץ ואינו
קרבן שקרב בטומאה בשעה שקרב ר"ח דקרבנות שקרבו בטומאה
ניכפרו
קודם ר"ח אין סברא שיכפר דהיאך יכפר למפרע מה שכבר קרב בטומאה: וניכפר ציץ אדידיה ואדר"ח. וא"ת ואמאי לא
מכפר יהא שעיר ר"ח
מכפר בשניהם. ודחינן
משני דעון אחד הוא נושא ולא ב' עונות וי"ל דגבי ציץ כתיב עון הקדשים וטומאת בשר ועולין הוו תרוייהו עון הקדשים ועוד עון
עון כתיב עון אחד הוא
הקדשים משמע שפיר ב' עונות דקדשים משמע קדשים הרבה: אמר קרא אותה. אפירכא קמייתא לא מצי לשנויי הכי דאותה
נושא ואינו נושא שתי
אעון העדה קאי ודוקא בטומאת בשר אין אחר נושא עון: רב אשי אמר העדה כו'. נראה דלא פליגי וע"כ איצטריך דרשה
עונות וכו'. רב אשי אמר
בשעיר ר"ח כתיב עון
דאותה משום פירכא דלקמן דרגלים
אמאי לא מכפרי אדר"ח ודרשה דרב אשי נמי איצטריך לר"ש כר' יהודה דלא
משמע ליה אותה
העדה ולא הקדשים.
הכא נמי שעיר ושעיר.
כדלקמן:
אהיקשא דר' יונה סמיך כדפרישית לעיל:
ואיתקוש