שבועות שתים פרק ראשון שבועות
יא.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
הוכשרו
ליפסל בטבול יום. וא"ת כי לא קדשו בכלי נמי
דקדושת דמים. אין בה אלא קדושת דמים שלקחה מתרומת הלשכה
ל א
א) ב)
ג)
אבל בכלי לא קדשה דתקדש קדושת הגוף דמכתשת שנשחקה בה
ליפסל בטבול יום מידי דהוה
אחולין שנעשו על
לא ב
ד)
לאו כלי שרת היא: בטבול יום. אם נגע בה: המנחות. מנחת יחיד:
טהרת הקודש דמיפסל בטבול יום כדמוכח בסוף נדה
מועלין בהן משהוקדשו. דקדושת דמים בת מעילה היא: קדשו
דתנן היושבת על דם טהור
מערה מים לפסח ודייקינן מערה אין
לב ג
ה)
❖
ו)
בכלי. הביא לעזרה ונתנה בכלי
נוגעת לא דחולין שנעשו על טהרת
ז) שרת: הוכשרה. נגמרה קדושתה
קודש כקודש דמו וי"ל דתנא דהכא
❖
דקדושת דמים הוא אלא מעתה לא
ליפסל בטבול יום. וכל לשון הכשר
סבר לאו כקודש דמו כחזרו לומר
רבינו חננאל
תפסל בטבול יום אלמה תניא נתנה
לשון תיקון
שמתקנו ומזמינו לכך:
דהתם דהרי הוא כמגע טמא מת
דקדשי דמים הוא ולאו
הגהות הב"ח
במכתשת נפסלת בטבול יום וכי תימא כל
הקומץ. של מנחת יחיד: והלבונה.
בקדשים ולא לחולין א"נ הכא מיירי
קדושת הגוף. והתמידים
של מנחת יחיד: ומנחת כהנים.
מדאורייתא וה"ה דמקודם לכן מיפסלי
(א) רש"י
קדושת דמים מיפסלי בטבול יום והתנן
קדושתן קדושת הגוף
מדתניא
היא: אי הכי אמאי נפסלת
ואינה נקמצת: ומנחת
שהיא כליל
מדרבנן ואם תאמר א"כ מאי פריך
המנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו
א
(ב) ד"ה כל
הקטורת במגע טבול יום
כהן משוח. חביתי כהן גדול שבכל
לעיל נימא דקדושת דמים היא והא
השנה.
לעולם
בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר
מעת שנתנה למכתשת
דקתני נפסלת בטבול יום היינו
יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב:
במכתשת קדושת הגוף
לשוחקה ועדיין לא
כפורים ובלינה קדשו בכלי אין לא קדשו
ובלינה היינו טעמא
קדשה. וכי תימא כל דבר
ומנחת נסכים. הבאה עם הבהמה
מדרבנן וכמשנה ראשונה דהתם
דלא מיפסל לפי
בכלי לא אלא מאי קדושת הגוף היא אלא
שהוא קדושתו קדושת
דסברה דכקודש דמו וי"ל דאי מטעם
שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים
שאינה
דמים נפסלת במגע טבול
מעתה תיפסל בלינה אלמה תנן הקומץ
(ג) תוס'
דכקודש דמו מיפסלא בטבול יום א"כ
לאיל ועשרון לכבש והן כולן כליל:
יום. והתנן במס' מעילה
פ"ב המנחות מועלין בהן
והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת
קדשו בכלי כו'. והך דפליג לה
אפילו לא נתנה במכתשת נמי דכיון
משהוקדשו קדשו בכלי
כהן משוח ומנחת נסכים מועלים בהן
דמדרבנן מיפסלא אפי' אינה ראויה
בתרתי בבי הך והך דלעיל דהמנחות
הוכשרו ליפסל בטבול
להקרב נמי או שמא קטרת לא מיפסלא
מועלין בהן כו' משום דבסיפא יש
יום כו'. אם קדשו
משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל
בכלי הן נפסלין ואם
חילוק ביניהם במילי אחרניתא
משום חולין שנעשו על טהרת קדש דלא
בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה
(ד) ד"ה
לא קדשו בכלי שרת
במסכת מעילה דבההיא דלעיל לא
שייך בה האי טעמא כיון דלאו בת אכילה
אין נפסלין. הנה קדושת
קדשו בכלי אין לא קדשו בכלי לא
דמים הן אלו המנחות
קתני וחייבין עליה משום פיגול
היא אבל לעיל קאמר שפיר וכ"ת כל
אמר ליה לינה קאמרת שאני קטורת
אלא הראוי
ואינן נפסלין בטבול יום.
