שבועות שתים פרק
ראשון שבועות
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעומד
במרדו. הקשה הר"ר שלמה מדריו"ש דבפרק בתרא
בעומד במרדו. דלא עבד תשובה. ודקשיא לך זבח רשעים תועבה
מז א
א)
ב)
דיומא אמרינן מיתה ויום הכפורים
מתני' רבי היא דאמר יוה"כ מכפר על שאינן שבין והאי קרא מוקי
מח ב
ג)
לה בשאר יומי: פורק עול. כופר בעיקר: מגלה פנים בתורה.
מכפרים עם התשובה עם התשובה אין בפני עצמו לא הא מני
ד)
דלא כרבי והא לא אתיא אפילו כרבנן דאית להו דמיתה בלא תשובה
בא על דברי תורה בחוצפא ובגלוי עזות פניו כגון י)
מט ג
ה)
ו)
מנשה שהיה יושב ודורש באגדות של
מכפרת בשאר עבירות דלאו הנך
ז)
דופי לא היה למשה לכתוב אלא
שלשה ויש לומר דהכא לא קאמרי
נ ד
ח)
בעומד במרדו ורבי היא דתניא רבי אומר
ותמנע היתה פלגש כ) וילך ראובן בימי
רבנן דמיתה ממרקת אלא עם
ט)
❖
על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה
קציר חטים : ברית. בשר
היסורין והדינין שדנין אותו לאחר
בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר
מילה: דבר ה' בזה זה הפורק עול.
מיתה וע"י כך אינו נכרת לעולם
שביזה דיבור ראשון שאמור בסיני
הבא אבל עם התשובה מיתה ממרקת
חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר
רבינו חננאל
י)
אנכי ה' אלהיך שלא שמעו
לגמרי שאין נדון עוד ביסורין לאחר
ברית בבשר שאם עשה תשובה יום
המשתלח
מכפר.
אותו אלא מפי הגבורה ל): ומגלה פנים.
מיתה אבל לרבי מיתה ויוה"כ בלא
כ)
הכפורים מכפר ואם לאו אין יום הכפורים
ואוקימנא למתני' בעבר
ל) מ)
מדאפקיה קרא בלשון בזיון וזה בוזה
תשובה ממרקת לגמרי בשאר עבירות
על מצות עשה ולא עשה
מכפר מאי טעמא דרבי דתניא כי דבר
1
נ)
תשובה אלא עומד במרדו
דברי תורה הוא: זה המיפר ברית
והשתא אתי שפיר כרבנן:
ה' בזה $ זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה
ורבי היא דתניא אע"פ
שאין
מכפרין על המזיד. פירש
בבשר. שהיא מצוה יחידית: לא
❖
שלא עשה תשובה יוה"כ
ואת מצותו הפר זה המפר ברית בבשר
אמרתי אלא בזמן שעונה בה. אלמא
בקונטרס רוב חטאות
מכפר עליו חוץ מפורק
עול ומגלה פנים בתורה
1 הכרת תכרת הכרת לפני יוה"כ תכרת
בשאינו שב קאי קרא. ובהנך תלת
ואשמות אין מכפרין על המזיד אלא
ומפר ברית בבשר שאין
תורה אור השלם
לאחר יוה"כ יכול אפילו עשה תשובה ת"ל
הוא דגלי לן אף לאחר יוה"כ הא
אשם שפחה חרופה ואשם נזיר טמא
יוה"כ מכפר עליהן אלא
1. כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה וְאֶת
בשאר אע"פ שאינו שב יום הכפורים
ואשם שבועת הפקדון וחטאת
אם יחזרו בתשובה כו'.
1 עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה
דברי רבי ורבנן פשוטים
מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת
מכפר: ורבנן. דאית להו נמי בשאר
דשבועת העדות וא"ת ונגמר מהנהו
ורבנן הכרת בעולם הזה תכרת לעולם
א
הם. ואקשי' ומי מצית
תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה
עבירות דאין יוה"כ מכפר על שאינן
שמכפר על הזדון כשוגג וי"ל דאיכא
מוקמת לה למתני' כרבי
במדבר טו לא
בָהּ:
הבא עונה בה ב שאם עשה תשובה ומת
2. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ
והא מדקתני סיפא אחד
שבין אמרי לך הא דגלי לן קרא
למיפרך שכן אין מכפר על חייבי
מיתה ממרקת ומי מצית מוקמת לה כרבי
ישראל ואחד כהנים ואחד
הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם
בהנך תלת לאו ביוה"כ איירי אלא
כריתות וחייבי מיתות ב"ד:
כהן משוח ותירצה רב
הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא
הואיל ומכפר על המזיד.
