שבועות שתים פרק
ראשון שבועות
י.
מסורת הש"ס
תורה אור
ואיתקוש
שעירי רגלים לשעירי ר"ח. ואם תאמר ה"ל דבר
ניכפרו אדיום הכפורים. על כפרת שעיר הנעשה בחוץ שאין בה
א) ב)
1. מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת
ג)
ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף: הא אמרינן. לקמן אחת בשנה
הלמד בג"ש דר"ח מציץ וחוזר ומלמד אדרגלים בהיקש
הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ
ד)
כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא
כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה ואע"ג דהאי בשעיר הפנימי כתיב
ופלוגתא היא דרב פפא ומר זוטרא באיזהו מקומן ואי
ה) ו)
וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת
הא איתקוש להדדי כדאמר במתני' : קס"ד כל חד וחד מחבריה גמר.
הוה אמר דפנימי נמי איתקוש בהאי היקשא דמועדות שהוזכר בסדר
אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר
ז)
של פסח הסמוך לר"ח גמר מר"ח
קרבן מוספין דכתיב מלבד חטאת
עֲלֵיהֶם לִפְנֵי יְיָ:
ח)
ויקרא י יז
לכפר על הטהור שאכל את הטמא
הכפורים הוה אתי שפיר דהשתא
ואיתקוש שעירי הרגלים
לשעירי ראשי
ט)
2. וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם
ובר"ח ס"ל לר"מ כר"ש ושל סוכות
איתקש רגלים לפנימי דמכפר אטומאת
י) כ)
חדשים מה שעיר דראש
חודש במילתא
לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל
ל)
מקדש וקדשיו אבל קשה לר"ש בן
הסמוך לשל יום הכפורים גמר מדיום
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם
דקודש מכפרי אף שעירי
רגלים במילתא
❖
מ)
אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר
יהודה ולר"מ דאית להו דרגלים
הכפורים לשאין בה ידיעה בתחלה
דקודש מכפרי וכי תימא ניכפרו אדראש
צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה:
מכפרים אטהור שאכל הטמא
אבל יש בה ידיעה בסוף ושל יום
ויקרא טז לד
חדש הא אמרינן אותה אותה נושא עון ואין
1
3. אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיְיָ
היכי ילפינן הא בהיקש מר"ח ר"ח
הכפורים משל סוכות לאין בה ידיעה
מוסף רש"י
אחר נושא עון וכי תימא ניכפרו אדיום
בְּמוֹעֲדֵיכֶם
לְבַד
גופיה לא ילפינן ביה הך כפרה אלא
לא בתחלה ולא בסוף והדר גמרי
שעיר ושעיר.
מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם
הכפורים הא אמרי' אחת בשנה כפרה זו
מג"ש מציץ וע"ק אי פנימי נמי
כולהו כל חד וחד מדסמיך ליה
2
לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם
לא תהא אלא אחת בשנה אמאי מכפרי
איתקש בהאי היקשא אמאי איצטריך
עליונים מתחתונים ותחתונים
וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם:
במדבר כט לט
(לעיל ט:)
מעליונים: למד מן הלמד. בהיקש
לרבי יהודה חטאת לה' חטא שאין
אי על שיש בה ידיעה בתחלה ויש בה
קרא עלי מועד.
4. סִלָּה כָל אַבִּירַי אֲדֹנָי
מכיר בו אלא ה' הא איתקש ר"ח
קאמר והני כולהו היקשא נינהו:
בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד
ידיעה בסוף האי בר קרבן הוא אי על
כולהו. מר"ח גמר לטהור שאכל את
לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת דָּרַךְ
ורגלים לפנימי דמכפר אטומאת
שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה
אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת
מקדש וקדשיו וליכא לאוקמה בהו
הטמא וראש חדש מינייהו לשאין בה
איכה א טו
יְהוּדָה:
בסוף האי שעיר הנעשה בפנים ויום
אלא באין בה ואין בה וי"ל כיון
ידיעה כלל וכולהו מדיום הכפורים
5. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד
הכפורים תולה אי על שאין בה ידיעה
(פסחים
חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת
דציץ לאו עבודה היא אלא תכשיט
לאין בה ידיעה בתחלה ויש בה
עז.) דאמר קרא אחת
הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד
בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף האי
חוזר ומלמד דהא דלמד אינו חוזר
ידיעה בסוף וכן הוא מהן לשאין בה
בשנה.
וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם:
❖
שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר
ומלמד היינו בעבודה עצמה אבל
ידיעה לא בתחלה ולא בסוף:
במדבר כט יא
איברא. באמת: קרא עלי מועד.
קשיא לר"מ היכי יליף בר"ח ורגלים
על כרחך אינו מכפר אלא על שאין בה
אין בה ויש בה מחיצון הא חיצון
במסכת תענית תמוז
ידיעה לא בתחלה ולא בסוף: ר' מאיר
רבינו חננאל
גופיה לא גמרינן אלא משעיר
דההיא שתא של שנה השניה ליציאת
אומר כל השעירים כפרתן שוה כו':
ובציץ כתיב עון הקדשים
הפנימי שמכפר על דבר שיש בה
מצרים שנשתלחו בה מרגלים בעשרים
אמר ר' חמא בר ר' חנינא מאי טעמא
ולא עון העדה. ר' מאיר
ידיעה ותירץ ר"ת בספר הישר
ותשעה בסיון מלויי מליוהו לתמוז
אומר כל השעירים כפרתן
דר' מאיר אמר קרא שעיר ושעיר הוקשו
שוה על טומאת מקדש
דכיון דהך היקשא דמועד הוי
לפיכך אירע בו יום חזרת מרגלים
וקדשיו מאי טעמא ושעיר
כל השעירים זה לזה וי"ו מוסיף על ענין
היקשא גמור לחיצון ורגלים מר"ח
בשמונה באב ויבכו העם בלילה
וי"ו מוסיף ומקיש זה
ראשון קסלקא דעתך כל חד וחד מחבריה
לענין חטא שאין מכיר בו אלא
ההוא בתשעה באב בכו בכיה של
כ)
לזה. ואקשינן השלישי
אינו למד מן השני דהנה
גמר והאמר ר' יוחנן כל התורה כולה למידין
ה' דכתיב ביה בהדיא עבדינן
חנם והוקבעה להם בכיה לדורות:
(לעיל ח:)
השני תלמוד הוא. וא"ר
לשבור בחורי. בחורבן הבית:
היקשא לכולה מילתא אפילו
למד מלמד חוץ מקדשים שאין למידין למד
יוחנן דאין למדין למד
וכפרתו שיירה. שלא הזכיר כאן יש
לדברים דלא גמר אלא בהיקש
מלמד בקדשים. ופרקינן
מלמד הא לא קשיא כולהו מקמא גמרי תינח
כולהו משעיר קמא ילפי.
ממקום אחר וכן מוכח בסוף פרק
בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה
כל דכתב ביה ושעיר עצרת ויוה"כ דלא כתב
ואקשינן והא שעיר יוה"כ
בסוף בכפרה של אלו: ה"ג אחת
איזהו מקומן :
ל)
ושעיר עצרת דלא כתיב
ביה ושעיר מנלן אלא אמר ר' יונה אמר קרא
קס"ד דכל חד וחד מחבריה גמר
לא משמע ליה. דכי כתיב אחת בשעיר
בהן ושעיר. ופריק ר'
אלה תעשו לה' במועדיכ' הוקשו כל המועדי'
יונה אלה תעשו לה'
3
איני והאמר רבי יוחנן
הנעשה בפנים כתיב: אלא לעולם
במועדיכם הוקשו כל
כולן זה לזה: והא ר"ח לאו מועד הוא איברא
וכו'. השתא לא קשיא עצרת ויום
אחת משמע ליה נמי אחיצון דהא
המועדים כולם זה לזה.
ר"ח נמי איקרי מועד כדאמר אביי דאמר
איתקוש ושאני הכא דאמר קרא כו'.
