יג:
שבועות שתים פרק ראשון שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומקשינן וכרת דיממא לרבי לית ליה. בתמיה.
אתי שפיר דלא קאמר כגון שמת קודם שנשתלח השעיר או כגון
והא בהדיא כתיב
נא א מיי' פ"א מהל'
א) [גי' התוס' בע"א דעבד
תשובה הלכה ב:
וכן בסוף דבריהם גירסת'
דליכא שעיר המשתלח כדאמר לעיל (דף ח:) ונפקא מינה היכא
כרת דיממא דכתיב בין בעינוי בין במלאכה
בעצם היום הזה
נב ב מיי' פ"ה מהל'
דעבד], ב) יומא סא. חולין
(ויקרא כג): וחנקתיה. שלא עבר עליו רגע מן היום לאחר
דלא עבד חיצון וי"מ דיום הכפורים בלא שעיר המשתלח מכפר
❖
קלא: מנחות צב., ג) [יומא
עבודת יוה"כ הל' יד:
עבירתו: סמוך לשקיעת החמה. עם צאת היום שלא עבר רגע
לגמרי ונפקא מינה דשעיר מכפר מיד
ויום הכפורים אינו מכפר
סב.], ד) [יומא סו.],
ה) [יתכן להיות רבה],
ביום אחר העבירה: דתניא חומר
עד שתחשך למוצאי יום הכפורים
❖
ו) רש"ל וקאמר אפילו,
מוסף רש"י
בשעיר כו' לא גרסינן לה: וכפר
כדתניא חומר בשעיר מביום הכפורים
כרת דיממא לרבי לית ליה אלמה לא
את מקדש הקדש. בעבודת פר ושעיר
שהשעיר מכפר מיד ויום הכפורים
וכפר את מקדש
משכחת לה דאכל אומצא וחנקיה ומית אי
הקדש. אחר שגמר כל
עד שתחשך חומר ביוה"כ מבשעיר
של יום הכפורים כתיב המכפרת על
תורה אור השלם
נמי דאכל סמוך לשקיעת החמה דלא הוה
א)
ההזאות והיה נוטל מדם
טומאת מקדש וקדשיו: זה לפני
שיום הכפורים מכפר בלא קרבן
1. וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ
הפר ומדם השעיר הנעשה
שהות לכפורי ליה: אחד ישראל ואחד
ולפנים. על טומאה שאירעה לפני
מה שאין כן בשעיר והא דנקט כגון
בפנים ומכפר על טומאת
הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד
כהנים ואחד כהן משוח: הא גופא קשיא
מקדש וקדשיו שהיתה בה
וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל
ולפנים כגון נטמא לפני ולפנים ושהה
דחנקתיה אומצא לאו דוקא אלא הוא
ידיעה בתחלה ואין בה
הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם
קתני אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן
כדי השתחואה דמחייבת ליה על
הדין שמת בו ביום ולרווחא דמילתא
ידיעה בסוף, בין לפני
הַקָּהָל יְכַפֵּר:
משוח והדר תני מה בין ישראל לכהנים
נקטה ו) אי נמי אפילו לא מת בו
שהייתו כדמפרש בפ' שני (לקמן דף טז:):
ולפנים בין דהיכל בין
ויקרא טז לג
2. וְלָקַח אֶת שְׁנֵי
דעזרות ומכפר דם השעיר
זה היכל. אם נטמא בהיכל: (א) זה
ולכהן משוח אמר רב יהודה הכי קאמר
ביום אלא אחר כמה ימים וכגון דעבד
א
על ישראל ודם הפר על
הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם
וכפר אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח
את
מזבח. מזבח הזהב אם הקטיר
סמוך לשקיעת החמה:
הכהנים (מנחות צב.). זה
לִפְנֵי יְיָ פֶּתַח אֹהֶל
מקדש הקדש זה לפני ולפנים. פירש
לפני ולפנים. מכפרת
קטורת בטומאה ובשהייה: אלו
ויקרא טז ז
מוֹעֵד:
מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות
3. וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר
עבודה זו על הטומאה
העזרות. נכנס לעזרה בטומאה:
בקונטרס דבטומאת לפני ולפנים
ואין חילוק ביניהן ומה בין ישראל לכהנים
שאירעה בפנים, דפר
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם
הושוו כולן בכפרה אחת. בהא יכפר
ובטומאת היכל מיירי וקשה דאמאי
ושעיר של יוהכ"פ מכפרים
וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית
ולכהן משוח אלא שהפר מכפר על הכהנים
על טומאת מקדש וקדשיו
צריך קרא לכולהו הא לקמן פ"ב
בתרא השוה כהנים לוים וישראלים
לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ
על טומאת מקדש וקדשיו וכו' ומני רבי
(חולין קלא:) כפר בדמים
כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר
(דף טז:) גבי כרת לא מצריכין אלא
מלמד שכולן מתכפרין בשעיר
הללו על טומאה שאירעה
וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת
יהודה היא דתניא וכפר את מקדש הקדש
חד קרא לכולהו ושמא כיון שהושוו
