שבועות
שתים פרק
ראשון
שבועות
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כולן
קרויין ביתו. תימה ולוים במה יתכפרו אי בשל צבור אשר
ז) בטומאת מקדש
וקדשיו כשהוא אומר. על
הכהנים ועל כל עם
נג
א) ב)
א
ג)
הקהל יכפר ולימד שהושוו כולם לכפרה אחת בשעיר המשתלח
לעם כתיב ולוים לא מיקרו עם למ"ד ופלוגתא היא בפרק
א ב
ד)
הזרוע ואי בשל אהרן לא איקרו ביתו וכ"ת כיון דאשכחן
לרבי יהודה מצינו שיש להם כפרה בשאר עבירות כי היכא דחס
ה)
שיש להן כפרה דכתיב וכפר
אית לן למימר דלא אתי אשר לעם
רחמנא למיכתב עלייהו כפרה בשאר
עבירות אית לן למילף מינה
ב ג
ו)
אלא למעוטי כהנים ויתכפרו בשל
דיהיב להו נמי כפרה בטומאת מקדש
ז)
ובמה הן מתכפרים כו': מאי אם
צבור אם כן מצינו בשעיר של עם
בטומאת מקדש וקדשיו במה הם מתכפרין
❖
ג ד
ח)
האי
מיבעי ליה
נפשך לומר. מה היה לו להקשות
שהותר מכללו:
מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי
לכדתניא כו'. ומדאיצטריך קרא לומר
שהוזקק להביא מקרא זה: וכי תימא
הותר מכללו אצל ביתו ואל יתכפרו
תורה אור השלם
ביתו כתיב. ולא שאר כהנים: להכי
דלא מייתי משל כהנים אלמא מתכפרין
ד ה
בשעיר הנעשה בפנים שהרי לא הותר
❖
הוא דאתא. שלא יתכפרו בו כהנים:
בו ומשני תנא הכי קא קשיא ליה כו'
1. (יט) בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרֲכוּ
מכללו ואם נפשך לומר הרי הוא אומר
מדעם ליהוי. משל צבור ולא משל (ג)
אֶת יְיָ בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ
וקרא איצטריך שלא תאמר כיון
אֶת יְיָ: (כ) בֵּית הַלֵּוִי
1 בית אהרן ברכו את ה' וגו' (א) ומאי אם
שמצינו שיש להן כפרה יתכפר בשלו
כהן גדול לפי שהפר בא משלו הוצרך
בָּרֲכוּ אֶת יְיָ יִרְאֵי יְיָ בָּרֲכוּ
מוסף רש"י
נפשך לומר וכ"ת ביתו כתיב כולן קרויין
לומר בשעיר משל צבור: להכי הוא
ויביא משלהן אבל קצת תימה דמאי
אֶת יְיָ: תהלים קלה יט-כ
2
2. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
והאי אשר לו כו'.
דאתא. שלא יתכפרו בו אחרים
ביתו שנא' בית אהרן ברכו את ה' (ב) יראי
פריך נימא דהא דדרשינן דלא מייתי
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר
משל כהנים היינו לבתר דקים לן
שהוזקקת להביא מקרא שיתכפרו בו
ה' ברכו את ה' והאי אשר לעם להכי
3
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:
דכהנים מתכפרין בו: שנה עליהן
כהנים: ת"ל אשר לו. תלתא כתיבי
ויקרא טז ו
הוא דאתא האי מיבעי ליה דקאמר רחמנא
3. וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר
הכתוב לעכב. ואם תאמר ונוקי אשר
בפר: אשר לו. תניינא: תלמוד לומר
מדעם ליהוי ההוא מומאת עדת בני
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם
4
אשר לו. השלישי לעכב: הכי קשיא
לו תניינא לעכב משל צבור ושלישי
וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית
ישראל נפקא והאי אשר לו להכי הוא
ליה. דקאמר יכול לא יתכפרו בפרו
למצוה משלו ולא משל כהנים וי"ל
לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ
דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא משלו
(יומא נא:)
כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר
א
של אהרן שהרי כבר נאמר אשר לו
דסברא הוא למידרש מעיקרא למצוה
הדרן עלך שבועות
וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת
הוא מביא ואינו מביא משל צבור יכול
לומר שאינו בא משל כהנים וכיון
קודם דנדרוש לעכב וכן מוכח בפ"ק
שתים
וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת:
על העיר.
