י:
שבועות שתים פרק ראשון שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אותה
לא משמע ליה. וא"ת א"כ מנלן דמכפר אאין בה ואין
וחטאת יום הכפורים היינו פר כהן גדול ושעיר וכיון דבשעיר הפנימי
כח א
א) ב)
ג)
בה דלמא לא מכפר אלא אדר"ח גרידא דהיינו טהור
כתיב וחיצון איתקש לפנימי דרשינן נמי אחיצון שאין אחר מכפר
❖
כט ב
ד)
שאכל את הטמא ולא טמא שאכל את הקודש דבשלמא לר"ש כיון
כפרתו אבל אחת דרישיה דקרא דדרשי' מיניה דהוא אינו מכפר כפרת
דדריש אותה על כרחך מיבעי ליה לאוקומה כפרה דרגלים אאין
אחרים לא מידריש אחיצון דהא לאו בשעיר כתיב אלא במזבח כתיב
ה) ו)
ז) ח)
בה ואין בה כדקתני לעיל ולר"מ נמי
וכפר אהרן על קרנותיו של מזבח
רבינו חננאל
אע"ג דלא דריש אותה אתי שפיר
הפנימי אחת הלכך שעיר החיצון לא
חטאת הכפורים ואיתקוש חיצון לפנימי: רבי
ט)
מלבד חטאת הכפורים.
❖
דהא דריש חטא שאין מכיר בו אלא
מימעיט מהכא דלאו למזבח איתקש:
שמעון בן יהודה אומר משמו כו': מאי שנא
ואתקש חיצון לפנימי:
מתני' ר' שמעון בן
תמידים שלא הוצרכו לצבור. שלקחום
ה' וגם אית ליה ג"ש דעון עון מציץ
דראשי חדשים דלא מכפרי אדרגלים דאמר
יהודה אומר משמו
ממעות תרומת הלשכה ותנן
וילפינן כולהו מר"ח אבל לר"ש בן
שעירי ר"ח מכפרין על
קרא 1 עון עון אחד הוא נושא ואינו נושא
תורה אור השלם
אין פוחתין מששה טלאים
יהודה דלא דריש אותה ולא דריש
טהור שאכל הטמא
שני עונות דרגלים נמי לא ניכפרו אדראשי
1. מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת
מוסף עליהם של רגלים
המבוקרין בלשכת הטלאים וכשמגיע
נמי חטא שאין מכיר בו אלא ה' דהא
שמכפרין על טהור שאכל
הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ
חדשים דאמר קרא 1 אותה אותה הוא נושא
ר"ח ניסן לא היו מקריבין שוב קרבנות
קאמר דראש חדש לא מכפרת אלא
הטמא ועל שאין בה
כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא
עון ואין אחר נושא עון אותה לא משמע
צבור ממעות התרומה של אשתקד
על טהור שאכל את הטמא קשה
ידיעה לא בתחלה ולא
וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת
בסוף. מוסף עליהן של
אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר
ליה מ"ש דרגלים דלא מכפרי אדיום הכפורים
כדאמר במסכת ראש השנה
וי"ל דלענין זה ודאי דריש אותה כיון
יוה"כ שמכפר על טהור
עֲלֵיהֶם לִפְנֵי יְיָ:
דלרגלים אין להם כפרה אחרת אלא
חדש בחדשו ה) חדש והבא קרבן מתרומה
דאמר קרא 2אחת בשנה כפרה זו לא תהא
וכו'. וגמרא דילה פשוטה
ויקרא י יז
2. וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל
זאת אבל בשיש לרגלים כפרה אחרת
חדשה ונמצאו בכל שנה ושנה ארבעה
היא. ואקשינן אי הכי
אלא אחת בשנה אי הכי דיום הכפורים נמי
דרגלים נמי נכפרו אדיום
קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם
דהיינו אין בה ואין בה מכפר נמי
טלאים בלשכת הטלאים ממעות
לא ניכפרו אדרגלים אחת כתיב כפרה אחת
[כפורים] דכי כתיב
חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת
אדראש חדש ולא פשיטא ליה דרשה
התרומה הישנה והיינו לא הוצרכו
אחת בשעיר הנעשה
בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו
מכפר ואינו מכפר שתי כפרות אחת לא
דאותה דסבירא ליה דאין סברא
לצבור להקריב בשנה שעברה:
בפנים כתיב. ופרקינן
לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים
❖
משמע ליה אמאי דכי כתיב אחת בשעיר
אלא לעולם אחת משמע
שמות ל י
הוּא לַיְיָ:
נפדין תמימין. להכשירן בשנה זו
למעט שלא ישא אחר אותו עון אלא
ליה ושאני התם. דאמר
הנעשה בפנים כתיב אי הכי דרגלים נמי
בשאינו נושא אלא עון זה והשתא
מחללין אותן על מעות חולין ואותם
קרא על קרנותיו אחת
נכפרו אדיום הכפורים דכי כתיב אחת
בשנה בקרנות המזבח
אתי שפיר הא דפריך לעיל אלא
המעות ילכו למותר התרומה ישנה
הגהות הב"ח
הפנימי הוא דמכפר כפרה
דרגלים אמאי לא מכפרי אדר"ח פי'
שעושין מהן רקועי פחים ציפוי לבית
בשעיר הנעשה בפנים כתיב לעולם אחת
(א) גמ'
אחת. אבל בקרנות מזבח
אמאי לא מכפרי נמי אדר"ח ולא
קודש הקדשים כדתנא במסכת שקלי'
החיצון מכפר אפילו שתי
משמע ליה ושאני הכא דאמר קרא 2 וכפר
(ב) רש"י
כפרות: יתיב רבה וקאמר
פשיטא ליה דרשה דאותה כיון שיש
וכיון שיצאו לחולין חוזרים
אהרן על קרנותיו אחת בשנה קרנותיו
דחיללו
אמר עולא אמר ר' יוחנן
להן כפרה אחרת כדפרישית מיהו
ולוקחים אותם ממעות תרומה חדשה
(ג) תוס'
תמידין שלא הוצרכו
דמזבח הפנימי הוא דכפרה אחת מכפר ואינו
גבי דרשה דאחת בשנה דפשיטא
ויקרבו בשנה זו. ואע"ג שאין בהמת
לצבור נפדין תמימין:
מכפר שתי כפרות הא דחיצון אפילו שתי
שס"ח מנים
אמר ליה רב חסדא מאן
קדשי יחיד מתחללת בלא מום כדקיימא
ליה טפי מדרשה דאחת יכפר צריך
לשס"ה ימים
צאית לך ולר' יוחנן רבך.
כפרות אמר עולא אמר רבי יוחנן א תמידין
לפרש כדפירשתי לעיל ועי"ל דלר"ש
לן מואם כל בהמה
❖
וכי קדושה שבהן להיכן
שלא הוצרכו לצבור נפדין תמימים יתיב
בן יהודה איתקוש שעירי רגלים
טמאה דאמר מר בבעלי מומין שנפדו
ו)
הלכה: אמר ליה רבה
והרי קטורת שנשתיירה
רבה וקאמר לה להא שמעתא א"ל רב
לשעיר החיצון מה חיצון מכפר על
הכתוב מדבר אלו של צבור נפדים
מן השנה שעברה שנינו
מוסף רש"י
דבר שיש בו כרת דהיינו טומאת
ולקמיה מפרש טעמא. ובלא חולין אי
חסדא מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך וכי
בשקלים פ"ד שמחללין
מותר הקטורת.
אפשר לפדותן ממעות תרומה החדשה
מקדש וקדשיו אף שעירי רגלים כן:
אותה על מעות האומנין.
קדושה שבהן להיכן הלכה אמר ליה
קדושה שבהן להיכן הלכה.
פי' אומנין שבנו ביה"מ
שאין הקדש מתחלל על הקדש. הא
את לא תסברא דלא אמרינן קדושה
מה היו עושין בה.
או עשו מלאכה בקדש
מילתא נקט הכא משום דמותביה
וא"ת הא בפרק בתרא
ובאין ליטול שכרן
שבהן להיכן הלכה והתנן מותר
ב
לקמן ז) ממתני': קדושה שבהן. קדושת
נותנין להן בשכרן מותר
דכתובות אמר דדייני
הקטורת מה היו עושין בה מפרישין
התרומה ומחללין אותה
גזירות נוטלין שכרם מתרומת הלשכה
הגוף שבהן דקים לן שאינה מתחללת
(מעילה יד:)
בשכרן כו'. אמאי מחללין
(א) ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על
בלא מום היכן הלכה: ואת לא תסברא.
וכן מגיהי ספרים וטובא
מפרישין ממנה.
אותה נימא קדושה
מעות
האומנין ונותנין אותה לאומנין
שבהן להיכן הלכה אלא
דבמידי דצבור לא אמרינן קדושה
חשיב התם אלמא לב ב"ד מתנה
(מעילה יד:)
ש"מ כל כי האי
שבהן להיכן הלכה היכא (ב) דחילול
עליהן ומאי קשיא ליה הכא וי"ל
בשכרן
וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה
גוונא לא אמרינן קדושה
לצורך תקנה: מותר הקטורת.
דשאני התם דלא קדש קדושת הגוף:
שבהן להיכן הלכה.
