ידיעות
הטומאה
פרק
שני שבועות
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאין
מוסיפין על העיר ועל העזרות. ואם תאמר
וכן תעשו. קרא יתירא למידרש לדורות. ובימי משה דהוא ו) מלך ונביא
ט א ב מיי' פ"א מהל'
א) סנהדרין טז: יומא יב:,
(לעיל יד.)
ב) [תוספ' סנהד' פרק ג],
כלי המקדש הל' יב:
ואחיו כהן גדול ואורים ותומים ושבעים זקנים: שתי תודות.
דבפ"ק דסנהדרין (דף ב.) לא חשיב אלא
ז)
י ג ד מיי' פ"ו מהל' בית
ג) [צ"ל והתנן], ד) [מנחות
מנחמיה בן חכליה גמרינן: משיחתן. בשמן המשחה מקדשתן קדושת
ע"א וי"ל דהתם לא חשיב אלא מילי דסנהדרין ותדע דתנן נמי התם
קי.], ה) שם עו:, ו) בס"א:
הבחירה הל' יב:
לתוכו: מכאן ואילך. כלי
אין מוציאין למלחמת הרשות אלא בב"ד של ע"א ולא תני מלך ויועץ
הגוף לכלי שרת ולקדש את הנכנס
יא ה מיי' פ"ט מהל'
הוא היה, ז) [דיבור זה שייך
לעיל במשנה יד.], ח) [נחמיה
מעשה קרבנות הל' יז:
ואורים ותומים אע"ג דבעינן להו
הדורות לא נמשחו אלא התחלת
יב ו מיי' שם הל' יח:
יב], ט) [מעל לחומה.
כדמסיק התם בגמרא (דף טז.) מקרא
עבודתן מחנכתן לקדושה וחינוך לשון
וכן תעשו לדורות מתיב רבא כל הכלים
יג ז ח מיי' פ"ו מהל' בית
א) א
רש"ש], י) לאכול בה קדשים
❖
התחלה: אימא אותם במשיחה. ולא
ואם תאמר הדתנן התם אין דנין לא הבחירה הל' יג:
כצ"ל [והריעב"ץ הגיה לאכלן
שעשה משה משיחתן מקדשתן 1 במכאן ואילך
בקודש], כ) [צ"ל תעשה],
את השבט כו' ומוקי לה עולא בגמ'
בעבודה. לדורות אי בעי במשיחה אי
עבודתן
מחנכתן ואמאי ונימא וכן תעשו
❖
ל) [צ"ל וכדאמר. רש"ל],
בעי בעבודה: תלאן בשירות.
(שם) בבאין על עסקי נחלות כתחלתו
לדורות
שאני התם דאמר קרא 2 וימשחם
מוסף רש"י
(א) מדכפל קרא בלשניה כלי השרת
מה תחלתו בע"א כו' אי מה תחלתו
ויקדש
אותם $ אותם במשיחה ולא
וכן תעשו לדורות. מה
אשר ישרתו שנעשו כלי שרת ע"י
בקלפי ואורים ותומים וכל ישראל
תורה אור השלם
משכן על פי משה, והוא
לדורות
במשיחה אימא אותם במשיחה
שירות: ה"ג אי לאו כתיב אותם
וכו' ומאי קושיא אה"נ דניבעי אורים
1. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה
במקום סנהדרי גדולה,
לדורות או במשיחה או בעבודה אמר רב
הוה אמינא לדורות במשיחה ובעבודה
ותומים וכל ישראל והא דלא חשיב
אף לדורות על פי
אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן
סנהדרי גדולה (סנהדרין
וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן
דהא כתב וכן תעשו במשיחה וכתיב
פפא אמר קרא אשר ישרתו בם בקדש
להו התם במתני' (דף ב.) משום דלא
3
טז:). משיחתן מקדשתן.
שמות כה ט
תַּעֲשׂוּ:
ושרתו לשירות ולבעי תרתי קמ"ל
איירי אלא במילי דסנהדרין ויש לומר
תלאן הכתוב בשירות השתא דכתב רחמנא
2. וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה
כדכתיב (במדבר ז)
למעטינהו ממשיחה. דאי לאו להכי
וימשחם ויקדש אותם,
מדכייל להו בהדי נביא השקר וכהן
לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן
אשר ישרתו אותם למה לי אי לא כתב
מכאן ואילך. לא
וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ
אתא למאי אתא אי למימרא לדורות
גדול משמע ליה דלא בעינן אלא
רחמנא אותם הוה אמינא הני הוא דבמשיחה
נמשחו כלים חדשים
וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת
לא מיקדשי במשיחה לחודה לישתוק
ע"א דומיא דידהו מאי אמרת דשבק
שנעשים שם, כדאמרינן
הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו
לדורות במשיחה ובעבודה דהא כתב וכן
אותם במשיחה (יומא
קרא מיניה ונפקא לן מאשר ישרתו:
למיתני אורים ותומים משום דלא
וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם:
תעשו מיעט רחמנא אותם אותם במשיחה
יב:) כלים שעשו אחרי
במדבר ז א
בלחמן ולא בבשרן. הלחם היו נושאין
איירי אלא במילי דסנהדרין אם כן
3. וְלָקְחוּ אֶת כָּל כְּלֵי
כן עבודתן מחנכתן.