לא יביא משל צבור שאין הצבור
ויקרא טז טו
שאינן חסירין בו ממון לא נתכפרו
דזבחים ובכמה דוכתי:
דלא מחסרי ממונא דכתיב אשר
4. וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי
(סנהדרין ב. יד: סוטה מה.)
בו דמאי שנא בשעיר הפנימי דלא
מתכפרין בו אבל יביא משל אחיו הכהנים
יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי
❖
לעם. אע"ג דהאי נפקא לן
מכפרו ביה כדילפינן מאשר לעם
(סנהדרין יד:)
שאחיו הכהנים מתכפרין בו $ ת"ל אשר
עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד
5
ויקרא טז ה
יתירא משום דלא חסרו בו ממונא
מומאת עדת בני ישראל מ"מ אשר
לְעֹלָה:
לו יכול לא יביא ואם הביא כשר ת"ל
5. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
שלא נקנה משלהם: היינו דאיכא תרי
לעם משמע משל לעם אלא מדאייתר
שוב אשר לו הכתוב שנה עליו לעכב
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר
רבינו חננאל
וידויי. בפר ומתן דמו תרי וידויי
מוקמינן ליה שאין הכהנים מתכפרים
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט
תנא הכי קא קשיא ליה מאי שנא בדעם
בשלמא לר' שמעון היינו
אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר
בו ולא מיבעיא למ"ד במסכת שקלים
דכתיב תרי זימני וכפר בעדו ובעד
❖
ויקרא טז יא
דבעינן שני וידוין ודם
לוֹ:
דלא מכפר דלא קא חסרי ביה ממונא
ביתו ואמר מר בכפרת
ובמנחות שאין
הפר. פי' ודם הפר מכפר
דכתיב אשר לעם בדאהרן נמי לא קא
דברים הכתוב מדבר שהרי עדיין לא
הכהנים מצווין לשקול דודאי
על הכהנים על טומאת
מקדש וקדשיו. כנגד דם
חסרי ביה ממונא וקאמר כולן קרויין ביתו
נשחט הפר ואיכא מתן דמו הרי ג'
לא אתי מדידהו אלא אפילו למ"ד
הגהות הב"ח
השעיר הנעשה בפנים
כפרות לכפר על ג' עבירות שהכהנים
שמצווין לשקול והשעיר בא מתרומת
בשלמא לר"ש היינו דכתיב תרי וידוין ודם
(א) גמ' מאי
שמכפר על טומאת מקדש
(ב) שם
מתכפרין בפר כנגד שלש עבירות
הלשכה מ"מ אם חסרו מעות
וקדשיו על ישראל. וידוי
הפר חד כנגד שעיר הנעשה בפנים וחד
אחד מכפר על הכהנים
שישראל מתכפרין בשעירים: חד
הלשכה ובאו לגבות לצורך שעיר
כנגד שעיר הנעשה בחוץ וחד כנגד
בית הלוי ברכו את ה'
כמו שמכפר שעיר
כנגד שעיר הנעשה בפנים. לתלות
אין גובין משלהן או אם בא אחר
(ג) רש"י
הנעשה בחוץ על ישראל.
שעיר המשתלח אלא לר' יהודה תרי וידוין
יחיד
וידוי שני מכפר בשאר
וזיכה שעיר לצבור כשר אע"פ
על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה
❖
ודם הפר ל"ל בחד וידוי ודמו סגיא אחד
עבירות על הכהנים כמו
ידיעה בסוף: וחד כנגד שעיר החיצון.
שלא זכו בו כהנים:
שמכפר שעיר המשתלח
בדאהרן
לו ואחד לביתו כדתנא דבי רבי ישמעאל
נמי לא מחסרי ממונא.
לכפר על שאין בה ידיעה בתחלה
בשאר עבירות על ישראל.
כך היא מדת הדין נוהגת מוטב
יבוא
אלא לר' יהודה דאמר
ויש בה ידיעה בסוף: וחד כנגד
תימה מ"מ ע"כ כיון
גליון הש"ס
בשאר עבירות הכל
שעיר המשתלח. לכפר על שאר
שמצינו שיש להן כפרה בכל מה שיש
זכאי ויכפר על החייב ואל יבוא
חייב
גמ' ת"ל אשר לו.
מתכפרין
בשעיר
עבירות: בחד וידוי ודמו סגי. חד
כפרה לאחרים מדכתיב יכפר לא מצינו
המשתלח. וידוי שני בפר
ויכפר על החייב:
כהן גדול למה בחד וידוי
לאוקומה אלא בשל אהרן מאחר
כנגד שעיר הפנימי וחד כנגד שעיר
הדרן עלך שבועות שתים
ודם הפר סגי ליה. ופריק
החיצון: יבוא זכאי ויכפר על החייב.
