טז:
ידיעות הטומאה פרק שני שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נטמא
בעזרה.
טומאה בעזרה מנלן. מי שנטמא בעזרה
תימה אמאי לא קתני שתים שהן שש דהא
מנלן
דמיחייב הא לא
ה)
כט א
א) ב)
ג)
קרינא ולא יטמאו את מחניהם שכבר טימא: שבחוץ
מצרכינן קרא בגמרא לטומאה שבפנים ויש לומר
ל ב
דמתני' לא איירי אלא בטומאה שבחוץ: מה"מ. מהא דגמירי
ד)
כו'. שנטמא מבחוץ: קדושת עולם. שאין אחריה היתר במות :
לא ג
אשכחן מקדש דאיקרי משכן כו'. כדמפרש לקמן: ונתתי משכני
לקמן שיעור שהייה לא שמעינן לא מלקות ולא כרת דה"א איסורא
ה)
בעלמא הוא דאיכא: תנהו ענין
❖
לב ד
ו)
בתוככם. כל הניתן בתוככם קרי
ד)
לטומאה שבפנים. וא"ת עונש שמעינן
משכן: ההוא בארון כתיב. שהיו
נטמא בעזרה ונעלמה ממנו טומאה וכו':
אזהרה מנין ויש לומר מולא יטמאו
הקהתים נושאין את הארון והשולחן
לג ה
טומאה בעזרה מנלן א"ר אלעזר כתוב אחד
תורה אור השלם
❖
את מחניהם דמשמע אפי'
והמנורה והמזבחות שהם דברים
אומר את משכן ה' טמא וכתוב אחד אומר
1. כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ
1
המקודשים: לא שנו. דבהשתחויה כל
נטמא בפנים ולא כמו שפירש
2 כי את מקדש ה' טמא (אם אינו ענין
הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא
בקונטרס דולא יטמאו משמע שנטמא
דהו אפי' לא שהה בה כדי השתחויה
יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְיָ
מוסף רש"י
לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה
חייב: אלא שהשתחוה כלפי פנים.
טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ
בחוץ ולא נטמא בעזרה דאותו כבר
ונתתי משכני בתוככם.
הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי
שבפנים) וקראי מיתרי הא מיצרך צריכי
לצד מערב: אבל השתחווה כלפי
טימא ומיהו מעיקרא דבעי מנהני
נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא
דתניא ר' אלעזר אומר אם נאמר משכן למה
חוץ. למזרח אין זו השתחויה ואי
מילי משום דכיון דאכתי לא מייתר
יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ:
במדבר יט יג
נאמר מקדש ואם נאמר מקדש למה נאמר
שהה כדי השתחואה מיחייב משום
האי קרא לית לן לאוקומה לא יטמאו
2. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא
שהייה ואי לא לא: והכי קאמר
אלא בנטמא מבחוץ דאשכחן דהזהיר
משכן אילו נאמר משכן ולא נאמר מקדש
יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ
השתחווה כלפי פנים. כל דהו או
בו הכתוב במקום אחר דכתיב
הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי
הייתי אומר על משכן יהא חייב שהרי
אֶת מִקְדַּשׁ יְיָ טִמֵּא מֵי
שלא השתחוה ושהה כדי שיעור
ואל המקדש לא תבא ועוד
משוח בשמן המשחה ועל מקדש לא יהא
נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא
חיוב השתחואה דהנך כלפי חוץ
נראה דמעיקרא לא בעי כלל אלא
(ערובין ב.)
במדבר יט כ
הוּא:
חייב ואם נאמר מקדש ולא נאמר משכן
קידה.
3. וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי
דבעי שיעור חיוב: ארצה. משמע
לענין כרת אבל אזהרה פשיטא ליה
הייתי אומר על מקדש יהא חייב שהרי
(מגילה
בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל
לשון שיטוח: למלקות. אם התרו בו
דאיכא דלא יטמאו משמע דנטמא
כב:) ארצה.