ולא לדורות במשיחה: ובשתי תודות:
שני לחמי תודה: מנא ה"מ. דבלחמן
ליתנינהו באפי נפשייהו דלא אתו
משעה שמתחנכים בעבודה
הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם
מתקדשין (סנהדרין טז:).
תנא שתי תודות שאמרו בלחמן ולא
קאמר: ואעמידה שתי תודות. נחמיה
למיטעי לשוינהו כנביא השקר:
בַּקֹּדֶשׁ וְנָתְנוּ אֶל בֶּגֶד
ב) ג
אותם במשיחה. אותם
וכן
תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אוֹתָם
תעשו לדורות. פירש בקונטרס
קאמר בספר עזרא ח) כשנבנית חומת
בבשרן מנהני מילי אמר רב חסדא דאמר
מיעוטא הוא (שם). שאחד
בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְנָתְנוּ
ירושלים ובא לקדש את העיר
ובימי משה דהוא מלך ונביא
המרבה. להביא קרבנות
עַל הַמּוֹט: במדבר ד יב
קרא ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות
4
4. וָאַעֲלֶה אֶת שָׂרֵי
(מנחות קי.). שהן שש
ואעמידה שתי תודות גדולות אצל
ואחיו כהן גדול ואורים ותומים ותימה
לימין מעל לחומה מאי גדולות אילימא ממין
מדבריות. דאילו סאה
יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה
אם כן בפ"ק דסנהדרין (דף טז:)
החומה מבחוץ ותהלוכות לימין מעל
ירושלמית היתה יתירה
גדול ממש נימא פרים אלא גדולות במינן
וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת
החומה להקיף את העיר בתהלוכות
בהעמדת סנהדרין לשבטים דילפינן
ט)
על של מדבר שתות,
גְּדוֹלֹת וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין
מי איכא חשיבותא קמי שמיא והתניא
ואותן שש מדבריות הן
ג)
מֵעַל לַחוֹמָה לְשַׁעַר
שהלכו דרך ימין כשפניהם לחלל
ממשה דבמקום ע"א הוה קאי ליבעי
שתי איפות. שהאיפה ג'
הָאַשְׁפֹּת: נחמיה יב לא
ד)נאמר בעולת בהמה 5אשה ריח ניחח בעולת
העיר הלכו תמיד לצד ימינם עד
נמי מלך ונביא ועוד אע"ג דאהרן
5. וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ
סאין, שהן כ' עשרונות,
העוף אשה ריח ניחח במנחה אשה ריח
שהקיפו את כולה: ממין גדול. ובבשר
היה בבנין משכן וכי נשאלו באורים
דכתיב (שמות טז) והעומר
6
7
בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת
עשירית האיפה, דעומר
הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה
ניחח מלמד שאחד המרבה ואחד הממעיט
קאמר קרא וגדולות דקאמר ממין
ותומים לעשות משכן הלא קודם
הוא עשרון ונמצא י'
אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיְיָ:
גדול של בקר ולא של צאן: גדולות
שנתכהן אהרן על ידי המלואים נעשה
ובלבד שיכוין את לבו לאביו שבשמים אלא
עשרונים באיפה וב' איפות
ויקרא א ט
6. וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא
במינן. מאותו מין שהיו שהביאו
הן כ' עשרונות (מנחות
המשכן וקושיא ראשונה יש לתרץ
גדולה שבתודה ומאי ניהו חמץ דתנן
ד
עו:). עשרה לחמץ
יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן
גדולות ולא קטנות: אלא גדולות
דהכא מרבינן טפי משום דכתיב וכן
התודה היתה באה מן חמש סאין ירושלמיו'
ועשרה למצה.