ונותר וטמא בקדושת כלי עד שיקרב
קדושת דמים מיפסלא בטבול יום
(ה) ד"ה
ולא מצא תשובה. ואמר
הואיל וצורתה בכל השנה כולה מ"מ
הקומץ ובהנך שכולן כליל קתני
ולא קשה ליה אפי' לא נתנה במכתשת
ליה (רבה) [רב חסדא]
קשיא וכי קדושה שבהן להיכן הלכה
אלא מאי הקטרת קדושת
בקדושת כלי דידהו וחייבין עליהם
נמי דלא מפסלא קדושת דמים כל זמן
❖
הגוף היא אי הכי תפסל
אמר רבה לב בית דין מתנה עליהן אם
משום נותר ומשום טמא. קתני מיהא
שמחוסר מעשה בגופו דהיינו כתישה
ב
בלינה כמו הזבחים.
קטורת וקתני קדשו בכלי וע"כ
והשתא נמי ניחא מה שמקשה דאמאי
הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לדמיהן א"ל
אלמה תנן במעילה
פ"ב הקומץ והלבונה
לא פריך מרישא דתנא לעיל מהך
(א) מתניתין לעיל גבי קדושת מכתשת
גליון הש"ס
אביי והא מר הוא דאמר הקדיש זכר
ג
והקטורת אם קדשו בכלי
דהמנחות כו' דמייתי הכא ובפ"ב
תנא נפסלת בטבול יום ולא תנא
גמ' לדמי נסכים.
לדמיו קדוש קדושת הגוף לא קשיא הא
הוכשרו להיפסל בלינה.
❖
לינה והכא תנא לינה ש"מ קדושת
דמעילה שתי הלחם ולחם
ודחי רבה שאני קטורת
דאמר לדמי עולה הא דאמר $ לדמי נסכים
דאע"ג דקדושת הגוף
כלי דהכא לאו מכתשת היא אלא כלי
הפנים מועלין בהם משהוקדשו קרמו
היא כיון דצורתה בכל
איתיביה אביי פר ושעיר של יום הכפורים
שבשעת הקטרה דומיא דקומץ
בתנור הוכשרו ליפסל בטבול יום
השנה. כלומר הואיל והיא
מוסף רש"י
שאבדו והפריש
אחרים תחתיהם
ולבונה ושאר השנויים כאן עמה
קרמו אין לא קרמו לא ולפי מה
נעשית מתחלת השנה
המנחות מועלין בהן
אין הלינה פוסלת בה
וכן
אלמא מכתשת לא מקדשא ליה
שפרישית דקדושת דמים לא מיפסלא
משהוקדשו.
אלא עד שתקדש בכלי.
קדושת הגוף: הואיל וצורתה (ב) . אינה משנה את מראיתה הלכך אע"ג
בטבול יום כל זמן שמחוסר מעשה בגופו לא ה"מ למיפרך מרישא
(מעילה ט.) ומנחת
ויש מי שאומר כיון
כהנים.
שהקטורת כך צורתה לא
דקדושת הגוף היא לא מיפסלא בלינה ומיהו משקדשה בכלי ליקרב גזור
דאפילו
נתנוה בתנור אכתי מחוסר קרימה וכשישחט עליהן הזבח
(שם י.)
גמרינן מינה דלא אמרינן
בה רבנן פסול לינה דלמא אתי לאכשורי בשאר המתקדשים
אחר הקרימה שהיא אפייה:
ומנחת כהן משוח.
קדושה שבהן להיכן
אלא מעתה תיפסל בלינה אלמה תנן כו'.
מכל מקום קשיא קדושה שבהן להיכן הלכה. בין בתמידין
בכלי:
פירש בקונטרס
הלכה. כמו שאין אומרים
(שם) ומנחת נסכים.
