יג:
שבועות שתים פרק ראשון שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומקשינן וכרת דיממא לרבי לית ליה. בתמיה.
אתי שפיר דלא קאמר כגון שמת קודם שנשתלח השעיר או כגון
והא בהדיא כתיב
נא א
א)
דליכא שעיר המשתלח כדאמר לעיל ונפקא מינה היכא
כרת דיממא דכתיב בין בעינוי בין במלאכה
בעצם היום הזה
נב ב
ב)
: וחנקתיה. שלא עבר עליו רגע מן היום לאחר
דלא עבד חיצון וי"מ דיום הכפורים בלא שעיר המשתלח מכפר
❖
ג)
עבירתו: סמוך לשקיעת החמה. עם צאת היום שלא עבר רגע
לגמרי ונפקא מינה דשעיר מכפר מיד
ויום הכפורים אינו מכפר
ד)
ה)
ביום אחר העבירה: דתניא חומר
עד שתחשך למוצאי יום הכפורים
❖
ו)
מוסף רש"י
בשעיר כו' לא גרסינן לה: וכפר
כדתניא חומר בשעיר מביום הכפורים
כרת דיממא לרבי לית ליה אלמה לא
את מקדש הקדש. בעבודת פר ושעיר
שהשעיר מכפר מיד ויום הכפורים
וכפר את מקדש
משכחת לה דאכל אומצא וחנקיה ומית אי
הקדש.
עד שתחשך חומר ביוה"כ מבשעיר
של יום הכפורים כתיב המכפרת על
תורה אור השלם
נמי דאכל סמוך לשקיעת החמה דלא הוה
טומאת מקדש וקדשיו: זה לפני
שיום הכפורים מכפר בלא קרבן
1. וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ
שהות לכפורי ליה: אחד ישראל ואחד
ולפנים. על טומאה שאירעה לפני
מה שאין כן בשעיר והא דנקט כגון
הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד
כהנים ואחד כהן משוח: הא גופא קשיא
וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל
ולפנים כגון נטמא לפני ולפנים ושהה
דחנקתיה אומצא לאו דוקא אלא הוא
הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם
קתני אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן
כדי השתחואה דמחייבת ליה על
הדין שמת בו ביום ולרווחא דמילתא
הַקָּהָל יְכַפֵּר:
משוח והדר תני מה בין ישראל לכהנים
נקטה ו) אי נמי אפילו לא מת בו
שהייתו כדמפרש בפ' שני :
ויקרא טז לג
2. וְלָקַח אֶת שְׁנֵי
זה היכל. אם נטמא בהיכל: (א) זה
ולכהן משוח אמר רב יהודה הכי קאמר
ביום אלא אחר כמה ימים וכגון דעבד
א
הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם
וכפר אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח
את
מזבח. מזבח הזהב אם הקטיר
סמוך לשקיעת החמה:
(מנחות צב.) זה
לִפְנֵי יְיָ פֶּתַח אֹהֶל
מקדש הקדש זה לפני ולפנים. פירש
לפני ולפנים.
קטורת בטומאה ובשהייה: אלו
ויקרא טז ז
מוֹעֵד:
מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות
3. וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר
העזרות. נכנס לעזרה בטומאה:
בקונטרס דבטומאת לפני ולפנים
ואין חילוק ביניהן ומה בין ישראל לכהנים
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם
הושוו כולן בכפרה אחת. בהא יכפר
ובטומאת היכל מיירי וקשה דאמאי
וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית
ולכהן משוח אלא שהפר מכפר על הכהנים
צריך קרא לכולהו הא לקמן פ"ב
בתרא השוה כהנים לוים וישראלים
לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ
על טומאת מקדש וקדשיו וכו' ומני רבי
(חולין קלא:)
כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר
גבי כרת לא מצריכין אלא
מלמד שכולן מתכפרין בשעיר
וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת
יהודה היא דתניא וכפר את מקדש הקדש
חד קרא לכולהו ושמא כיון שהושוו
המשתלח בשאר עבירות דאילו
1
וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת:
זה לפני ולפנים את אהל מועד זה היכל
ויקרא טז טו
לענין כפרה הושוו לכל דבר ומיהו
בטומאת מקדש וקדשיו ליכא למימר
4. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
קשיא שצריך לדחוק הקונט' לפרש
דהושוו שהרי הפר מכפר על הכהנים
מזבח כמשמעו יכפר אלו עזרות כהנים
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר
ושעיר הפנימי על ישראל: ר' שמעון
מזבח כמשמעו כגון שהקטיר עליו
כמשמעו עם הקהל אלו ישראל יכפר
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:
ויקרא טו ו
אומר כשם שדם השעיר. לבדו מכפר
בטומאה וא"כ היינו טמא ששימש
אלו הלוים הושוו כולן לכפרה אחת
5. (יט) בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרֲכוּ
ולא מצינו שיכפר שעיר הפנימי על
על ישראל בטומאת מקדש בלא שום
(יומא סא.)
שמתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות
אֶת יְיָ בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ
כהן ששימש בטומאה ועוד אי
וידוי שהרי אין שום וידוי בשעיר
זה היכל.
אֶת יְיָ: (כ) בֵּית הַלֵּוִי
דברי ר' יהודה רבי שמעון אומר כשם שדם
(שם)
בָּרֲכוּ אֶת יְיָ יִרְאֵי יְיָ בָּרֲכוּ
בטומאת מקדש וקדשיו איירי הכא
הפנימי כך דם הפר לבדו בלא וידוי
❖
מזבח כמשמעו.
אֶת יְיָ: תהלים קלה יט-כ
שעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל
לרבי יהודה מאי קאמר לעיל
מכפר על הכהנים בטומאת מקדש
על טומאת מקדש וקדשיו כך דם הפר
ואייתר ליה וידוי הפר לשאר עבירות:
רבי שמעון ממקומו הוא מוכרע הא
הא ודאי הושוו. בכפרה אחת ואי
מכפר על הכהנים על טומאת מקדש
אפי' לרבי יהודה נמי ממקומו
הגהות הב"ח
בשאר עבירות לא הושוו במאי הושוו:
מוכרע ועוד דבס"פ הוציאו לו
וקדשיו וכשם שוידויו של שעיר המשתלח
(א) רש"י
(שם)
ומשני הושוו דבני כפרה נינהו. לכך
מייתי לה אמתניתין דוכן
מכפר על ישראל בשאר עבירות כך
מזבח זה מזבח
בהיכל וכן במזבח הזהב דמתני'
הושוו ללמדך שיש לכולם כפרה
❖
וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר
לענין הזאה ע"כ נראה דבהזאה איירי
בין בטומאת מקדש בין בשאר
עבירות ולרבי שמעון הא ודאי הושוו מאי
עבירות: מיהו כל חד בדנפשיה. אלו
ולפני ולפנים היינו על בין הבדים
הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד
רבינו חננאל
בפר ואלו בשעיר: אשר לעם. ולא
וההיכל היינו על הפרכת ומזבח היינו
וחד מכפר בדנפשיה מאי טעמיה דרבי
לכהנים: הותר מכללו. מכלל שאמר
מזבח הזהב ועזרות היינו שירי הדם
(חולין קלא:)
וביממא נמי כגון דעבד
שמעון דכתיב ולקח את שני השעירים
סמוך לשקיעת החמה
אשר לו דמשמע לו ולא לאחרים
שהיה שופך על יסוד מערבי של
2
דלא הוה שהות ביום
הותרו: אצל ביתו. דכתיב
מזבח החיצון שהיה בעזרה כדתנן
איתקש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה
לכפורי ליה אי נמי
וכפר בעדו ובעד ביתו: ואם נפשך
באיזהו מקומן ומיהו קשיא
דעד דהוה אכיל חנקתיה
בפנים מה שעיר הנעשה בפנים אינו
אומצא ומית: תנא
לומר. להקשות כלום על המדרש
הא דנקט עזרות דה"ל למימר עזרה
מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו
חומר בשעיר מיוה"כ.
הזה. ולקמיה מפרש מה יש לו
ועוד דהזאות כולהו כתיבי בהדיא
שהשעיר מכפר מיד
דכתיב ביה 3 אשר לעם אף שעיר
להקשות: הרי הוא אומר כו'. ע"כ
בפרשה ולעיכובא לא איצטריך דנפקא
(מנחות צב. מכת"י)
ויוה"כ אינו מכפר עד
המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר
יכפר אלו עזרות.
שתחשך. חומר ביוה"כ
לן בפרק איזהו מקומן
המקרא מלמדך שמתכפרים בפרו של
שיוה"כ מכפר בלא קרבן.
עבירות ורבי יהודה אמר לך להכי איתקוש
ובפרק הוציאו לו וכלה
אהרן שנאמר בית אהרן ברכו את ה'
(שם) כהנים כמשמעו
והוא דהוה שהות ביום
שיהו שוים במראה ובקומה ובדמים הוא
כו'.
וכפר אם כלה כיפר ואם לא כלה
הרי כל הכהנים קרויין ביתו הרי
לכפורי ליה מה שאין
ב
כן בשעיר: מתני' אחד
הם בכלל ובעד ביתו: מאן תנא.
דאתא מאן תנא להא דתנו רבנן ושחט
לא כיפר וי"ל דאיצטריך האי קרא
ישראל ואחד כהנים ואחד
דכהן משוח ומרובה בגדים יכול
להא מתניתא דקתני מעתה אין
את שעיר החטאת אשר לעם שאין הכהנים
(שם)
כהן משוח כו'. ותירצה
הושוו כולן.