די' חלות
הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים
ה)
שבתודה. ועל כרחך בלחם קאמר
תעשו דמשמע דאתא לרבויי כל הנך
היו חמץ ובמצה ג' מינין
אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא
שהן שש מדבריות שהן שתי איפות והאיפה
וכל אחד היה של י' חלות,
ואשמעינן דשל חמץ היו שהן גדולות
וא"ת כלים נמי ניבעו ע"א וכי תימא
אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
נמצא במצה שלשים חלות
שלש סאין עשרים עשרון עשרה לחמץ
ויקרא א יז
ה
שבלחמי תודה: דתנן. שחלות החמץ
הכתוב תלאן בשירות דאין צריך אלא
7. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן
של י' עשרונות, נמצאו שלש
ועשרה למצה ובמצה שלשה מינין חלות
גדולות משל מצה: שהן שש מדבריות.
שירות הא בסמוך משמע דאי לאו
ו
עשרונות ושליש עשרון לכל
הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם
מין ומין, וג' חלות לעשרון,
רקיקין ורבוכה אמר רמי בר חמא אין העזרה
שהוסיפו על המדות שתות מלבר
אותם הוה אמינא דבעי משיחה
מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ
ז
שמכל עשרון היה עושה
וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ
שהכניסו שש חלקים ראשוני' בחמש
ועבודה ואם כן השתא דכתב אותם
מתקדשת אלא בשירי מנחה מאי טעמא
ג' חלות של מצה, דשלשים
וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת
והוסיפו חלק ששי מבחוץ: שהן שתי
למעוטי משיחה ע"א מיהא לא נימעוט
חלות לא היו אלא י' עשרון
כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה
אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה
❖
(שם עז.).
איפות. שהאיפה שלש סאין והם
רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
וי"ל דאתא אותם לגלויי דוכן תעשו
מקדשה אף עזרה דבר הנאכל בה מקדשה
❖
ויקרא ב ב
עשרים עשרונות שהאיפה עשר
לא קאי אכלים ולא בעינן בהן לדורות
אטו לחמי תודה בעזרה מי לא מתאכלי
מתיב
רבא כל
עשרונות כדכתיב (שמות טז)
והעומר
דומיא דמשה:
רבינו חננאל (המשך)
אלא כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל
ח
הכלים שעשה משה. תימה ממשכן
עשירית האיפה וגו': עשרה לחמץ
הגהות הב"ח
נמצא החמץ כנגד ג' מינין
בה
ויוצא ממנה נפסל אף עזרה דבר הנאכל
ועשרה למצה. יליף מקרא במסכת
גופיה ה"ל למיפרך שיהא צריך משיחה
(א) רש"י ד"ה תלאן
הללו. והוא הגדול
בה
והיוצא ממנה נפסל אי מה להלן חמץ
בשירות מדכפל. נ"ב עי'
לדורות כמו שנמשח בימי משה
מנחות [עז:] והקריב על זבח התודה חלות
שבארבעתם.
אבל
❖
בסנהדרין דף טז ע"ב:
חשיבותא בקרבנות קמי
אף
כאן חמץ ותסברא
מנחת
חמץ מי איכא
כדכתיב בקרא ל)כדאמר לקמן (דף טז:)
מצות בלולות בשמן [ויקרא ז] הרי מין אחד
שמיא ליכא דתנן בסוף
לדורות
אי
ורקיקי מצות משוחים בשמן [שם] הרי
גבי משכן ומקדש:
וכי
מנחות נאמר בעולת
בעי במשיחה אי בעי בעבודה. הכא
שני מינין של מצה סלת מרבכת
בהמה ריח ניחוח ובעולת
גליון הש"ס
העוף ריח ניחוח ללמדך
חלות בלולות בשמן [שם] הרי שלשה מינין של מצה וכתיב בתריה על
לא בעי למיפרך לדורות במשיחה ובעבודה כדקאמר בסמוך דאותם
גמ' אותם במשיחה ולא
שאחד המרבה ואחד
ללמדך
שאחד המרבה כו'.
חלות לחם חמץ יקריב וגו' כנגד מצה הבא חמץ שיהא סלת
משמע למעוטי משיחה לדורות:
לדורות. עיין מנחות דף נז
הממעיט ובלבד שיכוין
ע"ב תוס' ד"ה ר' יאשיה:
את לבו לשמים:
במין החמץ כנגד שלשה מינין שבמצה: ובמצה שלשה מינין. כדפרישנא
אע"ג דאמר (יומא דף לד:) האחד המיוחד שבעדרו וגבי פרה
תוס' ד"ה אין וכו' היינו
ירושלמי רב אמר
וילפינן התם מקראי שיש בכל מין עשר חלות. אלמא חלות החמץ
אדומה נמי אמרינן (לעיל דף יא:) שאם מצא נאה הימנה מצוה
היכא דאפשר. עיין טורי
בתחלה ויעל דוד בדבר
גדולות כשלש של מצה: בשירי מנחה. בחלות של שירי מנחה
לפדות מ"מ לא היה לו להתפאר בכך כיון שמצוה בזה כמו בזה אם
אבן ר"ה דף ז ע"ב ד"ה
גד. דוד זה המלך. בדבר
מתכוין לשם שמים: אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה.
