יא:
שבועות שתים
פרק ראשון
שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכן
שעירי ע"ז
שאבדו. למאן דמפרש בפרק הוציאו לו
ט) הא דאמר לדמי
עולה. כי אמרי אנא קדוש
קדושת הגוף היכא
לג א
א)
ב)
דקתני הכא הוא פר העלם דבר של
צבור
דפר
דאמר יהא להביא בדמיו עולה דכיון דאיהו חזי להכי לא מזבנינן
ג)
ניחא אבל למ"ד פר כ"ג תימה אמאי לא תני ליה
פר העלם
ליה אבל אמר יהא לדמי נסכים אף על גב דנסכים נמי למזבח
ד)
דבר בהדי שעירי ע"ז שרגיל לשנותם יחד כדקתני להו התם
וקדושתייהו דמיין להדדי כיון דלא להכי חזי מזדבן וכל שכן היכא
לד ב ג
ה)
אמילתא דאחרים ועוד תימה מאי
דמתנו ב"ד שיהו לדמי מותר תרומה
לה ד
ו)
שהיא לרקועי פחים: פר ושעיר
שנא דלא קתני פרי העלם דבר
וכן שעירי
ע"ז שאבדו והפריש אחרים
לו ה
של יוה"כ. שהן חטאות הפנימיות י):
בלשון רבים כדקתני שעירי לשון
לז ו
ז)
תחתיהן כולן ימותו דברי ר' יהודה ר'
ח)
ז
וכן שעירי ע"ז. צבור שחטאו
רבים דמדקתני שעירי א"כ קסבר
אלעזר ור' שמעון אומרים ירעו עד שיסתאבו
א
בע"ז בהוראת ב"ד מביאין פר
י"ב שבטים מביאים י"ב שעירים
ט) י)
ח
וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת
לעולה ושעיר לחטאת כדכתיב
ה"נ מייתו י"ב פרים דשניהן שוין
כ)
צבור מתה ואמאי לימא לב בית דין מתנה
לח ט
ל)
בפרשת שלח לך ואותו
כדקתני פרק קמא דהוריות פ):
מ) נ)
❖ העמדה והערכה. תימה
אי הכי נשחטה תפדה הא בעינן
עליהן אבודין קאמרת שאני אבודין דלא
שעיר מתן דמו על הפרוכת ועל
ס)
שכיחי הרי פרה דלא שכיחא ותניא פרה
ע)
מזבח הזהב כדאמר בזבחים בפרק
ב
פ)
ב"ש : כולן ימותו. דלא דמו
נפדית על כל פסול שבה מתה תפדה
דמשמע דאי קדשי מזבח היא ניחא
הגהות הב"ח
ג
צ)
והא רבי יוחנן אית ליה בפרק בתרא
לשעירי הרגלים דתנן בהו במתניתין
נשחטה תפדה $ מצא אחרת נאה הימנה
(א) גמ' זה בזה
ד
ה
❖
דתמורה דאחד זה
לא קרבו ברגל זה יקרבו ברגל אחר
תפדה שחטה על גבי מערכתה אין לה
ו
❖
ואחד זה היו בכלל העמדה והערכה
אבל אלו אינן ראויין עד יום הכפורים
פדייה עולמית שאני פרה דקדשי בדק הבית
ז
ומיהו יש לומר הך סוגיא אתיא
לשנה הבאה וכבר עברה לה שנה
מוסף רש"י
היא אי הכי מתה או נשחטה תפדה הא
כר"ל דאמר לרבנן קדשי מזבח לא
והוו להו מתרומה ישנה והלכך ימותו
גליון הש"ס
בעינן העמדה והערכה הא מני ר"ש היא
וכן שעירי ע"ז.
היו בכלל העמדה והערכה אבל
כדין חטאת שכפרו בעליה שהלכה
גמ' מצא אחרת נאה
דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה
קשה דמעיקרא פריך אביי דלא אמר
למשה מסיני חמש חטאות מתות
ממנה.
❖
והערכה קדשי בדק הבית לא היו בכלל
וזו אחת מהם : שאין חטאת צבור
לב ב"ד מתנה עליהן ולבסוף פריך
כ)
(יומא סה.) והפריש
מתה. לא נאמרה הלכה דחמש חטאות
דאפילו במידי דלא שכיח אמר לב
העמדה והערכה אי רבי שמעון אימא סיפא
אחרים תחתיהן.
ב"ד מתנה עליהן ועוד דסבר דפרה
אלא ביחיד. וטעמא דר"ש מפרש
(שם) כולן
שחטה על גבי מערכתה אין לה פדייה
רבינו חננאל
ימותו.