המשתלח בשאר עבירות דאילו
ב)
1
לפני ולפנים אם נכנס אדם
וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת:
שם בטומאה ואין בה
זה לפני ולפנים את אהל מועד זה היכל
ויקרא טז טו
לענין כפרה הושוו לכל דבר ומיהו
בטומאת מקדש וקדשיו ליכא למימר
4. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
ידיעה בסוף אבל הוה ליה
קשיא שצריך לדחוק הקונט' לפרש
דהושוו שהרי הפר מכפר על הכהנים
מזבח כמשמעו יכפר אלו עזרות כהנים
ידיעה בתחלה וילפינן
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר
ושעיר הפנימי על ישראל: ר' שמעון
מזבח כמשמעו כגון שהקטיר עליו
מקראי בפ"ק (ז:) ששעיר
כמשמעו עם הקהל אלו ישראל יכפר
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:
זה תולה עליה להגין מן
ויקרא טו ו
אומר כשם שדם השעיר. לבדו מכפר
בטומאה וא"כ היינו טמא ששימש
אלו הלוים הושוו כולן לכפרה אחת
5. (יט) בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרֲכוּ
היסורין עד שיודע לו ויביא
ולא מצינו שיכפר שעיר הפנימי על
על ישראל בטומאת מקדש בלא שום
בעולה ויורד (יומא סא.).
שמתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות
אֶת יְיָ בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ
כהן ששימש בטומאה ועוד אי
וידוי שהרי אין שום וידוי בשעיר
זה היכל. על טומאה
אֶת יְיָ: (כ) בֵּית הַלֵּוִי
דברי ר' יהודה רבי שמעון אומר כשם שדם
שאירעה בהיכל (שם).
בָּרֲכוּ אֶת יְיָ יִרְאֵי יְיָ בָּרֲכוּ
בטומאת מקדש וקדשיו איירי הכא
הפנימי כך דם הפר לבדו בלא וידוי
❖
מזבח כמשמעו. על
אֶת יְיָ: תהלים קלה יט-כ
שעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל
לרבי יהודה מאי קאמר לעיל (דף ח.)
מכפר על הכהנים בטומאת מקדש
טומאה שאירעה לאדם
על טומאת מקדש וקדשיו כך דם הפר
ואייתר ליה וידוי הפר לשאר עבירות:
רבי שמעון ממקומו הוא מוכרע הא
במזבח ושהה כדי
השתחויה, שזהו שיעור
הא ודאי הושוו. בכפרה אחת ואי
מכפר על הכהנים על טומאת מקדש
אפי' לרבי יהודה נמי ממקומו
הגהות הב"ח
שהייה למי שנטמא בעזרה
בשאר עבירות לא הושוו במאי הושוו:
מוכרע ועוד דבס"פ הוציאו לו (יומא
וקדשיו וכשם שוידויו של שעיר המשתלח
(א) רש"י ד"ה זה היכל
(שם) או: על מי שעבד
ומשני הושוו דבני כפרה נינהו. לכך
וכו' בהיכל הס"ד ואח"כ
בטומאה במזבח בלא חיוב
דף סא.) מייתי לה אמתניתין דוכן
מכפר על ישראל בשאר עבירות כך
מ"ה מזבח זה מזבח
מקדש, כגון נטמא במקדש
בהיכל וכן במזבח הזהב דמתני'
הושוו ללמדך שיש לכולם כפרה
❖
וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר
הזהב כצ"ל:
דעבד בלא שהייה דאין כאן
לענין הזאה ע"כ נראה דבהזאה איירי
בין בטומאת מקדש בין בשאר
טומאת מקדש, דהיכא
עבירות ולרבי שמעון הא ודאי הושוו מאי
דנטמא בעזרה קי"ל הלכה
עבירות: מיהו כל חד בדנפשיה. אלו
ולפני ולפנים היינו על בין הבדים
למשה מסיני דלא מחייב עד
הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד
רבינו חננאל
בפר ואלו בשעיר: אשר לעם. ולא
וההיכל היינו על הפרכת ומזבח היינו
שישהה כדי השתחואה
וחד מכפר בדנפשיה מאי טעמיה דרבי
לכהנים: הותר מכללו. מכלל שאמר
מזבח הזהב ועזרות היינו שירי הדם
(חולין קלא:) או:
וביממא נמי כגון דעבד
שמכפרים על טומאה שנגע
שמעון דכתיב ולקח את שני השעירים
סמוך לשקיעת החמה
אשר לו דמשמע לו ולא לאחרים
שהיה שופך על יסוד מערבי של
2
במזבח וכגון שהיתה לו
דלא הוה שהות ביום
הותרו: אצל ביתו. דכתיב (ויקרא טז)
מזבח החיצון שהיה בעזרה כדתנן
איתקש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה
ידיעה בתחלה כשנטמא
לכפורי ליה אי נמי
וכפר בעדו ובעד ביתו: ואם נפשך
באיזהו מקומן (זבחים מז.) ומיהו קשיא
ונעלם ממנו טומאה זו או
דעד דהוה אכיל חנקתיה
בפנים מה שעיר הנעשה בפנים אינו
א)
העלם קודש ונגע בו ושעיר
אומצא ומית: תנא
לומר. להקשות כלום על המדרש
הא דנקט עזרות דה"ל למימר עזרה
מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו
הנעשה בפנים מכפר עד
חומר בשעיר מיוה"כ.