שנתמעטו משל צבור מדכתיב אשר
לר' יהודה שני וידוין כנגד
לעם ולא גמרינן מיניה דגלי קרא
לפיכך מתודה וידוי ראשון עליו ועל
שעיר הנעשה בחוץ. וידוי
ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע
הראשון לו לכהן גדול
וי"ל דאשר לעם משמע נתינת טעם
ביתו ולאחר שנעשה זכאי בוידוי
להתכפר בו. והשני
ב נטמא וידע ונעלמה ממנו
משום שהוא משל עם ואם היו
מתודה עליו ועל אחיו ולעולם
להתכפר בו כהנים
תרוייהו חדא כפרה נינהו: הטומאה וזכור את הקדש נעלם ממנו
מתכפרים משל אהרן אע"ג דלא
שנקראו ביתו שנאמר בית
אהרן ברכו את ה' כדתנא
הקדש וזכור את הטומאה נעלמו ממנו זה
מחסרי ממונא א"כ אין הטעם נכון:
הדרן עלך שבועות שתים
דבי ר' ישמעאל יבא זכאי
וקאמר
כולן קרויין ביתו. והשתא
וזה ואכל את הקדש ולא ידע ומשאכל ידע
ויכפר על החייב ואל יבא
ידיעות. שהן ארבע. כבר
על שאין בה ידיעה לא
חייב ויכפר על החייב
הרי זה בעולה ויורד נטמא וידע ונעלמה
שכך מדת הדין נוהגת:
פירשתי' בפרק ראשון
בתחלה ולא בסוף שמכפרים שעירי
פ"ב מתני' ידיעות
ממנו טומאה וזכור את המקדש נעלם
במשנה : נטמא וידע. שנטמא
רגלים מתכפרים נמי כהנים אע"ג
הטומאה שתים
ממנו מקדש וזכור את הטומאה נעלם
שהן ארבע נטמא וידע
או בשעת טומאה או אחרי כן: אחד
דלא מחסרי ממונא הואיל ומצינו בשל
ממנו זה וזה ונכנס למקדש ולא ידע
ונעלמה ממנו הטומאה
הנכנס לעזרה ראשונה ואחד הנכנס
אהרן מתכפרין אע"ג דלא מחסרי
וזכור לקודש כו'.
ומשיצא ידע הרי זה בעולה ויורד: ג אחד
לתוספת. שהוסיפו עליה אחרי כן:
ממונא ועוד דדוקא ביום הכפורים
הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת
שאין מוסיפין כו'. לפיכך היא קדושה
הוא דמצרכי' ריבויא לפי שמצינו חילוק
כראשונה: אלא במלך כו'. כולהו יליף
בכפרה בין ישראל לכהנים:
העזרה שאין מוסיפין על העיר ועל
ד
שני
וידוין ודם הפר. משמע
מקראי ח): ובשתי תודות. מפרש בגמרא
העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים
שמתכפרין הכהנים בב' וידוין
שני לחמי תודה והיו נושאין אותם
וסנהדרין של שבעים ואחד ה ובשתי תודות
בהיקף סביב: ובשיר.
מפרש בגמרא:
א"כ מתניתין דיומא דפרק אמר להן
ובשיר ובית דין מהלכין ושתי
הממונה
דקתני בוידוי ראשון
פנימית
תודות אחריהן וכל ישראל אחריהם:
אני וביתי ותו לא ובשני אני וביתי
הפנימית
ובני אהרן לא מתוקמא כרבי שמעון
דלדידיה בוידוי ראשון נמי הל"ל ובני אהרן ותימה דהא רבא מוקי לה התם וידוי דשעיר המשתלח כר' שמעון ומסתמא כל הנהו מתני' דוידוין
אתו נמי כר' שמעון וי"ל דאפילו ר' שמעון מודה שאינו מזכיר בהדיא בני אהרן עד שיראה כזכאי:
הדרן עלך שבועות שתים
ידיעות הטומאה. מתוך פ"ה משמע שרוצה לפרש כולה מתניתין בידיעה גמורה שפירש וידע שנטמא ואע"ג דמוקמא מתניתין
כרבי דאמר דידיעת בית רבו
שמה
ידיעה מ"מ נקטה לה במתניתין סתם ידיעה אע"ג דלא צריך והמדקדק יכול לפרש כולה
מתניתין בידיעת בית רבו:
ארבעי