לעשות כן לפי שכל הפרשה כתיב בה
להן כפרה דמשמע דאם לא בפר
רב יהודה הכי אחד
מתכפרין בו ובמה מתכפרין בפרו של
ישראל ואחד כהנים ואחד
כלל: דלא
אהרן וכן תניא בת"כ וכפר הכהן
יתכפרו אין להם כפרה
אהרן
יכול לא יתכפרו בפרו של אהרן
כהן משוח מתכפרין
כרבי יהודה. אלא כר"ש דאמר כל
אשר ימשח מת"ל לפי שכל הפרשה
בשעיר המשתלח. ואין
שהרי כבר נאמר אשר לו מעתה אין להן
4
חלוקה בהן. מה בין
כולה אמור בה אהרן לכן כתיב
כפרותיהן בפר תלויות דאי רבי
כפרה
כשהוא אומר יכפר על הכהנים
ישראל לכהנים לכהן
וכפר את מקדש הקדש וגו' שכל
יהודה א"נ לא מכפרי
בפר אית
משוח אלא שדם
מצינו להן כפרה במה הן מתכפרין מוטב
משוח ומרובה בגדים צריך לעשות כן:
להו כפרה מיהת בשעיר המשתלח
הפר מכפר על הכהנים
הושוו כולן לכפרה אחת. אבל
בטומאת מקדש וקדשיו.
שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר
בשאר עבירות: אביי אמר כו'
ומני ר' יהודה היא. דתניא
והכי קאמר מעתה אין להם כפרה
לשעיר הפנימי לא הושוו
מכללו אצל ביתו ואל יתכפרו בשעיר
וכפר את מקדש הקדש זה
(יומא סא. וכעי"ז מנחות
דכתיב אשר לעם ודרשינן בסמוך ולא
בטומאת
שם) ר' שמעון אומר.
לפני ולפנים כו' ר' שמעון
הנעשה בפנים שלא הותר מכללו אצל
לכהנים: ואיתקש שעיר
אומר כשם שדם השעיר
ביתו ואם נפשך לומר הרי הוא אומר בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי
הנעשה בפנים כו'. מאי
5
המשתלח לשעיר הנעשה בפנים.
טעמא דר' שמעון דכתיב
ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה' מאן תנא אמר ר' ירמיה דלא כר' יהודה
תימה דבפ"ב דכריתות
גבי
ולקח את שני השעירים
דאי ר' יהודה האמר כהנים יש להן כפרה בשעיר המשתלח ומני רבא
(מנחות
וגו' אתקש שעיר הנעשה
חטאים
דומיא דפשעים פריך האי
צב.) כשם שדם שעיר
בפנים לשעיר המשתלח.
אמר ר' שמעון היא דאמר כהנים אין להם כפרה בשעיר המשתלח אביי
בשעיר
הנעשה בפנים הוא דכתיב
כו'. כך
מה שעיר הנעשה בפנים
אמר אפי' תימא ר' יהודה הכי קאמר מעתה אין להם כפרה בטומאת
דם הפר.
והשתא
לגמר מיניה שעיר
המשתלח
אינו מכפר על טומאת
מקדש וקדשיו אלא על
מקדש וקדשיו כשהוא אומר יכפר על הכהנים מצינו שיש להן כפרה
דהא איתקש:
ולר'
(יומא סא.)
ישראל בלבד. שנאמר
כולן
בשאר עבירות וכמו דמצינו שיש להן כפרה בשאר עבירות כך יש להן כפרה
שמעון.
ושחט את שעיר החטאת
אשר לעם. לעם ישראל
בטומאת
ולא לכהנים. אף שעיר
(מנחות צב.) כל חד וחד מכפר בדנפשיה. המשתלח אינו מכפר (אלא) על הכהנים בשאר עבירות. ור' יהודה אמר לך האי קרא דכתיב שני השעירים
(שם) שיהו שוים במראה. (יומא סב. ובהגהות הב"ח: שחומים)
שיהו שוין במראה ובקומה ובדמים הוא דאתא. מאן תנא להא דתנו רבנן ושחט את שעיר החטאת אשר לעם.
שאין הכהנים מתכפרין בו. ובמה מתכפרין בפרו של אהרן כו'. ואמר ר' ירמיה דלא כר' יהודה. דאי ר'
יהודה האמר כהנים יש להם כפרה בשעיר המשתלח שהוא
של עם. רבא אמר האי תנא ר' שמעון היא. אביי אמר אפילו תימא ר' יהודה היא והכי קאמר מעתה אין להם כפרה בטומאת מקדש וקדשיו וכו' ופשוטה
היא. ואקשינן ולר' שמעון הא ודאי
אשוינהו
קרא
לכהנים
ללוים ולישראלים. שנאמר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר. ופרקי' ודאי השוו דבני כפרה נינהו וכל חד וחד בדידיה קמיכפר. הני בפר והני בשעיר.