קדשי מזבח היא וכן במסקנא ובכל
בהוריות ובתמורה :
עולמית והתניא ר"ש אומר פרה מטמאה
ח
וכן שעירי ע"ז שאבדו
לימא לב ב"ד מתנה עליהן. שיפדו
דוכתין מסקינן שאני פרה דקדשי
והפריש אחרים תחתיהם
טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת
בלא מום: דלא שכיח. הילכך לא
בדק הבית היא וסתמא דהש"ס
ואח"כ נמצאו בין למאן
הכושר ואמר ר"ל אומר היה ר' שמעון פרה
דאמר ימותו בין למאן
ל) חשוב ב"ד להתנות עליהן: והרי
בפ"ק דחולין מפרש
דאמר ירעו עד שיסתאבו
נפדית על גב מערכתה אלא שאני פרה
פרה. אדומה: דלא שכיחא. בכל ימי
דטרפות פוסל בפרה משום
(שם נ.) לנדבה.
אמאי לא אמרינן לב
הואיל ודמיה יקרין אמר מר מתה תפדה
דחטאת קרייה רחמנא לכן נראה
בית ראשון ובית שני לא עשו אלא
ב"ד מתנה עליהם ונפדין
תמימין. ופריק שאני
שבע מ): על כל פסול שבה. אם אירע
וכי פודין את הקדשים להאכילן לכלבים
דאביי ידע שפיר דפרה קדשי בדק
אבודין. כלומר כיון דלא
בה שום פסול תפדה: נשחטה
הבית היא ומ"מ סבר דאין נפדית
אמר רב משרשיא משום עורה וקיימי ב"ד
(שם) שאין
שכיחי דכל מאן דפריש
ט
חטאת צבור מתה.
תפדה. נשחטה חוץ למקומה: ע"ג
אלא מחמת לב ב"ד מתנה עליהן
קרבן מזהר זהיר ביה.
ומתנו אדעתא דעורה אמר רב כהנא אמרי
לפיכך אין לב ב"ד מתנה
מערכתה. בהכשר בהר המשחה
להכי פריך והרי פרה דלא שכיח
אינשי מגמלא אונה איתיביה אמרו לו לר'
דקדשי
עליהן. ואקשינן והרי פרה
(שם)
פירוש שימצאו נאה ממנה אפילו
ובמקום הבדוק לה מקבר התהום
בדק הבית היא.
דלא שכיחא ותניא פרה
שמעון מהו שיקרבו זה בזה אמר להו יקרבו
נפדית על כל פסול שבה.
הכי מסקי דעתייהו ואמר לב ב"ד
כדאמר בפרק בתרא דזבחים
אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה היאך הן
מתה או נשחטה או
: אין לה פדייה עולמית. מאחר
מתנה עליהם משום דקדשי בדק
מצא אחרת נאה הימנה
קריבין (א) אמר להן כולן באין לכפר על טומאת
הבית היא א"כ בקדשי מזבח נמי אי
שנעשית בהכשר גנאי הוא להוציאה
(תמורה כ.)
תפדה לאו משום דאמרינן
מקדש וקדשיו ואמאי לימא לב ב"ד
לב ב"ד מתנה עליהם.
לחולין: דקדושת בדק הבית היא.
אמר לב ב"ד מתנה עליהן אית לן
ואע"ג דלא שכיחא.
למימר אפילו במילתא דלא שכיח
כלומר אינה מקדשי מזבח ליקדש
מתנה עליהן ר' שמעון קאמרת ר"ש לית
שחטה ע"ג מערכתה
ומשני שאני פרה דקדשי בדק הבית
קדושת הגוף לפיכך נפדית בלא מום
(יומא מב.) הא
אין לה פדיה עולמית.
ליה לב ב"ד מתנה עליהן דאמר רב אידי
בעינן העמדה והערכה.
ופריק שאני פרה דקדשי
ואינה צריכה לב ב"ד: העמדה
היא ואין צריך ללב ב"ד מתנה והשתא
בר אבין אמר רב עמרם א"ר יוחנן
בדק הבית היא דלעולם
והערכה. שתעמוד על רגליה
פריך אי הכי נשחטה תפדה אא"ב
לפדיה קיימי: הא ר'
תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי רבי
דמכח לב ב"ד נפדית כן דעתם
ויעריכנה הכהן כדכתיב
שמעון היא דאמר קדשי
שמעון אין נפדין תמימים לדברי חכמים
מזבח היו בכלל העמדה
להתנות ואי לאו תהא לדמי נסכים
והעמיד את הבהמה לפני הכהן
והערכה אבל קדשי בדק
נפדין תמימים ורבנן
דפליגי עליה דרבי
והוי כבעל מום מעיקרו דמודי ביה
והעריך הכהן וגו': דר"ש במסכת
(חולין פד.)
הבית אינן בכלל העמדה
שמעון מאן נינהו אי
נימא רבנן דקטורת
תמורה בפרק בתרא : פרה
פרה מטמאה טומאת
ר' יוחנן דלא בעי העמדה והערכה
והערכה כלומר אפילו
אוכלין.
