טו:
ידיעות הטומאה
פרק שני
שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
בנין בית המקדש בלילה. וכן אינו דוחה יום טוב ואם תאמר
וכי תימא דמחמץ לשיריים. דלא קפיד קרא אלא אקודם קמיצה
יד א
א)
ב)
בר"ה פרק יום טוב גבי הדתנן יום הנף כולו אסור
שלא יקטיר קומץ מחמץ למזבח כדכתיב סיפיה דקרא (א) כל שאור
טו ב
ג) ד)
וכל דבש לא תקטירו: אלמה לא. בתמיה. וכי לא אפשר לקדשה
קאמר התם דאיבני בלילה דאיבני בחמיסר ויש לומר דהיינו בית
ה) ו)
במנחת חמץ הא אפשר דניקדשה בשתי הלחם הבאים בעצרת
המקדש דלעתיד שהוא עשוי מאליו בידי שמים כדכתיב
טז ג
ז) ח)
יז ד
ט) י)
מקדש ה' כוננו ידיך וכן מפרש במדרש
שהן חמץ כדכתיב חמץ
יח ה
עד
תנחומא מ): כי אתה ה' מחסי.
תאפינה: מאתמול. מערב יו"ט:
וכי תימא דמחמיץ להו לשירים ומקדש
כ)
בשחיטת כבשים הוא דמיקדשי. אף
דכתיב לעיל מיניה ושלומת רשעים
ל) מ)
בהו והכתיב 1 לא תאפה חמץ חלקם ואמר
תראה דמשתעי באויבים שהיו מצירין
על פי שבאים מתרומת הלשכה
ריש לקיש אפילו חלקם לא תאפה חמץ
❖
יט ו
א
להם בשעת הבנין אבל משם ואילך לא
קדושת דמים היא זו אבל קדושת
אלמה לא אפשר דמקדש בשתי הלחם
אסור
כ ז
להתרפאות
משתעי בהכי:
הגוף לפסול ביוצא לא קדשי אלא
בעצרת משום דלא אפשר היכי ניעביד
בדברי תורה. והדאמר במסכת שבת
בשחיטת שני כבשי עצרת שהלחם
תורה אור השלם
כא ח ט
נבנייה מאתמול וניקדשיה מאתמול שתי
לאישתא (ד) בת יומא לימא
בא עמהם דגמרינן מלחמי תודה
1. לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם
הלחם בשחיטת כבשים הוא דקדשי נבנייה
כב י כ
הכי וירא מלאך ה' אליו וגו' סכנתא
ששחיטת הזבח מקדשתן כדאמרינן
נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ
שאני: אמטו להכי פנימית
קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת
מאתמול וניקדשיה האידנא בעינן קידוש
במנחות קרבנו על זבח
❖
ויקרא ו י
וְכָאָשָׁם:
נאכלת. לעיל פירש בקונטרס ואעמידה
תודת שלמיו ו) מלמד שאין הלחם קדוש
בשעת הבנין נבנייה ביום טוב ונקדשיה
2. וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן
שתי תודות גדולות אצל החומה מבחוץ
לקרותו קרבן אלא על ידי זביחת
כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן
ביום טוב אין בנין מקדש דוחה יום טוב
ב
לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה
וקשיא אם כן פנימית אמאי נאכלת
התודה והכי נמי בזביחת כבשים
מוסף רש"י
נשבקה לבתר הכי ונבנייה וניקדשיה
עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד
והא נפסלה ביוצא דלא מצינו שיהא
קדשי ואין הכבשים נשחטין אלא
אפילו חלקם. לא
במדבר ט טו
בֹּקֶר:
איפסילא ליה בלינה נבנייה ממעלי יומא
תאפה חמץ.
3. אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי
ביום טוב: נבנייה ביום טוב. יגמור
קדוש חוץ לחומה ובפרק בתרא
ונשייר ביה פורתא דעד דקדיש יומא לאלתר
וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי:
את הבנין ביום טוב: אין בנין בית
דמכות נמי אמר במעשר
(סוטה טו.)
תהלים ל ב
נגמריה וניקדשיה אין בנין בית המקדש
המקדש דוחה את יום טוב. כדאמרינן
שני טהור שפודין אותו בפסיעה אחת
ג
4. לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה
בלילה דאמר אביי מנין שאין בנין בית
ביבמות בפרק קמא יכול יהא
חוץ לחומה ונראה דבפנים היו
וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָה¢ לֶךָ:
תהלים צא י
בנין בית המקדש דוחה שבת ת"ל
מהלכין ואע"ג דקרי פנימה להך
המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את
2
5. יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה
(יבמות
את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו
דלהדי חומה ולפי זה היא יותר
מ.) ברוקק שנו.