והא מדסיפא רבי יהודה היא רישא נמי ר'
הכרת תכרת דקאמר תכרת לעולם
וא"ת
יהודה שהללו כולן
קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם
יהודה היא דקתני סיפא אחד ישראל ואחד
מתכפרין
בשעיר
הבא שאף מיתה אינה ממרקת על
נימא דיוה"כ לא יכפר על
אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם
❖
המשתלח בשאר עבירות
אִשֶּׁה לַיְיָ: ויקרא כג כז
כהנים ואחד כהן משוח ומאן אית ליה האי
שלש הללו בלא תשובה אבל שאר
המזיד מידי דהוה אחטאת ואשם וי"ל
ומתני' ר' יהודה היא
עבירות בלא תשובה נמי מיתה
דקרא דיוה"כ הוא איכא למ"ד דמשמע
סברא רבי יהודה מכלל דרישא ר' יהודה
מכלל דרישא נמי ר'
יהודה היא. ופריק רב
ממרקת אחר יום הכפורים אבל
אפי' אינם שבים וכ"ע מודו דמרבינן
הגהות הב"ח
אמר רב יוסף רבי היא וסבר לה כר' יהודה
יוסף מתני' כולה רבי היא
יוה"כ בלא מיתה לא: שאם עשה
במזיד ועוד דאדרבה נילף משעיר
(א) רש"י
א"ל אביי דוקא קאמר מר רבי סבר לה כר'
וסיפא סבר לה כר' יהודה.
❖
תשובה. ואין עונה בה מיתה ממרקת
הנעשה בפנים שמכפר על המזיד:
נמי
פי' ר' יהודה רביה. ורבי
יהודה אבל רבי יהודה לא סבר לה כרבי
לא
תלמיד הוא. ואמר ליה
קראו מקרא קודש. פירש
אף על שלש הללו ולא תכרת לעולם
דוקא קא אמרת. א"ל רב
או דלמא מדרבי סבר לה כרבי יהודה
הבא: אחד ישראל וכו'. מתכפרים
בקונטרס
שלא קיבלו עליו
יוסף דוקא קאמינא. דרבי
גליון הש"ס
אף רבי יהודה סבר לה נמי כרבי מיהו
בברכותיו לומר מקדש ישראל ויום
משאר עבירות בשעיר המשתלח:
סבר לה כר' יהודה רביה
גמ' זה הפורק עול.
דשעיר המשתלח בשאר
אורחא דמילתא קתני למימר דתלמיד
ומאן אית ליה האי סברא. דכהנים
הכפורים ואין נראה דלא אשכחן
עבירות זולתי טומאת
סבר לה כרביה א"ל אין דוקא קאמינא רבי
מתכפרין במשתלח: רבי יהודה.
ברכות ביום הכפורים דליהוו
❖
מקדש וקדשיו מכפר על
לקמן בהאי פירקא : אבל ר' יהודה
הכל. ור' יהודה לא סבר
דאורייתא ונראה לר"ת קראו מקרא
סבר לה כרבי יהודה אבל ר' יהודה לא
לה כרבי דיוה"כ מכפר
לא סבר לה כרבי. שיהא יוה"כ מכפר
קודש שמודה שב"ד קדשוהו ושובת
סבר לה כרבי דתניא יכול יהא יוה"כ מכפר
אפי' על שאינן שבין.
מוסף רש"י
ממלאכה בשביל קדושת היום ולא
על שאינן שבים ולא אתיא מתניתין
דקתני סתמא בתורת
על שבים ועל שאינן שבים ודין הוא הואיל
חוץ מפורק עול.
כהנים דהוא סיפרא כי
אליביה: או דלמא. רבי יהודה נמי
קראו מקרא קדש שאינו שובת מחמת
וחטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר
(יומא פה:)
יוה"כ אינו מכפ' אלא על
כרבי סבר לה ומתניתין רבי יהודה
קדושת היום אלא מחמת שמתעצל
השבין שנאמר אך בעשור
מה חטאת ואשם ג אין מכפרין אלא על
תלמוד לומר
נמי והאי דלא אמר רבי יהודה היא
לעשות מלאכה:
(כריתות ז.) ומגלה פנים
לחדש וגו' וקיימא לן
השבים אף יוה"כ אין מכפר אלא על
בתורה.
אכין ורקין מיעוטין. ואינו
יום כפורים הוא מכל מקום. תימה
וסבר לה כרבי אורחא דמילתא שייך
ד
מכפר על שאינן שבין.
השבים מה לחטאת ואשם שאין מכפרין
טפי למימר רבי היא וסבר לה כר'
דלמא בעשה תשובה איירי ולעולם
וסתם סיפרא ר' יהודה
יהודה רביה ולא למימר רבי יהודה
סבר תנא דאינו מכפר אלא על השבין:
על המזיד כשוגג תאמר ליוה"כ שמכפר על
היא כדגרסינן באלו הן
דאי לא תימא הכי. ואם תאמר
הנחנקין משמיה דר' יוחנן
היא וסבר ליה כרבי תלמידיה: דוקא
המזיד כשוגג הואיל ומכפר על המזיד
סתם סיפרא ר' יהודה:
(יומא שם וכעי"ז כריתות
קאמינא רבי סבר לה כרבי יהודה.