חדשה
ואמאי נימא קדושה שבהן להיכן
מותר הקטורת. פ"ה מותר
ופריק שאני קטורת
הנותר בכל שנה מתרומה ישנה:
הלכה
א"ל קטורת קאמרת שאני קטורת
מה היו עושין בה. להכשירה לשנה
משלשה מנין היתירים
דקדושת
בכל שנה ממלוא חפנים ביוה"כ דאי
הבאה דאין לך שנה שאין בה מותר
אפשר שיכנסו כולם בחפניו ובחנם פירש כן דבלאו הכי יש מותר
קטורת משלשת מנים יתירים שמפטמין בכל שנה למלוא חפנים
ביוה"כ ואי אפשר שיכנסו כולם בחפניו כדתניא בכריתות
שבכל שנה היו מפטמין (ג) שס"ה מנים למנין ימות החמה וג' מנים
אחת לששים או לשבעים שנה היתה חציה של שיריים: מפרישין
לחפני כה"ג ביום הכפורים ומשס"ה היה נשאר בכל שנה פשוטה
שכר האומנין. מתרומת הלשכה שכר אומני בית אבטינס
י"א מנין כמנין ששנות החמה יתירים על שנות הלבנה ואע"פ
מפטמי הקטורת דאמר במסכת יומא שהיו נוטלין בכל
שהיו צריכין למלאות בהן לשנים מעוברות שהן גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט
שנה שנים עשרה מנים: ומחללין אותה על שכר מעות האומנין.
מ"מ צריכין היו לחדש בר"ח ניסן כדי שיהיו מתרומה חדשה ומיהו
הא דתניא בפ"ק דכריתות ח)דא' לע"ב שנה היו בו חצאים
מזכין המעות לאומנין על ידי אחד מן הגזברים והרי הן חולין
של שיריים א"א לפרש אלא ממותר ג' מנים של יום הכפורים
ואחר כך יחללו הקטורת עליהם ונותנין אותה לאומנין והרי היא
שהרי כל מותר של י"א של שנה פשוטה היו צריכין למלאות
חול וחוזרים ולוקחים אותה מתרומה חדשה והכי צניע מילתא
טפי ולא למכרה ולחזור ולקנותה דזילא מילתא: נימא קדושה
במעוברות ובסוף המחזור חמה ולבנה שוין רק שעה אחת ותפ"ה
שבהן להיכן הלכה. דס"ד שהמכתשת כלי שרת הוא וכיון דקדשה לה
חלקים אלא המותר שלשה מנים היה נשאר ולא היה נכנס בחפניו
אלא חצי מנה וב' מנים וחצי נשאר בכל שנה נמצא לע"ב שנה ק"פ
בכלי הויא לה קדושת הגוף ואילו מידי דיחיד שקדש בכלי אין לו פדיון:
מנים ועוד חסר ד' מנים לפלגא דשס"ח ולא דק וי"ס דל"ג שתים
דקדושת
אלא אחת לשבעים שנה ותו לא וכן יש בירושלמי פרק טרף בקלפי וניחא טפי למימרא דלא דק דאי גרסי' שתים לא ניחא כל כך
ובפטום הקטורת הכתוב במחזורים גרס אחת לששים שנה או לשבעים שנה ויכול להיות כשכלים ס' שנה בשתי שנים פשוטות זו אחר זו:
מפרישין. לא גרסי' ממנה שמתרומת הלשכה היו מפרישין והתם במסכת שקלים לא איירי בתרומת הלשכה ומאי ממנה
שייך: מפרישין שכר האומנין. פ"ה שמזכין להן ע"י אחד מן הגזברין ולפי' הא דקאמר בסמוך ומחללין אותה על
מעות האומנין היינו מדעתן מאחר שכבר זכו בהן ומיהו לשון מפרישין לא משמע אלא הפרשה בעלמא וקאמר נמי נותנין אותה לאומנין
בשכרן משמע שעדיין לא זכו בשכרן ולכך נראה דלב ב"ד מתנה עליהן ובהפרשה בעלמא יהיו חולין ואם תאמר ולמה להו כולי האי יתנו הקטורת
מתחלה לאומנין בשכרן ומיהו לבן עזאי דאמר במס' שקלים בפ' התרומה דאין הקדש מתחלל על המלאכה ניחא ואפי' לר"ע נמי דאמר
מתחלל על המלאכה ה"מ בקטורת דיחיד כגון במקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראוים לקרבנות צבור דגבי הני מיתניא אבל בקטורת
של צבור החמירו טפי אי נמי הכא איירי בשכר פטום אומני הקטורת של שנה חדשה וצריך ליתן להן מתרומה חדשה ולמאי דאמרינן
במעילה בפרק ולד חטאת דהני אומנין באומני הבנין מ"מ אין יכולין לתת הקטורת בשכרן דאין נותנין שכרן אלא
וכי
מקדושת בדק הבית: ט) תימא דכל קדושת דמים נפסל בטבול יום. וא"ת בלא נתינה למכתשת נמי תיפסל דמעיקרא נמי קדושת
דמים הוא וי"ל דאפילו קדושת דמים
לא פסלה בטבול יום אלא
בנתינה למכתשת וכתישה שראוי להקריב אבל
קודם כתישה לא:
הוכשרו