המשכן ביום מקימו בלילה אין מקימו הלכך
מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ:
תהלים צא ז
חיצונה שהיא כלפי חוץ לעיר מכל
אני ה' ז) כולכם חייבין בכבודי אתם
לא אפשר: ובשיר: ת"ר שיר של תודה
6. יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל
ד
מקום קרי לה פנימה לפי שיש דבר
והמקדש חייבין בכבודי שהזהרתי על
שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: תהלים צא א
בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה
השבת וימים טובים נמי שבתות
אצלה והדתנן בפ' כיצד צולין
7. כִּי אַתָּה יְיָ מַחְסִי עֶלְיוֹן
ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים ואומר
שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: תהלים צא ט
איקרו: נשבקיה. ללחם עד למחר
החלונות ועובי החומה כלפנים
8. מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ
3 ארוממך ה' כי דליתני וגו' ושיר של פגעים
אע"פ שהלכו מבפנים היה מתקדש
ונבנייה למחר ונקדשיה למחר איפסלו
מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ:
ויש אומרין שיר של נגעים מאן דאמר
כל מה שהיה בלבם לקדש דלא אפשר
להו בלינה ונעשו נותר שהרי מן
תהלים ג א
9. וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה
הנאכלין ליום ולילה הם: דעד דקדיש
דנגעים דכתיב ונגע לא יקרב באהלך
לילך בענין אחר ועוד דמסקינן התם
4
וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה:
יומא. למוצאי יום טוב משתחשך מיד
דוקא בשוה לקרקע ולשם היה אפשר
❖
❖
ומאן דאמר פגעים דכתיב יפול מצדך אלף
(סנהדרין קא.)
נחמיה יב לב
5
להלך: דקדשה לה ראשונה.
נגמריה לההוא פורתא ונקדשיה:
ואומר יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן
6
בלילה. קודם חצות שעדיין זמן אכילתו
ואם תאמר אדרבה ראשונה נמי
עד 7 כי אתה ה' מחסי [א] עליון שמת מעונך
רבינו חננאל
הגהות הב"ח
תאכל דכל זמן שלא קידשה העיר
הלכך לא אפשר בחמץ אלא במצה:
וחוזר ואומר מזמור לדוד בברחו מפני
[ב] 8
(א) רש"י
תנו רבנן שיר של תודה. היו אומרים
והכתיב לא תאפה חמץ
אף על פי שקדשה העזרה נאכלין
כי (ב) ד"ה
אבשלום בנו ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה
חלקם. ואמר ריש לקיש
שם בכנורות וכו'. ומהו שיר של תודה
קדשים בכל הרואה כדתנן בפרק
אפילו חלקם והן שירי
[ג] על עמך ברכתך סלה: רבי יהושע בן לוי
מזמור לתודה : ארוממך
בתרא דזבחים בשילה
מנחות לא תאפה חמץ.
אמר להו להני קראי וגאני היכי עביד הכי
ואתינן למימר בשתי הלחם
ה' וגו'. הוא מזמור שיר חנוכת
ונוב וגבעון שנאכלין בכל הרואה
ה
(ג) ד"ה
שבעצרת שהן חמץ בהן
הבית לכך אומר אותו: ושיר של
לפי שאין חומת העיר קדושה ויש
והאמר ר' יהושע בן לוי אסור להתרפאות
ו
תתקדש העזרה. ודחינן דאין
לומר דמכיון שהלכה התודה כל
פגעים. יושב בסתר עליון ח). ולפי שאמרו
צרי (ד) תוס'
בנין בה"מ [דוחה יו"ט ואין
בדברי תורה ז להגן שאני ואלא כי אמר
צמירתא
בנין בה"מ] בלילה: ובשיר.
משה בהקמת משכן דכתיב
שהוא הויא לה יוצא במקום שמהלכת:
אסור דאיכא מכה אי דאיכא מכה אסור ותו
❖
ת"ר שיר של תודה בכנורות
ויברך אותם משה ומה ברכן יהי
תני
ובנבלים ובצלצל על כל
לא והתנן ח הלוחש על המכה אין לו חלק
רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם
פינה ופינה ועל כל אבן
לעולם הבא הא איתמר עלה א"ר יוחנן ברוקק שנו לפי שאין מזכירין שם
גדולה שבירושלים שנא'
ט
ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ט) (ב) והכי
הגהות הגר"א
ארוממך ה' כי דליתני וגו'.