הזה. ולקמיה [יד.] מפרש מה יש לו
ועוד דהזאות כולהו כתיבי בהדיא
שיודע לו ויביא קרבן עולה
שהשעיר מכפר מיד
דכתיב ביה 3 אשר לעם אף שעיר
להקשות: הרי הוא אומר כו'. ע"כ
בפרשה ולעיכובא לא איצטריך דנפקא
ויורד (מנחות צב. מכת"י).
ויוה"כ אינו מכפר עד
המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר
יכפר אלו עזרות. על
שתחשך. חומר ביוה"כ
לן בפרק איזהו מקומן (שם דף נב:)
המקרא מלמדך שמתכפרים בפרו של
טומאה שאירעה בעזרה
שיוה"כ מכפר בלא קרבן.
עבירות ורבי יהודה אמר לך להכי איתקוש
ובפרק הוציאו לו (יומא דף ס:) וכלה
אהרן שנאמר בית אהרן ברכו את ה'
(שם). כהנים כמשמעו
והוא דהוה שהות ביום
שיהו שוים במראה ובקומה ובדמים הוא
כו'. על הכהנים ששגגו
וכפר אם כלה כיפר ואם לא כלה
הרי כל הכהנים קרויין ביתו הרי
לכפורי ליה מה שאין
ג) ב
כן בשעיר: מתני' אחד
ונכנסו טמאים לעזרה וכן
הם בכלל ובעד ביתו: מאן תנא.
דאתא מאן תנא להא דתנו רבנן ושחט
לא כיפר וי"ל דאיצטריך האי קרא
לוים וישראלים ועבדים,
ישראל ואחד כהנים ואחד
דכהן משוח ומרובה בגדים יכול
להא מתניתא דקתני מעתה אין
את שעיר החטאת אשר לעם שאין הכהנים
קראי יתירי קדריש (שם).
כהן משוח כו'. ותירצה
הושוו כולן. בהאי יכפר
לעשות כן לפי שכל הפרשה כתיב בה
להן כפרה דמשמע דאם לא בפר
רב יהודה הכי אחד
מתכפרין בו ובמה מתכפרין בפרו של
בתרא, כהנים לוים
ישראל ואחד כהנים ואחד
כלל: דלא
אהרן וכן תניא בת"כ וכפר הכהן
יתכפרו אין להם כפרה
אהרן
יכול לא יתכפרו בפרו של אהרן
וישראלים, ובטומאת מקדש
כהן משוח מתכפרין
כרבי יהודה. אלא כר"ש דאמר כל
אשר ימשח מת"ל לפי שכל הפרשה
וקדשיו אי אפשר להשוותן
בשעיר המשתלח. ואין
שהרי כבר נאמר אשר לו מעתה אין להן
4
שהרי הפר מכפר על
חלוקה בהן. מה בין
כולה אמור בה אהרן לכן כתיב
כפרותיהן בפר תלויות דאי רבי
הכהנים והשעיר הנעשה
כפרה
כשהוא אומר יכפר על הכהנים
ישראל לכהנים לכהן
וכפר את מקדש הקדש וגו' שכל
יהודה א"נ לא מכפרי
בפר אית
בפנים על ישראל, ובאיזה
משוח אלא ב) שדם
מצינו להן כפרה במה הן מתכפרין מוטב
משוח ומרובה בגדים צריך לעשות כן:
להו כפרה מיהת בשעיר המשתלח
כפרה הושוו, מלמד שכולם
הפר מכפר על הכהנים
הושוו כולן לכפרה אחת. אבל
מתכפרים בוידוי של שעיר
בטומאת מקדש וקדשיו.
שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר
בשאר עבירות: אביי אמר כו'
המשתלח בשאר עבירות
ומני ר' יהודה היא. דתניא
והכי קאמר מעתה אין להם כפרה
לשעיר הפנימי לא הושוו
מכללו אצל ביתו ואל יתכפרו בשעיר
וכפר את מקדש הקדש זה
(יומא סא. וכעי"ז מנחות
דכתיב אשר לעם ודרשינן בסמוך ולא
בטומאת
שם). ר' שמעון אומר.
לפני ולפנים כו' ר' שמעון
הנעשה בפנים שלא הותר מכללו אצל
לכהנים: ואיתקש שעיר
אין דודאי בהא אמינא
אומר כשם שדם השעיר
ביתו ואם נפשך לומר הרי הוא אומר בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי
כוותך דכשם שמתכפרין
הנעשה בפנים כו'. מאי
5
המשתלח לשעיר הנעשה בפנים.
בשעיר הנעשה בפנים וכו',
טעמא דר' שמעון דכתיב
ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה' מאן תנא אמר ר' ירמיה דלא כר' יהודה
תימה דבפ"ב דכריתות (דף כה:)
גבי
אבל בהא לא אמינא כוותך
ולקח את שני השעירים
דאי ר' יהודה האמר כהנים יש להן כפרה בשעיר המשתלח ומני רבא
דכשם שודוי כו' (מנחות
וגו' אתקש שעיר הנעשה
ד)
ה)
חטאים
דומיא דפשעים פריך האי
צב.). כשם שדם שעיר
בפנים לשעיר המשתלח.
אמר ר' שמעון היא דאמר כהנים אין להם כפרה בשעיר המשתלח אביי
בשעיר
הנעשה בפנים הוא דכתיב
כו'. ואין עמו ודוי, כך
מה שעיר הנעשה בפנים
אמר אפי' תימא ר' יהודה הכי קאמר מעתה אין להם כפרה בטומאת
דם הפר. בלא ודוי מכפר
והשתא
לגמר מיניה שעיר
המשתלח
אינו מכפר על טומאת
על הכהנים בטומאת מקדש
מקדש וקדשיו אלא על
מקדש וקדשיו כשהוא אומר יכפר על הכהנים מצינו שיש להן כפרה
דהא איתקש:
. ולר'
וקדשיו (יומא סא.)
ישראל בלבד. שנאמר
כולן
בשאר עבירות וכמו דמצינו שיש להן כפרה בשאר עבירות כך יש להן כפרה
שמעון. דאמר דאין
ושחט את שעיר החטאת
הכהנים מתכפרין בשעיר
אשר לעם. לעם ישראל
בטומאת
המשתלח, הא קתני ברייתא
ולא לכהנים. אף שעיר
דהושוו כולם שמתכפרים בשעיר (מנחות צב.). כל חד וחד מכפר בדנפשיה. ישראל בוידוי השעיר והכהנים בוידוי הפר המשתלח אינו מכפר (אלא) על הכהנים בשאר עבירות. ור' יהודה אמר לך האי קרא דכתיב שני השעירים
(שם). שיהו שוים במראה. שניהן לבנים או שחורים או סחופים (יומא סב. ובהגהות הב"ח: שחומים).
שיהו שוין במראה ובקומה ובדמים הוא דאתא. מאן תנא להא דתנו רבנן ושחט את שעיר החטאת אשר לעם.
שאין הכהנים מתכפרין בו. ובמה מתכפרין בפרו של אהרן כו'. ואמר ר' ירמיה דלא כר' יהודה. דאי ר'
יהודה האמר כהנים יש להם כפרה בשעיר המשתלח שהוא
של עם. רבא אמר האי תנא ר' שמעון היא. אביי אמר אפילו תימא ר' יהודה היא והכי קאמר מעתה אין להם כפרה בטומאת מקדש וקדשיו וכו' ופשוטה
היא. ואקשינן ולר' שמעון הא ודאי
אשוינהו
קרא
לכהנים
ללוים ולישראלים. שנאמר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר. ופרקי' ודאי השוו דבני כפרה נינהו וכל חד וחד בדידיה קמיכפר. הני בפר והני בשעיר.
א) כ"ה גירסת רבינו כאן בגמ' דמביא הך ברייתא שבתוספתא וירושלמי סוף יומא והיא הגירסא שמחקה רש"י ועי' רשב"א. ב) עי' רש"י לעיל ב' ע"ב ד"ה אלא שהפר.