❖
מידי דתליא במעשה:
גד זה נביא. ויחל שלמה
הנאכלת לכהנים והאי קידוש דנחמיה ועזרא בקידוש העיר כתיב
לבנות את בית ה' ב) מפני
אבל עזרה שהוסיפו עליה מקיפים אותה בשירי מנחה: אטו לחמי
תימה למאן דאמר בפ"ב [דזבחים] (דף קיג. ושם) דאין מנחה
שהיתה תורפת ירושלים
תודה בעזרה מי לא מתאכלי. אם רצו כהנים י) לאכול בקדשים מי
בבמה היאך מתקדשת בשלמא בימי עזרא איכא למימר דסבר כמ"ד
שם והיתה יכולה להכבש
רבינו חננאל
משם: אמר רמי בר חמא
מעכב עליהם: במנחה כתיב (ויקרא ו) בחצר אהל מועד יאכלוה
קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא ועזרא זכר
אין עזרה מתקדשת אלא
וכן תעשו לדורות. משה
ואם יצאה לחוץ נפסלה ותודה ולחמה נאכלין בכל העיר ואם יצאו
בעלמא הוא דעבד אבל בימי שלמה ויהושע קשיא וכ"ת דקדשה
בשירי מנחות כירושלי'
רבינו מלך ונביא. אהרן
חוץ לחומה נפסלין הלכך ירושלים נתקדשה בלחמי תודה שנאכלין
במנחת העומר והא בסוכות היה הקידוש בימי שלמה כדאמר במועד
מה ירושלים דבר הנאכל
באורים ותומים. וע"א
בה כגון תודה ואם יוצא
זקנים ובשתי תודות אלו
בה ואם יצאו ממנה נפסלין ועזרה נתקדשה בשירי מנחה שנאכלין
קטן (דף ט.) וכדמוכחי קראי ויש לומר כיון שהכל בא בבת אחת
חוץ לירושלים נפסל כך
המלואים א) וכתיב וכן
בה ואם יצאו ממנה נפסלין: ה"ג ותסברא מנחת חמץ מי
הקידוש ועשיית מנחה לא חשבינן מנחה בבמה ובקמיצה ובהקטרה
העזרה מתקדשת בדבר
תעשו. כל שלא נעשית
איכא. ולא גרסינן וכי תימא ה"נ מנחת חמץ מי איכא דהאי
היתה מקומה מתקדש וכל העבודה היתה מחנכתה ומתקדש מקומה
הנאכל בו והוא שירי
בכל אלה. הנכנס לשם
מנחות. ואם יוצאות חוץ
אין חייבין עליה. תנא
ותסברא שינויא הוא למימר דעל כרחך במצה נתקדשה
א"נ כיון דלא אפשר לא צריך והא דקאמר הכא דאין מתקדשת
לעזרה נפסלות. אי מה
שתי תודות שאמרו
ויוצא
ממנה
דחמץ בשירי מנחה לא משכחת לה: מנחת
חמץ מי איכא. הא
$ היינו היכא דאפשר כגון שבאין להוסיף על העזרה:
תודה בחמץ מתקדשת אף
בלחמן ולא בבשרן:
נפסל. ואם תאמר הר הבית היכי קדיש שאין דבר נאכל בו שיוצא
שירי מנחות בחמץ
ואוקימנא בחמץ שבתודה
כתיב (שם ב) כל המנחה
אשר תקריבו לה' לא תאפה חמץ:
כ)
מתקדשות. וכי משכחת
שהוא מין גדול שבהן
ממנו נפסל ויש לו קדושה בפני עצמו שהוא מחנה לויה וכן בתי
וכי
בשירי מנחות חמץ.
מד' מינין לחם בתודה הן
ערי חומה דמוכח לקמן
(דף טז.) שנתקדשו והא אין דבר שנפסל
ביוצא ויש לומר היכא דלא אפשר לא אפשר כדמוכח בשמעתא:
חלות ורקיקין ורבוכה.
[שייך לע"ב] בשחיטת
וכנגדן חלות חמץ עשרה
א) עי' רשב"א.
כבשים הוא
דקדשי. ולמאן דאמר תנור מקדש נמי לא מצי אפי להו
מאתמול דלא ליפסלו בלינה ופלוגתא
עשרונות. ואלו השלשה
ב) עי' ירושלמי כאן ובפ"א
היא בפרק שתי
הלחם (מנחות דף צה:):
מינין חלות ורקיקין
דסנהדרין.
אין
ורבוכה עשרה עשרונות