למה לו אך חלק למאי דס"ד
שם) בזמן שעונה בה.
כשוגג יכפר על שבים ועל שאינן שבים
ורמינן סתם סיפרא אסתם
השתא דידעינן מסברא דכרת דיום
בשעיר המשתלח דע"כ מתניתין רבי
סיפרא. ופריק אביי הא
תלמוד לומר אך חלק סתם סיפרא מני
2
רבי [והא ר'] יהודה. רבא
הכפורים לרבי לית ליה וי"ל דהמ"ל
היא כדאוקימנא מדקתני יוה"כ מכפר
(סנהדרין צ:) וקראו
אמר הא והא רבי היא.
ר' יהודה וקאמר שבים אין לא שבים לא
ולטעמיך או שמא איצטריך אך אפי'
על שאינן שבין אבל ר' יהודה לא
מקרא קדש.
והא דתניא אם לא שב
ורמי סתם סיפרא אסתם סיפרא דתניא
(כריתות ז.)
חזר בו מעבירה אלא שמבעט בכפרה
סבר ליה כרבי דתניא אין יוה"כ מכפר
אינו מתכפר לו בעבירה
ומודה רבי בכרת
שעבר יום הכפורים דאי
יכול לא יהא יוה"כ מכפר אא"כ התענה
על שאינן שבין לרבי יהודה: חטאות
שאינו רוצה שיום הכפורים יכפר:
דיומא.
לא תימא הכי כרת
דעבד
סמוך לשקיעת החמה.
בו וקראו מקרא קדש ולא עשה בו מלאכה
ואשמות אין מכפרין אלא על השבין.
מ)
דכתיבא ביום הכפורים
לית ליה לרבי. ודחינן
דכתיב והתוודו את חטאתם
אבל לאחר שילוח שעיר
לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה
כרת (לר') דיוה"כ (היכי)
לא מצי לאוקומה שהוא מכפר כל
וגו' והתוודה אשר חטא עליה:
בו מלאכה מנין ת"ל יום כפורים הוא
[הכי] משכחת לה. כגון
2
שאין מכפרין על המזיד כשוגג. רוב
היום ואף על גב דמשמע לעיל
דאכיל בליליא או עבד
מ"מ אמר אביי לא קשיא הא רבי והא רבי
(שם)
עבידתא ומית דלא סליק
חטאות ואשמות אין מכפרין על המזיד
שאין קרבנות מכפרין על
יהודה רבא אמר הא והא רבי ומודה רבי
עמוד השחר לכפורי ליה.
כשוגג אלא אשם שפחה חרופה ואשם
עבירות של
אח"כ אפילו בו ביום
(שם)
בכרת דיומא דאי לא תימא הכי כרת
נזיר טמא ואשם שבועת הפקדון
דאמר נפקא מינה לטומאה שאירעה
דיום הכפורים לרבי לית ליה אלמה לא
וחטאת דשבועת העדות: אך חלק. אך
בין זה לזה שאני שעיר המשתלח
משכחת לה כגון דעבד בליליא ומית דלא
דכתיב ביה
כי ביום הזה יכפר
בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים
הוא וכל אכין ורקין מיעוטין ללמדך
עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם
אתא יממא לכפורי
ליה אלא אימא
שפעמים שאין יוה"כ מכפר: סתם
משמע דכל היום יכפר אי נמי
כרת
סיפרא. תורת כהנים ר' יהודה היא הכי אמרינן בסנהדרין באלו
היום עצמו בלא שעיר המשתלח מכפר קצת ואין כאן כרת
הן הנחנקין : לא קראו מקרא קודש. לא קיבלו בברכותיו
גמור וכה"ג אשכחן בפרק קמא דזבחים דעולה
לומר מקדש ישראל ויוה"כ: ומודה רבי בכרת דיומא. הא דתניא
מכפרת על היורש נ) מקופיא ולא מקיבעא כלומר לגמרי והשתא
קמייתא דאינו מכפר על שאינן שבין בכרת של יום הכפורים קאמר
אתי
של עינוי ושל מלאכה אבל על כל שאר עבירות מכפר אף על פי שעשה בו מלאכה ולא התענה בו: דאי לא תימא הכי. דבכרת
דיומיה מודה רבי דלא מכפר ותימא דאכרת דיומיה (א) מכפר: כרת דיוה"כ לית ליה לרבי. בתמיה. א"כ למה כתב רחמנא ביום הכפורים
מכפר עליה הא יומא: אלמה לא.
כרת בשלמא שאר כריתות
דאי מיית קודם יוה"כ לא איכפר אבל הנך למה לי הא כי עבר עליה
ביום הכפורים: והא משכחת לה
בתמיה. כלומר אלמה אי
אית ליה
לרבי דמכפר על כרת דיומיה בלא תשובה לא איכא כרת
כגון דעבד בליליא
ומית
דלא אתי
יממא לכפורי ליה. שאין
מכפר
אלא יום כדכתיב
כי ביום הזה יכפר עליכם:
ומקשינן