נַפְשִׁי אֶתְכֶם:
קדושתו קדושת עולם ועל משכן לא יהא
שלא לעמוד ועמד פחות מכדי שהייה:
בפנים דהא כתיב וישלחו
(שם)
ויקרא כו יא
4. וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים נֹשְׂאֵי
(ברכות
חייב לכך נאמר משכן לכך נאמר מקדש
מן המחנה אבל קרא דכרת משמע
או
❖
לד:)
הַמִּקְדָּשׁ וְהֵקִימוּ אֶת
דאיירי באותו שראוי להתחטא קודם
רבי אלעזר הכי קא קשיא ליה מכדי משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי
(א)
הַמִּשְׁכָּן עַד בֹּאָם:
קדושתו קדושת
שיטמא משכן:
במדבר י כא
משכן נכתוב או אידי ואידי מקדש או אידי ואידי משכן משכן ומקדש
5. וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ
עולם. פירש בקונטרס שאין
רבינו חננאל
למה לי שמע מינה תרתי בשלמא מקדש איקרי משכן דכתיב ונתתי
3
וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:
אחריה היתר במות וקשה דא"כ
מתני' נטמא בעזרה
שמות כה ח
משכני בתוככם אלא משכן דאיקרי מקדש מנלן אילימא מדכתיב 4 ונסעו
תפשוט מהכא דסבר רבי אליעזר
6. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה
ונעלמה ממנו הטומאה
הקהתים נושאי המקדש ההוא בארון כתיב אלא מהכא ועשו לי מקדש
כו'. מנה"מ כי המיטמא
5
אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן
דקידשה לעתיד לבא ולספרים דגרסי
בעזרה ושהה שם חייב
וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן
ושכנתי בתוכם וכתיב 6 ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן:
נמי רבי אלעזר תקשה דבפרק קמא
מדכתיב את מקדש ה'
תַּעֲשׂוּ: שמות כה ט
והשתחוה או ששהה כדי השתחואה: אמר רבא לא שנו אלא שהשתחוה
דחולין אמר אישתמיטתיה
7. וְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רֹאִים
טמא וכתיב נמי את
משכן ה' טמא. אם אינו
בְּרֶדֶת הָאֵשׁ וּכְבוֹד יְיָ עַל
כלפי פנים אבל השתחוה כלפי חוץ שהה אין לא שהה לא איכא דמתני
דאמר ר' שמעון בן אליקים משום
ענין האי קרא דכתיב
הַבָּיִת וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם
רבי אלעזר בן שמוע קדושה ראשונה
לה אסיפא או ששהה בכדי השתחואה מכלל דהשתחואה גופה בעיא
את (משכן) [מקדש] ה'
אַרְצָה עַל הָרִצְפָה
וכו' ולא קידשה לעתיד לבא ויש לפרש
טמא כשנטמא בחוץ דהא
וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְהוֹדוֹת לַיְיָ כִּי
שהייה אמר רבא לא שנו אלא שהשתחוה כלפי חוץ אבל כלפי פנים
א
כתיב את משכן ה'
טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
קדושת עולם שהאריכו בקדושה יותר
אע"ג דלא שהה והכי קאמר השתחוה כלפי פנים או ששהה כדי
טמא. תנהו ענין לטומאה
דברי הימים ב ז ג
א"נ לפי שאין ראוי לחזור ולקדש
8. וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם
שבפנים. דהא תרוייהו
השתחואה בהך השתחואה דכלפי חוץ חייב היכי דמי השתחואה דאית
משכן ומקדש אקרו.
אלא באותו מקום קרי ליה קדושת
אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ
עולם: או אידי ואידי מקדש או
בה שהייה והיכי דמי השתחואה דלית בה שהייה דלית בה שהייה זו
משכן שנאמר ונתתי
וַתֹּאמֶר יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
משכני בתוככם. ותרוייהו
דָּוִד לְעֹלָם:
כריעה בעלמא היא דאית בה שהייה פישוט ידים ורגלים וכמה שיעור
אידי ואידי משכן. משמע הכא דאף
מלכים א א לא
אקרו מקדש שנאמר ועשו
9. וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה
שהייה פליגי בה ר' יצחק בר נחמני וחד דעימיה ומנו רבי שמעון בן פזי
לי מקדש וכתיב ככל
על גב דמקדש איקרי משכן לא גמרי
אשר אני מראה אותך
לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ אֵת כָּל
מהדדי אי לאו דכתיבי קראי יתירי
ואמרי לה ר"ש בן פזי וחד דעימיה ומנו ר' יצחק בר נחמני ואמרי לה ר"ש
את תבנית המשכן שמעת
הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת
וכן בסוטה בפרק היה מביא
מינה תרתי. ש"מ דאע"ג
בר נחמני חד אמר כמימריה דהאי פסוקא וחד אמר כמויכרעו לסיפא וכל
קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְיָ מִכְּרֹעַ
ב
(ב)
7
דמשכן נמשח ומקדש לא
עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת
דמצריך התם קרא לרבות שילה
בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה
הַשָּׁמָיִם: מלכים א ח נד
נמשח. ומקדש קדושתו
ובית עולמים וכן בפרק שני שעירים
01. וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל
קדושת עולם ומשכן