בקטורת קדושה שבה
בין בקטורת: לב ב"ד מתנה עליהם. בשעת לקיחה דלא ליקדשו
דדייק מדקתני לעיל גבי מכתשת טבול יום ולא קתני
להיכן הלכה אלא מחללין
קדושת הגוף אלא הצריכין לשנה וכל מידי דציבור נותנין ב"ד לב:
לינה והכא תנא לינה ש"מ דכלי דהכא לאו מכתשת
אותה. כך [אין] אומרים
והא מר הוא דאמר. במסכת תמורה: הקדיש זכר לדמיו. הקדיש
היא אבל אי לאו הך מתניתין דמייתי מברייתא גופה דמכתשת
בתמידין קדושה שבהן
(שם) מועלים
להיכן הלכה אלא נפדין
איל לדמיו: קדוש קדושת הגוף. ואינו נמכר מאחר שהקדישו
דקתני טבול יום ולא קתני לינה לא מצי למיפרך דאיכא למימר
בהן משהוקדשו.
תמימים. אלא אמרינן
תנא טבול
יום וה"ה לינה וא"ת ותקשה ליה מטבול יום גופיה
והוא עצמו ראוי להקרבה אינו יוצא מידי מזבח . והכא נמי למאי
(שם)
שאני קטורת והקושיא
דבברייתא
קתני דמכי נתנה למכתשת נפסלה בטבול יום ואילו
מהני תנאה דלב ב"ד כי אמרי' נמי יהו לדמיהן קדשי להו לגופייהו:
לב בית דין.
בתמידין עומדת. וי"א
(מנחות עט: מכת"י)
כיון שהן קדושת הגוף
הכא תנן
קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום דהיינו כלי
הא
הקדיש זכר לדמיו.
שניהן שוין. והא דאמר
דבשעת הקטרה אין לא קדשו לא וי"ל דהא לא הוה קשה ליה
כולי האי
דמצי למימר דבקטרת אפילו לא קדשו בכלי נפסלת
מ"מ קשיא וכי קדושה
בטבול יום והא דנקט קדשו בכלי לענין טבול יום לא נקט אלא משום
מנחת כהנים ומנחת כהן משוח השנויים כאן [אבל
(ערכין ה.)
שבהן להיכן הלכה
(בכורות
אתרוייהו מקשינן. ורבא
לעיל דייק שפיר לא קדשו לא אטבול יום דקדשו בכלי קאי אטבול יום ומחוסר כפורים ולינה דאל"כ בחנם נקט ט"י] תדע דהא קומץ
מפרק אתרוייהו לב ב"ד
יד: תמורה יא:)
נמי אפילו לא קדש בכלי נפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה מכי נתקדשה המנחה (ג) ז) בסיסא כדקתני לעיל המנחות מועלין
(תמורה יט:)
מתנה עליהן. כלומר בעת
בהן והא דתנא קומץ בהדי הנך משום סיפא דקתני וחייבין משום נותר וטמא דקאי אכולהו אבל מלינה פריך שפיר דליכא למימר
קנייתם ובעת עשייתם לב
ב"ד מתנה עליהן אם
דהוא הדין לא קדשו ונקט קדשו משום מנחת כהנים וחביריה דא"כ אמאי תנא כלל קטורת בהדייהו ועוד י"ל דהא פשיטא ליה דאין
הוצרכו לצבור הוצרכו
קטורת נפסלת בלינה משעת נתינה במכתשת שהרי היו עושים אותה בתחלת השנה לצורך כל השנה ולא מייתי מהך מתניתין אלא דשייך
(תמורה יא:)
ואם לאו יהיו לדמיהן.
פסול לינה בקטורת דאי לאו מתני' ה"א דאין שייך בקטורת פסול לינה כלל: הואיל וצורתה כל השנה כולה. פי' בקונטרס שאין
א"ל אביי לרבא
והא את הוא דאמרת
מראיתה משתנה הלכך אע"ג דקדושת הגוף היא לא מיפסלא בלינה מיהו משקדשה בכלי ליקרב גזור בה רבנן לינה דלמא אתי לאכשורי
(בכורות יד:)
הקדיש זכר לדמיו קדוש
בשאר קרבנות המתקדשים בכלי ולפי' אי אפשר לה ליפסל אלא מדרבנן וקשה דבפרק הוציאו לו בעי רב פפא
קדוש קדושת הגוף.