הכפורים מא"ל כדפריך בסמוך
ור"ח נמי אקרי מועד
כדאביי דאמר (אמר) [כו']
הכי פירושא אחת דסיפיה דקרא
משום דכיון דכל חד וחד מחבריה
אביי תמוז דההיא שתא מלויי מליוהו דכתיב
קרא עלי מועד לשבור
דממעטינן מינה שאין אחר מכפר
גמר אפילו להך דלא כתב ביה נמי
קרא עלי מועד לשבור בחורי אמר רבי יוחנן
בחורי. וא"ר יוחנן מודה
4
היה ר' מאיר בשעיר
כפרתו דסמיך יכפר לבשנה משמע
שעיר ושעיר יליף מהך דלעיל הואיל
ומודה ר"מ בשעיר הנעשה בפנים שהוא אינו
של יוה"כ הנעשה בפנים
ליה נמי אחיצון דהא בשעיר
והך דלקמיה כתב ושעיר אבל לקמן
שאינו מכפר כפרתן. מאי
מכפר כפרתן והן אינן מכפרין כפרתו הוא
פנימי כתיב ביה כדכתיב מדם
פריך שפיר דכיון דכולהו מר"ח גמרי
טעמא אחת כתיב כפרה
אינו מכפר כפרתן כפרה אחת מכפר ואינו
אחת הוא מכפר ואינו
לא מצי למילף עצרת ויום הכפורים
חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר
מכפר שתי כפרות. והן
וחטאת מכפר שתי כפרות הן אינן מכפרין כפרתו
דלא כתב בהו ושעיר הואיל ויש
נמי אינן מכפרין כפרתו.
אמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא
הפסק בינם ובין ר"ח:
מאי טעמא אחת בשנה.
אלא דרגלים ניכפרו אדר"ח.
כפרה שאין מתכפרת אלא
אלא אחת בשנה תניא נמי
הכי על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא
פעם אחת בשנה יוה"כ
הא דלא פשיטא ליה דרשה
בסוף ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף ועל
מכפר. תניא נמי הכי
דאותה כמו דרשה דעון משום דר"ש
דשעיר הנעשה בפנים אין
טהור שאכל את הטמא שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר
אחר מכפר כפרתו ולא
בן יהודה דריש עון ולא דריש אותה
הנעשה בחוץ מכפרין דברי ר' מאיר ואילו שעיר הנעשה בפנים שיירה
הוא מכפר כפרת אחרים:
וכן צריך לפרש בסמוך גבי דרשה
מתני' היה ר' שמעון
וכפרתן נמי שיירה: היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרין
דאחת דפשיטא ליה טפי דרשה דאחת
אומר שעירי ר"ח מכפרין
על טהור שאכל את הטמא כו': בשלמא דראשי חדשים לא מכפרי
על טהור שאכל טמא
בשנה מדרשה דאחת יכפר:
ושל רגלים מכפרין כו'.
מהו
אדרגלים דאמר קרא עון עון אחד הוא נושא ואינו נושא שני עונות אלא
מ) שיקרבו זה בזה. של ר"ח
אמרו לו מהו שיקרבו
דרגלים ניכפרו אדראשי חדשים אמר קרא אותה אותה נושא עון ואין
זה בר"ח אחר או של רגל
זה בזה. פי' אם לא
נקרבו שעירי הרגלים
זה ברגל אחר ניחא לכולהו שיקרבו
אחר נושא עון בשלמא דרגלים לא מכפרין אדיום הכפורים דאמר קרא אחת
ברגלים. מהו שיקרבו
ותימה דבעיא היא בפ"ק דזבחים
בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה אלא דיום הכפורים ניכפרו
שעירי הרגלים בר"ח. וכן
שעיר ר"ח ברגלים. אמר
אי מכפר עולה אעשה
אדרגלים אמר קרא אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות
להם יקרבו. הואיל וכולם
דלאחר הפרשה והשתא אי לא מכפר
באין לכפר על טומאת
והא כי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים הוא דכתיב אמר קרא 5 מלבד
היאך יקרב הא לא הופרש על
מקדש וקדשיו: גמ'
חטאת
בשלמא דר"ח לא מכפר
טומאה שאירעה בין זה לזה וי"ל
אדרגלים. עון כתיב בה.
דהכא כיון דנאבד נעקר הפרשתו ואחר שהופרש במקומו כיפר על עבירות שהיה לו לזה לכפר וכשיבא ר"ח תחול עליו הפרשה
עון אחד הוא נושא ואינו
לעבירות שעברו קודם לכן והא דמייתי התם מכבשי עצרת ולא אמרי' כשנשחט הראשון איגלאי מילתא שלא תחול על השני הפרשה
נושא שתי עונות. אלא
דרגלים אמאי לא מכפרי
עד שעת שחיטה לא
דמי כלל לשעיר שאבד דכבשי
עצרת
על דעת כן הופרשו
שישחטו זה אחר זה:
אדר"ח כו'. ופשוטה
אותה
היא ואסיקנא אמר קרא