על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו ת"ר ג קידה על
מדבר המדברה לרבות נוב
לאו קדושתו קדושת
אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו
אפים וכן הוא אומר ותקד בת שבע אפים ארץ כריעה על ברכים וכן הוא
עולם לענין טומאה
8
וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם
וגבעון ושילה ובית עולמים ובפרק
שניהן שוין. וש"מ כשם
הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא
אומר מכרוע על ברכיו השתחואה זו פישוט ידים ורגלים וכן אומר הבוא
ד
(ג)
טרף בקלפי גבי וכל
9
01
שחייבין בטומאה בחוץ
נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ
נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה: בעי רבא צריך שהייה למלקות
אדם לא יהיה באהל מועד ובפרק
כך חייבין בטומאה
ה
לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:
❖
בראשית לז י
שבפנים. וארון נמי אקרי
או אין צריך שהייה למלקות לקרבן גמירי שהייה למלקות לא גמירי שהייה
הוציאו לו גבי מעלה עשן
מקדש שנאמר ונסעו
ותימה דבפרק קמא דחולין
או
הקהתים נושאי המקדש:
פיסקא השתחוה או
גבי לוים בשנים דרשינן יכול אף
שילה ובית עולמים כך תלמוד לומר לעבוד עבודת עבודה וגו' לא אמרינן אלא בזמן שהעבודה
הגהות הב"ח
שהה כדי השתחויה. אמר
בכתף אלמא אי לאו קרא הוה גמרינן מהדדי ובריש עירובין גבי שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר
(א) גמ'
רבא לא שנו אלא
ושחטו פתח אהל מועד נפקא לן היכל מדאיקרי משכן מקדש ומקדש משכן ושמא קים ליה להש"ס בעירובין ובחולין שיש אהל מועד
בהשתחויה כלפי חוץ
אבל בהשתחויה כלפי
מיותר ובחולין כי ממעט שילה ובית עולמים מוקמינן ליה לדרשה אחרינא ומיהו קשה כיון דמקדש איקרי משכן ומשכן איקרי מקדש
תרי קראי למה לי אם
פנים אע"ג דלא שהה
אמאי לא ידעינן שפיר בכל דוכתא תרוייהו מחד קרא כמו חיה ובהמה שזו בכלל זו ורבינו חיים כהן היה מחלק דדבר שאינו תלוי
אינו ענין לטומאה
חייב. השתחויה שאין בה
בקדושת מקום כההיא דעירובין ובחולין התם סגי בחד קרא לשניהם אבל בשמעתין דתלוי בקדושת מקום לא גמרי מהדדי מטעמא
שבחוץ תנהו ענין
שהייה זו היא כריעה
לטומאה שבפנים
בלבד. אבל פישוט ידים
דמפרש ר' אלעזר וכן בהנהו דיומא דנעשים בפנים הוי בקדושת מקום ושילוח שעיר המדבר בא מכלל חבירו שנעשה בפנים וכן ההיא
(ב) שם
ורגלים זו היא השתחויה
דסוטה דצריך קרקע המשכן ואית דל"ג הכא ליכתב או אידי ואידי מקדש וכו' אלא גרסי מכדי מקדש איקרי משכן ומשכן איקרי מקדש
שיש בה שהייה. וכמה
מקדש ומשכן למה לי וקשה דא"כ ר' אלעזר אמורא חולק על רבי אלעזר תנא דרבי אלעזר קאמר בהדיא דלא גמרינן מהדדי ואמר
שיעור זו השהייה חד
(ג) שם
אמר כשיעור קריאת זה
הר"ר שלמה מדרוי"ש דלר' אלעזר נמי אית ליה דגמירי מהדדי משום דמשכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן וה"פ דמילתא אם נאמר
הוא
הפסוק כולו וכל בני
מקדש למה נאמר משכן כלומר כיון דאיצטריך למיכתב תרוייהו משום טומאה שבפנים כדקאמר ר' אלעזר אמאי שני קרא בדיבורא
ישראל רואין ברדת האש
ליכתיב או תרוייהו משכן או תרוייהו מקדש ומשני אילו נאמר מקדש בתרוייהו הייתי אומר דלהכי איכתיב קרא תניינא למעוטי משכן
וכבוד ה' על הבית ויכרעו
אפים ארצה על הרצפה
דלא נימא משכן איקרי מקדש וחייב ולא לטומאה שבפנים וכן אי הוה כתיב משכן בתרוייהו ה"א דאתא למעוטי מקדש להכי כתוב
וישתחו להודות לה' כי
משכן ומקדש והשתא בחד קרא סגי והוה ידעינן תרוייהו מדמקדש איקרי משכן אלא ע"כ אתא חד קרא לטומאה שבפנים וקשה מכל הנהו
טוב כי לעולם חסדו.
שהבאתי שמצריך תרי קראי ובההיא דסוטה ל"ג בקונטרס נוב וגבעון לפי שלא היו סוטות שותות שם כדמוכח בפרק בתרא דזבחים
וחד אמר כשיעור קריאתו
מן ויכרעו אפים ארצה
וא"ת מ"ש דגבי המדבר המדברה מצריך לרבות נוב וגבעון טפי מבהנך ו) וי"ל משום דבההוא עניינא כתיב כפורת והזה אל הכפרת
עד סוף הפסוק. ת"ר
דמשתעי בארון ובנוב ובגבעון לא היה ארון אבל קשיא לריב"א הא גבי מעלה עשן נמי כתיב כפרת ונראה לו דגבי שילוח שעיר
קידה על אפים. כריעה
המדבר כתיב שילוח מחנה ולכך איצטריך ריבוי דאפשר דאין קדושת מחנות בנוב וגבעון כיון שהותרו הבמות: קידה על אפים.
על ברכים. והשתחויה
זו פישוט ידים ורגלים
תימה השתחואה נמי אשכחן על אפים דכתיב ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו וישתחו לאפיו ארצה
אפים ארץ
כו' פישוטי מקראי:
לך ויקוד וישתחו לאפיו וי"ל דמגמרא
אית
לן קידה על
אפים ומייתי
דאשכחן נמי
בקרא הכי:
ישתחוו
תלה