בלא העמדה אלא נשחטו
שאני
מטמאה טומאת אוכלין. אע"ג דאית
שפיר וא"ת ואי קדשי בדק הבית היא
נערכין ונפדין ומפורש
היכי פריך בסמוך וכי פודין את הקדשים להאכילם לכלבים הא
ליה לר"ש איסורי הנאה אין מטמאין טומאת אוכלין ויליף ליה מכל
בסוף תמורה. ואסיקנא
(מנחות קא:)
של בדק הבית ודאי פודין דהא דאין פודין נפקא לן מואכלת
האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל
והא לר' שמעון פרה
נפדית על גבי מערכתה
ולא לכלביך דכתיב בפסולי המוקדשים של מזבח כדמוכח
ושאין אתה יכול להאכילו לאחרים אין קרוי אוכל במסכת מנחות
אמאי תני אין לה פדיה
בפרק ב' דבכורות דמההוא קרא נפקא לן גיזה וחלב
בפרק המנחות והנסכים ופרה איסורי הנאה היא:
עולמית. אלא שאני פרה
שנפדית על כל פסול
מטמאה טומאת אוכלין. אם נגע שרץ בבשרה וחזר ונגע בשרה
של קדשי בדק הבית מותרים ואפילו קדם הקדישן למומן תנן התם
שבה הואיל ודמיה יקרים.
באוכלין טימאתן: הואיל ויש לה שעת הכושר. לכך: ואמר ריש
דמותרין לאחר פדיונן בגיזה ועבודה ובהדיא קתני התם אם מתו
ואסיקנא לעולם אין
לקיש. מהו שעת הכושר שלה: אומר היה ר' שמעון פרה. שנשחטה
יפדו יש לומר דמדרבנן אסור כדמוכח בפרק כל שעה
פודין הקדשים להאכילן
לכלבים והאי דקתני
כהלכתה על גב מערכתה: נפדית. אם מצא נאה הימנה. וסבירא
צ) גבי חמץ של הקדש והא דקתני אם מתו יפדו היינו מדאורייתא:
פרה מטמאה טומאת אוכלין. מפורש במקום אחר: וכי פודין
מתה תפדה משום עורה.
ליה לר"ש העומד לפדות כפדוי דמי והויא ליה אוכל שאתה יכול
וכדאמרי אנשי מגמלא
את הקדשים. ואע"ג דפלוגתא היא בפ"ב דבכורות אפילו
להאכילו לאחרים: אלא. לא תוקמה כר"ש והאי דקתני מצא נאה
(חולין פא:)
אונא. ומותבינן לרבה
ממתני' אמרו לו הואיל
בקדם הקדישן למומן מ"מ סתם משנה התם ובפרק הזרוע
הימנה תפדה משום דלב ב"ד מתנה עליה אע"ג דלא שכיחא איידי
כמ"ד אין פודין: משום עורה. הקשה הר"ר
ואין כפרתן שוה היאך
דדמיה יקרין מסקי אדעתייהו לאתנויי: האי תנא סבירא ליה וכו'
הן קרבין. אמר להן
עד באין מעמידין לא גרסינן: וכי קיימו ב"ד ומתנו. משום הצלה
מרדכי מ"ש מהא דאמר בכור שנטרף קוברים
כולן באין לכפר על
טומאת מקדש וקדשיו
פורתא דדמי עורה: נימא. להו ר"ש לב ב"ד מתנה שאם לא יקריב
אותו עם עורו לפי שאין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים ולא
ואמאי לימא להו לב
נ) ברגל זה יקרב ברגל זה ולמה ליה לשנויי שינויא דחיקא כולן באין
אמר שיפדו משום עורו ולמאי דפרישית שאין פודין מדרבנן בקדשי
ב"ד מתנה עליהן [ופריק
לכפר כו': דלית תקנתא ברעייה. הלכך מתנו עלה אבל תמידין
בדק הבית ניחא ולפיכך מותר ליהנות מעורה אבל התם דאין פודין
ס)
ר' שמעון ל"ל לב ב"ד
רבי
מתנה עליהם]. דאמרי
מדאורייתא אסור גם העור: שמעון לית ליה לב ב"ד מתנה
דאית להו תקנתא ברעייה ע) ולכשימותו יפדם לא קיימי בית דין ומתנו:
משמיה דר' יוחנן תמידין
עליהם. ולא מצי לשנויי אבודין שאני דאבודין דלעיל ודאי לא
אלא שלא
הוצרכו לצבור
לדברי
ר' שמעון אין
שכיחי דנזהרים לשמרן ביותר לפי שקדושתן מרובה שדמן נכנס לפני
ולפנים א"נ אינהו גופייהו לא שכיחי דפר ושעיר של יום הכפורים
נפדין
תמימין לדברי
אינן אלא פעם אחת בשנה וכן שעירי ע"ז לא שכיחי כלל אבל הכא אע"ג דמיירי נמי בשעיר החיצון של יום הכפורים מכל מקום שעירי
חכמים
נפדין תמימין.
חיצונים שכיחי טובא ואבודין דידהו שכיחי ומסקי בית דין דעתייהו להתנות עליהן:
(חולין פב.)
שאני
הואיל והיתה לה שעת
הכושר. (שם פא:) (ב"ק עז.) ואמר ר"ל.
(ב"ק עז: וכעי"ז מנחות קא: וחולין פב.) תמידין שלא הוצרכו לצבור.
(ז. זבחים ו:)
(מנחות עט: מכת"י)