שמים על הרקיקה: ב"ד מהלכין ושתי תודות [ד] אחריהן וכו': למימרא דבית
איתא בתורת כהנים י) והוא מאחד
[א] גמ'
שיר של פגעים בכנורות
דין קמי תודה אזלי והכתיב וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה הכי
עשר מזמורים שאמר משה בספר
ובנבלים ובתופים. ואומר
9
יושב בסתר עליון בצל שדי
קאמר בית דין מהלכין ושתי תודות מהלכות ובית דין אחריהם כיצד
תהלים מתפלה למשה כ) עד סוף מזמור
[ה] י
[ב] שם
יתלונן עד כי אתה ה' מחסי
לתודה: פגעים. מזיקין שפוגעין בבני
מהלכות רבי חייא ורבי שמעון ברבי חד אמר זו כנגד זו וחד אמר זו אחר
ואומר מזמו' לדוד ה' מה
כ
[ג] שם
אדם להזיק: ואומר ה' מה רבו צרי.
רבו צרי עד לה' הישועה וזה
זו מאן דאמר זו כנגד זו הפנימית הך דמקרבא לחומה מאן דאמר זו אחר זו
[ד] שם
שיר של פגעים עוד מפורש
לפי שנאמר בו רבים אומרים לנפשי
הפנימית הך דמקרבא לב"ד תנן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת בשלמא
בסוף עירובין בתלמוד ארץ
אין ישועתה לו באלהים סלה שהיו
[ה] שם
ישראל. ר' יהושע בן לוי
למאן דאמר זו אחר זו אמטו להכי פנימית נאכלת משום דאתיא חיצונה קמה
❖
מסדר להני קראי וגאני והני
מתלוצצים (ג) בשרי יהודה ובנימין כשהיו
וקדשה לה אלא למאן דאמר זו כנגד זו תרוייהו בהדי הדדי קא מיקדשי
מילי להגן בהן אבל יש
בני ישראל בני הגולה בונין את
לו מכה ומתכוין להתרפאות
וליטעמיך למאן דאמר זו אחר זו חדא מי מיקדשא הא כל שלא נעשית בכל אלו
החומה שנאמר מה היהודים
בהן בדברי תורה אסור.
רבינו חננאל (המשך)
ואם לוחש על המכה ורוקק
תנן ואפי' למ"ד באחת מכל אלו הני תרוייהו חדא מצוה היא אלא א"ר יוחנן
האמללים עושים וגו' היחיו את
מקדשי. אמאי זו נאכלת וזו
אין לו חלק לעוה"ב. דתנן
האבנים מערמות העפר והמה
על
נשרפת. ולמאן דאמר זו אחר
הלוחש על המכה אין לו
שרופות ואומר גם [וגו'] אם יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם: להני קראי. שיר של פגעים: וגני. כשהוא הולך לישן
זו מי ניחא כל שלא נעשית
חלק לעוה"ב. וא"ר יוחנן
בכל אלו תנן. כלומר אינה
עלה ברוקק שאין מזכירין
בלילה: דאיכא מכה. ולוחש עליה מקראות של תורה להתרפאות. ומקשינן ואי איכא מכה אסור הוא דקאמר בה רבי יהושע
מתקדשת ירושלים ליכל בה
שם שמים על הרקיקה: ב"ד
בן לוי ותו לא: אין לו חלק. הלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' : ברוקק שנו. ברוקק
קדשים קלים עד שיעשו
מהלכין אחרי התודות. למאן
ואחר כך לוחש: שאין מזכירין שם שמים כו'. והכא קאמר כי אני ה' רופאך: זו כנגד זו. שני כהנים נושאין אותן זה אצל
בה כל הדברים. הנה עדיין
דאמר זו אחר זו הראשונה
לא נתקדשה למה נאכלת.
מתקדשת לפיכך נשרפת
זה: הך דמקרבא לחומה. שהיא פנימית ממוצעת בין העם ל) לחומה: הך דמקרבא לבית דין. ההולכת אחרונה: וקדשה לה.
ואפילו למאן דאמר באחת
אבל האחרונה הסמוכה
ראשונה קידשה את המקום וכשנכנסה אחרונה לשם לא נפסלה ביוצא שלא עברה במקום חול אלא במקום מקודש: כי הדדי
לב"ד נאכלת דכבר קדשה
מכל אלו תרויהו חדא
נינהו. שתיהן מקדשות יחד או שתיהן יאכלו
או שתיהן ישרפו: חדא מי מקדשא. את המקום הא אנן תנן כל שלא נעשית
ראשונה. אלא למאן דאמר
מצוה נינהו. ודחינן הא
התודות זו כנגד זו מהלכות
אמר ר' יוחנן זו שנאכלת
כולהו בעינן: אפילו למאן דאמר. לקמן דכל
בכל
אלו הנכנס לשם אין חייבין עליה אלמא
אלו דמתני' אחת מכולן קאמר או
תרוייהו בהדי הדדי קא
מלך
או כהן גדול
או נביא או סנהדרין או
שתי תודות הני
שתי
תודות מיהא
תרוייהו
בעינן דתרוייהו
חדא מילתא היא:
על