קדושת הגוף. א"ל כי
קאמינא היכא דא"ל לדמי
חישב בחפינת קטורת מהו ופשיט לה מהא דאמר ר"ע הסלת והלבונה והגחלים והקטורת שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן
עולה קדוש הוא עצמו
ומדפסיל טבול יום פסלה נמי לינה ומדפסלה לינה פסלה נמי מחשבה והקשה בקונטרס שם דאמאי לא מייתי ראיה מהכא דפסלה
לעולה. אבל המקדיש
לינה וליכא למימר דהתם מייתי ראיה דמדאורייתא פסלה לינה ומהכא ליכא לאוכוחי דפסלה מדאורייתא דהא לפ"ה דהכא ע"כ לא פסלה
לדמי נסכין לא קידש
(ערכין ה. וכעי"ז
אלא לדמיו. ומותיב
אלא מדרבנן לכ"נ לפרש שאני קטורת הואיל וצורתה כל השנה כולה שעיקר מצותה בכך לעשותה כולה בתחלת השנה ולאחר קידוש כף
תמורה יט:)
עליה אביי מפר ושעיר
אפשר דמיפסלא מדאורייתא כשאר קרבנות ועוד כיון דיש שיעור להקרבת קטורת פרס שחרית ופרס ערבית אין כלי שרת מקדשה
יום הכפורים שאבדו
שלא מדעת כדמשמע בס"פ לולב וערבה אי נמי אין כלי שרת מקדשים אלא בזמנן אפילו ליפסל כדמוכח בס"פ שתי הלחם
(תמורה יא:)
(ד)
והפריש
אחרים
אע"ג דבס"פ לולב וערבה צריך לומר דמילוי ערב שבת חשיב בזמנן לפי שא"א למלאות בשבת גבי מכתשת חשיב אפשר
תחתיהם.
והשתא אתי שפיר דלא מצי למידק מהכא דפסלה לינה מדאורייתא אבל מההיא מוכח שפיר דפסלה מדאורייתא מידי דהוה אטבול
(הוריות ו.)
יום דפסל מדאורייתא מדפסל אפילו ע"י צירוף כלי ואע"ג דטבול יום חמיר דפסיל משנתנה למכתשת קידוש כף חשיב לגבי לינה כנתינה
למכתשת לטבול יום ועי"ל דלאו מדפסול טבול יום דייק פסול לינה אלא כלומר מדפסול ע"י צירוף כלי אלמא צריך הקטרה לכלי דכשאין
צריך לכלי אין כלי מצרפו ואפי' הוי צירוף כלי מדרבנן לא תקון אלא בצריך לכלי מדאורייתא וכיון דבעי כלי א"כ פסלה לינה
כדדייקי' בפרק התכלת על מחבת מלמד שטעונה כלי דאי אפי לה מאתמול מיפסלא בלינה אבל קשה דתפשוט מסיפא
דהכא דפסלה דאורייתא דקתני וחייבין עליהן משום נותר דמשמע דקאי נמי אקטורת ועוד דקתני ופיגול אין בהן לפי שאין להם
מתירין ואי לא מיפסלא מחשבה תיפוק ליה דלא פסלה מחשבה: מכל מקום קשיא. תימה אי מכתשת מיקדשא קדושת הגוף
א"כ היכי אמר בערכין גבי מכתשת שניקבה (ה) ונשברה ושלחו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוה האמר בזבחים
כלי שרת שנשברו אין מתקנין אותן ושניקבה אין מתיכין לתוכה אבר דאין עניות במקום עשירות וי"ל דמכתשת של משה שאני שהיתה
מפטמת ביותר וי"מ דודאי לא היתה כלי שרת אלא שהקטורת היה קדוש קדושת הגוף בדבורו שהיה אומר יהא זה קטורת היה
חל עליה קדושת הגוף אחר כתישה במכתשת שהיה ראוי להקטיר כמו הבהמה שהיא קדושה כשאומר יהא זה לעולה יהא זה לחטאת
וכי משני לעיל שאני קטורת דקדושת דמים היא ה"ק דכשאומר יהא זה לקטורת לא חייל עלה קדושת הגוף: פר ושעיר של יום
הכפורים.
פי' בקונטרס דלכך ימותו דלא חזי לשנה הבאה משום תרומה ישנה ובפ' שני שעירים
ליתא למסקנא הכי
אלא מסקינן
דלא בעינן חדשה אלא למצוה
וטעמא
דימותו משום דחיישינן לתקלה:
וכן